1כשראה שחרבו הכרכים ופסקו העוברים וכו'. ועל הפירוש הזה קשה למה הלך לגרר שהוא רחוק הרבה ומשום הכי הביא הדבר אחר וכו' ומאחר שהי' רוצה להתרחק ממנו נסע לגרר למקום ישוב. מהרש"ל:1המלאך מנעו וכו'. הוצרך לפרש כדי שלא תקשי קראי אהדדי דכתיב בסמוך ואחשוך דמשמע המניעה היה מהש"י ואילו הכא משמע דמעצמו לא קרב. נח"י:1לרבות עבדים וגמלים וחמרים כו'. כך היא הגירסא וקאי על אנשים מנהיגי הגמלים והחמורים וק"ל:1אמת שלא דמית מתחילה לחטוא כו'. רצונו לתרץ דהי' לו לכתוב גם אנכי ידעתי כי בתם לבבך ובנקיון כפיך עשית זאת כמו שאמר אבימלך בעצמו:2אבל נקיון כפים אין כאן. ואם תאמר סוף סוף הוא נקי מן החטא שהרי לא עשה העבירה ויש לומר כך אמר הקדוש ב"ה נקיות החטא לאו ממך היא כאשר אמרת אלא ממני הוא כי אתה היית שוכב עמה אף שהיא הגידה לך שהיא אשתו:1ואל תהא סבור שמא תתגנה בעיניו כו'. רצונו לפרש דבקרא משמע ואתה השב אשת איש כי נביא הוא דמשמע דווקא דמשום הכי צריך לחזור שהוא נביא והיא אשת איש אבל אי לא היה נביא לא היה מחזר לו ואף שהיא אשת איש והרי גם בני נח הוזהרו על עריות ומתרץ דמה דכתיב כי נביא הוא ה"פ אל תהא סבור וכו' וק"ל:1מכה אשר לא הורגלה לבא על בריה וכו'. אבל אין לפרש דמעשים אשר לא יעשו קאי על אברהם, דהא לא עשה שום מעשה אלא דיבור בעלמא:1וכדי לאמת דבריו השיבו כן כו'. כלומר היה לו לומר בת אחי היא ולא היה צריך לומר בת אמי אלא כדי לאמת את דבריו הראשונים שאמר אחותי היא אמר כך. ואם תאמר לעיל יב יט גבי פרעה למה לא השיב אברהם כלום ויש לומר דפרעה לא שאל אותו אלא פעם אחת משום הכי לא השיבו אבל אבימלך שאלו שני פעמים משום הכי הוצרך להשיב לו. מהרש"ל:1שיתפייס ויתפלל עליו. דאי על לקיחת אשתו הרי לא נגע בה וכאילו לא לקחה: הא דאבימלך הוצרך לפייס את אברהם ולא כן פרעה י"ל דפרעה אונס גמור היה כי אברהם מעצמו התחכם ואמר לשרה אמרי נא אחותי את וגו' לעיל יב יג אבל הכא ששאלו אשתך היא או אחותך היא וירא שמא יהרגוהו והיה מוכרח לומר אחותי היא. ולפיכך לא נלקה פרעה רק במכת ראתן שהתשמיש קשה לו ואחר שהשיב לא הוצרך עוד לרפואה אבל אבימלך גם אחר שהשיבה ופייסה ונתן מתנות אפ"ה כי עצור עצר לפי שהיה קרוב למזיד במה ששאלוהו אשתך היא וכמ"ש ב"ק צב. אכסניא שבא לעיר וכו':1אבימלך לכבודה כדי לפייסה וכו'. כלומר ואע"פ שאבימלך לא נתן לאברהם אלא כדי שיתפלל עליו כמו שפי' לעיל בפסוק יד ואיך אמר לשרה שלכבודה נתנם לו לא היפך הדברים אלא כדי לפייסה. והקשה מהרא"ם וא"ת מנ"ל לרש"י שנתנם לאברהם כדי לפייסו דילמא כשנתנם לאברהם ע"מ כן נתנם שיהיו לכבודה ותירץ שמדברי השם שאמר לו השב אשת האיש כי נביא הוא ויתפלל בעדך ידענו שכל עצמו של אבימלך לא היה אלא לפייסו כדי שיתפלל עליו ומסתמא המתנות נמי נתן לו בשביל זה. ונ"ל דאי משום כבודה למה היה נתנם לאברהם והלא לשרה היה לו לתנם ולא לאברהם כי זה היה לה לכבוד יותר לפי דברי אבימלך אלא ודאי עיקר נתינה לאברהם היה כדי להתפלל עליו ודבריו עם שרה לא היה אלא לכבודה ולפייסה אמר כך וק"ל:1על פי דבורה של שרה. ואין לומר שפירושו על אודות שרה כמו על דבר אשר לא קדמו וגו' דברים כג ה שהרי כתיב לעיל גם אנכי ידעתי וגו' ואחשוך וגו' מחטא לי דמשמע מה שלא נתן הקב"ה כח לשמש לא היה אלא לאבימלך בלבד והכא כתיב כי עצר ה' בעד כל רחם וגו' אלא ע"כ צ"ל ע"פ דבורה של שרה עשה זה ומעתה מה שפירש"י לעיל יב יז גבי וינגע ה' את פרעה וגו' על פי דבורה של שרה מהכא נפקא בג"ש. נ"ל:
