שפתי חכמים, בראשית כ״ז

1 בעשנן של אלו. כמשמעו שעשן קשה לעינים אבל רבקה היתה רגילה בו כדפרישית בד"ה שלפנ"ז: ונראה לי דצריך רש"י לשלשה טעמים אלו דבתחלה מפרש משום עשנן והוא מכח סמיכות ואח"כ ק"ל ואיך הביא הקב"ה תקלה לידו אלא מפני הברכה לא מנעו הקדוש ב"ה מן הסיבה וקשה סוף סוף מאחר שהיה העשן למה רבקה אינה נסמת ע"כ פירש שכבר כהו עיניו במקצת על ידי העקדה ובא זה ואיבד את הכל. מהרש"ל:

1 חדד סכינך ושחוט יפה וכו'. פירוש כדי שלא יהיה בסכין פגומה. כתב הרא"ם ואם תאמר נהי דעשו הוי מהימן לו ליצחק דבחזקת כשר הוה בעיניו סוף סוף כיון דהוה שחיטה ליה לעופות בהדי דפרח ליחוש דילמא עביד ליה חלדה ותירץ כמו שתירצו בגמרא דחולין ל:: ואין צורך לאריכות הרא"ם דהא יצחק לא ביקש שיביא לו עופות אלא חיות וכדפירש רש"י בסמוך כי טעם הגדי כטעם הצבי ועוד וכו' ואף על גב דקרא הזכיר גם קשתך דמשמע קצת לירות עופות מ"מ איכא למימר דקשת קאי על החיה ר"ל היורה בחיה במקום שאינה עושה טריפה כדי שלא תוכל לברוח ואח"כ ישחטנה בחרב. נח"י:

2 מן ההפקר ולא מן הגזל. דאי לא כן לי למה לי, דהא כתיב והביאה לי ל"פ וכו':

1 ברשותו כו'. דקשה ואיך אמרה רבקה לפני ה' מה שלא אמר יצחק. וי"ל דהוקשה לרש"י מאחר שעשו היה צדיק בעיני יצחק למה הוצרך להזהירו היום כ"כ שלא תאכילני נבלה ושלא יביא מן הגזל ועל זה תירץ כוונת יצחק היתה שהברכות יהיו ברשות ה' ושיסכים על ידו לפיכך זרזו היום יותר וע"ז אמרה רבקה שהלך לצוד חיה להביא ואפילו מן הגזל וממילא שעשו לא ישגיח בדברי אביו ויאכילנו נבלה א"כ בודאי הקב"ה לא יסכים על ידו לכן אמר קח לי משם ולא מן הגזל. נח"י:

1 האחד הקריב לפסח והאחד עשה מטעמים כו'. וא"ת מנ"ל דבפסח היה ונ"ל כיון דבפסח נולד יצחק כמו שפירש"י בפרשת וירא לעיל יח י והקב"ה ממלא ימיהם של צדיקים באותן הימים שנולדו באותן הימים הם מתים דכתיב גבי משה דברים לא ב בן מאה ועשרים שנה אנכי היום שפירש"י היום מלאו ימי ומדאמר יצחק לא ידעתי יום מותי שמא היום אנכי אמות ודאי פסח היה. מהרש"ל:

1 שחמד אותן מן נמרוד. פירוש שהבגדים היו בהן ציורין של כל מיני חיות וכשלובשן נמרוד ויצא לשדה היו החיות סוברין שהן חיות ובאין אצלו ועשו הרג את נמרוד ולקחן:

1 אנכי המביא לך ועשו הוא בכורך. דאי לא כן היה יעקב מדבר שקר. ואם תאמר והלא עדיין היה משקר כיון שעשו מכר לו הבכורה ואיך אמר עשו הוא בכורך ויש לומר דהוא לא לקחה מעשו אלא לענין עבודה אבל הבכורה נשארה עדיין לעשו לעניין נחלה פי שנים. ועוד יש לומר דעשו היה בכור ללידה וק"ל:

1 אין דרך עשו להיות שם שמים שגור בפיו כו'. ואם תאמר והא יצחק היה מחזיק את עשו כצדיק גמור ויש לומר דהיא נותנת כיון שצדיק גמור הוא לכך אינו מוציא שם שמים לבטלה ואע"פ דכ"ש הוא ביעקב דהא היה מחזיקו יותר צדיק מעשו כדפירש לעיל מכל מקום סבר כיון שעשו אינו יכול ליזהר שלא ילך במקום טינופת מזהר זהיר שלא להזכיר שם שמים יותר מיעקב מפני שיעקב יושב אוהלים ולא בא למקום מטונף:

1 שמדבר לשון תחנונים כו'. דאי כמשמעו אטביעות עינא דקלא קאי מיד ה"ל למימר כשאמר לו אנכי עשו בכורך ועוד לעיל כשאמר לאמו אולי ימשני אבי למה לא פחד שיכיר אותו בטביעת קולו אלא קולם היה שוים ל"פ שקאי על דברי תחנונים:

2 בלשון קנטוריא דבר כו'. אע"פ שהיה מחזיקו כצדיק גמור מ"מ אין זה מורה על רשעתו כי יש הרבה בני אדם שדבריהם בל' קנטורין אע"פ שהם כשרים:

1 מלמד שנכנסה עמו ריח גן עדן. לפי שעשו חמד הבגדים האלו מנמרוד ונמרוד ירשן מאדם הראשון ואדם היה לובשן בגן עדן:

2 וזהו שדה תפוחים. ואשר ברכו ה' שב אל השדה כאילו אמר כריח השדה אשר נתן בו ה' ריח טוב והוא שדה של תפוחים:

1 יתן ויחזור ויתן. דק"ל למה כתיב ויתן בוי"ו אלא פי' ויתן לך ואם יפסוק הברכה מפני חטא אפ"ה יחזור ויתן. ופי' ויתן על ויחזור ויתן היינו לפי מדרש רז"ל דלפי פשוטו מוסיף על עניין ראשון ר"ל נתן לך ברכה אחת לכן קאמר ויתן לך עוד ברכה זו. והיכן מצינו לעיל שברכו יש לומר מדכתיב אשר ברכו ה' שנתן לו הקב"ה ברכה כי כאשר ברכו ה' שב אל בני הכתוב למעלה כאילו אמר ראה ריח בני אשר ברכו ה' כריח השדה שנתן לו הקב"ה ריח טוב:

1 וכאן שלא נשא אלא אשה אחת אומר בני אמך. שלא רצה לתלות הקללה בעצמו לומר שבניו יהיו עבדים. גור אריה:

2 ובבלעם הוא אומר מברכיך ברוך ואורריך ארור כו'. כלומר יסורין וצרות שלהם באין תחלה לפיכך יצחק מקדים קללות ארורים וכו'. והרמב"ן טען למה כתיב בפרשת לך לך לעיל יב ג ואברכה מברכך ומקללך אאור ותירץ שהרי כתיב אחריו ונברכו וגו' הרי גם קללות ארורים קודם לברכת מברכים. ואע"פ שבלעם אמר לישראל מברכיך ברוך וגו' במדבר כט ד לא אמר זה אלא למה שהורגל לדבר עם הרשעים א"נ שהיה מברך אותם שיגיע להן כמעשה הרשעים שיהיה להם גם כן תחלה שלוה וק"ל:

1 זה יוצא וזה בא. דאל"כ שתי יציאות למה לי אלא שזה יצא מאהל אביו וזה יצא מן השדה ובא אל הבית. והרא"ם פי' דאך מיעט היציאה:

1 כתרגומו ותוה לשון תמיה. ומדרשו כו'. וא"כ לפי המדרש רז"ל יהי' פי' של ויחרד אינו כמשמעו לשון תמיהה אלא לשון פחד על פתיחת גיהנם ואע"פ דלפי פשוטו נמי ויחרד אינו לשון תמי' אלא לשון חרדה אלא ר"ל דהחרדה היה כמשמעו על דבר התמי' של מי איפא ולאפוקי לפי המדרש החרדה הוא הגיהנם:

2 ראה גיהנם פתוחה מתחתיו. פירוש מתחתיו תחת עשו כי עם יעקב נכנס גן עדן ועם זה גיהנם. גור אריה:

3 לשון לעצמו משמש עם כמה דברים כו'. פי' שאינו מלה מורכבת מאיה ואיפה רק הוא לשון בפני עצמו והוא משמש לכמה עניינים וכו':

4 מכל טעמים שבקשתי לטעום כו'. דאם לא כן מכל למה לי:

5 שלא תאמר אילולי שרימה יעקב לאביו כו'. וקשה והלא מקרא דויעקבני הוא אחר הפסוק גם ברוך ונ"ל בודאי עשו צעק מיד בקול רם מה עשה לי האח הזה ויעקבני זה פעמים ושמע אביו ואמר גם ברוך יהיה והנה כשמוע עשו דברי אביו שאמר גם ברוך יהיה אחר שאמר ויעקבני פעמים ולא השגיח בו אז אמר לו הכי קרא שמו יעקב כלומר אני משיג שאהוב בעיניך עקיבתו ורמאותו ומשום הכי קראת יעקב לשון עתיד ולא עקב שיעקבני פעמים. מהרש"ל:

6 לכך הסכים וברכו מדעתו. דאל"כ גם ברוך יהיה ל"ל הא כבר ברכו:

1 בחכמה. דאל"כ מאי ברוך יהיה:

1 כמו הכי אחי אתה. שהוא מבואר אחריו ממה שאמר ועבדתי חנם להלן כט טו שאינו מה שביקש ממנו שהרי מיד אמר נקבה שכרך עלי:

1 זו איטליאה של יון. לאפוקי ממה שנא' לעיל פסוק כח מטל השמים ומשמני הארץ דלעיל קאי אפירות הארץ שהתבואה והפירות שבארצך יהיו שמנים וטובים אבל כאן נאמר על המקום שיהיה המקום ממקום השמן שבארץ וזהו שנא' מושביך המורה על המקום שיושב שם דאי לא כן קשה הא בירך את יעקב בברכת משמני הארץ:

1 ויהיה לך פתחון פה להצטער על הברכות כו'. ואם תאמר שלא נמצא שנתן יצחק ליעקב הברכות על תנאים וי"ל דכתיב שם ויתן לך האלהים מלת האלהים משמע בדין שאם אתה ראוי וכו'. מהר"ן:

1 שלא אצער את אבא כו'. אע"פ שהיה רשע את זה לא עשה שיהא מצער את אביו כי היה נוהג כבוד באביו והא ראיה ממה שנאמר להלן כח ח וירא עשו כי רעות בנות כנען בעיני יצחק אביו וגו':

1 לשון תנחומים כו'. וא"ת והלא לפי המדרש גם הוא לשון תנחומין וי"ל דהכי פירושו אם באנו לפרש מלשון המדרש שהוא לשון תנחומין ואינו לשון מחשבה אז תוכל לפרשו שמתנחם על הברכות בהריגתך ואין צריך לפרשו על כוס של תנחומים: