שפתי חכמים, בראשית ב׳:ד׳

מהדורה: חומש שפתי חכמים, הוצאת מצודה, 2009

מפרשים:
4 האמורים למעלה. דק"ל הלא לא מפרש אח"כ שום דבר אלא קאי אדברים האמורים למעלה:
5 למדך שכולם כו'. ר"ל אף תולדות שמים וארץ נבראו ביום ראשון כדמפרש בקרא בהבראם ביום עשות וגו'. וא"ת והלא כבר כתב רש"י לעיל א יד במאמר יהי מאורות את השמים לרבות תולדותיה ואת הארץ לרבות תולדותיה וי"ל דאי לא קרא דבהבראם ה"א דלבריאת שמים היה מאמר וכן לתולדות השמים לכל תולדה ותולדה היה מאמר מיוחד כמו שהיו מחולקים בפועל כשיצאו מן הכח אל הפועל לכן כתיב אלה תולדות וגו' ללמד כי במאמר בריאת שמים נבראו גם התולדות כמו הזורע חיטים ביום אחד ואח"כ יוצא כל חטה וחטה בפני עצמה ביומיה:
6 ד"א בהבראם כו'. וא"ת מאי ד"א היא זה הא בפירוש הראשון לא דרש כלל ולא מפרש בהבראם כלל א"כ יכול להיות שדורש ג"כ כד"א וי"ל דלפי פי' הראשון קאי בהבראם אסיפא דקרא בהבראם ביום עשות וגו' אבל לפי' ד"א קאי ארישא דקרא השמים והארץ בהבראם ר"ל בה"א בראם:
7 ולמדך כאן כו'. אבל בלא זה לא היינו יודעין איזה בה"א ואיזה ביו"ד. ולפי הד"א קשה למה נאמר ביום עשות לכך פי' למדך שכלם וכו' ולטעם ראשון קשה למה נאמר בהבראם בה"א לכך פי' ד"א ולכן צריך לשני טעמים:
8 כה"א זאת שסתומה. עיין טעם אחר במנחות כט: