שולחן ערוך, חושן משפט שע״ז

מהדורה: שולחן ערוך, חושן משפט; לבוב (למברג), 1898

« שולחן ערוך, חושן משפט שע״ו שולחן ערוך, חושן משפט שע״ח »

1 שפתי כהן פתח ↗

מי שהיתה דרך הרבים כו' עיין בתשו' מהרא"ן סי' כ"ט דף קמ"א ע"א ובתשובות מהרשד"ם סי' תס"ג:

1 פתחי תשובה פתח ↗

דרך הרבים עוברת כו'. עיין באר הגולה אות ג' שכתב דכ' רמב"ם סיים שם וכמה רוחב דרך הרבים אין פחות מט"ז אמות ולא ידעתי למה השמיטו המחבר עכ"ל. משמע שהבין דהך סיפא שבדברי הרמב"ם הוא פירושא דרישא ומינה דה"ה בהך דמצר שהחזיקו בו רבים שכתב הרמ"א ז"ל ג"כ פירושו דוקא שעשו דרך רבים דהיינו ט"ז אמה. אולם בתשובת פני יהושע ח"א ח"מ סי' ד' כתב על נדון דידיה וז"ל ואין לדחות דמצר שהחזיקו בו רבים פירושו דוקא שעשו דרך רבים היינו רוחב ט"ז אמה כו' וכן משמע פשט לשון הרמב"ם ס"פ י"ג מה' נזקי ממון כו' זה אינו דהא פ"ק דב"ב קאי זה אמבואות המפולשות לעיר אחרת ובקשו לסותמן בני אותה העיר מעכבין עליהם משום דרב יהודה כו' וכמ"ש לעיל סי' קסב ס"ב וסתם מבוי אינו רחב ט"ז אמה כנודע כו' ועוד דאם איתא לחילוק זה לא אשתמיט חד מן הפוסקים לכתוב זה ועוד ראיה ברורה מהא דפ' לא יחפור כו' כלל העולה דאין מקום לסברא זו והרמב"ם ז"ל אדרך הרבים דעלמא קאי לענין מוכר דרך הרבים דצריך להיות ט"ז אמה וכבר כתבו מרן המחבר לעיל סי' ריז ס"ד בלשון המשנה כדפי' הרשב"ם והטור עכ"ל. וע"ש עוד בעובדא דקהל שקנו קרקע ומרחץ מראובן ולפני זה קנה שמעון ג"כ קרקע מראובן אצל קרקע זו ועשה גדר רחוק כמה אמות מן המרחץ באופן שהי' פנוי בין הגדר למרחץ כמה אמות וגם עשו הקהל באר אחורי המקום פנוי ודרך מקום פנוי הולכים לשאוב מי באר ועתה הלך שמעון וסתר הגדר וחתר במקום הפנוי לצד המרחץ וטוען שגבול קרקע שלו מגיע עד כותל המרחץ ממש ומרצונו הניח בתחלה המקום פנוי ומביא ראיה בעדים ובשטר שבידו והשיב נ"ל דאין בדברי שמעון כלום משני טעמים מדא דהא אמרי' בכמה דוכתי מצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו דאע"ג דכתבו התוס' פ"ק דב"ב דהיינו כשהחזיקו ברשות כו' הכא נמי ברשות הוי ואפי' אם יברר שמעון דטעות הוי גביה ומחילה בטעות היא מ"מ ע"כ אין כונת תוס' כמ"ש שהחזיקו ברשות שנתן להם מדעתו בלא טעות דזה אינו דהא הביאו ראיה מפרק המניח והתם מחילה בטעות היא כו' וכ"כ הנ"י פ' המוכר פירות בשם הרמ"ה ז"ל דאם החזיקו מדעת בעלים אפי' בטעות כנידון דמתניתין נטלה ונתן מן הצד אסור לקלקלו כו' ועוד בנדון זה א"צ לפנים דאין בדברי שמעון כלום דהרי גדר בעצמו וא"כ מחל לגמרי כההוא עובדא דרב ענן דאתי וסייע בגודא בהדיה דהוי מחילה לאלתר כו' ואם יטעון שמעון דמחילה בטעות היתה לאו כל כמיניה כיון שאין מקום כלל לתלות בו הטעות וא"כ אין לדבר סוף דגם בכל חזקת ג"ש נימא דטעה ולא ידע דדידיה הוא שימחה כו' וכ"ש בנ"ד דעדיף ממסייע שהוא עצמו בנה הכותל ודמיא להא דכתב הרא"ש דאין אדם נאמן לומר טעיתי אם הודה בפני עדים אפי' במגו דחזקה אין אדם מודה אלא אם כן מדקדק היטב קודם שיודה וכמ"ש לעיל סי' קנו סי"ג ואצ"ל בנ"ד שעתה הוא מוציא ראייתו מתוך אפונדתו דלא מהימן כדאמרי' ספ"ג דסנהדרין כו' ואע"פ שיש לחלק דהתם אמר בפני ב"ד אין לי ראיה. מ"מ במעשה גדול שעשה לגדור בחצירו וליתן ריוח לחבירו נ"ל דעדיף הרבה מדברים שמדבר בפני הב"ד ולכן בנ"ד אין בטענת שמעון כלום. וכתב עוד דלכאורה יש לצדד לזכות שמעון דרשב"ם פי' מצר שהחזיקו בו רבים היינו שהשווהו ותקנוהי להלוך וכמ"ש הבאה"ג בשמו משמע דהילוך לחוד לא הוי חזקה כו' והא דמבואות המפולשים לעיר אחרת דפ"ק י"ל דשאני התם דמבוי נעשה להילוך א"כ זהו דרך הנאתן וקונין אותו בו מידי דהוה בשביל של כרמים כו' וא"כ בנ"ד דלא היה השוואה להילוך אימא דלא קנו אמנם ז"א כי בנ"ד נשתמשו בו הקהל כדרך שמשתמשין בחצר לא בהילוך בלבד אלא בכל התשמישין א"כ פשיטא דא"צ חזקה אחרת דכל דבר נקנה כדרך תשמישו כמו שביל של כרמים כו' ועוד כיון דכל הפוסקים סתמו ולא כתבו דבעינן חזקה ממש אלא סתמו דדרך הרבים אסור לאבד משום מצר שהחזיקו מי הוא זה שידון בדבר חדש להצריך חזקה ממש דוקא גם בדברי הרשב"ם יש לדחות דאין כונתו בחזקה דוקא אלא ל' מצר שהחזיקו דחקו כו' וקמ"ל רבותא אע"ג דלא הלכו עדיין עליה רק עשו מעשה במצר אסור לקלקלו כו' וכיון דאין ראיה מדבריו אין להוציא מיד הקהל וכ"ש בנ"ד שחפרו באר בקרקע ופשיטא דבזה קנו כל הקרקע כללו של דבר הדין עם הקהל בלי ספק עכ"ד ע"ש עוד בח"ב סי' צד מענין זה ועמש"ל סי' תי"ז ס"ב סק"ב:

1 באר הגולה פתח ↗

א ל' הרמב"ם סוף פי"ג מהלכות נזקי ממון משנה בפ"ז ב"ב דף צט ע"ב

1 מי שדרך הרבים עובר בתוך שדהו. ובו סעיף אחד: מי שהיתה דרך הרבים עוברת בתוך שדהו נטלה ונתן להם מן הצד מה שנתן נתן וזכו בו וזה שנטל לא זכה בו מצר שהחזיקו בו רבים ברשות אסור לקלקלו מרדכי דבבא מציעא:

1 באר היטב פתח ↗

וזכו בו. נראה דהיינו דוקא בדרך שכל מי שרוצה ילך שם אפילו ממקומות דעלמא הוא דהוי דינא דזכו בשניהן דדרך הראשון אין כח בידו לבטל זכות הרבים דעלמא והדרך שנתן להם מדעתו מן הצד זכו בו אלו בנתינה זו שנתן להם מדעתו משא"כ אם היה הדרך מיוחד דוקא לבני מבוי או עיר אחת לחוד ולא לזולתם דאז אותן בני עיר ואפילו ז' טובי עיר לחוד יכולין להחליף אותן הדרך בדרך אחר ומי ימחה בידם ותנאם ועסקם קיים וכ"ש דלא זכו בזה ובזה כ"כ הסמ"ע ועיין בתשובת מהר"א ששון סי' קכ"ט ובתשובת רשד"ם סי' תס"ג:

1 מאירת עיניים פתח ↗

דרך הרבים עוברת נראה דהיינו דוקא בדרך שכל מי שרוצה ילך שם אפי' ממקומות דעלמא הוי דינא דזכו בשניהן דדרך הראשון אין כח בידו לבטל זכות הרבים דעלמא והדרך שנתן להן מדעתו מן הצד זכו בהן אלו בנתינתו זו שנתן להן מדעתו משא"כ אם היה הדרך מיוחד דוקא לבני מבוי או עיר א' לחוד ולא לזולתם דאזי אותו בני העיר ואפי' ז' טובי עיר לחוד יכולין להחליף אותו הדרך בדרך אחר ומי ימחה בידם ותנאם ועסקם קיים וכ"ש דלא זכו בזה ובזה וק"ל:

1 ביאור הגר"א פתח ↗

מצר כו'. גמ' שם וש"מ:

« שולחן ערוך, חושן משפט שע״ו שולחן ערוך, חושן משפט שע״ח »