שפתי חכמים, בראשית נ׳

1 השלימו לו ימי חניטתו עד כו'. רצונו לתרץ כי לא תבא ל' מלוי רק על מספר הקצוב מתחילה כמו את מספר ימיך אמלא שמות כג כו כלומר ימים הקצובים לו וימלאו ימיה ללדת לעיל כה כד כלומר ימים הקצובים לימי לידתה וכן רבים במקרא וכאן לא היה מספר קצוב מתחילה לכך הוצרך הרב לומר השלימו לו ימי חניטתו מפני שימי החניטה הם ימים הקצובים להם כלומר לחניטות ארבעים יום וזהו אמרו עד שמלאו מ' יום ואמר השלמה במקום וימלאו להודיע שזה המילוי הוא מענין השלמה לא מהמלוי שהוא הפוך הריקות. רא"ם:

2 ארבעים לחניטה ושלושים לבכיה כו'. לאפוקי ממשמעות וימלאו לו מ' יום ואח"כ ויבכו אותו עוד שבעים יום:

3 לפי שבאה להם ברכה לרגלו כו'. דאל"כ למה בכו וא"ל משום כבוד יוסף כי הבכי אינו פועל רצוני עד שיבכה כשירצה:

1 לשון כרי דגור כו'. כרי הוא ל' עברי ודגור הוא ל' ארמי:

1 שלא אגלה על לשון הקודש כו'. ויש לתמוה א"כ איך הורשה לדבר עם אחיו בלה"ק כדפירש"י גבי פי המדבר אליכם לעיל מה יב. י"ל שהתנה עמו שלא ידבר עם המצרים דוקא וכשדיבר יוסף עם אחיו לא היה שום אדם אתו בבית ולא יודע הדבר שדבר עמהם. רא"ם: ואי קשיא הא קשיא והא כל דברי המליץ היה בלה"ק ושם היו הרבה מצרים. וע"ק מדידיה אדידיה דבפסוק כי פי המדבר כתב שהרבה מצרים היו יודעים אותו וא"כ מה תועלת בשבועה שיוסף לא ידבר בו והרבה מהמצרים ידברו בו. נח"י. וע"ש שהאריך:

1 בשביל כבוד אביו ומשמת יעקב לא קרבן. בב"ר אמר ר' תנחומא הוא לא נתכוון אלא לשם שמים אמר לשעבר אבא מושיב לי מעלה מיהודה שהוא מלך ולמעלה מראובן שהוא בכור עכשיו אינו בדין שאשב למעלה מהן וכו' ע"כ. ולמטה ג"כ לא היה רוצה לישב מפני כבוד המלכות:

2 ואין לו עוד דומה במקרא כו'. ר"ל אע"פ שאין לו דומה במקרא מ"מ מצינו למימר דלו לשון שמא דהואיל ומצינו דלו הוא ל' אולי כמו שהביא רש"י לעיל פסוקים ואולי מצינו נמי שהוא ל' שמא א"כ לו נמי ל' שמא דהא לו ואולי הכל לשון אחד:

3 ויש אולי לשון בקשה כו'. ר"ל מזה נמי מוכח דלו ואולי הכל א' הוא דהא לו בכמה מקומות ל' בקשה ויש אולי נמי ל' בקשה וא"כ מצינו למימר שלו נמי ל' שמא כמו אולי ויש אולי לשון אם כמו שהביא רש"י לעיל א"כ לו ואולי הכל אחד הוא:

1 ואת מי צוו את בני בלהה כו'. דאין לומר שהיה אחד שאינו מן האחים דאז בודאי לא יאמין בדבר כי היה יודע יוסף שלא יחשדו אותו אביו על זה אבל עכשיו ששלחו לו אחד מן האחים ויעמוד כנגדו ויאמר אותי צוה לילך בשליחות זה לא יוכל יוסף לומר שאינו אמת. דאין סברא שהיו מגלים סוד זה וחרפתם לנכרי שמכרו אחיהם ויותר היה ראוי להם לדבר עמו בעצמם. גור אריה:

1 עשרה נרות לא יכלו לכבות נר אחד וכו'. כי י"ב שבטים כנגד י"ב כוכבים המאירים את כל העולם ולכ"א להם עשרה נרות ר"ל אף שהיו חושבים להרוג אותו הי' ניצול מידם וכ"ז מפני שהיה כל אחד מן השבטים דומה למזל ברקיע אשר א"א ליאבד כ"ש שהוא יחיד לא יכול לאבדם כו'. אבל א"ל דאין יכול להרוג עשרה דזה אין ראיה דיוסף היה מלך והיה יכול לצוות על אלף אנשים להרוג אותם. גור אריה: