1קנאה במעשי' הטובים כו'. שהרי אסור לקנאות:2וכי כך עשה אביך לאמך כו'. הוכחתו מתשובתו של יעקב שהשיב לה אשר מנע ממך ולשון ממך משמע כמו שפירש"י בסמוך שהשיב לה את אמרת שאעשה כאבא אני איני כאבא וכו' אלא ממך מנע ולא ממני משמע שהיא הזכירה לאביו:3מכאן למי שאין לו בנים שחשוב כמת. דאל"כ למה בקשה בנים. דמלת מתה הוא תואר לא בינוני ועומד ולא יוצא:1ממך מנע ולא ממני. יש להקשות והלא כמה נביאים היו מתפללים על האחרים כמו אלישע ואליהו על האשה הצרפית מ"ב ד לג ואף יעקב היה לו להתפלל אף שהיו לו בנים. וע"ק למה ויחר ליעקב היה לו להשיב בנחת כי דברי חכמים בנחת נשמעים. אלא י"ל דיעקב אמר לה שמתפלל עליה והתפלה אינה מקובלת בעיני המקום אמרה לו א"כ רשע אתה לכן חרה אפו בה שהחזיקה אותו לרשע ואמר לה איני דומה לאבא כי אבא היה ג"כ עקר והיה תפלתו נשמעת מחמת זכות שניהם אבל אני איני עקר כי ממך מנע ולא ממני ואין כאן אלא זכות של א' ולכן אין תפלתי נשמעת. מהרש"ל עכ"ל:1אמרה לו זקנך אברהם היו לו בנים מהגר כו'. כלומר אע"פ שהיו לו בנים מהגר וכו' ואף גם אתה אע"פ שיש לך בנים עשה כן עמי:1דנני וחייבני וזכני. בראשית רבה עא ז דנני וחייבני ורחל עקרה דנני וזכני ויתן לי בן וא"כ יהיה דנני אלקים וגם שמע בקולי שני ענינים ועיין בהרא"ם:1מנחם בן סרוק פירשו במחברת צמיד פתיל כו'. פירש בחיבור שלו שמחבר התיבות הדומין זה לזה היה מחבר נפתולי אלהים נפתלתי עם צמיד פתיל:1שנולד מהול כו'. וגד הוא לשון חיתוך כלומר שמילתו היה נחתך:1שלי היתה כו'. דאל"כ ומאי תחת דודאי בנך דקאמר דמשמע חליפין גמורים שזה נותן שלו וזה נותן שלו:2ולפי שזלזלה במשכב הצדיק לא זכתה לקבור עמו. ואע"פ שאמרו מ"ר פב יא כדי שתהא לעזרה לבניה כשיגלם נבוזראדן כמו שפי' רש"י לקמן בפרשת ויחי מח ז וי"ל דאילו לא זלזלה היתה לאה נקברת במקומה והיתה היא לעזרה לבני' ומפני שזלזלה לא זכתה לקבור עמו וק"ל:1הקדוש ברוך הוא סייעו כו'. ר"ל דהוא היינו הקב"ה דאל"כ ההוא מיבעי' ליה. והיאך סייעו י"ל שיעקב בא מן השדה ורוכב על החמור והיה רוצה לרכוב באהל רחל והקב"ה נתן דעה בחמור והי' נוער כדי שתשמע לאה ותצא לקראתו כדי שילך באהל לאה וכן היה והלך שם באהל לאה ובאותה לילה יצא מביניהם יששכר וזהו מה שאמר להלן מט יד יששכר חמור גרם ר"ל היאך בא שנולד יששכר חמור גרם ר"ל שהחמור היה הגורם כדפי':1שהיתה מתאוה ומחזרת להרבות שבטים. ר"ל דאין ל' וישמע שייך אלא במי שמתפלל והכא לא מצינו שהתפללה על הבנים לכן פירש שהיתה מתאוה וכו' וכיון שהיתה מתאוה ומחזרת להרבות שבטים נחשב לה כאילו התפללה ונתן הקב"ה רצונה:1לשון בית זבול כו'. פי' שבית זבולו יהיה עמי וכנוי ויזבלני הוא במקום עמי לא שפירושו שיקח אותי לבית זבולו:2לא תהא עיקר דירתו אלא עמי כו'. כ' הרא"ם ולא ידעתי למה אמר בלשון שלילה לא תהא וכו' ולא אמר מעתה תהא עיקר דירתו וכו' בחיוב כלשון הכתוב וכו' עיי"ש:1זכר לה שמסרה סימני' לאחותה כו'. דאל"כ מה זכר לה דבכל מקום זכירה נופל על מעשה שעשה כמו לעיל ח א ויזכור אלהים את נח וגו' כמו שפירש"י שם שלא שמשו בתיבה וכמו זכירה דגבי לוט לעיל יט כט שלא הגיד ששרה אשתו של אברהם וכו':2ושהיתה מצירה שלא תעלה בגורלו של עשו כו'. שהוא מדה כנגד מדה היא עשתה שלא תצא אחותה בחרפה מבעלה לכך אין ראוי' שלא תלד ותצא בחרפה מבעלה. גור אריה:3הוא שייסד הפייט האדמון כו'. האדמון עשו. כבט כשהביט. שלא חלה שלא היו לרחל חבלי לידה. צבה חשק. לקחתה לו לאשה. ונבהלה היא:1הכניסה במקום שלא תראה כו'. לא שקבץ אותה במקום אחד כי זה היא לרעתה שאז תראה חרפתה יותר:2כל זמן שאין לאשה בן אין לה במי לתלות סרחונה כו'. ופי' חרפתי סרחוני וחטאתי על שבירת כלי בית בעלי:1אפשר יש לו בנים והוא שולח בתו כו'. וא"ת דלמא היו לו בנים קטנים וי"ל דמ"מ לא היה לו לשלוח רחל בתו מאשתו נשואה אלא או בלהה או זלפה מפילגש בשלמא אי לא היו לו בנים א"ש דשלח רחל לפי שאין לו בנים אם כן היא בת יורשת ובנות מאשתו נשואה קודמין לבנות מפילגש ובודאי היא תשמור יפה אבל אי היה לו בנים אם כן היא לא תירש מנכסים כלום דלעולם הבנים קודמין לבנות אם כן לא היה לו לשלוח רחל אלא ודאי לא היו לו בנים כלל. מהרא"י:1את חשבון מיעוט כו'. פירוש שאין הכוונה שידע שהיה מקנה אתו רק מיעוט כמותו:1לצורך ביתי כו'. רצונו לפרש דאין לומר כמשמעו שיעקב אמר לביתי אלך אל בית אבי ואעשה שם שהרי כתיב אחריו ויאמר מה אתן לך וגו' אשובה ארעה וגו' משמע שלא היה בדעתו לילך מעמו אלא לשמור צאנו אלא לביתי פי' לצורך ביתי:2עכשיו אין עושין לצרכי אלא בני כו'. רצונו לפרש דגם אנכי משמע דקודם לכן היה אחר שעשה לצורך ביתו ל"פ עכשיו וכו':1שחום דומה לאדום כו'. ר"ל התרגום מתרגם על חום שחום דהוא ל' אדום:2נקודים וטלואים בעזים ושחומים בכשבים כו'. הקשה הרא"ם א"כ הסימן היה בעזים נקוד וטלוא ולא בכשבים והכתוב אמר הסר משם כל שה נקוד וטלוא ומתרץ דשה דאמר קרא הוא תייש מדכתיב דברים יד ד שה כבשים ושה עזים ש"מ עז נמי קרוי שה: כתב מהרש"ל וקשה לי על דברי הרא"ם אדרבה מדהוצרכה התורה לפרש בו עזים ש"מ כל מקום שנאמר שה סתם שה הוא ולא תייש. וע"ק לפי דבריו היה לו למנקט בחד כללא ולא הל"ל אלא נקוד וטלוא בעזים. וע"ק למה התחיל הכתוב בתייש וסיים בשה. וע"ק פעם קרא שה פעם קרא תייש שנאמר ויסר ביום ההוא את התישים וגו'. לכן נ"ל ששה הוא שה ממש ולא תייש והסימן היה נקוד וטלוא בעזים וחום בכשבים ומה שאמר הסר משם כל שה נקוד וטלוא כך אמר יעקב על כל פנים תסיר נקוד וטלוא בעזים וחום בכשבים ואפילו נקוט וטלוא בכשבים שראוים להיות שלי גם אותם תסיר שלא יהיו לי עכשיו לא עזים נקוד וטלוא ולא כשבים נקוד ועקוד וטלוא רק אותן שיולדו מכאן ואילך נקוד וטלוא בעזים וחום בכשבים יהיו שלי ומה שלא אמר להסר חום בעזים מפני שאינם בנמצא ומעתה הותרו כל הקושיות כן נ"ל עכ"ל:3ועוד שלא תאמר לי ע"י הזכרים שהם נקודים וטלואים כו'. לפי טעם ראשון ימנו אותם כמה הם עכשיו וממילא ידעינן מה שיהיו יותר שנולדו אחר כך ועל זה אמר רש"י שלא תאמר וכו'. רא"ם:1כי תבא צדקתי ותעיד על שכרי לפניך כו'. והתי"ו תבא לנקבה נסתרת לא הנוכח והוכחתו מדכתיב לפניך ר"ל הצדקה כאילו אמר כי תבא לפניך צדקתי וענתה בי על שכרי:2ובגניבה הוא שרוי אצלי. הוצרך לפרש גנוב הוא אתי בידוע שגנבתיו לך שלא נחשוב שפירושו אני בהיתר קניתי ונמצא שהיה גנוב ואני לא ידעתיו לכ"פ וכו' לא שבא בידי בהיתר ואחר כך נמצא שהוא גנוב ביד המוכר אותו לי:1לשון קבלת דברים. לא כמו הן לי לא נתת זרע לעיל טו ג שפירושו ל' הנה:2הלואי שתחפוץ בכך. פי' אע"פ שאמרו בפיו חשב לבן אולי לא יחפוץ בלבו או יתחרט:1לבן ביום ההוא וגו'. לא יעקב שהרי כתיב אחריו ויתן ביד בניו וישם ג' ימים בינו ובין יעקב:1עץ הוא ושמו לבנה כו'. דאל"כ היה לו לנקוד בקמ"ץ תחת הבי"ת והנו"ן. והרא"ם פי' דאי העץ היה לבן למה צריך יעקב לפצלה כדי שיהי' לבן בלאו הכי נמי היה לבן:2ועוד לקח מקל לוז כו'. דק"ל הא לבנה לאו לוז הוא לכן פי' ועוד וכו'. והרא"ם פי' דמלת לח מפסיק בין לבנה ולוז א"כ ולוז הוא כמו ענין אחר:1במרוצות המים כו'. דתרגום וירץ ורהט:2ברהטים אשר תבאן הצאן לשתות כו'. דאשר תבאן הצאן דבוק הוא לשקתות המים כדי שיהא נוכח הצאן שב אל ויצג המקלות כלומר שהציג המקלות ברהטים ובשקתות המים כדי שיהא נוכח הצאן בשעת שתיה ויחמנה:3הבהמה רואה את המקלות כו'. דאל"כ מאי ויחמנה דאין דרך המים לחמם הבהמות ולדעת ר' הושעיא החמום הוא העבור:1אל מראות המקלות. כי לא המקלות הם סיבה שילדו הצאן עקודים נקודים וטלואים כי אם מראיהן והוא מחשוף הלבן. וא"ת היאך עשה יעקב רמאות כזה במקלות. ורבו בו הדיעות. ול"נ אותן שנולדו מצאן יעקב אף שלא היו להם סימנים הנ"ל מן הדין היו של יעקב כיון שנולדו מהצאן שלו ולבן רצה ליקח ממנו אף הנולדים מצאנו אמר יעקב אעשה מקלות כדי שיולידו הצאן שלי כולם עקודים ונקוד וטלוא כדי שארויח את מה שהוא שלי. מהרש"ל:1שהיו פני הצאן אל העקודים ואל כל חום שמצא בצאן לבן. פי' צאן שבכאן הם העזים כי כל חום בכשבים הפריד לבן כמ"ש לעיל בפסוק לה אבל חום בעזים לא הסיר לבן מפני שלא היו שכרו כמו שלא הסיר העקודים הטלואים מן הכשבים רק מן העזים כמו שכתבתי לעיל מפני שלא היו שכרו ודו"ק. עיין בהרא"ם שהאריך כאן. ועוד כתב ויתכן שמלת הנולדים אצל עקודים נקודים משובשת בדברי הרב אם לא תפרש הנולדים כבר קודם ההסרה כאילו אמר הרב העקודים נקודים שכבר נולדו בצאן לבן שלא הסירו לבן מפני שאינם שכרו:1פרות ורבות משאר צאן. דאין לפרש כמשמעו שהיו צאן הרבה הלא כבר כתיב ויפרץ האיש מאד מאד ובודאי הוא דקאי על הצאן דכתיב לעיל מיני' אלא שהיו פרות וכו'. רא"ם:2מוכר צאנו בדמים יקרים ולוקח לו כל אלה. דאל"כ קאי בצאן ומזכיר שפחות ועבדים: דאל"כ היה מהראוי להקדים אדם לבהמה ותו דאח"כ חזר והזכיר בהמה גמלים וכו' ל"פ שמכר וכו' ר"ל לכך הקדים הצאן שהיו לו מתחלה ואחר כך נקט מה שקנה בדמיהן וסדרן כסדר אדם קודם בהמה ולפ"ז שהן כסדר אצ"ל כמו בצאן שמכר ג"כ עבדים ושפחות ולוקח מהן גמלים וחמורים וז"ש רש"י ולוקח לו כל אלה ר"ל מדמי הצאן. ממ"ש:
