שבחי הבעש"ט ג׳

פ"א באו הגזלנים אליו ואמרו אדונינו הנה אנחנו יודעים דרך קצרה לילך אל ארץ ישראל דרך מערות ומחילות אם רצונך לך נא אתנו ואנחנו נהיה מורים לפניו הדרך אשר ילך בה ויואל ללכת אתם. והנה בהליכתם בדרך היה גיא א' עמוקה מלאה מים ורפש וטיט. ודרך הליכתם על דף א' המונח מעבר אל עבר והיו נשענים על יתד א' שהיו נועצים באגם והלכו הם מתחילה וכשרצה הבעש"ט לילך עליו ראה שבכאן הוא להט החרב המתהפכת וחזר לאחוריו. כי היה לו סכנה גדולה אם היה עובר במעבר זה. ויאמר הבעש"ט אל לבו בוודאי לא לחנם באתי לכאן. ובחזירתו פגע בצפרדע הנ"ל. וי"א כי פ"א נכנס הרב לעמקות גדולה והלך בהתבוננות זו ג' ימים וג' לילות ולא ידע כלום מזה אח"ז הכיר שהוא במדבר גדול רחוק מאד ממקומו. ויפלא מאוד בעיניו על שתעה למדבר כזה ובוודאי לא דבר ריק הוא ובתוך כך באה לפניו צפרדע גדולה עד מאד עד שכמעט לא הכיר איזה בריה היא ושאל אותה מי אתה ויאמר כי הוא ת"ח ונתגלגל בצפרדע זו ויאמר הבעש"ט ת"ח אתה ובזה הדבור העלה אותו הרבה ותספר לו כי זה ת"ק שנים שנתגלגל בה. והגם שהרב האר"י זצוק"ל תיקן כל הנשמות אך מגודל פשעיו הרחיקו אותו נדוד במקום שאין ב"א מצויים בכדי שלא יתקנו אותה. ושאל לו מה היה פשעו. ויאמר כי הוא פ"א זלזל בנט"י שלא נטל ידיו כהוגן וקטרג עליו השטן והשיבו לו כי אין להאשימו על עבירה א'. כ"א עבירה גוררת עבירה אם תוכל להכשילו בעבירה אחרת אזי גם זאת יחשבו לו. ואם יזכור על ה' וישוב ממנה אז יהיה נקי גם מזו. ונסהו בעבירה אחרת ונכשל בה ולא עמד בנסיון וכן שנה ושילש עד שכמעט עבר על התורה כולה. והיה הפסק לדחות אותו שלא לקבל תשובתו והנה עכ"ז אם היה דוחק על שערי התשובה היו מקבלים אותו כידוע מאחר שיצא ב"ק שובו בנים שובבים חוץ מאחר. וזה היה עונש על חטא לדחותו אבל אם היה דוחק ושב היו מקבלים אותו כי אין לך דבר שעומד בפני התשובה. השטן הסיתו ונעשה שכור גדול עד שלא היה לו פנאי להתבונן ולשוב. ועבר על כל העבירות שבעולם. ומפני שגרם החטאים ה' החטא הראשון שזילזל בנט"י לכן כשמת נתגלגל בצפרדע שהיא תמיד במים. ושיהיה במקום שאין ב"א מצויים כי כאשר יעבור יהודי או שיברך איזה ברכה או יחשוב איזה מחשבה טובה בזה יכול להוציא יקר מזולל. והבעש"ט עשה תיקון לנשמתו והעלה אותו עד שנשאר הצפרדע מת:

ויהי כאשר עברו לו משך שבעה שנים שישב בהתבודדות בין ההרים והגיע העת קרוב להתגלותו נסע עם אשתו לק"ק בראד לגיסו הרב מוהר"ג ויהי בבואם וישאל את אחותו לשלום והיכן הייתם ותשב אמרי' לו הולכים היינו מעיר לעיר וצרות רבות סבבונו. ונתמלא רחמים על אחותו ויושב אותם סמוך לביתו ויקח את הבעש"ט שיהיה משרת לפניו. פ"א נסע באיזה דרך ויקחהו להיות בעל העגלה ובתוך כך ישן הרב מוהר"ג והבעש"ט הוריד הסוסים לאגם מים מלא רפש וטיט עד שא"א בשום אופן להוציא משם הסוסים והקיץ את גיסו מוהר"ג. וירא כי צרתם צרה אם ישלח אותו לכפר להביא ערלים שיוציאו הסוסים הוא ילך למקום שלבו חפץ כי לא היה מחזיק אותו לבר דעת. וייטב בעיניו שהוא ילך להמציא אנשים. והוכרח לירד מהעגלה להרפש והטיט והלך לאיזה כפר. וחזר משם עם כמה אנשים להוציא הסוסי' מהרפש והטיט. ובהליכתו רואה והנה הוא נוסע נגדו ויאמר מי הוציאך משם וישב לו אני הניחי פ"א הסוסים ויצאו תיכף ומיד בנחת ויאמר הרב מוהר"ג הנה גם זאת השירות א"א לקבל ממנו כי לא יצלח לכל מלאכה.