שלטי הגיבורים על סנהדרין ח׳

1 מעשה בא לפני הראב"ד בא' שהטמין עדים אחורי הגדר וקדש את האשה וקבלה קידושין ולא ראתה העדים אחר כן אמרה שלא היתה בלבה לקדושין גמורים אלא משטה היתה בו לפי שלא ראתה עדים ודן הראב"ד שאינה מקודשת אע"ג דמלתא דאית בה מעשה לא בעי אתם עדיי ה"מ כשהיו עדים לפניהם אבל כשלא ראתה עדים יכולה לומר משטה היתה בו ויש חולקין עליו וסברי שמקודשת וכתב אחד מחכמי הדור ומסתברא אפי' לפי דעת הראב"ד דוקא בקידושין אבל במכר כגון זה לא והנועם בקדושין דקי"ל דקדושין בלא עדים אפי' שניהם מודים אינה מקודשת הלכך סברה מאי איכפצת לי אי מקבלינן מיניה הרי אינן כלום הואיל וליכא עדים אפי' כשהודת ואומרת לו קבלתים ומעולם לא היתה דעתה אקדושין גמורין אבל במכר דהיכא דשניהם מודים המכר קיים נראה ודאי דלא מצי אמר משטה הייתי בך ואני הכותב מצאתי מעט ראיה כמו בפ' מצות חליצה דתנן במתני' חלצה בינו לבינה חליצתה כשרה וקא פריך בגמ' בינו לבינה מנא ידעי ומשני בשעדים רואין אותן מבחוץ נראה שאע"פ שלא היו יודעים העדים ליבם וליבמה ולא הוזמנו לעדות חליצתה כשרה וליכא למימר דבחליצה לא בעי עדים היכא דשניהם מודים דהא קתני מנא ידעי משמע דבעינן עדים ומש"ה קא משני ליה ועדים רואין אותן מבחוץ: והר' מאיר הלוי ז"ל כתב פ' ארבע מיתות ב"ד גבי מסית שמדליקין לו הנר בבית הפנימי ומושיבין עדים בבית חיצון כדי שיהיו שומעין קולו ורואים בבית החיצון כדי שיהו שומעין קולו ורואין מהא שמעינן דאין העדים יכולין להעיד על דבריו של אדם אא"כ ראו אותו ושומעין קולו וזה נוטה לדעת הראב"ד:

2 בדיו עדים הקרובים לדיינים דאיתא פרק החובל דף צ' אגב גררא איכא פלוגתא אם הם פסולים או לא הר"ן שם הביא הירושלמי שפוסל העדים הקרובים לדיינים וכן הביא הרי"ף ז"ל פ' זה בורר וסמ"ג עשין ק"ט ולאוין רט"ו וכן משמע מדברי הרא"ש פרק ב' דכתובות דכל עדות דשייך בה הזמה אם העדים קרובים לדיינים פסולים להעיד לפי שהוא עדות שאי אתה יכול להזימה כי הדיינים לא יקבלו עדות עליהם לחייבם כיון שהם קרוביהם ומיהו בעדות דלא שייך ביה הזמה כההיא עדות דקיום השטר שכתב הרא"ש שם פ"ב דכתובות ודאי אין קפידא אם העדים קרובים לדיינים ושאר הפוסקים שזכרנו לא ראיתי עושין חילוק כלל בין עדות דשייך בה הזמה או לא בכל ענין כתבו שהן פסולים אלא דאיכא למימר דכיון דטעם הפסלות הוא משום הזמה כמו שכתב הרי"ף והסמ"ג א"כ דל דין הזמה מהכא דל גם פסלות הקורבה מעדים לדיינים מהכא מיהו הר"ן פרק החובל הביא לשון אחר מן הירושלמי לפסול העדות מעדים הקרובים לדיינים דלאו ההזמה פסלי ליה וז"ל אין מעידים קרובים זה על עם זה ולא זה על זה ולא זה בפני זה עכ"ל ולדברי ר"י מאורליאנ"ש שהביאו התוס' פרק החובל משמע להדיא דאין לפסול עדות העדים הקרובים לדיינים שכתב וז"ל אלא מעתה עדים הקרובים לדיינים לא יעידו בפניהם דה"ל עדות שאי אתה יכול להזימו אלא על כרחין יכולין להזימה בב"ד אחר וכו' אלמא דס"ל דעדים הקרובים לדיינים יכולין להעיד בפניהם אמת כי בתוס' דפ"ב דכתובות משמע דס"ל דעדים הקרובים לדיינים פסולים להעיד: