ספר מצוות גדול, עשין, רמזים י״א

מהדורה: מונקאטש, 1901

« ספר מצוות גדול Positive Commandments, Introduction ספר מצוות גדול Positive Commandments 1 »

1 להוכיח שנאמר קדושים הוכח תוכיח את עמיתך:

11 ספר מצוות גדול פתח ↗

הוכח א תוכיח את עמיתך הרוא׳ את חברו שחטא או שהלך בדרך לא טוב חייב להוכיחו שנאמר הוכח תוכיח את עמיתך ודרשו רבו׳ מריבוי תוכיח אפילו תלמיד לרב ובמקום אחר מרבה מתוכיח אפילו מאה פעמים ואפילו לא קיבל ועיקר הדברים מביא בבבא מציעא בפרק אלו מציאות בבא מציעא דף ל״א ובערכין בפרק יש בערכין ערכין דף ט״ז ופירש הרב רבי אליעזר ממיץ הוכחה תלמיד לרב במקבלו ולחברו כשאינו מקבלו שקולי׳ הם ויבואו שניהם המוכיח חברו בין בדברים שבינו לבין עצמו בין בדברים שבינו לבין המקום צריך להוכיחו בינו לבין עצמו וידבר לו בנחת ובלשון רכה ויודיעו שאין אומר לו כי אם לטובתו ולהביאו לחיי העולם הבא שבזה יתקבלו דבריו יותר וכמו שאמרו רבותינו בפרק במה מדליקין דף ל״ד על שלשה דברים שצריך אדם לומר בתוך ביתו ערב שבת עם חשכה עישרתם עירבתם הדליקו את הנר וצריך לממרינהו בניחותא כי היכי דליקבלו מיניה ואם קבלו ממנו מוטב ואם לאו מוכיח עוד פעם שנייה ושלישית וכן כמה פעמים ועד היכן היא התוכחה גרסינן בפ׳ יש בערכין ערכין דף י״ז רב אמ׳ עד שיכנו החוטא ושמואל אמר עד שיקללנו ורבי יוחנן אומר עד שיעשה לו נזיפה והלכה כרבי יוחנן לגבי כולהו כדאיתא בפרק קמא דביצה דף ד׳ ורבי׳ משה כתב בפ״ו דהלכות דעות כרב ולא נתברר טעמו וכל מי שבידו למחות בהן ואינו מוחה הוא נתפס בעון אלו שאיפשר לו למחות בהן שנ׳ ביחזקאל ואתה כי לא הזהרתו הוא בעונו ימות ודמו מידך אבקש וגרסינן בפרק שבועת הדיינין שבועות דף ל״ט וכשלו איש באחיו בעון אחיו מכלל שכל ישראל ערבים זה בזה ומוקמינן כשיש בידו למחות ובמסכת שבת דף נ״ה מוכיח דהוא הדין בספק אם בידו למחות שבשעת החורבן אמר הקב״ה למשחית וממקדשי תחלו אלו בני אדם שקיימו כל התורה מאלף ועד תי״ו אף על פי שאמר הקדוש ברוך הוא גלוי וידוע לפני שאם היו מוכיחין לא היו מקבלין אמרה מדת הדין לפני הקב״ה אם לפניך גלוי לפניהם מי גלוי ואם ברור לו למוכיח שלא יקבלו ממנו והעוברין שוגגין טוב לו לשתוק כדגרסינן על זה בביצה דף ל׳ דאפי׳ באיסורי דאורייתא הנח להו לישראל שיהו שוגגין ואל יהו מזידין אבל אם העוברין מזידין וברור לו שלא יקבלו אע״פ שפטור מעונש מיתה כדמוכח במסכת שבת דף נ״ה באות׳ שהבאתי למעלה מכל מקום מעשה דהוכח תוכיח לא מפטרי ואע״פ שמוסיף על עונשן שלא יקבלו הלעיטהו לרשע וימות ולכך צוה התלמוד השתיקה בשוגגין דווקא ואני אומר שאין זו כי אם עצה טובה כי אף במזידין צריך לשתוק כדאמרינן בפרק הבא על יבמתו יבמות דף ס״ה שחובה על האדם שלא לומר דבר שאינו נשמע שנאמר אל תוכח לץ פן ישנאך:

11 ספר החינוך פתח ↗

מִצְוַת תּוֹכֵחָה לְיִשְׂרָאֵל שֶׁאֵינוֹ נוֹהֵג כַּשּׁוּרָה – לְהוֹכִיחַ אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁאֵינוֹ מִתְנַהֵג כַּשּׁוּרָה, בֵּין בִּדְבָרִים שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ אוֹ בֵּין אָדָם לַמָּקוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא יט יז הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא. וְאָמְרוּ בַּסִּפְרָא קדושים ד ח מִנַּיִן אִם הוֹכַחְתּוֹ אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה פְּעָמִים וְלֹא חָזַר, שֶׁאַתָּה חַיָּב לַחְזֹר וּלְהוֹכִיחַ? תַּלְמוּד לוֹמַר הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ. וְעוֹד אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בַּגְּמָרָא ב"מ לא א הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֲפִלּוּ מֵאָה פְּעָמִים. וְאָמְרוּ שָׁם בַּסִּפְרָא יָכוֹל מוֹכִיחוֹ וּפָנָיו מִשְׁתַּנּוֹת? תַּלְמוּד לוֹמַר וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא. וְזֶה מְלַמֵּד שֶׁבִּתְחִלַּת הַתּוֹכֵחָה שֶׁרָאוּי לָאָדָם, לְהוֹכִיחַ בַּסֵּתֶר וּבְלָשׁוֹן רַכָּה וְדִבְרֵי נַחַת, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְבַּיֵּשׁ, וְאֵין סָפֵק שֶׁאִם לֹא חָזַר בּוֹ בְּכָךְ, שֶׁמַּכְלִימִין הַחוֹטֵא בָּרַבִּים וּמְפַרְסְמִין חֶטְאוֹ וּמְחָרְפִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיַּחְזֹר לַמּוּטָב. מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. לְפִי שֶׁיֵּשׁ בָּזֶה שָׁלוֹם וְטוֹבָה בֵּין אֲנָשִׁים, כִּי כְּשֶׁיֶּחֱטָא אִישׁ לְאִישׁ וְיוֹכִיחֶנּוּ בְּמִסְתָּרִים יִתְנַצֵּל לְפָנָיו וִיקַבֵּל הִתְנַצְּלוּתוֹ וִישַׁלֵּם י"ג וְיַשְׁלִים עִמּוֹ, וְאִם לֹא יוֹכִיחֶנּוּ יִשְׂטְמֶנּוּ בְּלִבּוֹ וְיַזִּיק אֵלָיו לְפִי שָׁעָה אוֹ לִזְמַן מִן הַזְּמַנִּים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בָּרְשָׁעִים שמואל ב יג כב וְלֹא דִבֶּר אַבְשָׁלוֹם עִם אַמְנוֹן. וְכָל דַּרְכֵי הַתּוֹרָה דַּרְכֵי נֹעַם וּנְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם. מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ערכין טז ב שֶׁחִיּוּב מִצְוָה זוֹ עַד הַכָּאָה, כְּלוֹמַר שֶׁחַיָּב הַמּוֹכִיחַ לְהַרְבּוֹת תּוֹכְחוֹתָיו אֶל הַחוֹטֵא עַד כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה קָרוֹב הַחוֹטֵא לְהַכּוֹת אֶת הַמּוֹכִיחַ. וּמִכָּל מָקוֹם, אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שם גַּם כֵּן, שֶׁאִם יִרְאֶה הַמּוֹכִיחַ שֶׁאֵין בְּדִבְרֵי תּוֹכְחוֹתָיו שׁוּם תּוֹעֶלֶת נִמְצָא, מִתּוֹךְ גֹּדֶל רֶשַׁע הַחוֹטֵא, אוֹ שֶׁהוּא אַלָּם וְרָשָׁע בְּיוֹתֵר וּמִתְיָרֵא מִמֶּנּוּ שֶׁלֹּא יַעֲמֹד עָלָיו וְיַהַרְגֶנּוּ שֶׁאֵינוֹ חַיָּב בְּמִצְוָה זוֹ בְּאִישׁ כָּזֶה, וְזֶהוּ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה יבמות סה ב כְּשֵׁם שֶׁמִּצְוָה לוֹמַר דָּבָר הַנִּשְׁמָע, כָּךְ מִצְוָה לִשְׁתֹּק בְּמָקוֹם שֶׁאֵין הַדָּבָר נִשְׁמָע, לְפִי שֶׁיִּהְיֶה בָּעִנְיָן קָלוֹן לַמּוֹכִיחַ וְלֹא תּוֹעֶלֶת לַאֲשֶׁר הוּכַח. וּמִכָּל מָקוֹם יֵשׁ לְהִתְיַשֵּׁב לְכָל בַּעַל נֶפֶשׁ וּלְהַשְׁגִּיחַ הַרְבֵּה בְּעִנְיָנִים אֵלֶּה, וְלַחְשֹׁב וְלִרְאוֹת אִם יִהְיֶה תּוֹעֶלֶת בִּדְבָרָיו אֶל הַחוֹטֵא, שֶׁיּוֹכִיחֶנּוּ וְיִבְטַח בַּשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי הוּא יַעְזְרֶנּוּ בְּהִלָּחֲמוֹ עִם שׂוֹנְאָיו, וְאַל יֵרַךְ לְבָבוֹ וְלֹא יִירָא, כִּי הַשֵּׁם שׁוֹמֵר אֶת כָּל אֹהֲבָיו וְאֵת כָּל הָרְשָׁעִים יַשְׁמִיד, וְאִם יָשׁוּב הַחוֹטֵא יִהְיֶה לוֹ בָּזֶה שָׂכָר גָּדוֹל, וּמִי שֶׁבְּיָדוֹ לַהֲשִׁיבוֹ וְלִמְחוֹת בּוֹ וְלֹא מָחָה הוּא נִתְפָּשׂ עַל חֶטְאוֹ, וְזֶה דָּבָר בָּרוּר מִדִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ שבת נה א, גַּם מִן הַכָּתוּב ישעיהוג יד. וְעוֹד אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שם שֶׁאֲפִילּוּ הַקָּטָן חַיָּב לְהוֹכִיחַ הַגָּדוֹל אִם יִרְאֶה הַגָּדוֹל הוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ לֹא טוֹב. וְיֶתֶר פְּרָטֵי מִצְוָה זוֹ, נִתְבָּאֵר בִּמְקוֹמוֹת מְפֻזָּרִים בַּתַּלְמוּד הל' דעות פ"ו. וְנוֹהֶגֶת מִצְוָה זוֹ בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת, וְהָעוֹבֵר עָלֶיהָ וְלֹא הוֹכִיחַ בָּעִנְיָן שֶׁאָמַרְנוּ בִּטֵּל עֲשֵׂה, וְעוֹד שֶׁהוּא מִכַּת הָרְשָׁעִים שֶׁעוֹשִׂים כֵּן.

« ספר מצוות גדול Positive Commandments, Introduction ספר מצוות גדול Positive Commandments 1 »