שפתי חכמים, שמות ל״א

1 לעשות מלאכתי כו'. דקשה לרש"י דהל"ל קראתי שם לבצלאל ומפרש שה"פ קראתי בשם לעשות מלאכתי למי קראתי את בצלאל:

1 ועוד שאר חכמי לב כו'. שלא תאמר שכולם יהיו עם בצלאל לעזרה. דא"כ למה פירש את אהליאב יותר משאר חכמי לב לכן פירש ועוד שאר וכו' לומר שאהליאב יעזור את בצלאל בכל מלאכה שהוא עוסק בעצמו אבל שאר חכמי לב יהיו עושין מכל המלאכה אשר יתנו להם בצלאל ואהליאב ושיעור הכתוב כן הוא ראה קראתי בשם בצלאל וכו' וגם נתתי אתו את אהליאב וכו' ועוד כל שאר חכמי לב הנמצאים ביניהם עם כל אותן שנתתי חכמה בלבם ועשו את כל אשר צויתיך:

1 על שם זהב טהור. דקשה לרש"י דמשמע דשאר הכלים לא היו טהור. אי נמי שפירושו מזוקק לא טהור מטומאה. רא"ם:

1 לפי שנ' אצלם כו'. כלומר הא מיד אח"כ כתיב כן שמע מיניה שאלו אחרים הן:

2 ותרגום של מכבר כו'. שמתורגם שרדין על שם שהיו אורגים וכו' א"כ שרד נמי פירושו כן:

1 לצורך הקטרת ההיכל כו'. ג"א והלמ"ד הוא במקום בעבור. ולא פירש דמלת לקדש קאי גם כן על שמן המשחה כמשמעות המקרא וכו' מפני שעל ידי השמן נעשה קדש והל"ל לקדש בפתח תחת הקו"ף ומלת לקודש משמע שכבר הוא קודש:

1 אע"פ שהפקדתיך כו'. דק"ל היאך בא הפרשה זו לכאן:

2 למעט שבת כו'. ואם תאמר לעיל ממעט זה מדסמיך פרשה זו לכאן. וי"ל דלעיל לא הוי ממועט אלא ציבור כמו הבאת הנדבה שהיתה בצבור אבל יחיד ה"א שמותר לעשות מלאכה לכך צריך למכתב אך:

1 אם יש עדים והתראה. מדונכרתה דבתריה בידי שמים אם כן יומת הוא בידי אדם ואין מיתה בידי אדם אלא בעדים והתראה ועיין בנח"י טעם למה במיתה בידי אדם כתיב מות יומת:

1 מנוחת מרגוע כו'. כלומר מנוחת מרגוע חשובה:

1 ומי שכתוב בו כו'. לשון קושיא הוא ר"ל הקב"ה שכתוב בו לא ייעף וכו':

2 הכתיב מנוחה לעצמו כו'. ר"ל הוא אומר לכתוב מנוחה על עצמו:

3 לשבר את האוזן וכו'. מסקנא דתירוצא הוא:

1 אין מוקדם כו'. דאם לא כן איך ידע משה אם נתרצה הקב"ה לישראל על מעשה המשכן עד שצוה להם משה על נדבת המשכן שמא לא נתרצה הקב"ה רק על נתינת הלוחות לישראל שנאמר לו בפירוש פסל לך שני לוחות אבנים וגו' הוכרח לזה מפני קיום הדת שאי אפשר לדחותן מן הדת מאחר שכבר נתגיירו וקבלו עליהם עול תורה ומצות ואף על פי שחזרו לסורן הראשון הרי הן כישראל מומר שהוא כישראל לכל דבריו וכל שכן ישראל שכבר חזרו בתשובה כדכתיב ויתנצלו עד עדים וגו' שהוא מן הדין ליתן להם את הלחות אבל לעשות גם המשכן לשכון בתוכו שהיא חבה יתירה שמא לא נתרצה לזה אלא ודאי וכו':

2 שלא היה יכול ללמוד כולה כו'. לכך מסרה לו ככלה כלומר שהיא לו קנוייה:

3 החקים והמשפטים כו'. פירוש דק"ל הא דכתיב ככלותו לדבר אתו מאיזה דברים כלה לדבר אתו דליכא למימר מדבר ציווי של משכן דהא מעשה העגל קודם לכן היה כדפירש רש"י לעיל ל"פ כשכלה לדבר אתו החקים והמשפטים שבואלה המשפטים: וכתב הרא"ם ולכן זאת הפרשה דבקה בסוף פרשת משפטים דכתיב ביה ויבא משה בתוך הענן ויהי משה בהר ארבעים יום וגומר ודלא כרבי ישמעאל דאמר ואלה המשפטים ו' מוסיף על הראשונים וכו' ופירושו כמו שהדברות נאמרו בקולות וברקים במעמד כל ישראל אף משפטים כן עכ"ל:

4 מלמד שהיה משה כו'. פירוש דדייק מדכתיב לדבר אתו ולא כתיב לדבר אליו אלא מלמד שהיה משה וכו':

5 לחת כתיב שהיו כו'. כאילו לא היו רק אחד: