1שהדרך גורמת לשלשה דברים. דקשה לרש"י למה ברכוהו בשלשה ברכות הללו ולא בשאר ברכות:2לכך הוזקק לשלשה ברכות. קשה למה גבי אברהם שייך מעוטים הללו דהא לא היו לו בנים וממון לא היה לו דהא בהליכתו לקח הכל בהקפה. וגם השיב למלך סדום אל תאמר אני העשרתי להלן יד כג גם לא מצינו שהיה לו שם טוב. ונראה דה"ק לפי שהדרך ממעט ג' דברים למי שיש לו ומכ"ש מי שלא היה לו עד הנה שלא יזכה בהם בדרך לפיכך הוזקק לג' ברכות הללו שיזכה בהם הפך מנהג של עולם שהדרך ממעט. נח"י:3שהבטיחו על הבנים ועל הממון ועל השם כו'. משמע שר"ל לפי שהדרך ממעט פריה ורביה לכך הבטיחו על הבנים ואמר לו הדרך אינו מזיק לך אלא כמו שאם לא היית בדרך היו לך בנים כן הדרך אינו מזיק לך וקשה הא לעיל פי' רש"י וכאן אי אתה זוכה לבנים וכן מה שפירש כאן שהבטיחו על השם משמע לפי שהדרך ממעט את השם לכך הבטיחו שהדרך אינו מזיק לו כלום אלא כמי שאם לא היה בדרך היה בעל שם כך תהא עכשיו וזה סותר מה שפירש לעיל ועוד שאודיע טבעך בעולם משמע דבחוץ לארץ אין לו שם כלל. וע"ק למה מפרש מתחלה מלת והיה ברכה ואח"כ מפרש ד"א ואעשך לגוי גדול וכו' שלא על סדר הקרא. ועוד קשה למה מפרש בתחלה מלת ואעשך לגוי גדול ואח"כ מפרש מלת מארצך וממולדתך שלא על סדר קרא. והרא"ם פי' דרש"י כתב באחרונה בראשית רבה כלומר שהוא מורה שחולק על מה שפירש להנאתך ולטובתך. וי"ל בדרך הפלפול דה"פ דמה שאמר ואעשך לגוי גדול וגו' לפי שהדרך וכו' לא בא לפרש על ואעשך לגוי גדול אלא רש"י מקשה קושיא על פירושו שפירש לעיל וכאן אי אתה זוכה לבנים והא בבראשית רבה אמר ואעשך לגוי גדול לפי שהדרך וכו' א"כ משמע שכאן נמי היה זוכה לבנים. וא"ל דהמדרש רבה משובש הוא לפי שבנים ושם מפורשים בקרא אבל ממון אינו מפורש ל"פ ממון נמי מפורש ואברכך בממון וא"ת והא עדיין י"ל דהמדרש משובש דהא המדרש רוצה לדרוש כל היתורים שבקרא ומה הוא דורש במלת והיה ברכה ועל זה פירש והיה ברכה נמי למדרש אתא הברכות נתונים בידך וכו' א"כ ש"מ שאינו משובש וא"כ קשה על פירושו דלעיל ומתרץ ד"א ואעשך לגוי גדול זהו שאומרים וכו' רוצה לומר בבראשית רבה יש עוד פירוש אחר על ואעשך לגוי גדול וא"כ מאי דפירש לעיל וכאן אי אתה זוכה לבנים אליבא דד"א. פירשתי וק"ל:4זהו שאומרים אלהי אברהם. פירוש דהכי משמע מקרא לפי שאין אומרים אלהי אלא על רבים כמו אלהי ישראל להלן לג כ אלהי העברים שמות ג יח אלהי העמים דברים ו יד אבל על יחיד אין אומרים אלהי שלא מצינו בשום מקום שנכתב על יחיד אלהי לכך אמר לו הקב"ה ואעשך לגוי גדול ר"ל שאתה תהיה כמו גוי גדול ואומרים עליך אלהי אברהם כמו על גוי גדול ומפני שמלת ואברכך מורה על תוספות ברכה אמרו שאף בנו יזכה לאותה ברכה שאמר עליו אלהי יצחק ולפי שמלת ואגדלה שמך מורה עוד על תוספות גדולה אמרו שאף בן בנו יזכה לאותו מעלה שיאמרו אלהי יעקב והא דתלי זה בהליכתו לא"י ולא בחוץ לארץ י"ל משום דאמרי' כתובות קי: כל הדר בחו"ל כאילו אין לו אלוה ולכך אין לו ליחיד לומר אלהי אברהם אלא כשילך לא"י וק"ל. דבר אחר ואעשך לגוי גדול וכו' דלפי פירושו היה לו לומר והיה מבורך שקאי על אדם המברך לכן פי' ד"א וכו' ואגב זה פי' חיבור הפסוק ומה שכתב והיה ברכה והיה בגי' שם של ד' כלומר בך יהא החתימה שאומרים בא"י מגן אברהם. מהרש"ל:5התרחק עוד משם. מפני שמלת לך אצל מבית אביך שהיה עומד שם שייך לשון יציאה ואצל מארצך שכבר יצא משם שייך ל' התרחק עוד הוכרח לפ' מלת לך מלשון הרחקה ומלשון יציאה:6כדי לחבבה בעיניו. רצונו לתרץ למה מאריך כל כך וכתב יציאתו מהיכן היה וכי לא ידענו שיצא ממקום שהיה שם שהוא מבית אביו וא"כ היה לו לכתוב לך לך אל הארץ וגו' וע"ז פירש לא גילה לו מיד כדי לחבבה בעיניו וכו' כלומר כדי לחבב את ארצו בעיניו וכדי ליתן לו שכר טוב על כל דבור ודבור ועל כל פסיעה ופסיעה כי ברבוי החיבה והתוארים שמחבב את ארצו שילך משם ירבה צערו בעזיבת המקום ההוא וככה יהיה שכרו ולפום צערא אגרא משום הכי כתיב מארצך וממולדתך ומבית אביך וגו' כדי לחבב עליו ארצו ברבוי תוארים והשתא א"ש מה שכתב רש"י אחריו מיד כיוצא בו את בנך וכו' שהאריך ברבוי תוארים כדי לחבב את בנו בעיניו כדי שיתן לו שכר טוב על כל דבור ודבור כי כפי ריבוי תוארים כן יהי' צערו בזביחתו והפרדו ממנו ולזה נמי לא גילה לו המקום אשר יביא אותו שמה כדי שלא ידע את המקום ההוא ושמא הוא גרוע ממקומו שיצא משם ויצטער יותר ובזה יהיה שכרו יותר. רא"ם: ומהרש"ל פירש שמקשה תרי קושיות חדא למה לו להאריך מכל הסיפורים הללו הל"ל מיד מבית אביך ועוד למה לא גילה לו מיד ומתרץ מה שהאריך כדי לחבבה וכו' ומה שלא גילה כדי לתת שכר וכו' כיוצא בו וכו' האריך בסיפור כדי לחבב לו את יצחק בעיניו ולא גילה לו המקום מיד כדי לתת לו שכר וכו' עכ"ל: ונ"ל ג"כ כפירוש זה רק הדין עם מורי מהר"ם יפה שהכינוי של לחבבה קאי על הארץ הנזכר מקודם דהיינו ולא גילה לו הארץ דאילו ארצו שיצא משם מאן דכר שמיה שיפול עליו לחבבה גם גבי קח נא את בנך יחידך וכו' מלת לחבב עליו את המצות שהזכיר רש"י להלן כב ב היינו מצות העקידה. צדה לדרך:
