שפתי חכמים, דברים כ״א:י״ח

18 מתרין בו בפני שלשה ומלקין אותו כו'. לישנא דמתניתין נקט, דתנן סנהדרין עא. מתרין בפני ג' ומלקין אותו, ובגמרא מפרש, דמתני' לצדדין קתני, דמתרין בפני שנים, ומלקין בפני ג'. וא"ת מנליה לרש"י שמלקין אותו. וי"ל דכתיב הכא בן סורר, ולהלן כתיב והיה אם בן הכות הרשע, וילפינן בן בן לגזירה שוה, מה להלן מלקות אף כאן מלקות:

19 ויאכל תרטימר כו'. דק"ל על מה מתרין בו עדיו, ומפרש בן סורר ומורה אינו חייב וכו'. א"כ מתרין בו שלא יגנוב, ולא יאכל תרטימר בשר:

20 אל תהי בסובאי יין בזוללי בשר כו'. ש"מ דלשון זולל וסובא שייך בבשר ויין. ותו קשה לרש"י, וכי בשביל זה נהרג, שגונב ואוכל תרטימר בשר, ושותה חצי לוג יין. ומפרש ובן סורר ומורה נהרג ע"ש סופו וכו'. וא"ת מ"ש דבן סורר ומורה דהגיעה תורה לסוף דעתו, ונהרג ע"ש סופו, והא בישמעאל כתיב בראשית כא יז באשר הוא שם, ופי' רש"י לפי מעשים של עכשיו הוא נידון, ולא לפי מה שהוא עתיד לעשות וכו'. וע"ש בפירש"י בפ' וירא. וי"ל דהתם גבי ישמעאל כשהיה קטן, לא התחיל כלל במידי דשייך לאותה עבירה, שימית את ישראל בצמא, אבל בן סורר ומורה התחיל לאותה עבירה, שהרי אוכל תרטימר בשר. ועי"ל דאין ב"ד של מעלה דנין על שם סופו, אבל מצוה לב"ד של מטה שידונו את האדם ע"ש סופו:

21 ועומד בפרשת דרכים ומלסטם כו'. ר"ל והורגן. ואם תאמר, ולמה נידון בסקילה שהיא חמורה, הא רוצח בסייף הוא. ויש לומר, דלפעמים שמלסטם את הבריות בשבת והורגן, נמצא שמחלל את השבת, וחייב סקילה משום נטילת נשמה: