15למד על שביעי של פסח שאינו חובה לאכול מצה כו'. מדכתיב דברים טז, ח וביום השביעי עצרת לה' אלהיך, משמע דלא הי' רק עצרת, אבל אינו חובה לאכול בו מצה, דאם היה חובה הוה ליה למימר בפירוש וביום השביעי תאכל מצות ועצרת תהי'. כדי שלא נחשוב דיצא מן הכלל, דלעיל כתב ששת ימים דמשמע ולא ז'. ואין להקשות לא נכתב אלא בערב תאכלו מצות שבעת ימים לא יאכל חמץ, וממילא ידעינן דבערב ראשון חובה וכל הז' רשות. וי"ל דהוה אמינא בערב תאכלו מצות ר"ל בערב תתחיל לאכול מצה ותאכל אותה כל שבעה ולא תאכל חמץ. וק"ל. עי' במזרחי כי האריך הרבה, אבל אינו צריך כ"כ לפירש"י, משום הכי לא הארכתי:16דבר שהי' בכלל ויצא מן הכלל כו'. פי' רשב"ם פסחים קכ. דהשביעי בכלל שבעת ימים מצות תאכלו הי', ויצא מן הכלל וכתב וביום השביעי עצרת לה' אלהיך דברים שם, ולא נאמר תאכלו מצות, ללמד לעצמו שהוא רשות ולא חובה, ומן המדה הזאת למדנו שלא ללמד על עצמו בלבד יצא אלא גם על הכלל כלו. והרא"ם דחה פירוש זה ופי' בענין אחר:17ת"ל בערב תאכלו מצות כו'. פירש"י פסחים כח: קרא יתירה הוא, דהא כתיב על מצות ומרורים יאכלהו. דאל"כ בערב למה לי, והלא בכלל שבעת ימים מצות תאכלו הוא, דימים אף לילות משמע, כדנפקא לן מקרא דעד יום האחד ועשרים לחדש להלן פסוק יח:18כשהיא בנפשה ובדעתה כו'. פירוש מזידה, וכן הוא בהדיא מכילתא:
