שפתי חכמים, דברים ל״ב:ל״ו

כשישפוט אותן ביסורין כו'. אבל אין לפרש כמשמעו, כשידין אותן אם לזכות אם לחובה, דא"כ מה שוב ועל עבדיו יתנחם, דפי' ירחם על עבדיו, דלמא דינם יצא לזכות ואז לא יצטרכו לרחמים:

ויתנחם הקב"ה על עבדיו כו'. הוצרך להפוך, משום שאחר היסורים היא הנחמה, ואחר כך להודיע שהיא על עבדיו. ומפני שחזר הכתוב ואמר ועל עבדיו, ולא הספיק לו במלת עמו הקודם לו, יחוייב ג"כ שיכפול השם, וכאלו אמר כי ידין ה' עמו ויתנחם הקב"ה על עבדיו:

כשיראה כי אזלת יד האויב כו'. תיקן בזה כמה עניינים, שפירש כי יראה כשיראה, כי מלת כי דהכא כמו כי תבואו וגו' שפירושו כשתבואו. ואזלת, ר"ל הולכת. ומלת יד, שב אל האויב, ואף שלא נזכר פה. והוסיף מלת עליהם, להודיע על מי אזלת היד. ואפס, ר"ל תם, מלשון בראשית מז טו אפס כסף. ועצור, ר"ל מכונס על יד המושל. ועזוב, ר"ל מחוזק. והוסיף מלת בהם אחר מלת ואפס, מפני שמלת תם לא יפול רק בהם, כלומר תם בהם היותם עצורים ועזובים. והוסיף מלת הקב"ה אחר מלת ואמר, להודיע שהאומר אי אלהימו הוא הקב"ה. ואמר מלת עליהם, להודיע על מי נאמר אלהימו, שהוא על עבדיו הנזכרים לעיל. ויהיה וי"ו ואמר, כוי"ו ושמר ה' אלהיך לעיל ז יב שפירושו ישמור. ויהיה פירוש המקראות כך, שכאשר ייסר השם את עמו בכל אותן היסורים, ויחזור ויתנחם עליהם כשיראה שיד האויב הולכת ומתחזקת עליהם, ותם בהם עצור ועזוב להיותם בלתי שוטר ומושל, יאמר הקב"ה עליהם, איה עבודה זרה שלכם שהייתם בוטחים בהם, יקומו ויעזרכם. לכן ראוי לכם שתבינו מכל הרעות שהבאתי עליכם, ולא היה לכם שום מושיע מכל העבודות אלילים שבטחתם בהם, ולא היה בם כח למחות בידי, מפני שאני הוא שבידי להשפיל ולהרים, ואין מידי מציל. ואחר כך התחיל להזכיר הנקמות שינקים מהאויבים: