1לאחר שתגמר מלאכת המשכן. כלומר ולא מעכשיו שהרי הקרבתם לא היתה רק על ידי הבגדים והמשכן כדכתיב ועשו בגד קדש לאהרן אחיך וגומר. רא"ם:1ולשון כהונה שירות הוא. ולכהנו אינו ר"ל שיעשנו כהן רק להכניסו בכהונה ע"י לבישת הבגדים וכדי להדביקו עם מלת לי הוסיף שיהא כהן לי וכדי לפ' ג"כ מלת לקדשו לומר שפירוש לקדשו הוא לכהנו כאילו אמר ואיך יקדשנו כשיכניסנו לכהונה וכו' מש"ה לא פי' זה לעיל גבי לכהנו לי:1כך מעשהו מלמטה כו'. ר"ל לצד רגליו ולא לצד הראש ומה שפי' רחבו כרוחב גב האיש ולא יותר לאו דווקא דהא לקמן פי' שהיה ג"כ מעט מכאן ומכאן:2למדנו שהאפוד חגורה היא. ר"ל שהאפוד מלבוש הוא:3ויתן עליו את האפוד כו'. ר"ל על המעיל כדלקמן:4שאופדו ומקשטו בו כו'. דעת רש"י שהאפוד הוא לשון קישוט. ר"ל לכהן. ואפוד מלשון קישוט. כל אפוד ל' קישוט וכל חשב שכתוב בבגדי כהונה פי' חגור הוא:5ותרגם כמו כן מעילים כו'. ומעילים בודאי לבוש הוא א"כ אף אפוד לבוש הוא:6הוא כמין חלק כו'. רש"י נקט מלת מעיל שבפ' ומפרש לה:7כמין כיפת כובע כו'. דעת רש"י בזה שלא תפרש מצנפת מה שקורין בל"א הויבן שהוא שוכב על הראש שלזה אין לו כיפה אלא מצנפת דקרא כעין כובע שהוא קשה ויש בחללו ככיפה:8ומתרגמינן כובעין. פירוש שהמגבעות של כהנים הדיוטים ג"כ מצנפת הם כדאיתא בפרק אמר להם הממונה נטל מצנפת של א' מהן הרי שהמצנפת קורין להם מגבעות גבי כהנים הדיוטים ובא מצנפת במקום מגבעות ומאחר שהמצנפת הן המגבעות והמגבעות מתרגמינן כובעים למדנו שהמצנפת כמין כובעין הן ופעם נקראת מצנפת על שם שצונף ראשו כצניף ופעם מגבעות על שם שמכסה ראשו ככובע. רא"ם:9מתרומה המקודשת לשמי כו'. דק"ל דבגדי קדש משמע דמשעת עשייתן הן קדש והא לא הוי קדש אלא לאחר לבישתן שהרי לשם אהרן ובניו נעשו ומתרץ מתרומה וכו':1יקבלו מן המתנדבים כו'. פי' וכנוי והם לא ישוב על אהרן ובניו הסמוכים לו אלא עם חכמי לב האמור למעלה ומפני שמלת יקחו המורה על הקנין אינו נופל על האומנות כי הם אינם עושים אלא מלאכתן הוצרך לפרש הלקיחה הזו לשון קבלה שיקבלו מהם לעשות הבגדים ומפני שאין מקבל בלתי נותן הנותן לו הוסיף מן המתנדבים את הזהב וכו':1והמשבצות נתונות בראשיהם לפני כתפיו כו'. ופי' המשבצות היו נתונות בכתפות במקום שהיו קבועות אבני השוהם:2וכן שני ראשי השרשרות כו'. פירוש הן העבותות הזהב וכשתוחבין בטבעות נמצא שיש לכל אחד שני ראשין והוא כפול במשבצות האפוד פי' במשבצות שבכתפות לפי שכל מה שמחובר לאפוד קרוי אפוד וכתפות גם הם מחוברין לחשב האפוד:3שוכבים זה על זה כו'. פי' הטבעת שבכתפות הי' לצד חוץ וטבעת שבחושן היה לצד פנים ואח"כ מרכסן פירוש מחברן בפתיל תכלת כדי שלא יהא נד ונבדל:1כסדר שנולדו כו'. תקן בזה שלא תפרש כתולדותם ככל תולדות שבמקרא ויהיה פירושו מי שהעמיד תולדות תחילה או מי שמספר תולדותיו לכן פירוש כסדר שנולדו והוא פירוש כתולדותם:1מעשה אומן של אבנים כו'. תקן בזה שחרש הוא סמוך לאבן שפירושו חרש אומן של אבן ואמר של אבנים במקום של אבן להורות שמלת אבן הוא שם המין לא של אבן אחת כי האומן לא נקרא אומן בעבור אבן אחת:2כגלף דעזקא כו'. פירש כגלף כחקיקה ופירש עזקא טבעת והודיענו בזה שפי' פתוחי חותם פתוחי הטבעות שבם נעשו החותמות שהפתוח והחקיקה אינה אלא על הטבעת ולא על החותם והוסיף כ"ף הדמיון שלא תאמר שתחתום על האבנים פתוחי טבעת החותם ואין הדבר כן אלא הדמיון הוא כתב מפורש היכא האותיות כמו האותיות החרוצות בטבעות הם כתב ניכר ומפורש כך האותיות החרוצות על שתי האבנים בשמות בני ישראל יהיה ניכר ומפורש:3כמו בשמות. פירוש שתפתח האבנים עם השמות שהרי אין האבנים חקוקין על השמות:4במשבצות זהב כו'. פירוש כאילו אמר מוסבות ממשבצות לא שהאבנים מסבות המשבצות:1השבטים כתובים לפניו כו'. לא שיהא אהרן נושא כדי שיזכור את השם תמיד כי פתוחי השמות הם סיבה שיהיו השבטים נזכרים ולא שיהיה השם זכור. נח"י והא דלא פירש רש"י כן על אבני זכרון לבני ישראל. משום דהתם י"ל דזכרון קאי אאבני אבל הכא כתיב שמותם לפני ה' לזכרון משמע שפיר שיהא הקב"ה וכו':1אלא מקצת צרכן כו'. והוא שיהיו השרשרות תחובות בהן אבל לא פירש שיהיו ראשי השרשרות תחובות במשבצות שעל שתי כתפות האפוד מלמעלה ותהיינה תחובות על טבעות החשן מלמטה כדי שלא יזח החשן מן האפוד. רא"ם:1שעושין לבורות כו'. למלאות מים:2אלא כאותן שעושין לעדרסקאות כו'. פי' שקין שקושרין בחבל קטן:1והבטחתו אמת כו'. פי' כל דבר שהיה מסופק בידו אם לעשות אם לא הולך אצל חשן המשפט ובו היו כל האותיות מאלף בית ואם רוצים לומר לו לעשות היו בולטין האותיות ונעשו תיבה ובאותו תיבה היה נכתב אם לעשותם אם לאו:2וזה משמש לשון בירור דברים כו'. ר"ל משפט משמש ג' דברים ואחד מן הלשונות גמר דין ומשפט דכתיב גבי חשן המשפט גמר דין דהיינו ל' בירור דברים:1כסדר תולדותם סדר האבנים כו'. ר"ל כסדר שילדו האמהות כלומר מי שהיתה תחילה בלידה ולא נשגיח על הסדר שנולדו השבטים שהוא ראובן שמעון לוי ויהודה כסדר תולדותם האמור באפוד ויהי' לפי זה יששכר וזבולון קודמים לדן ולנפתלי ויבא ששם דן יהיה כתוב על האבן ששמו לשם כמו דכתיב בספר יהושע ויקרא ללשם דן כשם דן אביהן. רא"ם האריך וקצרתי:1לקבעה בטבעותיו כו'. שלא תאמר שלא לעשותן אלא על החשן אבל לא לעשותן במקום אחר ולתקנן בו כמו שמפרש רש"י בסמוך:2כשלשלת בלשון משנה. וה"פ שעשה שלשלת להיות לו לשרשרות:1הי"ל לכתוב בתחלה כו'. אלא ודאי פי' לצורך החשן ואף כו':1בפ' אלה פקודי לא הוכפלו. פי' בפרשת מלאכת החשן שם לא נזכרו העבותות:1של אפוד כו'. לאפוקי שלא יהיה כלפי המעיל:1שהוא מחובר לאפוד כו'. ר"ל לחשב שבאפוד:2למעלה מן החגורה כו'. פירוש הכתפות היו מחוברים על החשב ברוחב והטבעות נתונים למעלה מהן בסוף החשב ונמצא שהי' סוף החשן מגיע לתחלת החשב משום שנאמר ממעל לחשב האפוד:1נתון עליו לחגורה כו'. דאם לא כן הי' קשה הרי מעיל ואפוד כל א' מלבוש בפני עצמו הוא ומאי זה דכתיב מעיל האפוד דמשמע שהוא מלבוש אחד:1כדי שלא יקרע כו'. ר"ל אע"פ שפשוטו של מקרא משמע שהוא טעם אלעיל מ"מ מדלא כתיב שלא יקרע אלא לא יקרע ומשמע שלאו בפני עצמו הוא דכל הני שמביא רש"י ראיה מהם נמי כן הוא:1חייב מיתה בידי שמים. הודיענו בזה שאין המכוון פה על שלילות המיתה רק על חיובה המתחייבת מן הלאו ושלא ימות דקרא אכולהו בגדי כהונה קאי ולא אמעיל האפוד דסמיך ליה לחודיה קאי ומחוסר אחד מן הבגדים הללו דקאמר בשביל כל הבגדים הנזכרים לעיל הוא דקאמר וכו' ובפרק ב' דזבחים דף י"ז מפיק להו מקרא דוהיתה להם כהונה לחקת עולם בזמן שבגדיהם עליהם כהונתם עליהם אין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם והוה להו במיתה ואמר מר זר ששמש במיתה. עיין עוד בהרא"ם:1בג' מקומות הללו כו'. כיון שתוחבין הפתילים דרך הנקב הי' כ"א כפול ומשלש הי' ששה והפתיל האמצעי הי' באמצע הציץ וחוט אחד ממנו הי' למעלה מבחוץ ואחד מבפנים כנגדו וזהו שאמר כאן על פתיל תכלת ובמקום אחר אמר ונתנו עליו פתיל תכלת והפתיל האמצעי מחזיקו שאינו נופל דאי לא הי' פתיל אמצעי הי' נשמט הציץ למטה:1ד' בגדים הללו ולא יותר כו'. כלומר שאין פירושו שתעשה לאלה כתונת ואבנט ומצנפת ומכנסים ולא לאהרן שהרי גם לאהרן עשה כאלו אלא הכי פירושו מכל אותן שמנה בגדים של אהרן תעשה ארבע:1אותם האמורין באהרן כו'. לא הכתונת ומצנפת ואבנט הכתובים בצדו לבדם:2הכתובים למטה בכולם. רוצה לומר מכנסים קאי אכהן גדול ואהדיוטות:3אותם הכתובים בהם. שהם הכתונת והמצנפת ואבנט עם המכנסים האמור למטה:4את אהרן ואת בניו כו'. לאפוקי דלא קאי אבגדים כמו אותם דלעיל מיניה דקאי אבגדים ואמר בשמן המשחה ולא בשמן זית או בזולתו שכן כתוב בפרשה שאחריה ולקחת את הבגדים ולקחת את שמן המשחה וגומר:5והוא מלוי ידים. פירוש שימלא ידם בבית יד לסימן שיש לו כח חזקה בדבר שיתמנו עליו כי כל תופס בידו הוא בחזקתו והתופס במילוי יד יותר מוחזק מאילו תפסו בקצת ידו ולכן קנה המחזיק בדבר בחזקת מילוי יד:1להיכל וכן למשכן. פירוש כשיבנה המקדש קאי אהל מועד אהיכל ואף על פי שאהל מועד מורה על המשכן לבד ההיכל יבא מק"ו דמשכן. נח"י ולא נהירא דבהדיא אמרינן בשבועות דף ט"ז אילו נאמר משכן ולא נאמר מקדש הייתי אומר וכו' ואילו נאמר מקדש ולא נאמר משכן הייתי אומר וכו' ומשמע דלא נוכל ללמוד לא בק"ו ולא במה מצינו לכ"נ שהרב למד זה מהא דאמרינן בת"כ פרשת שמיני גבי יין ושכר באהל מועד אין לי אלא אהל מועד מניין לרבות שילה ובית עולמים ת"ל חוקת עולם ע"כ. ולזה נתכוון הרב במה שכתב בסמוך בפסוק חוקת עולם:2שהמשמש מחוסר בגדים במיתה. ומשום דמקרא דולא ימות לא למדנו רק הששה בגדים דלעיל מיניה אבל לא על המכנסים והציץ הכתובים אחריו אך קשה למה לא כתב שני בגדים הללו ג"כ למעלה ולכלול אותם עם שאר בגדי כהונה כדי דקרא דולא ימות אכולהו קאי ולשתוק מקרא ולא ישאו עון ומתו. ושמא י"ל שלא תאמר דווקא אם יש לו כל השמונה בגדים ועבד העבודה ולא לבש כל הח' בגדים חייב אבל אם לא היה לו כל השמונה בגדים כגון שנאבדו או נטמאו ה"א דיכול לעבוד עבודה בבגדים הנותרים שיש לו כדי שלא לבטל הקרבן מפני שמחוסר בגדים לכן כתב ומתו יתירה ללמד שאם עבד עבודה במחוסר בגדים חייב מיתה: