שפתי חכמים, דברים ל״ב:כ׳

מה תעלה בהם בסופם. כי המבוקש הוא אינו רק לדעת מה יהי' עליהם באחרונה, לא מה יהא אחריתם, כי אחריתם הוא המיתה, ובלאו הסתרת פנים כל הילודים למות, אלא מה יהא עליהם פורעניות בשביל הסתרת פנים:

מהפכין רצוני לכעס. לא שהם מתהפכין כפי המובן. והוכחתו מדכתיב כי וגו', וכל כי הוא נתינת טעם אשלמעלה. וק"ל:

אין גדולי נכרים בהם כו'. ופי' אמן מלשון אסתר ב ז ויהי אומן את הדסה. והוסיף מלת נכרים, כי בזולת התוספות יהיה המובן ממנו שאין גדולי בם, כלומר שלא גדלתים, לכן הוסיף מלת נכרים:

ד"א אמון לשון אמונה כו'. דלטעם הראשון היה קשה למה לא נאמר אומן בוי"ו, ל"פ ד"א כו'. ולד"א קשה היה לו לומר אמון: