שפתי חכמים, שמות י״ג

1 שפתח את הרחם כו'. דקשה לרש"י, הא כל עובר פתח את הרחם. לכן פי' תחלה:

2 לעצמי קניתים כו'. דקשה לרש"י, הא כל דבר שבעולם שלו הוא. ועל זה פי' לעצמי קניתים, כלומר אף אם לא הקדיש אותו הוא קדוש, אך קדש לי כל בכור כדי שתקבל שכר:

1 למד שמזכירין יציאת מצרים בכל יום. מדכתיב זכור בקמץ, משמע זכור תמיד, כמו שפירש"י בפרשת יתרו להלן כ, ח על פסוק זכור את יום השבת. הנחלת יעקב האריך שם לסתור דברי הרא"ם. וסוף דבריו, ונראה לי דממלת הזה יליף, דהוה ליה למימר זכור את היום אשר יצאתם ממצרים, כמו דברים טז, ג למען תזכור את יום צאתך וגו', אלא הזה משמע בכל יום יהיה בעיניך כאילו היום יצאתם, וכמו שם כז, י היום הזה נהייתה לעם פירש"י בכל יום יהיה בעיניך כאילו באת היום בברית וכו'. והשתא אתי שפיר, אין לי אלא ביום מאחר דיליף ממלת היום הזה, והיציאה היתה בעצם היום, אבל לא מזכור שמשמעו תמיד:

1 שלא נקרא לה שם אלא כנעני. דקשה לרש"י, דבשאר מקומות מנה כולן וחשיב כנעני בהדייהו, והתם אין צריך לכלול בו משפחות רבות. לכן פי' ואחת וכו'. רא"ם. אי נמי דקשה לרש"י, כיון דכולם בכלל כנענים, למה ליה למימר החתי והאמורי וגו', לא הוה ליה למימר רק כנעני. ומתרץ אחת ממשפחת כנען וכו', ואי לא כתיב אלא כנעני, הוה אמינא שלא מרבה כלום, לכך כתיב הכנעני ואח"כ החתי וגו' כדי שיקשה לך למה לא מנה אלא ה', ומוכרח אתה לומר שכולם בכלל כנעני הם:

2 כרת ה' את אברם וכו'. וא"ת והלא בפ' וארא לעיל ו, ג כתיב לא נודעתי להם אלא באל שדי. וי"ל שזה לא היה כפירש"י אלא בשורה בעלמא. וא"ת אם כן היכן נשבע. וי"ל שכפל דבריו וזו היא שבועה, כדכתיב ישעיה נד, י אשר נשבעתי מעבור מי נח, ופירש"י בראשית ח, כא לא מצינו בו שבועה, אלא שכפל בו דבריו. וזו הוא שאמר ולא אוסיף לא אוסיף ב' פעמים בפסוק אחד בפרשת ואלה תולדות נח שם:

1 בעבור שאקיים מצותיו כגון פסח כו'. מדכתיב זה, משמע שרמז לו מידי:

2 רמז תשובה לבן רשע כו'. וא"ת ולמה רומז לו לרשע תשובה כאן בתשובת בן שאינו יודע לשאול. וי"ל דגם היא תשובה לו, דהקב"ה לא עשה נסים אלא בשביל צדיקים שיודעים את התורה, אבל בשביל עמי הארץ לא זכו לעשות להם את הנסים, ולא היו כדאים לגאול בשביל עצמם, אלא בשביל זכות הצדיקים. ואין להקשות ודלמא הכל להכי הוא דאתא, ומנ"ל רמז לתשובת הרשע. וי"ל מדכתיב לי, דמשמע לי ולא לו, דמשמע שלא היה נגאל כלל, ועל כרחך בבן רשע הכתוב מדבר, דאילו בשאינו יודע לשאול קשה למה לא היה נגאל בזכות הצדיק, אבל הרשע לא היה נגאל כי גם הוא היה מת בשלשת ימי אפילה, ודו"ק. נ"ל:

1 יד שהיא כהה כו'. פירוש לשון חושך, שיד ימינו חשובה יותר משמאלו:

1 והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי וגו'. דבפרשה הקודמת כתיב אשר נשבע לאבותיך, וכאן כתיב כאשר נשבע לך, משמע דב' פעמים נשבע, פעם אחד לאבותיך ופעם אחד לך. והיכן נשבע לך, והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי וגו'. ואותה שבועה היתה לך, דהא בראש הפרשה הזכיר שבועת האבות, ועלה מסיים לכן אמור לבני ישראל וגו', ופי' הרב לכן, על פי אותה שבועה, וא"כ למה הוצרך שנית לומר אל הארץ אשר נשאתי וכו', על כרחך לומר דזאת השבועה היתה להם. נחלת יעקב: ומהרא"ם פי' נשבע בעבורך, ואותה שבועה היתה עם אבותיך, ופעם תקרא שבועת הבנים מצד שהיתה בעבורם:

2 תהא בעיניך כאילו נתנה לך בו ביום כו'. דקשה לרש"י, למה ליה למימר ונתנה לך, דודאי אם יביאם לארץ כבר תהיה נתונה להם. לכך אמר תהא בעיניך וכו':

1 וא"ת אף בכור בהמה טמאה במשמע כו'. פירוש וא"ת לעולם שגר דהכא היינו שאינו נפל כמו שגר דהתם, והא דאמרינן הרי כבר כתיב כל פטר רחם דילמא שגר מרבה אף בכור וכו':

2 לשון אחר יש לפרש. ר"ל ולפי זה שגר היינו שאינו נפל:

1 וגזרת הכתוב היא כו'. בפ"ק דבכורות ה., והרב הוסיף ביאור מדעתו לפי שנמשלו וכו'. נחלת יעקב:

2 והשה חולין ביד כהן. לא שהשה אסור בהנאה במקום פטר חמור, רק הוא חולין כרצונו:

1 טט בכתפי שתים כו'. בכתפי שם מקום שקורין לשנים טט. וכן באפריקי שם מקום שקורין לשנים פת. ועיין בתוספות דסנהדרין ד:. ולפי שהוקשה השינוי לשון, דכאן כתב ולטטפות, ובפרשת קדש לעיל פסוק ט כתב ולזכרון, לכך הביא זה הדרוש. נחלת יעקב: וא"ת לפי זה היה לו לעשות י"ב פרשיות, דג' פעמים כתיב לטטפת. וי"ל דחד איצטריך ליה לגופו, וא' משמע בכתפי ב' ובאפריקי ב', ואחד מלמד בכתפי צריך ד' ובאפריקי צריך ד'. ואי לא כתיב אלא ב', לא היו אלא ב'. ועוד י"ל דמה דכתיב ג' פעמים טטפת לא ציווי הוא, אלא כפרשה שנאמרה וחזרה ונשנית, וכן הרבה פרשיות, וק"ל:

1 נהגם כו'. ומ"ם נחם הוא כנוי, ולא למ"ד הפועל מענין הנהגה, ולא מלשון מנוח, ולא מענין נחמה:

2 ונוח לשוב באותו הדרך למצרים כו'. דקשה לרש"י דכל כי שבמקרא נתינת טעם, והכא מאי טעם הוא אלמעלה, אדרבה, היה לו להנחותם בדרך קרוב. לכן פירש ונוח לשוב בו, כמו שמפרש נמי אחריו הפסוק כי אמר אלהים, כלומר ומה הוא הסיבה שישובו כי אמר אלהים וגו' בראותם מלחמה, והמלחמה היא הסיבה:

3 ומדרשי אגדה יש הרבה. רוצה לומר, שהם פירשו על כי קרוב הוא באופנים אחרים. ולפיכך צריך לומר, כי אמר אלהים וגו' לא קאי על כי קרוב הוא, אלא על ולא נחם אלהים וגו'. כלומר, ועוד סיבה אחרת שלא נחם אלהים, כי אמר אלהים וגו', משום הכי לא נחם:

4 כגון מלחמת וירד העמלקי והכנעני גו'. ולא סתם מלחמה שהרי ראו מלחמת עמלק. ואף על פי שנצחוהו, היה להם לחזור בהיותם קרובים למצרים, מפחד שאר מלחמות. הרא"ם בשם מכילתא: ומהרש"ל פירש, והא דלא נקט ויבא עמלק דבסמוך להלן יז, ח, משום דבאותה מלחמה נצחו ישראל את עמלק, ולא הי' לחוש כל כך ליתן לב לשוב למצרים, אבל גבי וירד העמלקי כתיב ויכום ויכתום, הי' לחוש שיתנו לב לשוב:

5 אמרו נתנה ראש ונשובה מצרימה כו'. כלומר, בשביל חסרון ראש הם אינם חוזרים, כיון שהדרך רחוק צריכים לראש, אבל כשיהי' להם ראש פשיטא שהיו חוזרין, אע"פ שהיו רחוקים מארץ מצרים, כ"ש כשיהיו קרובים, ובדרך פשוט שאין צריכים לראש היו חוזרין. ומהרש"ל פי', מה אם כשהקיפם אמרו ניתנה ראש וכו', אפילו משמועתו של עמלק לבד ששמעו ממרגלים, אם הוליכם בפשוטה וממלחמה עצמה, על אחת כמה וכמה שיחזרו לגמרי:

6 יחשבו מחשבה. דמלת ינחם הפוך מחשבה הוא, והיינו לפי דבר אחר שפירש לעיל בפ' בראשית ו, ו, אבל לפי פירוש ראשון ינחם ל' נחמה הוא כמו שמפרש שם:

1 וסוף הוא לשון אגם. דלא תימא שהוא ל' קץ, והוי פירושו כדכתיב שנסעו לסוף הים, לכן פירש סוף ל' אגם כו', ימא הוא מלא אגם, לכך צ"ל ים סוף כמו לים סוף. מהרש"ל:

2 ד"א חמושים מחומשים וכו'. דלפירוש ראשון קשה, איך מביא ראיה, דהתם אי אפשר לפרש בענין אחר, לכן פי' דבר אחר. ואמר אין המקרא יוצא מידי פשוטו, שגם הוא לשון זירוז:

1 השביעם שישבעו לבניהם. דליכא למימר דברה תורה כלשון בני האדם, וכי עלתה על דעת שאותו הדור יעלו ממצרים, והלא היה להם להיות במצרים ארבע מאות שנים, ולפחות רד"ו שנים, ועוד, מאי נתינת טעם הוא. אלא שהשביעם וכו' ודלא כהרא"ם. נחלת יעקב:

2 ולמה לא השביע בניו כו'. פי' ולא הי' צריך להשביעם שישביעו אחרים. ותירץ אמר יוסף כו'. ובזה מיושב למה הקשה רש"י הקושיא על הפסוק, ולא על פירושו. ועוד למה לא הקשה זה בפרשת ויחי בראשית נ, כה, במקום עיקר השבועה. דבק טוב:

3 לאחיו השביע כן כו'. ופירוש בני ישראל, בני יעקב. ולאמר פקוד יפקוד ה' אתכם את בניכם שהם במקומכם. דאם לא כן, אתכם למה לי. לכן פירש לאחיו השביע כך, ואתכם קאי על עצמות אחיו. והכי פירושו, פקוד יפקד אלהים אתכם, רוצה לומר, בנים שלכם, והעליתם, בציווי קאמר, שישביעו הם את בניהם שישאו את עצמותי עם עצמות שלכם:

1 אף כאן להנחותם ע"י שליח כו'. כלומר, שהוא פועל יוצא לשלישי. והביא ראיה מן לראותכם, שהוא כמו להראותכם. דאם לא כן היה לראותכם מן הקל, ופירושו לראות אתכם, ואין זה המכוון מן הקרא, אלא על כרחך שהוא כמו להראותכם, אף כאן לנחותם כמו להנחותם. ואין זה כוונת הרא"ם:

2 והקב"ה בכבודו מוליכו לפניהם. דקשה לרש"י, הא כתיב וה' הולך לפניהם, ולא העמוד ענן. לכן פירש הקב"ה בכבודו וכו'. רוצה לומר, הקב"ה מוליך את עמוד הענן לפניהם. ואין להקשות כיון שהקב"ה היה הולך לפניהם, למה צריך לעמוד הענן. ומפרש והולך ומ"מ את עמוד הענן וכו':

3 עמוד הענן אינו לאורה אלא להורותם הדרך. דהא ביום אין צריך לאורה אלא להראותם וכו'. והא דכתיב להאיר להם, קאי אעמוד אש בלבד. ומכל מקום עמוד האש גם כן היה להורותם, דכתיב ללכת יומם ולילה. נחלת יעקב:

1 הקב"ה את עמוד הענן כו'. כי הוא מבנין הפעיל, דאם לא כן הוה לו לינקוד ימוֹש בחולם וי"ו:

2 שעד שלא ישקע זה עולה זה. דאם לא כן לא ימוש למה לי, דהא כתיב וה' הולך וגו':