ספר המצוות, מצוות עשה ק״ג

מהדורה: ספר המצוות, ורשה 1883

« ספר המצוות Positive Commandments 102 ספר המצוות Positive Commandments 104 »

1 ספר מצוות גדול פתח ↗

מצות עשה לעשות א בנגעי בתים כמשפט הכתוב בפרש׳ שנ׳ כי תבאו אל ארץ כנען אשר אני נותן לכם לאחוזה ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם. ובא אשר לו הבית והגיד לכהן לאמר כנגע נראה לי בבית. וצוה הכהן ופנו את הבית בטרם יבא הכהן לראות את הנגע ולא יטמא כל אשר בבית ואחר כך יבא הכהן לראות את הבית. וראה את הנגע והנה הנגע בקירות הבית שקערורות ירקרקות או אדמדמות ומראיהן שפל מן הקיר. ויצא הכהן מן הבית אל פתח הבית והסגיר את הבית שבעת ימים. ושב הכהן ביום השביעי וראה והנה פשה הנגע בקירות הבית. וצוה הכהן וחלצו את האבנים אשר בהן הנגע והשליכו אתהן אל מחוץ לעיר אל מקום טמא. ואת הבית יקציע מבית סביב ושפכו את העפר אשר הקצו אל מחוץ לעיר אל מקום טמא. ולקחו אבנים אחרות והביאו אל תחת האבנים ועפר אחר יקח וטח את הבית ואם ישוב הנגע ופרח בבית אחר חלץ את האבנים ואחרי הקצות את הבית ואחרי הטוח. ובא הכהן וראה והנה פשה הנגע בבית צרעת ממארת היא בבית טמא הוא. ונתץ את הבית את אבניו ואת עציו ואת כל עפר הבית והוציא אל מחוץ לעיר אל מקום טמא. והבא אל הבית כל ימי הסגיר אותו יטמא עד הערב. והשוכב בבית יכבס בגדיו והאוכל בבית יכבס בגדיו. ואם בא יבא הכהן וראה והנה לא פשה הנגע בבית אחרי הטוח את הבית וטהר הכהן את הבית כי נרפא הנגע. ולקח לחטא את הבית שתי צפורים וגו׳. ותניא בת״כ פרשת מצורע פ״ג ומביאה בפ״ק דיומא דף י״ב קצת בפרק המגרש גיטין דף פ״ב אחוזה מטמאה בנגעים ואין ירושלים מטמאה בנגעים שלא נתחלקה לשבטים. ר׳ ישמעאל אומר אחוזתכם מטמאה בנגעי׳ ואין אחוזת גוים מטמאה בנגעי׳ וכשם שאין אחוזתם מטמאה בנגעים כך אין בגדיהם וגופם מטמא בנגעים. שנינו במס׳ נגעים בפ׳ י״ב כיצד ראיית נגע הבית בא אשר לו הבית והגיד לכהן לאמר כנגע נראה לי בבית ואפילו ת״ח ויודע שהוא נגע ודאי לא יגזור ויאמר נגע נראה לי בבית. וצוה הכהן ופנו את הבית אפי׳ חבילי עצים ואפי׳ חבילי קנים דברי רבי יהודא רבי מאיר אומר וכי מה מטמא לו אם תאמר כלי עציו ובגדיו ומתכותיו מטבלין והן טהורים על מה חסתה תורה על פכו ועל חרסו שאין להן טהרה במקוה אם כך חסה תורה על ממונן של רשעים קל וחומר על ממונם של צדיקים ואחר כך יבא הכהן לראות את הבית. בת״כ דלעיל ובפ״ב דנגעים ובית אפל אין פותחין בו חלונות לראות את נגעו שנאמ׳ כנגע נראה לי ולא לו ולנכרי׳ וראה את הנגע והנה הנגע בקירות הבית ותנן בפ׳ י״ב דנגעים ר׳ עקיבא אומר שיעורו שיראה כשני גריסין על שתי אבנים לא על אבן אחת רוחבו כגריס שקערורות שוקעות במראיהן ירקרקות או אדמדמות ירוק שבירוקין אדום שבאדומין. ומראיהן שפל מן הקיר ולא ממשן. ע״כ בתורת כהנים בפרק הנזכר שנינו במשנה דלעיל אינו הולך לא לתוך ביתו ומסגיר ולא עומד בתוך הבית שהנגע בתוכו ומסגיר אלא עומד פתח הבית שהנגע בתוכו ומסגיר שנאמר ויצא הכהן מן הבית אל פתח הבית וגו׳. שנינו שם בפ׳ י״ג דף מ״ד ועניין הי״ג ימים שכתב בפ״ג דף ל״ח הכהה בסוף שבוע ראשון או שהלך לו קולפו והוא טהור פי׳ קולפו שיקלף מקום הנגע בלבד. הפשה בראשון חולץ וקוצה אף הטיח שסביב אבני הנגע. הקצות כמו אשר קצצו וכן יקציע מעניין זה ואחר כך טח ונותן לו שבוע בין הכל י״ג יום שיום השביעי עולה לכאן ולכאן וכן בכל שני הסגירות שבנגעי׳ בת״כ דלעיל פ״ד ור״ש הביאה בפי׳ משנה פ׳ י״ב דלעיל ומניין שנותן לו שבוע שנאמר אחר וטח את הבית ואם ישוב הנגע ופרח בבית ונא׳ למעלה ושב הכהן ביום השביעי מה שיבה האמורה למעלה בסוף שבוע אף שיבה זו כן ולא הפושה בראשון בלבד נותן לו שבוע אלא אפי׳ מצאו שעמד בעיניו בראשון ולא פשה מסגיר שבוע שני כאשר יתבאר. נחזור לסדר המקרא ואם ישוב הנגע ופרח בבית אחר חלץ וגו׳ ובא הכהן וראה והנה פשה וגו׳ ונתץ את הבית לשון המשנה דלעיל על זה חזר ינתץ לא חזר טעון צפרים ותניא בת״כ בפ׳ הנזכר ובפי׳ ר״ש דלעיל יכול יהא מקרא זה כמשמעו שלא יהא החוזר טמא אלא אם כן פשה נא׳ צרעת ממארת בבתים ונאמר צרעת ממארת בבגדים מה בגדים טימא החוזר אע״פ שלא פשה אף הבתים כן הא למדת שפשה האמור כאן אין זה מקומו וסדר המצוה הוא ואם ישוב הנגע ונתץ את הבית ואע״פ שלא פשה. אם כן למה בא המקרא הזה ובא הכהן וראה והנה פשה בא ללמד על העומד בעיניו בשבוע ראשון שמסגירו שבוע שני בא בסוף שבוע שני שהוא יום י״ג ומצאו שפשה מה יעשה לו יכול ינתץ מיד כמו שסמך לו ונתץ ת״ל ובא הכהן וראה והנה פשה ונאמר למעלה ושב הכהן ביום השביעי וראה והנה פשה ושיבה וביאה הכל ענין אחד הוא מה פשה האמורה בשיבה חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע אף פשה האמורה בביאה חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע להסגירו כך תניא בת״כ שם כל הסוגיא מו״ס ולשון המשנה דלעיל על זה עומד בראשון ופשה בשני חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע ולסוף השבוע אם חזר הנגע ינתץ לא חזר טעון צפרים. מקומו של מקרא זה הוא בין והאוכל בבית ובין אם בא יבא הכהן ודבר בפני עצמו הוא. סתם ולא פירש אלא בעל פה והמקרא של אחריו ואם בא יבא בא ללמדנו שאם. הנגע עמד בעיניו בראשון ובשני שחולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע ולסוף השבוע השלישי שהוא יום י״ט שהרי יום שביעי עולה לכאן ולכאן וכן יום י״ג עולה לכאן ולכאן אם חזר הנגע ינתץ ואם לא חזר טעון צפרים שאין בנגעים יותר משלשה הסגרות. ולשון המקרא על אופניו לפי עניין זה הוא ובא הכהן וראה והנה פשה בשני וכו׳ ואם בא יבא וראה והנה לא פשה בשני ביאות הללו הסמוכות זו לזו על פי המדרש משפט אחד להם כאשר ביארנו. ואחרי הטוח את הבית כלומר אחר שחולץ וקוצה וטח ונתן לו שבוע וטהר הכהן את הבית בצפרים יכול אפי׳ חזר הנגע ת״ל כי נרפא הנגע לא טיהרתי אלא הרפוי שלא חזר אבל אם חזר ינתץ ופשט המקרא לפי עניין זה כי כמו ואם כמו ואת כי שטית וטהר את הבית אם נרפא הנגע. וגמרו של דבר אין נתיצה אלא בנגע החוזר אחר חליצה וקצוי וטיחה וטהרת הבית וטהרת האדם הכל מענין אחד כאשר בארנו למעלה במ״ע ר״ל אלא שהזאת הבית על המשקוף מבחוץ אף בנגעי בתים שנינו הפסיון הסמוך בכל שהו והרחוק כגריס והחוזר כשני גריסין ופירושו כאשר ביארנו למעלה במ״ע רל״ח תניא בת״כ שם רפ״ד ור״ש מביאה בפי׳ פ׳ י״ב דנגעים. וצוה וחלצו הצווי בכהן והחליצה בכל אדם. וחלצו מלמד שאם היה כותל בינו ובין חבירו שניהן חולצין שניהן קוצצין את העפר שניהם מביאין אבנים אחרות מכאן אמרו אוי לרשע או לשכנו. אבל בעל הבית לבדו מביא את העפר שם שנאמר ועפר יקח וטח את הבית אין חבירו מטפל עמו בטיחה. שם כשהוא אומר אבנים אחרות ועפר אחר מלמד שאינו נוטל אבנים ועפר מצד זה ונותן לצד זה ואינו טח בסיד אלא בעפר. וכשהוא אומר אל תחת האבנים מלמד שלא יתן אבן אחת תחת שתים ולא שתים תחת אחת. עוד דורש מכאן בתחילת ת״כ בברייתא דר׳ ישמעאל כן בפ׳ י״ב דנגעים שאין הבית מטמא בנגעים עד שיהו ב׳ אבנים ועצים ועפר. ובית סתם הנזכר בתחלת הפרשה הוא דבר הלמד מסופו. תניא בת״כ ספ״ד דלעיל וכן בפ׳ י״ג דנגעים ובפ׳ מצות חליצה יבמות דף ק״ג צרעת ממארת היא בבית טמא הוא. טמא מה ת״ל וכי טהור היה אלא לפי שמצינו בבית המוסגר שאינו מטמא אלא מתוכו שנא׳ והבא אל הבית כל ימי הסגיר אותו וגו׳ יכול אף המוחלט כן ת״ל טמא הוסיף לו טומאה על טומאתו שיהא כולו טמא ויטמא בין מתוכו בין מאחוריו כך משמע בפרק י״ג דנגעים ובת״כ סוף פרשה תזריע ולעיל בסוף סי׳ רל״ח הביאו ע״ש דין אבן המנוגעת ועצים ועפר כמצורע לכל דבר לטמא בביאה ובמשכב ובמושב. בת״כ שם פ״ד ובתו׳ ס׳ פ״ז דנגעים ויתרין עליו שמשתלחין חוץ לעיר אע״פ שאינה מוקפת חומה. תניא בת״כ שם פ״ה והבא אל הבית כשיכנס ראשו ורובו וצריך להתישב בעניין שבארנו באהלות לעיל במ״ע רל״א והבא אל האהל אפילו משהו. ובפ״ב דשבועות דף י״ז דורש מכאן טהור שנכנס לבית המנוגע דרך אחוריו אפי׳ נכנס כולו חוץ מחוטמו טהור שדרך ביאה אסרה תורה ומטעם זה פוטר שם טמא שנכנס להיכל דרך גגין בת״כ דלעיל ובפי׳ ר״ש פ׳ י״ג דנגעים כל ימי הסגיר אותו ולא ימים שקלף את נגעו יכול שאני מוציא את המוחלט שקלף את נגעו ת״ל כל ימי. יטמא עד הערב מלמד שאין מטמא בגדים יכול אפי׳ שהה כדי אכילת פרס ת״ל והאוכל בבית יכבס בגדיו אין לי אלא אוכל שוכב מניין ת״ל והשוכב בבית יכבס בגדיו לא אוכל ולא שוכב מניין ת״ל יכבס יכבס ריבה אם כן למה נאמר אוכל ושוכב ליתן שיעור לשוכב כאוכל ואחד השוכב או עומד אם שהה כדי אכילת פרס נטמאו בגדיו. שנינו במס׳ נגעים פי״ג מי שנכנס לבית המנוגע וכליו על כתיפיו וסנדליו וטבעותיו בידיו הוא והם טמאים מיד פי׳ שאף בהן אני קורא והבא אל הבית. הי׳ לבוש כליו וסנדליו ברגליו וטבעותיו בידיו הוא טמא מיד והם שבטלין אצל גופו אינם מטמאין אלא מגופו לפיכך הם טהורים עד שישהא בכדי אכילת פרס פת חיטין ולא פת שעורין מיסב ואכלה בלתן וכל השיעורין הל״מ כדאיתא בפ״ק דסוכה דף ה׳ יש במד׳ ובתוספתא דנגעים פ״י ור״ש הביאה בפי׳ פ׳ י״ב דנגעים שהמספר לשון הרע באין נגעי׳ בביתו להוכיחו שיעשה תשו׳ אם עשה תשובה יטהר הבית ואם לא עשה תשובה ינתץ. ואם בכל זה לא שב באין נגעי׳ בכלי העור שלו שהוא יושב עליהם ומשתמש בהם אם עשה תשובה יטהרו ואם לאו ישרפו. ואם בכל זאת לא שב באין נגעים על בגדי׳ שהוא לובש אם עשה תשובה יטהרו ואם לאו ישרפו. ואם בכל זאת לא שב באין נגעים על גופו אם עשה תשובה יתרפא ואם לאו יהא מוחלט ובדד ישב. ותניא בת״כ פ״ג שיאמר לו הכהן דברי כיבושים בני אין הנגעים באין אלא על לשון הרע שכן מצינו במרים שלא נענשה אלא על לשון הרע שנאמ׳ השמר בנגע צרעת וגו׳ וסמיך ליה זכור אשר עשה ה׳ למרי׳ וכי מה עניין זה לזה אלא מלמד שלא נענשה אלא על לשון הרע והלא דברים ק״ו ומה מרים שדברה שלא בפניו של משה כך המדבר בגנותו של חבירו בפניו על אחת כמה וכמה. ר״ש בן אלעזר אומר אף על גסות הרוח נגעי׳ באין שכך מצינו בעוזיה מלך יהודא שבאו נגעים עליו על כך שנא׳ ובחזקתו גבה לבו וגו׳ ויבא אל היכל ה׳ להקטיר וגו׳ וכבר בארנו בסמל״ת הלכות לשון הרע בסי׳ י״ט וכל זה גורם דרך חטאים ומושב לצים ועל זה אמר דוד אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד ובמושב לצים לא ישב כי אם בתורת ה׳ חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה והיה כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו ועלהו לא יבול וכל אשר יעשה יצליח:

1 ספר החינוך פתח ↗

מִצְוַת עִנְיַן טֻמְאַת בַּיִת שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ נֶגַע – לְטַמֵּא בַּיִת מְנֻגָּע. כְּלוֹמַר שֶׁנַּעֲשֶׂה בַּבַּיִת שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ צָרַעַת כַּמִּשְׁפָּט הַכָּתוּב בַּפָּרָשָׁה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא יד לה וּבָא אֲשֶׁר לוֹ הַבַּיִת וְגוֹ'. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם, וְשֶׁנַּחְזִיק מִי שֶׁנִּכְנַס לַבַּיִת בְּטָמֵא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּפָּרָשָׁה שם מו וְהַבָּא אֶל הַבַּיִת יִטְמָא וְגוֹ'. וּמִצְוָה זוֹ כּוֹלֶלֶת כָּל עִנְיְנֵי טֻמְאַת הַבַּיִת אֵיזֶה צָרִיךְ הֶסְגֵּר אוֹ הֲרִיסָה בִּקְצָת הַקִּירוֹת אוֹ בְּכֻלָּן. וְזֶה הָעִנְיָן שֶׁל צָרַעַת הַהוֹוָה בָּאֲבָנִים שָׁמַעְתִּי שֶׁאֵינֶנּוּ דָּבָר טִבְעִי, אֲבָל הוּא עִנְיָן מוֹפְתִי עי' רמב"ן עה"ת שם יד לה, יָבֹא לִפְעָמִים לְבָתֵּי יִשְׂרָאֵל לְהוֹכִיחָם כִּי מֵאַהֲבַת הַשֵּׁם אוֹתָם יוֹדִיעֵם מוּסָרוֹ בְּמָה שֶׁהוּא חוּץ לְגוּפָם כְּדֵי שֶׁיַּחְזְרוּ בִּתְשׁוּבָה טֶרֶם יִתְחַיְּבוּ לַעֲנֹשׁ אוֹתָם בְּגוּפָם. וְכֵן הָיָה הָעִנְיָן שֶׁאִם לֹא עָשָׂה תְּשׁוּבָה יִתְפַּשֵּׁט הַנֶּגַע גַּם בִּבְגָדָיו, לֹא הִרְגִּישׁ עֲדַיִן, יִתְפַּשֵּׁט גַּם בְּגוּפוֹ. וְעוֹד אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ויק"ר פי"ז ו כִּי בַּתְּחִלָּה כְּשֶׁכָּבְשׁוּ הָאָרֶץ הֵבִיא הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּקְצָת בָּתִּים נֶגַע צָרַעַת לְטוֹבָתָם כְּדֵי שֶׁיַּהַרְסוּ הַבַּיִת וְיִתְגַּלֶּה לָהֶם מַטְמוֹן שֶׁטָּמְנוּ שָׁם הָאֱמוֹרִיִּים, וְאַף עַל פִּי שֶׁהָיָה אֶפְשָׁר לְהוֹדִיעָם זֶה עַל יְדֵי נָבִיא מִבְּלִי נֶגַע, יָדוּעַ הוּא שֶׁהָאֵל יַעֲשֶׂה נִסִּים לִבְנֵי אָדָם דֶּרֶךְ סֵתֶר כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ לְמַעְלָה. מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה נגעים יד ג שֶׁשִּׁעוּר נִגְעֵי בָּתִּים כִּשְׁנֵי גְּרִיסִין זֶה בְּצַד זֶה, וּשְׁלֹשָׁה סִימָנֵי טֻמְאָה בַּבַּיִת יְרַקְרַק אֲדַמְדַּם וּפִשְׂיוֹן, וְכֻלָּן מְפֹרָשִׁים בַּכָּתוּב. וּשְׁנֵי הַמַּרְאוֹת מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה לְשִׁעוּר שְׁנֵי גְּרִיסִין, וְכָל הַשִּׁעוּרִין הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי. וּכְשֶׁיֵּרָאֶה נֶגַע בַּבַּיִת, אֲפִלּוּ חָכָם שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁהוּא נֶגַע, לֹא יִגְזֹר וְיֹאמַר נֶגַע נִרְאָה לִי אֶלָּא כְּנֶגַע כִּי לַכֹּהֵן נִתַּן לְטַמֵּא וּלְטַהֵר נְגָעִים וְלֹא לְאָדָם אַחֵר. וְאֵין בַּיִת אָפֵל מִטַּמֵּא בְּנֶגַע לְפִי שֶׁאֵין פּוֹתְחִין בּוֹ חַלּוֹנוֹת לִרְאוֹת בּוֹ נֶגַע, שֶׁנֶּאֱמַר שם לה נִרְאָה לִי, וּפֵרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ספרא מצורע ה יא לִי וְלֹא לְאוֹרִי. שֶׁמָּא תֹּאמַר יִרְאֶה אֶת הַנֶּגַע בְּנֵר, הָרְאִיָּה בַּנֵּר אֵינָהּ שְׁלֵמָה, וּלְפִיכָךְ בַּיִת אָפֵל אֵינוֹ מִטַּמֵּא לְעוֹלָם בְּנֶגַע. וְכֵן אֵין הַבַּיִת מִטַּמֵּא בְּנֶגַע עַד שֶׁיְּהֵא בּוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת עַל אַרְבַּע אַמּוֹת אוֹ יוֹתֵר, שֶׁאֵין קָרוּי בַּיִת בְּפָחוֹת מִכֵּן, וְהַתּוֹרָה אָמְרָה בַּיִת, וְכֵן בָּעֵינַן שֶׁיְּהֵא לוֹ אַרְבָּעָה כְּתָלִים וּבָנוּי עַל הָאָרֶץ בַּאֲבָנִים וְעֵצִים וְעָפָר. שֶׁנֶּאֱמַר שם מה אֶת אֲבָנָיו וְאֶת עֵצָיו וְאֵת כָּל עֲפַר, וְהַלְּבֵנִים וְהַשַּׁיִשׁ אֵינָן חֲשׁוּבִים כַּאֲבָנִים. וִירוּשָׁלַיִם וְחוּצָה לָאָרֶץ גַּם כֵּן אֵין בָּהֶם דִּין טֻמְאַת בָּתִּים, שֶׁנֶּאֱמַר שם לד בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם. וְחוּצָה לָאָרֶץ אֵינָהּ אֲחֻזָּה, וִירוּשָׁלַיִם גַּם כֵּן לֹא נִתְחַלְּקָה לַשְּׁבָטִים, וּלְפִיכָךְ אֵינָהּ בִּכְלַל אֲחֻזַּתְכֶם. וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ בִּנְגָעִים הלכות טומאת צרעת פי"ד. וְנוֹהֶגֶת בְּבַיִת שֶׁל זָכָר אוֹ נְקֵבָה בָּאָרֶץ, וּבְכָל זְמַן שֶׁיֵּשׁ כֹּהֲנִים רְאוּיִים לַדָּבָר. וְהָעוֹבֵר עָלֶיהָ, בִּטֵּל עֲשֵׂה.

1 משנה תורה, מצוות עשה פתח ↗

להיות בית מנוגע מטמא.

1 היא שצונו להיות בית המנוגע טמא, ומצוה זו כוללת טומאת בתים מה מהם צריך הסגר או לנתוץ קצת הכותלים או לנתוץ כולו ובמה יטמאו ואיך יטמאו. מצורע, הלכות טומאת צרעת פי"ד:

1 ספר המצוות לרס"ג פתח ↗

חֻקֵּי הַבַּיִת

1 משנה תורה, הלכות טומאת צרעת פתח ↗

צָרַעַת בָּתִּים כִּשְׁנֵי גְּרִיסִין זֶה בְּצַד זֶה. נִמְצָא רֹחב הַנֶּגַע כְּמוֹ מְקוֹם צְמִיחַת שֵׁשׁ שְׂעָרוֹת בַּגּוּף וְאָרְכּוֹ כִּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שְׂעָרוֹת בְּרִבּוּעַ. וְהַפָּחוֹת מִשִּׁעוּר זֶה בְּבָתִּים טָהוֹר. וְכָל הַשִּׁעוּרִין הֲלָכָה לְמשֶׁה מִסִּינַי: שְׁלֹשָׁה סִימָנֵי טֻמְאָה יֵשׁ בְּבָתִּים. מַרְאֶה יְרַקְרַק וַאֲדַמְדַּם וְהַפִּשְׂיוֹן. וְכֻלָּן מְפֹרָשִׁין בַּתּוֹרָה. וּשְׁנֵי הַמַּרְאוֹת מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה. וּפִשְׂיוֹן הַסָּמוּךְ כָּל שֶׁהוּא וְהָרָחוֹק כִּגְרִיס. אֲבָל הַחוֹזֵר אַחַר הִטּוֹחַ כִּשְׁנֵי גְּרִיסִין: אֵין נִגְעֵי בָּתִּים מְטַמְּאִין עַד שֶׁיִּהְיֶה מַרְאֵה הַנֶּגַע שָׁפָל מִן הַקִּיר שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא יד לז "שְׁקַעֲרוּרֹת" שֶׁיִּהְיוּ שׁוֹקְעִין בַּקִּירוֹת. וּבִשְׁנֵי הַמַּרְאוֹת מַסְגִּירִין אוֹ מַחְלִיטִין וּבְפִשְׂיוֹן נוֹתְצִין. וְאִם פָּשָׂה אַחֲרֵי הִטּוֹחַ נוֹתֵץ אֶת כָּל הַבַּיִת כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר: כְּשֶׁיֵּרָאֶה נֶגַע בַּבַּיִת אֲפִלּוּ חָכָם שֶׁיּוֹדֵעַ וַדַּאי שֶׁזֶּה נֶגַע לֹא יִגְזֹר וְיֹאמַר נֶגַע נִרְאֶה לִי בַּבַּיִת אֶלָּא אוֹמֵר לַכֹּהֵן ויקרא יד לה "כְּנֶגַע נִרְאֶה לִי בַּבַּיִת". ויקרא יד לו "וְצִוָּה הַכֹּהֵן וּפִנּוּ אֶת הַבַּיִת" אֲפִלּוּ חֲבִילֵי עֵצִים וַחֲבִילֵי קָנִים וְאַחַר כָּךְ יָבוֹא הַכֹּהֵן וְיִכָּנֵס וְיִרְאֶה הַנֶּגַע: בַּיִת אָפֵל אֵין פּוֹתְחִין בּוֹ חַלּוֹנוֹת לִרְאוֹת אֶת נִגְעוֹ אֶלָּא אִם אֵין הַנֶּגַע נִרְאֶה בּוֹ טָהוֹר. וְאַחַר שֶׁיִּרְאֶה הַכֹּהֵן אֶת הַנֶּגַע יֵצֵא וְיַעֲמֹד עַל פֶּתַח הַבַּיִת בְּצַד הַמַּשְׁקוֹף וְיַסְגִּיר אוֹ יַחְלִיט אוֹ יִפְטֹר שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא יד לח "וְיָצָא הַכֹּהֵן מִן הַבַּיִת" ויקרא יד לח "וְהִסְגִּיר אֶת הַבַּיִת". לֹא שֶׁיַּסְגִּיר וְהוּא בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ אוֹ בְּתוֹךְ בַּיִת הַמְנֻגָּע אוֹ תַּחַת הַמַּשְׁקוֹף אֶלָּא בְּצַד פִּתְחוֹ. וְאִם עָמַד תַּחַת הַמַּשְׁקוֹף אוֹ שֶׁהָלַךְ לְבֵיתוֹ וְהִסְגִּיר הֲרֵי זֶה מֻסְגָּר: אֵין הַבַּיִת מִטַּמֵּא בִּנְגָעִים עַד שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת עַל אַרְבַּע אַמּוֹת אוֹ יֶתֶר וִיהֵא לוֹ אַרְבָּעָה כְּתָלִים וְהוּא בָּנוּי בָּאָרֶץ בַּאֲבָנִים וְעָפָר וְעֵצִים שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא יד מה "אֶת אֲבָנָיו וְאֶת עֵצָיו וְאֶת עֲפָרוֹ". אֲבָל אִם הָיָה בּוֹ פָּחוֹת מֵאַרְבַּע אַמּוֹת עַל אַרְבַּע אַמּוֹת אוֹ שֶׁהָיָה עָגל אוֹ שֶׁהָיָה בַּעַל שְׁלֹשָׁה כְּתָלִים אוֹ בַּעַל חֲמִשָּׁה אוֹ שֶׁהָיָה בָּנוּי בִּסְפִינָה אוֹ תָּלוּי עַל אַרְבַּע קוֹרוֹת אֵינוֹ מִטַּמֵּא בִּנְגָעִים. הָיָה בָּנוּי עַל אַרְבָּעָה עַמּוּדִים מִטַּמֵּא בִּנְגָעִים: כַּמָּה אֲבָנִים יִהְיוּ בּוֹ אֵין פָּחוֹת מִשְּׁמוֹנֶה שְׁתֵּי אֲבָנִים בְּכָל כֹּתֶל כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה כָּל כֹּתֶל רָאוּי לְנֶגַע שֶׁאֵין הַבַּיִת מִטַּמֵּא בִּנְגָעִים עַד שֶׁיֵּרָאֶה בּוֹ כִּשְׁנֵי גְּרִיסִין עַל שְׁתֵּי אֲבָנִים שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא יד מ "אֶת הָאֲבָנִים אֲשֶׁר בָּהֵן הַנֶּגַע". וְכַמָּה עֵצִים יִהְיוּ בּוֹ כְּדֵי לִתֵּן תַּחַת הַמַּשְׁקוֹף. וְעָפָר כְּדֵי לָתֵת בֵּין פַּצִּים לַחֲבֵרוֹ. אֲבָל אִם הָיָה בּוֹ פָּחוֹת מִשִּׁעוּרִים אֵלּוּ אֵינוֹ מִטַּמֵּא בִּנְגָעִים: הַלְּבֵנִים וְהַשַּׁיִשׁ אֵינָן חֲשׁוּבִין כַּאֲבָנִים. בַּיִת שֶׁאֶחָד מִצִּדָּיו מְחֻפֶּה בְּשַׁיִשׁ וְאֶחָד בְּסֶלַע וְאֶחָד בִּלְבֵנִים וְאֶחָד בְּעָפָר אֵינוֹ מִטַּמֵּא בִּנְגָעִים: בַּיִת שֶׁלֹּא הָיוּ בּוֹ אֲבָנִים וְעֵצִים כַּשִּׁעוּר וְנִרְאָה בּוֹ נֶגַע וְאַחַר כָּךְ הֵבִיא לוֹ אֲבָנִים וְעֵצִים וְעָפָר טָהוֹר: בַּיִת שֶׁסִּכְּכוֹ בִּזְרָעִים בִּטְּלָן הוֹאִיל וּמְשַׁמְּשִׁין תַּשְׁמִישׁ עֵץ הֲרֵי הֵן כְּעֵץ. וְאִם נִטְמָא הַבַּיִת נִטְמְאוּ עִמּוֹ טֻמְאָה חֲמוּרָה כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר: יְרוּשָׁלַיִם וְחוּצָה לָאָרֶץ אֵין מִטַּמְּאִין בִּנְגָעִים שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא יד לד "בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם" וִירוּשָׁלַיִם לֹא נִתְחַלְּקָה לִשְׁבָטִים. וּבָתֵּי הָעַכּוּ"ם שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֵין מִטַּמְּאִין בִּנְגָעִים: הַלּוֹקֵחַ בָּתִּים מִן הָעַכּוּ"ם יֵרָאֶה בַּתְּחִלָּה: בַּיִת שֶׁצִּדּוֹ אֶחָד עַכּוּ"ם וְצִדּוֹ אֶחָד יִשְׂרָאֵל צִדּוֹ אֶחָד בָּאָרֶץ וְצִדּוֹ אֶחָד בְּחוּצָה לָאָרֶץ אֵינוֹ מִטַּמֵּא בִּנְגָעִים. וּשְׁאָר כָּל הַבָּתִּים שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מִטַּמְּאִין בִּנְגָעִים בֵּין צְבוּעִים בִּידֵי אָדָם בֵּין צְבוּעִים בִּידֵי שָׁמַיִם: בֵּית הָאִשָּׁה בֵּית הַשֻּׁתָּפִין בֵּית הַכְּנֶסֶת אוֹ בֵּית הַמִּדְרָשׁ שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן דִּירָה לְחַזָּנִין אוֹ לְתַלְמִידִים מִטַּמְּאִין בִּנְגָעִים: קִירוֹת הָאֵבוּס וְקִירוֹת הַמְּחִצָּה שֶׁבַּבַּיִת אֵין מִטַּמְּאִין בִּנְגָעִים:

« ספר המצוות Positive Commandments 102 ספר המצוות Positive Commandments 104 »