שפתי חכמים, בראשית י״ז:א׳

מהדורה: חומש שפתי חכמים, הוצאת מצודה, 2009

מפרשים:
1 אני הוא שיש די באלהותי. פירוש אברהם אמר להקב"ה רבונו של עולם אם אמול אז אהי' נמאס בעיני הבריות לכן אמר לו הקב"ה אני הוא שאמר לעולמי די וכו'. מהרש"ל:
2 אף זה צווי אחר ציווי היה שלם וכו'. רוצה לומר דהא כתיב התהלך לפני ואם כן והיה תמים ל"ל ומפרש דאף זה פירושו תעשה דציווי אחר ציווי הוא כלומר היה שלם בכל נסיונותי:
3 עכשיו אתה חסר ה' אברים וכו'. כתב הרא"ם הם האיברים המסרסרים העבירות ואין מסורים ביד אדם ומרוב צדקתו מסרם בידו דכתיב ש"א ב ט רגלי חסידיו ישמור כשאדם מתגבר על יצרו סוף שהקב"ה מסרו בידו עכ"ל:
4 ב' עינים כו'. וא"ת וכי אפשר שהי' חסר כל זה וי"ל דודאי היו לו אבל אינם ברשותו כאילו היה חסר מהם דהיינו ה' איברים ואמר לו הקב"ה דהכל יהיה ברשותו וק"ל. וקשה והלא היה חסר גם כן הלב דהא ערל לב היה ויש לומר דלא חשיב רק איברים הגלוים ועי"ל דכתיב נחמיה ט ח ומצאת את לבבו נאמן לפניך ואחר כך וכרות עמו הברית וגו' אלמא דאפי' לפני המילה לא היה לו כ"כ ערל לב. מהרש"ל: