1למה תראו עצמיכם וכו' כאילו אתם שבעים. פי' דאי אתם מראים עצמיכם בפניהם שאתם שבעים ויש לכם תבואה כיון שהם קרובים שלנו אזי יבואו אלינו ולבקש ליתן להם אוכל לכך הלכו וקנו אוכל כדי שיסברו שאין לנו אוכל אבל באמת בזמן הזה היה להם אוכל וכו'. ולפי זה תתראו הוא לשון שביעה:2ודומה לו ומרוה גם הוא יורא. ויתחלף האל"ף במלת תתראו לוי"ו שבשרש רוה. וכמוהו רבים. ופי' הקרא כן הוא ומרוה תלמודו בעה"ז גם הוא יורה לעה"ב. וא"ת מאי ראייה זה לפי' אחרון שפי' שהוא ל' כחישה אדרבה הא מייתי ראייה שהוא ל' שביעה וי"ל דאתרווייהו מייתי ראיה דלפי' ראשון הוה שפיר ראייה כפשוטו ולפי' אחרון ג"כ ראייה ויהא תתראו כמו תתרוו והוא מל' בלא שביעה כמו הולך ערירי לעיל טו ב מפרש רש"י בלא בנים אף ע"פ שפירושו יורשים היינו יש לו בנים וכן ודשנו את המזבח דכתיב בפ' במדבר ד יג שפירושו דשן ואפ"ה מפרש רש"י וסילקו את הדשן וא"כ ה"נ כן הוא והוה כאילו כתיב תתרוו דאל"ף מתחלף בוי"ו דאותיות אהו"י מתחלפים זה עם זה ואפשר דמרוה גם הוא ג"כ יש לפ' מלשון שביעה ויהיה דומה ממש לתתראו ויהיה פי' הפסוק ומרוה כלומר מי שהוא בלא שביעה בעה"ז גם יהיה שבע לעה"ב וק"ל:1רמז למאתים ועשר שנים כו'. אבל ל"ג ולא אמר לכו דמרדו לא שמעינן מידי דצריך לכתוב רדו כיון שא"י גבוה מכל הארצות וההולך מא"י למצרים שייך לכתוב רדו וכמו שכתב הרא"ם וכן כתיב בכל הפרשה כולה לשון ירידה אלא ל"ג ליה. והכי קשה לרש"י למה צריך למיכתב שמה דהא אח"כ כתיב משם וא"כ הל"ל רדו ושברו לנו משם וגו' אלא לכך כתב שמה ר"ל רד"ו שנים יהיו שמה אבל בלא מלת שמה לא מצינן למדרש מידי. ועי"ל דגרסינן ולא אמר לכו והכי פירושו דקשה לרש"י למה כתיב רדו שהוא לשון ירידה היה לו לומר לשון מעליא לכו אע"פ שא"י גבוה מכל הארצות אפ"ה לא היה לו לומר לשון ירידה אלא רמז וכו':1נעשה להם כנכרי כו'. ופי' ויתנכר הראה עצמו נכרי:1ות"א בדקא דארעא כמו בדק הבית כו'. פי' סדק של עיר:1לא תאמר כן כו'. הוצרך להוסיף מלות תאמר כן כיון שפסק עליהם שהם מרגלים לא תפול על זה כי אם מלת אל כמו שמצינו גבי חנה ש"א א טז שחשב אותה עלי לשכורה והשיבה לו אל תתן אמתך לפני בת בליעל וגו' אבל מלת לא תפול כשהיא תשובה על שאלה או בקשה:2שהרי עבדיך באו לשבר אוכל כו'. ואין זה הוכחה שיוסף אמר לא כי אלא לרגל הארץ באתם אלא הכי פירושו שלא תאמר כן אלא הרי עבדיך וכו' והוא כמו אבל עבדיך וכו':1למה לא נכנסתם בשער א'. שיוסף היה יודע שאחיו באין לשבר אוכל והיה מצוה לשומרי השער שכל מי שיבא לעיר יכתוב שמו ושם אביו ויבאו ויראו לו ועשרה שומרי שער באו ובכל פנקס הי' מוצא בזה ראובן בן יעקב ובזה שמעון בן יעקב ובזה היה יודע שבעשרה שערים נכנסו. וא"ת למה לא פירש"י זה לעיל גבי פסוק ט לראות את ערות הארץ וגו'. ויש לומר דבכאן מוכח שפיר מדכתיב אחר כך ויאמרו שנים עשר עבדיך וגו' מה עניין תשובה זו על מה שאמר להם מרגלים אתם אלא על כרחך צריך לומר שיוסף מתחילה אמר להם שהרי נכנסתם בי' שערי העיר והם השיבו לו לא כי אלא כלנו בני איש אחד וגו' והאחד איננו ובשביל אותו אחד נתפזרנו:1הדבר אשר דברתי שאתם מרגלים כו'. דק"ל הוא אשר דברתי משמע שהם נמי אמרו שמרגלים הם ולכך קאמר יוסף הוא אשר דברתי ואין זה אמת כי הם אמרו לאו מרגלים אנחנו ומתרץ דהוא היה ראוי לכתוב בסוף כלומר אשר דברתי וגו' מרגלים אתם הוא האמת. יש מקשין במה תפס אותם יוסף שהם מרגלים עד שאמר להם הוא הדבר וגו'. וע"ק במאי יתאמת זה שאם יביאו את בנימין שאינם מרגלים. ונראה לפרש דה"פ מתחילה אמר להם מרגלים אתם שהרי נכנסתם בעשרה שערי עיר כדפירש"י. והשיבו לו בני איש א' אנחנו ואין איש שולח כל בניו כאחד לרגל שמא יתפסו ויהרגו כלם. אמר להם א"כ כ"ש שמרגלים אתם כי איך ישלח אדם כל בניו ממנו ולא ישאר שנים או א' לשמשו אלא ודאי מרגלים אתם ואביכם שלח אתכם לרגל את הארץ ומכח יראה שמא יתפסו לא רציתם להכניס בספק עד שאביכם מוכרח לשלוח את כולכם וגם כדי שתקחו עצה מעשרה כי תשועה ברוב יועץ. ועל זה השיבו שנים עשר עבדיך וגו' והנה אחד נשאר אצל אבינו לשמשו ואנחנו עשרה הלכנו לחקור ולדרוש אחר אחינו שנאבד ואין מי שיעשה זה באמונה כאחיו ולשום נפשנו בכפנו ולהביא אותו אל אביו ומפני זה נכנסנו בי' שערים. והשיב להם הוא וכו' כלומר מאחר שאתם אומרים שנאבד אחיכם זה כמה שנים ולא חקרתם אחריו הלא עכשיו בודאי שקר אתם דוברים אין זה כ"א לרגל את הארץ באתם וגם זה שקר שאמרתם שנשאר אחד מכם אצל אביו לשמשו לכן בזאת תבחנו אם יבא אחיכם עמכם אז יש להסתפק אם מרגלים אתם אבל אם לא יבא בודאי מרגלים אתם בלי ספק מכל הטענות שיש לטעון כאשר הזכרתי. ובזה יתיישבו כל הקושיות ודו"ק. וקצת כעין זה מצאתי בשם מהרש"ל:1אם יחיה פרעה כו'. פי' לפי פשוטו של קרא אין לו הבנה בלא מלת אם חי מ"ה הוסיף מלת אם ויהיה טעמו אם חי פרעה לא תצאו מזה ויהיה אם במקום לא כמו אם לדוד אכזב תהילים פט לו שר"ל לא אכזב ויחוייב מזה שאם תצאו לא יחיה ובאמת יצאו אלא כשהיה נשבע לשקר וכו':1אם אמת אתכם כו'. דק"ל דמלת האמת מורה שהוא הודה להם שהאמת אתם והוא סותר למאמר תבחנו שמורה שהוא מסופק מהם לפיכך הוצרך לומר שזה הוא ה"א התימא שהיא כמו האם כן הוא:2ואם לא תביאוהו חי פרעה כי מרגלים אתם. שא"א לומר ואם לא תבחנו חי פרעה וכו' שאף אם לא יבחנו לא יחייב שהם מרגלים:1בית האסורים. פירוש ולא ששם שומרים עליהם דהא כתיב אחריו יאסר בבית משמרכם. והא דלא פירש"י זה לעיל מא י שמשמר הוא בית האסורים משום דלעיל כתיב בהדיא שהיא בית הסוהר דכתיב מ ג ויתן אותם במשמר וגו':1שאתם אסורים בו עכשיו. שלא נחשוב שהכינוי מורה שמתחלה נעשה בשבילם:2מה שקניתם לרעבון אנשי בתיכם. ומלת שבר מורה על הקנייה לא על המכר ומפני שהרעבון אינו לבתיהם הוצרך להוסיף אנשי בתיכם:1יתאמתו ויתקיימו כמו אמן אמן כו'. ר"ל אין ויאמנו מל' אמונה אלא כמו ואמרה האשה אמן וגו' במדבר ה כב שפי' אמת שאמר הכהן יתן וגו' ועליו כתיב ואמרה האשה אמן ולא יפול בו לשון אמונה רק אמת יהיה זה שתהיה ירכה נופלת וכו':1כי כשהיו מדברים עמו היה המליץ ביניהם כו'. ר"ל דבכל פעם כשדברו עמו קודם לכן מליץ ביניהן ועתה לא היה המליץ ביניהם והיו סבורין שיוסף אינו מבין ל"ה:1לפי ששמע שהיו מתחרטין. דקשה לרש"י למה בכה היה לו לרגז עליהם כששמע שהם עצמם מתודים איך שלא טוב עשו לכך פי' מ"ה בכה משום ששמע שהיו מתחרטים. מהרש"ל:2הוא השליכו לבור הוא שאמר ללוי כו'. דרש"י דייק מדכתיב לעיל בפ' וישב לז יט ויאמרו איש אל אחיו הנה בעל החלומות וגו' וכתיב להלן מט ה שמעון ולוי אחים. רא"ם: והא דכתיב לעיל לז כד ויקחהו דמשמע רבים י"ל ויקחהו חסר וי"ו האמצע כתיב וקרינן ויקחהו בציר"י תחת החי"ת שהוא ל' יחיד:3לא אסרו אלא לעיניהם כו'. דאם לא כן לעיניהם ל"ל:1הוא לוי שנשאר יחיד כו'. דאם לא כן מאי האחד בה"א:2במקום שלנו בלילה. ולא תפרש במלון במקום המיוחד למלון לכל העוברים ושבים כיון דכתיב במלון בפת"ח דאם לא כן היה לו לכתוב ויבואו למלון ואחר כך ויפתח וגו' במלון:3הוא שק. והא דנקט רש"י הוא שק ולא נקט שק משום דקשה לרש"י דבראש הפסוק כתיב ויפתח האחד את שקו ואחר כך כתיב והנה הוא בפי אמתחתו, משמע דלא היה שק. ועל זה פירש הוא שק, רצונו לומר אמתחתו דהכא היינו שק דלעיל:1להביאנו לידי עלילה זו כו'. ופירוש מה זאת מה רעה היא זאת ולא טובה דאם לא כן מאי ויחרדו:1תסובבו. ואם תאמר והיכן מצינו שאמר להן יוסף כן. וי"ל דכיון שיוסף אמר להם שהם מרגלים לא היה מניחן לילך בעיר שלא ירגלו לכך ואם יביאו את בנימין ולא יהיו חשודין בעיניו כמרגלים אז יהיו רשאין לילך ולסבב בעיר וזהו ויאמנו דבריכם לעיל פסוק כ ותסחרו מל' סיבוב ולא מל' סחורה דאל"כ מאי ענין לכאן:1מלמד שחשדן שמא הרגוהו או מכרוהו כיוסף. תימא דהכא משמע שיעקב אבינו נודע לו עכשיו בעת שהיו מבקשים שירד בנימין עמהם שמכרו את יוסף וא"כ איך אמר להם אח"כ אתם ידעתם וגו' ואומר אך טרוף וגו' להלן מד כז כח. רא"ם: הקושיא מעיקרא ליתא כי לא מצינו שיעקב אמר לבניו אתם ידעתם וגו' רק יהודה אמר כן ליוסף בשם אביו ואפשר לומר שיהודה בדה זאת מלבו כדי שיכמרו יוסף רחמיו עליו כשם שאמר ואחיו מת שם פסוק כ ופרש"י מפני היראה היה מוציא דבר שקר מפיו ה"נ באמרו אך טרוף טורף יוסף ולא ראיתיו וגו' שהרי יעקב אמר עכשיו לא ירד בני עמכם כי אחיו מת ולא אמר טורף כנ"ל. צדה לדרך:1לא קבל דבריו של ראובן כו'. לא משום שמא יקראהו אסון בדרך לא רצה שילך בנימין עמהם כמו שמפורש בקרא דא"כ כשאמר יהודה אנכי אערבנו וגו' להלן מג ט למה לא טען הפחד של וקראהו אסון אלא ודאי טענת וקראהו אסון אינו אלא דחייה בעלמא היא שלא רצה לביישו מה שאינו מקבל דבריו. פירוש שלא קיבל דבריו של ראובן שירא שיקח אותו אדוני הארץ במאסר כמו שלקח את שמעון ואין מידו מציל אבל כשלקח אותו יהודה על ידו נתן אותו לילך כי ידע יעקב כיון שיהודה מבפנים ימסור את עצמו עליו עד שיציל אותו מידו:
