1והתרה בו. מדכתיב כי אני הכבדתי את לבו וכו', כי כל כי שבמקרא, נתינת טעם הוא אלמעלה. ואי לאו פירושו להתרות בו, מה זה נתינת טעם אלמעלה. והכי קאמר הש"י למשה, שאע"פ שכבר הודה ואמר חטאתי הפעם לעיל ט, כז, ואפילו הכי ולא שלח את בני ישראל, א"כ פשיטא דלא מהני התראה, וע"ז נותן טעם כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו, ר"ל דצריך ההתראה משום עבדיו, דעד עתה לא הכבידו את לבבם. והא דלא הכביד לבבם קודם לזה, היינו משום דעכשיו נאמר לעיל ט, כ הירא דבר ה' הניס וגו', ואלולי שהכביד גם לב עבדיו היו מפצירין בו לשלוח את בני ישראל, לפיכך הכביד לב עבדיו למען שיתי אותותי. ואע"ג שאמרו להלן פסוק ז שלח את האנשים וגו', הא לא היתה תשובתם שלימה, שהרי לא אמרו רק שישלח האנשים, וכמו שאמר פרעה לכו נא הגברים. נחלת יעקב, וע"ש באריכות:2שאשית אני. אין להקשות דהא בפ' ויצא בראשית ל, מ כתיב וישת לו עדרים, ובפ' וארא לעיל ז, כג כתיב נמי ולא שת, ולא פי' שם כלום. די"ל מדכתיב שתי בחיר"ק חסר יו"ד, הוה אמינא שאין פירושו שימי, אלא מלה אחריתי היא, כמו תהלים יא, ג כי השתות יהרסון צדיק מה פעל, שפירושו ל' יסוד או ל' מלחמה, כמו ישעיה כב, ז שות שתו השערה, לכך צריך לפרש שימי. אבל לעולם פשיטא לי' שהוא ל' שימה. ומה שמפרש אח"כ שאשית אני, ר"ל אע"פ שפי' שימי, מ"מ יש לפרשו בשתי פנים, כמו תתי, דמצינו שמשמש בשתי פנים, כמו תתי דכתיב גבי לבן בפר' ויצא יעקב בראשית כט, יט טוב תתי אותה לך, שפירושו תת אני, או כמו בפ' בלק במדבר כב, יג דכתיב כי מאן ה' לתתי להלוך עמכם, שפירושו תת אותי. לכך פי' דשתי דהכא פירושו שאשית אני. רא"ם: או י"ל, לכך מפרש רש"י שאשית אני, דיכול לפרש שתי ל' עבר, שכבר שם אותם. לכך פי' שאשית אני, שהוא להבא:
