שפתי חכמים, דברים ל״ב:י״ב

ה' בדד ובטח כו'. והכי קאמר הפסוק, וה' נהג את ישראל בדד ובטח. אבל אין לומר דה' היה בדד, דזה פשיטא, אלא מלת בדד שב אל העם, כלומר שלא היו צריכין לשום אומה ללכת עמהם מרוב בטחונם. ויהיה מלת ינחנו עתיד תחת עבר:

לא היה כח באחד כו'. ר"ל זהו פי' בטח, כלומר שלא פחדו שמא יקום שום אחד מכל אלהי הגוים להראות כחו להלחם עמהם, משום דלא היה כו':

ורבותינו דרשוהו על העתיד כו'. ר"ל קרא דה' בדד:

ואני אומר דברי תוכחה הם כו'. רצונו בזה דאיך שייך לפרשו על העתיד, כיון שעכשיו מדבר דברי תוכחות עמהם, א"כ איך יתכן שיתנבא בכאן באמצע התוכחה על העתיד. ל"פ ואני אומר כו', כלומר אף שהוא דבור על העתיד, מ"מ גם הם דברי תוכחה על העניינים וכו':

לפיכך צריך לישב הדבר לכאן כו'. ר"ל לכך הקרא של ה' בדד ינחנו הוא משמע להבא ולעבר: