שפתי חכמים, שמות י״ב:ט׳

מהדורה: חומש שפתי חכמים, הוצאת מצודה, 2009

מפרשים:
9 תלמוד לומר ובשל מבושל מכל מקום. ר"ל הואיל וכתיב מים, הוה אמינא דוקא מים, למה ליה למכתב ובשל מבושל, לרבות כל משקים. וא"ת ולא יכתב לא מים ולא מבושל אלא לכתוב נא ובשל ותו לא. ותירץ הרא"ם כיון דמבושל כולל גם הצלי, כדכתיב דברים טז, ז ובשלת ואכלת, ופירש"י דאף הצלי קרוי בישול, הוצרך לכתוב ולפרש במים לאפוקי צלי. אע"ג דכתיב כי אם צלי אש, וע"כ דמבושל לאו בצלי קמיירי:
10 צולהו כלו כאחד עם ראשו ועם כרעיו ועם קרבו. תקן בזה, שלא תאמר דהראש עם כרעיו ועם קרבו צלאם לבדם, והכבש לבדו, ל"פ עם ראשו וכו', כלומר כל הכבש במשלם צלאו:
11 ובני מעיו נותן לתוכו אחר הדחתן כו'. וכתב הרא"ם זה אינו אלא אליבא דר' יוסי הגלילי, אבל ר"ע פליג עליה בזה, ואומר כמין בישול הוא זה, אלא תולין חוצה לו. ותמיה לי, איך הניח דברי ר"ע שהלכה כמותו מחבירו ותפס דברי ר' יוסי הגלילי, עכ"ל. וכתב הנחלת יעקב ולי נראה, דאי סלקא דעתך דכוונת הרב לפסוק הלכה כר' יוסי, למה הזכיר בני מעיו בלחוד שנותן לתוכו, הוה ליה למימר נמי נותן כרעיו לתוכו, אלא דסבירא ליה, דכמו דבראשו כולי עלמא לא פליגי דנותן לתוכו, ולא פליגי אלא בכרעיו לחוד וכו'. ע"ש: