שפתי חכמים, בראשית א׳:כ׳

מהדורה: חומש שפתי חכמים, הוצאת מצודה, 2009

מפרשים:
20 שיהא בה חיות. ק"ל נפש חיה משמע דמים הוציאו נפש החיה ולקמן פסוק כא כתיב ויברא אלהים וגו' לכך פירש נפש שיהא בה חיות כלו' שהמים יכינו את הגוף שיקבל את נפש החיונית שיתן בו הקב"ה וזה שפירש"י לקמן שם ואת כל נפש החיה נפש שיש בה חיות וק"ל. ועי"ל דק"ל והלא החיות אחר כך נבראו מן האדמה להלן פסוק כד לכך פי' על נפש שיהא בה חיות. ומה שהוצרך לפרש כן עוד פעם שני נפש חיה בפסוק כא י"ל לפי שנכתב בה"א הידיעה משמע שהוא חיה ממש לכך פירש פעם שנית שאין פירושו כן מדכתיב אשר שרצו המים ומה שפירש גם כן ביום הששי להלן פסוק כד לפי שבפי' נכתב אח"כ וחיתו ארץ א"כ נפש חיה קאי אשרצים. דבק טוב:
21 כל דבר חי כו'. מה שמהפך רש"י ומפרש בתחלה נפש חיה ואח"כ שרץ ר"ל גם בקרא צריך להיות כן ישרצו המים נפש חיה ומה הן נפש חיה ומפרש שרץ ועוף וכן כתיב אח"כ בפסוק כד ותוצא הארץ נפש חיה למינה בהמה ורמש:
22 וחיפושים ותולעים. הם התולעים הנמצאים באשפה וגם בימות החמה כשירד גשם על הארץ:
23 בבריות. ר"ל גבי בהמות וחיות: