שפתי חכמים, שמות ל״ב

1 שכבר באו שש שעות כו'. כלומר בשש שכתיב בקרא פירוש באו שש:

2 והיה מורה לנו דרך כו'. דקשה לרש"י מדכתיב בתחילה עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו היה לו לכתוב אח"כ כי זה משה האיש שהלך רוצה לומר זה משה האיש שהלך בתחילה לפנינו ועכשיו מת לכך עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו ולמה כתיב אשר העלנו וגו' ומפרש דבאמת כן פירושו אשר העלנו אינו כמשמעו מארץ מצרים אלא היה מורה לנו דרך:

1 לשון פריקת משא וכו'. וזהו שפירש רש"י אח"כ את נזמי מן נזמי שהתי"ו מתפעלת אבל אם היה כתיב ויפרקו אז לא צריך לפרש את נזמי מן נזמי ועוד מצאתי שהיה נזם קטן באזנם ובו היו תלוים תכשיטותיהן:

1 שיצא מתוך דמוסי כו'. פי' כשהיו ישראל במצרים והיו בונים את פיתום ואת רעמסס וכשלא היו עושין שיעור עבודתן מה שאמרו להן באו המצרים ונטלו הילדים ונתנו בחומה של בנין ומניחים האבנים סביבותיהן ועליהן כדי שיהא השיעור של עבודה מלא ואמר משה רבינו ע"ה לפני הקב"ה רבונו של עולם למה יענשו הקטנים במיתה זו ואמר לו הקב"ה אין סופן של ילדים אלו לטובה שילכו לתרבות רעה כשיגדלו מוטב שימותו זכאים והלך משה והוציא אחד מתוך שורת הבנין שנמעך בו ונקרא מיכה:

2 והשליכו לתוך הכור ויצא העגל. הואיל והיה כתוב עליו עלה שור לכך עלה העגל שהוא היה שור:

3 ואח"כ הטעו כו'. וזהו מה שנאמר אלה אלהיך ישראל אשר העלוך וגו'. ר"ל ערב רב אמר כן לישראל:

1 שנ' כתבנית שור אוכל עשב כו'. על העגל קאי:

2 וראה שהצליח מעשה שטן כו'. שהשטן עירבב את העולם בשעה ששית והצליח במעשיו שגמר מה שהיה בלבו:

3 שהיה מוכיחן והרגוהו כו'. פי' חור הוכיחן על מעשי העגל והרגוהו ויירא אהרן מלהוכיחן שמא יהרגוהו. ואם תאמר והא לעיל פירש רש"י ויבן מזבח לדחותם ופירש אח"כ זהו פשוטו וכו' ואם כן המדרש והפשוטו חדא הוא. וי"ל דקשה ליה למה בנה אהרן מזבח חדש והא היה שם מזבח בנוי כדכתיב לעיל בסוף פרשת משפטים ועל זה פירש לדחותם זהו פשוטו וכו' והמדרש דורש על מה דקשה לו למה בנה אהרן ולא אחר:

1 לשון קושי הוא כו'. אבל וידבר ה' אל משה לאמר אין לשון קושי הוא הואיל וכתיב אחריו לאמר וידבר הוא הכלל ולאמר הוא הפרט אבל כאן אין כתיב לאמר אחריו וכתיב וידבר ולא כתיב ויאמר ש"מ לשון קושי הוא רא"ם:

1 כלום מתקנא אלא כו'. דק"ל וכי לא היה לו להקב"ה לקצוף עליהם על שעשו העגל אלא הכי אמר משה להקב"ה כלום מתקנא כו'. אבל בפרשת יתרו גבי אנכי ה' אלהיך פירש רש"י אלהיך לשון יחיד לתת פתחון פה למשה וכו' וזה שאמר למה יחרה אפך בעמך לא להם צוית אלא לי לבדי זה וזה יכשר:

1 התעשת מחשבה אחרת כו'. פירוש התפעל להם לעשות השתנות ממחשבה רעה למחשבה טובה דכל לשון ניחום לשון מחשבה אחרת הן:

1 אברהם אביהם כו'. דאם לא כן מאי זכור לאברהם אם היה הוא צדיק הרי קבל שכר ושוב אינו מחוייב בעבורו לבניו כלום:

2 זכור לאברהם שמסר כו'. דאל"כ למה נזכרו שלשתן באברהם סגי רא"ם. א"נ דק"ל למה כתיב זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך אשר נשבעת להם איפכא הל"ל זכור אשר נשבעת לעבדיך לאברהם וכו' דהא הזכירה אשבועה קאי. ועוד שבועה גבי אברהם הוא דכתיב שנאמר בי נשבעתי וגו'. ל"פ זכור לאברהם עשר נסיונות וכו' ולא קאי הזכירה על השבועה אלא על צדקת אברהם וכו' ותו ק"ל א"כ מאי זכירה שייך לגבי יצחק ויעקב ל"פ אם לשריפה וכו'. ואין להקשות למה פירש גבי אברהם עשר נסיונות דלמא שריפה לחוד. יש לומר דהי מנייהו מפקית דכיון דתרווייהו איתניהו גבי אברהם:

3 ק"ו לכסא של רגל אחד. יש מקשים מאי ק"ו הוא זה והא משה גם כן יש לו זכות אבות דהא הוא מבני בניהם כדפירש"י בפרשת שלח ואעשה אותך לגוי גדול ולא כתיב ואעשה את זרעך וגו' שאתה מזרעם. ומתרצין אילו לא חטאו בעגל היו נכנסין לארץ כמו שהבטיח הקב"ה את אברהם לזרעך אתן את הארץ ועכשיו שיכלם ש"מ ע"כ דהחטא גרם שלא יתקיים הבטחת אברהם וא"כ במה יודע איפה שתתקיים הבטחת משה שיהיו בניו לגוי גדול אולי יחטאו בניו ולא תתקיים ג"כ ההבטחה וא"ת שזכות משה תתקיים על כל פנים אף אם יחטאו בניו וא"כ ק"ו הוא הרי זכות של ג' אבות לא הועיל זכותם להגין בשביל החטא ולהביאם לארץ ק"ו זכותי לבד:

1 מעשה נסים הוא. פירוש כגון נבוב נקרא בובן וכן כל התיבות ומעשה נסים הוא פי' שהכתב היה חקוק משני עבריהם וא"כ מ"ם וסמ"ך שבו היו נמי חקוק סביב וההיקף שבאמצע לא היה בשום צד מחובר ולא נפל ובבראשית רבה מפורש כמו שהכתב נקראת בעבר זה כך היה נקראת בעבר שני וזה היה מעשה נסים:

1 לרגלי ההר. דק"ל דתחת ההר משמע שהיה תוך וחלול בהר לכן פירש לרגלי ההר:

1 נתכוון לבדקן כסוטות כו'. והטעם שבדק אותם כסוטה הוא כי הזונה אחר הע"א הוא כאשה המזנה תחת בעלה כמו שאמרו במדרש והביאו רש"י בשיר השירים בפסוק שני שדיך מ"ה בדק אותם כסוטות וק"ל:

2 כמשפט אנשי עיר הנדחת שהן מרובין כו'. כלומר שמיתתן בסייף ולא בסקילה כיחיד העובד שמיתתו בסקילה:

1 כמה יסורים סבלת כו'. כלומר כמה יסורין עשו לך שהוכרח אתה לעשות להם העגל בתמיה ולרבותא אמר שהרי אפילו יסורין בעלמא לא עשו לך:

1 הם הולכין תמיד כו'. דק"ל למה לא כתיב כי רע הוא אם הדבר שב לישראל: ל"פ ברע קאי על הדרך הרע ומשום הכי הוצרך להוסיף ולומר הם הולכים כיון דבדרך נופל לשון הליכה ואמר תמיד מפני שבזולת זה הי' משמע שאמר בעבור הדרך הזה שכוונתם בו לרעה וזה א"א שאם הי' יודע משה זה הי' לו לגדור גדר מתחילה טרם שיעשו הרעה לפיכך הוצרך להוסיף מלת תמיד כלומר בכל מעשיהם הם תמיד ברע:

1 דבר אחד כו'. דאל"כ כל החטא הוא שלו ומפרש דאהרן לא אמר התפרקו אלא אמר למי הזהב בלבד והם מיהרו והתפרקו:

2 ולא ידעתי שיצא כו'. פי' ויצא העגל הזה מבלתי שיצור אותו בחרט דאם לא כן מאי ויצא העגל הזה מאחר שהשליך אותו באש והתוך אותו בחרט שצר בו צורת העגל בהכרח הוא שיצא העגל הזה. כתב הרא"ם אבל ממה שהעיד עליו הכתוב שאמר אהרן פרקו נזמי נשיכם וגו' וכתיב ויצר אותו בחרט וגו' וא"כ איך אמר אהרן ואומר להם דבר אחד וכו' וגם מ"ש ואשליכהו באש וגו' דמשמע שמעצמו יצא הא הוא לקח את הזהב ויצר אותו בחרט ויעשהו עגל מסכה נראה שמפני יראתו של משה הוציא שקר מפיו עכ"ל. אך קשה איך הוציא אהרן קדוש ה' דבר שקר מפיו ועיין בנח"י:

1 יבא אלי. פי' מי שהוא לה' שירא ממנו יבא אלי ויחסר מלת יבא דאל"כ משמע מי שהוא לה' וירא ממנו הוא קרוב אלי מאי ויאספו אליו כל בני לוי:

1 אחיו מאמו והוא ישראל. דק"ל כיון שכל שבט לוי היה כשר למה אמר שיהרגו איש את אחיו ומתרץ אחיו מאמו שאין לוי אלא ישראל:

1 בדבר זה תתחנכו כו'. פי' מתחילה היו הבכורים כהנים למקום ואח"כ חטאו בעגל והקריבו קרבן לעבודת אלילים לכך הרגו אותם ואתם תהיו תחתם לכהנים למקום ואמר תתחנכו כי מילוי יד מורה על החינוך כשנכנס לדבר להיות מוחזק מאותו יום והלאה כדפירש רש"י לעיל בפרשת תרומה:

2 כי איש מכם ימלא ידו בבנו כו'. ואף על פי שלא הוזכר בהריגה רק אחיו וקרובו מישראל ורעהו אמר בנו לרבותא שאפילו אם היה בנו היה הורגו לקדושת השם:

1 קנוח וסתימה לנגד חטאתיכם כו'. פירוש דרש"י סבר כל בעד שבמקרא פירוש נגד וכאן אין פי' נופל לשון נגד לכ"פ דהאי אכפרה אין לשון כפרה אלא לשון קינוח וסתימה וכו' ואם כן שפיר נופל בו לשון נגד:

1 אתה הוא שגרמת להם כו'. דק"ל למה אמר משה אלהי זהב ולא אמר אלהי סתם אלא כך היה כוונתו אתה הוא שגרמת להם:

1 מכל התורה כולה כו'. ואף שלא נתנה התורה כבר כתב משה מבראשית עד מתן תורה כדפרישית אי נמי התורה העתידה להכתב מידו:

1 יש כאן לך אצל דבור במקום אליך כו'. פירוש אעפ"י שכל לי ולך ולהם הסמוכים אצל דבור מפורשים בלשון עלי עליך עליהם כמו שמבואר לעיל בפרשת חיי שרה על פסוק ואשר דבר לי הכא פירושו אליך ממש משום דלא מצינו שדבר לאדם אחר על משה וכן לדבר לו דגבי אדוניהו פירושו נמי אליו ממש אבל אין פירושו עליו:

2 ולא אני. דק"ל הא הקב"ה רוצה לייסרן וכשאמר הנה מלאכי ילך לפניך זה היה טובה להן ולא היה לו לומר אלא לך נחה את העם אל אשר דברתי לך וביום פקדי וגו' לכן פי' ולא אני ר"ל דזה רעה היה דמתחלה היה השכינה עצמה עמהן: