שפתי חכמים, בראשית י״ד

1 שאמר לאברהם פול וכו'. דק"ל והא נמרוד מלך שנער היה:

1 שם אבר וכו'. ר"ל דעשה לו כנפיים לעופף:

2 שם העיר. דדייק רש"י מדכתיב בלע היא צוער דאם הוא שם אדם לא שייך למימר היא צוער וא"ל מנ"ל לרש"י שהכתוב הזכיר שמותם של מלכים אלו להודיע רשעתם דדריש שנאב שונא אביו שבשמים וכו' וי"ל מדלא הזכיר בקרא ג"כ שמו של מלך צוער אלא ודאי מה שהזכיר הכתוב שמות של מלכים אלו להורות על רשעתם ואפשר שמלך צוער לא היה רשע ושמו לא היה מוכיח על רשעתו כמו שנא' בלוט אמלטה נא וגו' כדפירש"י שם:

1 שהי' בו שדות הרבה. ר"ל לפי שנכתב השדים בה"א הידיעה ולא פי' הכתוב באיזה מקום היה זה עמק השדים לכ"פ וכו'. רש"א: ונ"ל דהרב פי' שם העצם שלו על שם התואר שבו וה"פ עמק השדים כך שמו ואין לו שם עצם אחר. נח"י:

2 לאחר זמן נמשך הים לתוכו. כי לא יתכן שיהי' עמק וים בזמן אחד:

3 שנתבקעו הצורים סביבותיו כו'. פי' כי מלת הוא מורה שהוא עצמו היה ים לא שנמשך ים לתוכו דא"כ בו ים מבעי ליה:

1 למרדן וכו'. ר"ל במלת למרדן שלא תפרש המקרא כן שנים עשר שנה עבדו ובשלש עשרה לעבדן מרדו ובארבעה עשרה שנה לעבדן בא כדרלעומר וגו' דא"כ היה לו לומר ובי"ג כמו שנקט אחר כך ובארבע עשרה שנה לכך מפרש למרדן ר"ל דמה שכתיב וי"ג שנה מרדו לא קאי אאותן י"ב שנה דלעיל אלא י"ג שנה בפני עצמן מרדו ועל אותן י"ג שנה אמר אחר כך ובי"ד שנה:

2 הם זמזומים. רוצה לומר דרש"י דייק מדכתיב הכא רפאים ואימים וכתיב גבייהו הזוזים ובפ' אלה הדברים ב יא כתיב רפאים ואימים וזמזומים ודאי הזוזים היינו זמזומים:

1 אלא מישור של פארן איל שמו. דקשה לרש"י והלא על מלת אלוני ממרא לעיל פסוק יג נמי מתרגם מישור וא"כ אם חד מינייהו פירושו מישור ודאי השני לא פירושו מישור ל"פ ואומר אני וגו':

1 ואעפ"כ נצחו המועטים. דקשה לרש"י למה צריך למימר ד' וכי לא ראינו דארבע הם ל"פ ואע"פ וכו':

1 בארות הרבה היו שם כו'. דקשה לרש"י למה כפל לשון בארות בארות עו"ק כיון דבארות של חמר היה א"כ למה כתיב ויפלו שמה הל"ל ויטבעו שמה כמ"ש ירמיה לח ו ויטבע ירמיהו בטיט. ועו"ק כיון דחמר היה למה לא מתו שם כשטבעו בחמר דהיינו טיט. לכן פי' בארות הרבה שנוטלים משם אדמה לעשות חמר:

2 ומ"א שהי' כו' למלך סדום שיצא משם כו'. דק' לו א"כ למה קרא אותן בארות חמר והלא נוטלין כל החמר מהן ובארות חמר משמע שתמיד היו מלאים טיט לכן אמר ומ"א וכו'. מהרש"ל:

1 זה עוג שפלט מן המלחמה. לא שפלט מדור המבול דהא כתיב לעיל ז כג וישאר אך נח ואשר אתו בתבה:

2 שנאמר הנפילים היו בארץ. רוצה לומר דרפאים היינו ענקים ונפילים הם ג"כ ענקים שהיו בדור המבול והוא נשאר מאותן ענקים שבדור המבול ופי' וישאר אך נח שהיה גונח כדפירש רש"י ואשר אתו מטורח הבהמות ואשר אתו בתיבה:

3 שיהרג אברם וישא את שרה. רוצה לפרש לפי המדרש מה טעם היה לעוג שבא לאברהם ואמר לו שנשבה לוט בשלמא לפי פירוש ראשון שפלט מהמלחמה בא והגיד לאברהם בשביל שיעשה נקמה באמרפל וחביריו שהרגו אבותיו אלא לפי המדרש למה אמר לו אלא צריך לומר מתכוין וכו':

1 כתרגומו וזריז. והא דפירש רש"י בפרשת בשלח שמות טו ט ואין לדחוק ולפרש אריק חרבי מלשון וירק את חניכיו אזדיין בחרבי נראה כוונת רש"י דהכא אי אפשר לפרש אלא לשון זיון מדכתיב את חניכיו רצונו נמי לדחוק ולפרש כל אריק בלשון זיין כדי שלא תקשה שתחלת המחשבה על פירושו מאותן המקראות אבל באמת פשוטו בכל מקום הוא לשון הרקה לבד מהכא וזהו דנקט רש"י בפרשת בשלח ואין לדחוק ולפרש וכו' ודו"ק. ועיין בהרא"ם פירוש אחר:

2 והוא מנין גימטריא של שמו. הקשה מהר"ן והא אין מקרא יוצא מידי פשוטו שנאמר שמנה עשר וגו' ותירץ בשם רבינו בחיי כי כל מספר הזה היו בני ביתו ולאחר שנזדרז למלחמה מיעטן וריקנן וצוה שיחזרו כל החוטאים כדין תורה דברים כ ח דכתיב מי האיש הירא וגו' ונשאר הוא ואליעזר לבדו: ודאי כל השי"ח הלכו עמו כדי להבהיל המלכים שלא יתחזקו כנגדו ואע"ג דהוא לבדו היה ג"כ מנצח אותם כי אין מעצור לה' מ"מ לקחום כדי להסתיר הנס שיהא לו התחזקות מן הטבע כענין שים לך אורב וגו' יהושע ח ב ולכך לקח כמנין אליעזר לרמז שהכל היה בשביל אליעזר. גור אריה:

3 שם תשש כחו שראה וכו'. דאל"כ וירדוף עד דן ל"ל הרי כתיב וירדפם עד חובה שהוא דן. קיצור מזרחי:

1 לפי פשוטו סרס המקרא וכו'. אבל בלתי סרוס יהיה החלוק ללילה ושוב אין טעם להוא ועבדיו הבא אחריו. קיצור מזרחי:

2 ומ"א שנחלק הלילה וכו'. והוא ועבדיו קאי אשל מטה הוא ועבדיו ויכם וירדפם וגו':

1 מ"א הוא שם. ר"ל דמלך שלם ר"ת למפרע שם:

2 שאין בלבו עליו על שהרג את בניו. דכתיב אחרי הכותו את כדרלעומר וכדרלעומר היה מלך עילם ועילם הוא מבני שם ומסתמא גם עמו מבני שם היו. והא דפירש רש"י כך עושין ליגיעי מלחמה פי' שאם תאמר כדי להאכילו כדרך האורחים א"כ למה לא הוציא להם בקר וצאן לשחוט להם ולהאכילם. והרא"ם פי' דא"כ למה הזכיר שהוציא לחם ויין דהא כן דרך בכל מקום שלא הזכיר אלא לחם לבד כמו ואקחה פת לחם להלן יח ה ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכל לחם וגו' שמות יח יב ומ"ט אמר לחם ויין אלא שהם צריכים ליגיעי מלחמה:

1 ויתן לו. אברהם. דק"ל מי נתן למי ומפרש אברהם נתן לו וכו' ומה טעם נתן לו ולכן פירש לפי שהיה כהן וכו':

1 לשון שבועה. ואע"פ שאין כאן זכר שבועה כמו גבי כי אשא אל שמים ידי דכתיב בתריה ואמרתי חי אנכי לעולם דברים לב מ קצר הכתוב פה וסמיך על המבין. רא"ם: ועי"ל דנשא נמי לשון הרמה הוא וכמו שמצינו באשא שהוא לשון שבועה ה"נ האי הרימותי שהוא לשון אשא נמי לשון שבועה אף שאינו מפורש בהדיא:

1 וא"ת לתת לי שכר כו'. ר"ל דרש"י דייק מדכתיב ואם אקח משמע מחוט ועד שרוך נעל מילתא בפני עצמו כגון אעכוב לעצמי לי מן השבי ואם אקח לתת לי שכר וכו' אי נמי דק"ל הא כבר היה בידו ולא היה לו לומר ואם אקח אלא ע"כ ואם אקח ממה שתתן מבית גנזיך וק"ל:

1 עבדי אשר הלכו אתי. ר"ל דצריך לחלק הקרא לג' חלקים וכן פירושו בלעדי רק אשר אכלו הנערים היינו עבדים אשר הלכו אתי כדכתיב לעיל פסוק טו הוא ועבדיו וזה אשר הלכו אתי לשון רש"י הוא ומה דכתיב בקרא וחלק האנשים אשר הלכו אתי ג"כ בפני עצמו ר"ל חניכיו דאמר לעיל פסוק יד הם האנשים אשר הלכו אתו. וענר אשכול וממרא נמי בפני עצמו רוצה לומר הם יקחו חלקם והוכחתו מדכתיב בקרא עוד פעם שנית הם יקחו חלקם ודאי קאי על ענר אשכול וממרא דאי קאי על האנשים אשר הלכו אתו לא היה לה למיכתב חלקם דהא כבר כתיב וחלק האנשים אלא ודאי הם יקחו חלקם קאי על ענר אשכול וממרא לחוד:

2 וענר וחביריו ישבו על הכלים לשמור וכו'. הוכחתו מדכתיב לעיל פסוק יג והוא שוכן באלוני ממרא וגו' וכתיב בתריה פסוק יד וישמע אברם וגו' וירדוף וגו' ואלו ענר וחבריו לא קאמר ש"מ שנשארו שם לשמור את הכלים: