שפתי חכמים, דברים כ״א:י׳

10 שבמלחמת ארץ ישראל אין לומר ושבית שביו כו'. וא"ת דלמא לעולם במלחמת ארץ ישראל הכתוב מדבר, ומה שכתוב ושבית שביו, היינו אם נמצאו בה משאר עממים שלא מז' עממים. וי"ל דרש"י עצמו מתרץ קושיא זו במה שפי' אחריו ושבית שביו לרבות כנעניים שבתוכה, ואע"פ שהן מז' עממים, ש"מ דבכל מקום הולך אחר אנשי העיר, דהא הכא אם אנשי העיר משאר עממים אף כנעניים שבתוכה מותר לקיימן, וה"ה אם אנשי העיר משבעה עממים אף שאר עממים שבתוכה אסור לקיימן, ואי מדבר במלחמת א"י אין לומר ושבית שביו, דאין לומר דקאי על שאר עממים שבתוכה, דהא אף שאר אומות שבתוכה אסור לקיימן כדפרי'. מצאתי בשם מהרי"ץ: והרא"ם תירץ, כיון דעיקר הפרשה אינה אלא להתיר יפת תואר, לא היה לו להתירה אלא במלחמת הרשות שכל הנשים הם בהיתר, ולא במלחמת חובה שכל הנשים הם באיסור לא תחי', מלבד אותה ששבה היא משאר עממים, ושמא לא שבה, ואם תמצי לומר שבה, הוה לי' מיעוטא דמיעוטא:

11 לרבות כנענים שבתוכה כו'. שנשיהם וטפם ניצולים כמותם. דאם לא כן שביו למה לי. עיין לעיל בפרשת שופטים כ יא בפסוק כל העם הנמצא בה: