שפתי חכמים, שמות ל״ה

1 למחרת יום הכיפורים כו'. דלעיל כתיב ברדת משה מהר וגו' וזה היה ביום כפורים וזה קאי עליו דהא אחריו כתיב ויקהל משה ש"מ שהיה למחרת יום כיפורים. רא"ם. ועי"ל כיון דעיקר הקהל הי' בשביל נדבת מלאכת המשכן ושתבא נדבת זהב למשכן לכפר על זהב העגל אם כן מסתמא הי' זה מיד ברדתו מן ההר כדי שיהא להם כפרה מיד על מעשה העגל ושיסור חרון אף מישראל ועיין לעיל פרשת כי תשא על פסוק ויתן אל משה. ואם תאמר והא לא היה לו פנאי למשה להקהילם ולצוות על נדבת מלאכת המשכן דבמחרת יום כיפורים היה יושב ודן את העם כל היום כולו שנאמר בפרשת וישמע יתרו ויהי ממחרת וישב משה לשפוט וגו' ושם פירש"י ממחרת יום כיפורים ומוכיח שם שכן הוא. וי"ל שרש"י בעצמו מתרץ שם דמה שכתוב מן הבוקר עד הערב למדנו כל דיין שדן דין אמת לאמתו וכו':

2 הוא ל' הפעיל כו'. פירוש דעיקר הוכחת רש"י הוא משום דנקוד הוי"ד בפתח ולא בחיר"ק והנקוד בפת"ח מורה שהוא ל' הפעיל כמו ויסע משה את העם וכמו אשר מלינים שהוא ג"כ ל' הפעיל:

3 ותרגומו ואכניש. כתב הרא"ם לא הבינותי כוונת הרב בזה מה היא. נח"י ול"נ שכתב כן לפי שראה הרב שתי גרסות בהתרגום לפיכך הוכיח שהגירסא הישרה הוא ואכניש ולא וכנש וכן הוא בפרשת קרח ויקהל עליהם קרח שתרגום שלו ואכניש אבל בפרשת חקת בפסוק ויקהילו אל פני הסלע ת"א ויונתן וכנשו:

1 לומר שאינו דוחה כו'. דקשה לרש"י ל"ל להזהירם עוד על שבת הא כבר הזהירם אלא לומר וכו'. וא"ת דלמא אדרבה לכך הוכפלה לומר לך אע"פ שכתוב לא תעשו כל מלאכה מ"מ מלאכת המשכן דוחה שבת. וי"ל כיון דכתב בתחלה פרשת שבת ואחר כך פרשת מלאכת המשכן ודאי אותו שנכתב תחילה הוא עיקר והשני נדחית מפניו ותדע לך שכן הוא דאם לא כן קשה למה מרע"ה היפך הענין דבפרשת כי תשא בדבור הקב"ה למשה הי' אזהרת שבת לאחר מלאכת המשכן ולהכי כתיב שם אך את שבתותי תשמרו וגו' ופירש"י כל אכין ורקין מיעוטין הן למעוטי שבת ממלאכת המשכן א"כ קשה למה לא אמר משה לישראל הענין כמו שצוה הקב"ה אלא מ"ה הקדים כדי להודיע שאין מלאכת המשכן דוחה את השבת:

1 יש מרבותינו אומרים הבערה. דק"ל הא הבערה בכלל לא תעשה מלאכה היא:

2 ללאו יצאת. פירוש שאינה אב מלאכה להתחייב עליה כרת וסקילה אלא לאו בעלמא הוא:

3 וי"א לחלק יצאת. דה"א שאם עשה ל"ט מלאכות בהעלם אחד שאינו חייב אלא חטאת אחת לכך יצאה לחלק:

1 לי לאמר לכם. דמקרא משמע זה הדבר צוה לכל ישראל לאמר לאחרים ל"פ לי צוה שאומר לכם בהקהל לאפוקי שאר אמירות לא היו בהקהל:

1 על שם שלבו נדבו כו'. דק"ל ולמה כתיב דווקא נדיב לב ומתרץ ע"ש שלבו נדבו:

1 יריעות התחתונות כו'. דקשה לרש"י כיון שכתיב את המשכן ל"ל למכתב אח"כ את אהלו ואת מכסהו הא הכל בכלל משכן:

2 יריעות עזים כו'. מפני שמצינו ביריעות העזים שנקראים אהל שנאמר ועשית יריעות עזים לאהל על המשכן:

3 אלים והתחשים. כי כן כתיב ועשית מכסה לאהל עורות אלים מאדמים ועורות תחשים:

1 פרכת המחיצה כו'. דק"ל דפרוכת משמע וילון שהוא תלוי כנגד הפתח ומסך משמע שהוא סכך פרוס על הגג ל"פ דמסך פירוש מחיצה ובענין זה צריך לפרש כמה פעמים בפרשה זו כי מסך פעמים נאמר על הסכך ופעמים נאמר על המחיצה כמו כי הנה אתה סכת בעדו הנני סך את דרכך:

1 ע"ש שהיה לו פנים כו'. דק"ל והא כל אשה יכולה לאפות לחם ועל זה פירש כבר פירשתי וכו' ולכן צריך חכם לב:

1 על הנשים. עם הנשים כו'. נח"י דק"ל שאין מקבלים צדקה מן הנשים אלא דבר מועט לפיכך אמר שבאו האנשים עם הנשים:

2 נתון על הזרוע כו'. דמתרגם על חח שירין וכן על אצעדה שבפרשת מדין מתרגם נמי שירין ועל צמידין מתרגם נמי שירין ופירושן של אלו פשיטא שהוא תכשיט על זרוע:

3 ורבותינו פירשו כו'. דק"ל על פירושו דמשמע שכומז הוא שם העצם לדבר ערוה והלא לשוננו נקרא לשון הקודש לפי שאין בו מלה המורה על עצם הערוה לכך מביא ורבותינו וכו':

1 או עורות אלים או תחשים כולם הביאו. יש מקשים למה אינו מונה רש"י כדכתיב בקרא תכלת או ארגמן או תולעת שני או שש או עזים או עורות וכו' ונ"ל ליישב דברי רש"י דיש עוד להקשות על דברי רש"י שפי' דקרא או או קאמר היכא ס"ד לומר דוקא מי שיש לו כל הדברים יביא ומי שאין לו כל הדברים לא יביא ומה יעשה העני שאין לו אלא מין אחד והקרא קאמר כל איש אשר ידבנו לבו תקחו תרומתי. אלא ע"כ צ"ל משום שמצינו כי ג' מינים הללו דהיינו תכלת וארגמן ותולעת שני ששלשתן אלו הם תמיד בכל מלאכת המשכן ובבגדי כ"ג וכן עורות אלים מאדמים ועורות תחשים משניהם יחדיו עשו מכסה לאהל כמו שפירש"י לעיל בפ' תרומה מ"ה סד"א דכל מי שיש לו כל הדברים אלו דוקא יביאו ומי שאין לו אלא מין אחד לא יביא כיון דשלשתן צריכין למלאכה שאין עושין שום דבר מזה בלא זה אבל שש מצינו בבגדי כהנים הדיוטים שעשו משש לבד וכן אותן ד' בגדי כהן גדול שהי' עובד בהן בעבודת פנים ביום כפורים וגם בשאר עבודות. וכן בנוצה של עזים לא היו עושין מהן שום דבר רק יריעות עזים פשיטא הוא דיביאו לבד ומ"ה לא נקט רש"י שש ועזים כיון דמלתא דפשיטא היא שיביאו לבד ועוד דכתיב וכל הנשים אשר נשא לבן וגו' טוו את העזים דמשמע מקרא את העזים לבד הביאו מדסמיך קרא שש אצל העזים דהא בכל הכתוב נקט שש ברישא והכא נקט שש גבי עזים ללמד בא להקישו לעזים שלבדו בא מ"ה לא צריך לפרש דשש ועזים לבדו באו:

1 חור בנה של מרים היה. דק"ל למה לא יחסו אלא עד חור או לא הל"ל אלא בצלאל בן אורי למטה יהודה ומתרץ ואמר חור בנה של מרים היה שהיתה נביאה לכך זכה לכל זה: