1אין נא אלא לשון בקשה כו'. פירוש אין נא האמור כאן אלא לשון בקשה דהא מצינו בכמה מקומות נא שאינו לשון בקשה. רא"ם:2שלא לערבבו פתאום ותזוח דעתו עליו כו'. כדי שלא יאמרו הקב"ה הטריף דעתו ולכך עשה אבל אי לא היה מטורף בדעתו לא היה עושה: ונ"ל דבטעמא קמא לא סגי דא"כ הל"ל את בנך יחידך אשר אהבת ומדאמר את שמע מינה לחלק אתא והיינו שבכל פעם השיב הקב"ה על שאלת אברהם ובטעמא בתרא לחוד לא סגי דא"כ הוה ליה למימר איפכא קח את יצחק את בנך את יחידך אשר אהבת דהוי נמי חיבוב מצוה. נח"י:1ישמעאל ואליעזר. דאם לא כן מאי שני נעריו וכי לא היו לו אלא שני נערים אלא נעריו המיוחדים לו שהם ישמעאל ואליעזר. עיין לקמן בפרשת בלק במדבר כב כב מה שפירשתי גבי שני נערים דבלעם למה שינה רש"י פירוש דהתם מהכא. ומהרש"ל פירש דבלעם שהיה רוחו גבוה והיה צריך לשימוש פירוש שהיו משמשים זה את זה אבל אברהם שהיה רוחו נמוכה לא היה צריך לשימוש שהיה משמש את עצמו רק שלא יהא יחידי שאם יצטרך אחד מנעריו לנקביו מש"ה לקח שני נערים עמו לכך פירש טעם זה עד כאן לשונו:2תרגומו וצלח כמו וצלחו כו'. ונראה לי דאינו מביא ראיה מן התרגום אלא בא לפרש דצלח נמי ל' ביקוע כדאשכחן וצלחו את הירדן ש"ב יט יח:1על שם שישראל אוכלים. והא דצריך לב' טעמים דלפי טעם ראשון קשה לקרא אותו אוכלת ל"פ שמכשרת ולטעם זה לחוד קשה לקרא אותו סכין כמשמעו ל"פ עוד ע"ש שישראל וכו': הא דלא סגי בפי' בתרא לחוד דלפי זה א"ש שנקרא מאכלת ולא אוכלת ולא סכין דא"כ קשה דה"א הידיעה של המאכלת מורה על דבר ידוע כבר והא עד הנה לא היה לסכין שם של מאכלת כלל מעולם רק עכשיו ע"י מעשה זה קורא אותו הפסוק כך לכך הוצרך לפרש ג"כ לטעם א' שאוכלת ושמכשרת וכו' וא"כ הוא שם לכל סכין. ממ"ש:1אעשה בו חבלה ואוציא ממנו מעט דם כו'. וקשה וכי הוצאת דם מום אלא י"ל אברהם אמר אוציא ממנו דם ואקריב אותו א"ל הקב"ה אל תוציא ממנו דם ואברהם סבור שלא די בהוצאת הדם א"ל א"כ אקריב ממנו אבר א' א"ל אל תעשה בו מום. מהרש"ל:1מוכן היה לכך מששת ימי בראשית. דהי' לו לכתוב וירא איל אחר נאחז והנה למה לי אלא מלמד שהיה מוכן לכך וכו':2אחרי שאמר לו המלאך כו'. כלומר דאחר קאי אלעיל ואין כאן מקומו וה"ק וישא אברהם את עיניו אחר וירא והנה איל נאחז ועל זה מביא ראייה מן התרגום שהרי תירגם וזקף אברהם עינוהי בתר אלין ור"ל אחר אלה:3שהיה רץ אצל אברהם כו'. כיון שאמר נאחז ל' יחיד וע"כ צ"ל דקאי על האיל א"כ בקרניו ל"ל ל"פ להורות שהיה פני האיל דהיינו קרניו לקראת פני אברהם שהי' רץ כדי להקריבו והשטן סובכו כדי לעכבו ואפשר שגם מהרא"ם כיון לזה וע"ש. ממ"ש:1אחת לאב ואחת לבן. ונ"ל דה"פ ששני הברכות ליצחק אחד בזכות עצמו ואחד בזכות אברהם וזה אחת לאב ואחת לבן. נח"י:1הרהורי דברים שהיו ע"י עקידה. כתב הרא"ם ולא ידעתי מי הכריחו לרש"י ז"ל להניח פשוטו של מקרא שהוא מורה על הדברים האמורים למעלה כנראה ממלת האלה שהם דברי המלאך שהבטיחו בהרבה ארבה ונתבשר אחרי הדברים ההם בבת זוגו של יצחק וללכת אחרי המדרש של הרהורי דברים שלא נזכרו בכתוב כלל וכו' עד ובשרו הקב"ה שנולדה רבקה דמשמע מיד אף על פי שכתוב בו אחרי ורש"י ז"ל פסק בכמה מקומות כל מקום שנאמר אחרי מופלג הוא יש לומר דקרי מופלג כל זמן שלא יהיה תיכף ממש בלי שום איחור עכ"ד:
