8ולחם לא הביא כו'. וא"ת מנ"ל לרש"י דילמא מה שלא הביא משום שלא נאפה עדיין וי"ל דעיקר הסעודה הוא הלחם כדכתיב דניאל ה א עבד לחם רב ואי לא נאפה הלחם לא היה מכין שאר צרכי סעודה וק"ל:9לפי שפירסה שרה נדה כו'. לאו דוקא שפרסה נדה דהא כתיב אחרי בלותי היתה לי עדנה ש"מ שלא היה לה עדן וסת אלא שחזר לה אורח כנשים דהיינו שראשה ואיברי' היו כבדין עליה וחששה בשיפולי מעי' והיתה יראה שמא תהי' נדה ותטמא את העיסה ואברהם היה אוכל חולין בטהרה ולכך פירשה מן העיסה והלכה לה ומתוך כך קודם שבא אחר אל העיסה נחמץ ואותו זמן פסח היה ואסור בחמץ וק"ל: א"נ י"ל דבאמת פירסה נדה והא דכתיב אחרי בלותי היתה לי עדנה והא היה לה ומה תמיהתה יש לומר דסבורה היתה מקרה בעלמא הוא והיא ידעה שאברהם היה אוכל חולין בטהרה. כן פי' הרא"ם: וא"ת והאיך נתן להם חמאה וחלב ובן הבקר והא בשר בחלב הוא י"ל דמתחלה נתן להם חמאה וחלב ואח"כ נתן הבשר להם אי נמי דס"ל כה"ג דבקנוח והדחה מותר:10קמא קמא שתיקן אמטי ואייתי קמייהו. ר"ל הא ג' לשונות היו וקרא משמע שלא הביא אלא אחד מדכתיב בן הבקר לשון יחיד. מהרמ"ש: ק"ל והלא חמאה וחלב לא נזכר מקודם וא"כ הל"ל ויקח בן הבקר ואחר כך חמאה שהוא הנוסף ל"פ קמא קמא וכו' ר"ל שחמאה וחלב היו מוכנים לפניו קודם עשיית בן הבקר ודו"ק ועי"ל מאשר עשה דייק שהוא מיותר ל"פ קמא וכו' ר"ל אשר תיקן בראשון הביא מיד:11מכאן שלא ישנה אדם כו'. וא"ת מנ"ל לרש"י דילמא משום הכי כתיב ויאכלו דמשום שהיו מלאכים ואין שייך בהם אכילה ומשום הכי כתיב ויאכלו ולהראות לאברהם שהם אורחים ולא מלאכים וי"ל דא"כ מה בא הכתוב להשמיענו לא לכתוב כלל ויאכלו דפשיטא הוא דלא אכלו או מאי נפקא מינה בזה אם אכלו או עשו עצמן כאילו אכלו לכך פירש מכאן וכו' וק"ל:
