5
חבילו להון לא ליה. ר"ל ולא ליה להקב"ה. והכי משמע הקרא, השחיתו, ולמי השחיתו, וקאמר לא ליה, כלומר לא להקב"ה. ויהיה לפי זה מלת לו דבקה עם מלת לא הבא אחריו, לא עם מלת שחת. ולפי לשון הכתוב ה"ל לתרגם וליה לא, אלא שתרגם אותו אחר הלשון הנהוג. והוצרך להוסיף מלת להון אחר מלת שחת, כי בזולת זה אין לו הבנה לקרא, דלמי שחת, ולא יפול עליו מלת לו לא, כיון שאין אנו יודעים למי שחת. רא"ם:
6
בניו היו וכו'. דק"ל למה קרא אותן בניו כיון שחטאו:
7
מומם של בניו היה ולא מומו. דק"ל למה כתיב מומם ולא כתיב מום סתם. ויהיה מלת בניו דבקה עם שחת, כאלו אמר שחתו בניו. וזהו שתרגם חבילו להון, וכאילו אמר, שחתו בניו לא לו והיא מומם, פי' ולא מום שלו. והוא עצמו מה שאמור למעלה שחת לו לא, אלא שכפל הענין במלות שונות, כמנהג השירות והנבואות. רא"ם:
8
ומקיפין אותו סביבות הגדיל. כמו שעושין פתילה לנר של שמן, שמקיפין סביב הקש:
