שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי יבמות ט״ו:ג׳:ז׳

3 אין אדם רשאי ליקח וכו'. כ' תוס' כתובות פ' אע"פ דף סג בד"ה באומר וכו' אומר רבינו אליהו חייב אדם להשכיר עצמו ללמד תינוקות או למלאכה כדי לזון את אשתו וכו' מדכתבינן בכתובה ואנא אפלח וכו' ומיהו יש לדחות כמ"ש ר"ת אפלח היינו עבודת קרקע אחרוש ואנכש ואעדור את השדה ואביא המזונות לבית אבל אינו חייב להשכיר עצמו ע"כ. ומסוגיין ראיה לפי' ר"ת דאס"ד ואפלח פי' שישכיר את עצמו מאי תיקון מזונות איכא הכא אולי לא ימצא מי שישכירנו אלא ודאי אמלאכת השדה קאי ושפיר דייק דכל זמן שאין לו שדה או שאינו בקי במלאכותיה אינו רשאי ליקח אשה:

4 לא ימשכנו יותר על חובו. בבבלי ב"מ דף קד גרסי' טעמא דכתב הא לא כתב לא קניא והאר"י משכנו והשיב לו המשכון ומת שומטו מע"ג בניו אהני כתיבה לגירעון וכ' תוס' בד"ה לא ימשכננו יותר מחובו דאע"ג דאין משלם לו הגירעון אלא בכתב מ"מ לא ימשכננו יותר מחובו ע"כ ודחקו המהרש"ל והמהרש"א הרבה בפירושו ע"ש. ולענ"ד כוונתם כיון דמן הדין אם לא כתב לו פטור מגירעון ואפי' ע"י כתיבה ראוי לאסרו כמ"ש תוס' שם ע"ב בד"ה אהני וכו' אלא שחכמים תקנו הכתיבה שלא ימנע המלוה מלהחזיר ע"ש. א"כ טפי ה"ל לתקן שימשכננו יותר מחובו בלא כתיבה ואף אם יפחת יהיה בידו משכון כדי דמיו ומתרצין מ"מ לא ימשכננו יותר מחובו עדיף טפי להלוה ותקנו או הסכימו לכתיבה לטובת הלוה: