ספר המצוות, מצוות לא תעשה ער״ד

מהדורה: ספר המצוות, ורשה 1883

« ספר המצוות Negative Commandments 273 ספר המצוות Negative Commandments 275 »

1 ספר מצוות קטן פתח ↗

רמב"ם הלכות סנהדרין פ' כ"ג סמ"ג לאוין סי' רח: ח"מ סימן ט שלא ליקח שוחד דכתיב דברים ט״ז:י״ט לא תקח שוחד ושוחד הוא כל דבר: אפילו דבור יפה מצוה להסתלק מדינא כדאשכחנא כמה מעשים בפרק שני דייני גזירות גם אמרינן התם לא לידון איניש לא למאן דרחים ליה: ולא למאן דסני ליה למאן דרחים לא חזי ליה חיבה למאן דסני לא חזי ליה זכותא: ולמה נקרא שוחד: שהוא חד ואפי' לדון דין אמתי ואפי' שכר בטלה אמרינן מכוער הדיין שנוטל שכר לדון: אבל שכר בטלה דמוכח שרי:

1 טור פתח ↗

מאד מאד צריך הדיין ליזהר שלא ליקח שוחד אפילו לזכות הזכאי: ואם לקח צריך להחזירו כשיתבענו הנותן: וכשם שהלוקח עובר בלא תעשה כך הנותנו עובר בלפני עור לא תתן מכשול: ולא שוחד ממון לבד אלא אפילו שוחד דברים כההוא עובדא דאמימר דהוה יתיב ודן דינא פרח גדפא ויתיב ליה ארישיה אתא ההוא גברא ושקיל א"ל מאי עבידתך א"ל דינא אית לי א"ל פסילנא לך לדינא ותו מר עוקבא הוה יתיב שדי רוקא קמיה אתא ההוא גברא וכסייה אמר ליה פסילנא לך לדינא וכל כיוצא בזה על כן צריך כל דיין להרחיק מזה: לכן כל דיין שצריך לשאול כלים משכניו פסול להם לדין אבל אם גם הוא משאילם כשר שאינו אלא פרעון על שמשאילם: תשובה לגאון היכא דמפרסמא תביעותא דאיניש גבי חבריה ובעי לאזמוניה לדינא וקדם תובע ושדר ליה מנחה אי אית ליה לנתבע למיפסל לדינא בהאי מילתא או לא מדת חסידות היא זו דאי חזי ביה דיינא דאיקרב דעתיה לגביה תובע לממנע הוא מדעתו מן ההוא דינא עד שמתרחק אבל מדינא לית ליה לנתבע למיפסליה ואי דמי לרבא דהוה שאיל מדבי בר מוריון ולא הוה משאיל להו והוי מכוין לאחשבינהו אפילו מדת חסידות ליכא: וכתב הר"י ברצלוני נהגו ברוב מקומות לעשות לב"ד קופה שפוסקין מזון ב"ד ופרנסתם לכמה עולה בשנה ומגבין אותו בתחילת השנה או בסופה ואין בזו משום תורת שוחד ותורת אגרא כי חובה הוא על כל ישראל לפרנס דייניהם וחכמיהם וגם אם יש נדבות או הקדשות סתם לוקחין מהן ומיהו במקום שמגבין אותו בתחילה אין צריכין הדיינין לטרוח לכך ולא לבקש משום אדם כלום כדי שלא יהא צריך לשום אדם ולא להחניפו ולא להחזיק לו טובה אלא דבר קצוב הוא על הצבור ומגבין אותה בעונתו כמו ארנונות כדי שיהא מקובץ ומוכן לו ולא יהא צריך הדיין להחזיק טובה מגבויו לשום אדם: כתב הרמב"ם כל דיין שיושב ומגדל שכר לחזנים ולסופרים הרי זה בכלל הנוטים אחר הבצע וכך עשו בני שמואל ונאמר בהם ויטו אחרי הבצע ויקחו שוחד: הנוטל שכר לדון דיניו בטלים: ואם אינו נוטל אלא שכר בטלתו מותר בד"א שניכר לכל שאינו נוטל אלא שכר בטלתו כגון שיש לו מלאכה ידועה לעשותה בשעה שיש לו לדון ואמר לבעלי הדין תנו לי מי שיעשה מלאכתי במקומי או תנו לי שכר פעולה של אותה מלאכה שאתבטל ממנה אז הוא מותר וכגון שיקבל משניהם בשוה אבל אם אינו ניכר כגון שאין לו מלאכה ידועה אלא שאמר שמא יזדמן לו שכר בקניית סחורה ובסרסרות ובשביל זה מבקש שכר אסור: אין לדיין להניח לתלמיד בור לישב לפניו שלא ישא ויתן עמו ויטהו מדרך האמת מתוך בורתו: ותלמיד היושב לפני רבו ורואה זכות לעני והרב רוצה לחייב צריך ללמד עליו זכות ואם שותק עובר משום מדבר שקר תרחק: תלמיד היושב לפני רבו ורואה שטועה רבו בדין אל יאמר אשתוק עד שיגמור הדין ואסתרנו ואחזור ואבננו כדי שיקרא על שמי אלא יאמר לו דרך כבוד רבי כך וכך למדתני:

1 משנה תורה, הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם פתח ↗

דברים טז יט "לֹא תִּקַּח שֹׁחַד" אֵין צָרִיךְ לוֹמַר לְעַוֵּת אֶת הַדִּין אֶלָּא אֲפִלּוּ לְזַכּוֹת אֶת הַזַּכַּאי וּלְחַיֵּב אֶת הַחַיָּב אָסוּר וְעוֹבֵר בְּלֹא תַּעֲשֶׂה. וַהֲרֵי הוּא בִּכְלַל אָרוּר לֹקֵחַ שֹׁחַד. וְחַיָּב לְהַחְזִיר הַשֹּׁחַד כְּשֶׁיִּתְבָּעֶנּוּ הַנּוֹתֵן:

1 שהזהיר הדיין שלא לקחת שוחד מבעלי הריב ואפילו לדון אמת. והוא אמרו יתעלה ושחד לא תקח. וכבר נכפלה האזהרה בזה הענין. ובספרי לא תקח שחד אפילו לזכות את הזכאי ולחייב החייב. וכבר התבארו דיני מצוה זו במקומות מסנהדרין. ואלה המשפטים, שם פרק כ"ג:

1 ספר מצוות גדול פתח ↗

כתוב א בפרשת שופטים לא תקח שוחד תניא בספרי ריש פרשת שופטים דף מ"ד ומייתי לה בכתובות דף ק"ה לא תקח שוחד מה ת"ל אם לזכות החייב ולחייב את הזכאי הרי כבר נאמר לא תטה משפט אלא אפי' לזכות את הזכאי ולחייב את החייב ושנינו בבכורות הנוטל שכר לדון דיניו בטלין להעיד עדותו בטלה ואמר רב פפא בכתובות מאי שחד שהוא חד כלומר הרי הוא כגופו ואין אדם רואה חוב' לעצמו ותני' בכתובות דף ק"ה כל הסוגיא ושוחד לא תקח אינו אומ' שחד ממון אלא אפי' שוחד דברים כמו שמספר שם מעשה בשמואל שהיה עובר כספינה ופשט אחד ידו וסייעו בעלייתו והיה לו דין וא"ל הריני פסול לך לדון, וכן באחד שהעבי' נוצה של עוף מעל הדיין וכן אחד שכס' רוק לפני הדיין וכן א' שהביא מתנה אחת ממתנות כהונה לדיין בכולן מחשיבו שם שוחד דברים וכן בסנהדרין דף ח' רב שאמר לאושפיזכנו פסילנא לך לדינא אמנ' אומר שם ר"י וכן בתו' שם שמרחיק היה את עצמו אבל מן הדין אינו נפסל ומד"ס אסור שכר בטלה דלא מוכח כדתניא בכתובות דף ק"ד מכוער הדיין שנוטל שכר לדון אלא שדינו דין ומעמיד' בשכר בטלה דלא מוכח' אבל בשכר בטלה דמוכחא מותר כמו שאמ' שם בקרנא שהיה דיין הוה שקיל איסתירא מזכאי ואיסתירא מחייב ודאין דינא, ומסיק שהיתה שכר בטלה דמוכח, דקרנא הוה תהי חמרא ויהבו ליה זוזא פירוש תהי מריח איזהו טוב וראוי להתקיים שם ודייני גזלות שהיו נוטלין שכרם מתרומת הלשכה פי' רבי' יצחק בתו' שם דהתם שלא בתור' שכר היו נוטלין אלא מפני שכל שעה היו יושבים בדין ולא היו עסוקין בשום מלאכה ולא היו להם במה להתפרנס והיה מוטל על הציבור לפרנסם, גרסינן בירו' דסנהדרין רב הונא הוה רעי תורין והוה ידע סהדותא לבר אנש אמר ליה תא מסהדי עלואי אמ"ל הב לי אגרי, ותני כך נותנין לדיין שכר בטלונו ולעד שכר בטלונו עוד אומר שם בכתובות דף ק"ה שכל דיין ששואל שאלה פסול לדין זה שהשאילו בד"א כשלא היה לו לדיין להשאיל אבל היה לו לדיין להשאיל כשר שהרי גם הוא שואל ממנו ועוד אומר שם לא לידון איניש לא למאן דרחי' ליה ולא למאן דסני ליה למאן דרחים ליה לא חזי ליה חובת' למאן דסני ליה לא חזי ליה זכותא ואומר רבינו שמשון וכן הוא בתו' שם שאין מדבר באוהב גמור כגון שושבינו ולא בשונא גמור שלא דבר עמו ג' ימים שאין זה חידוש ובסנהדרין דף ל"ט אמר ששני תלמידי חכמים ששונאים זה את זה שאין יושבין בדין זה עם זה, כל דיין שנוטל ממון מזה ונותן לזה שלא כדין הקב"ה גובה ממנו נפשו שנ' וקבע את קובעיהם נפש בריש פ"ק דאבות ובפ"ק דסנהדרין דף ז' לפיכך צוו חכמים הוו מתונים בדין, וכן באיוב הוא אומר ודין לא ידעתי אחקרהו, וכן ביבמות דף ק"ט תבא רעה לתוקע עצמו בדבר הלכה כמו דיינא דאתא דינא קמיה וגמר הילכתא ומדמי מילתא למילתא ואית ליה רב ולא אזיל למישאל ואמר רבי יוחנן בסנהדדין דף ז' לעולם יראה דיין עצמו כאילו חרב מונחת לו בין ירכותיו וגהינם פתוח' מתחתיו, וגרסינן בירושלמי שם פ"ג ובאשירי שם מביאו רב הונא כי הוה ידע זכותא לאיניש ולא ידע ליה פתח ליה איהו על שם פתח פיך לאלם, בסנהדרין דף ז' אסור לדיין לשמוע דברים מבעלי דינין זה שלא בפני זה שנ' שמוע בין אחיכם ואם עבר ושמע עובר משום לא תשא שמע שוא ובכלל לאו זה אזהרה למעיד עדות שקר ומקבל לה"ר ומספר לשון הרע והזכרתיו למעלה ל"ת י' אצל לא תלך רכיל, בסנהדרין דלעיל וכן בעל דין מוזהר שלא ישמיע דבריו לדיין קודם שיבא בעל דין חבירו קרי ביה לא תשיא אע"פ שאמרה תורה לא תטה משפט הרשות ביד בית דין לגדור פרץ להוראת שעה כפי הצורך דתניא בפ' נגמר הדין דף ס"ו א"ר אב"י שמעתי שבית דין מכין ועונשין שלא מה"ת ולא לעבור על ד"ת אלא כדי לעשות סייג לתורה ומעשה באחד שרכב על סוס בשבת בימי יווני' והביאוהו לבית דין וסקלוהו לא מפני שראוי לכך אלא שהשעה צריכה לכך ושוב מעשה באחד שבא על אשתו תחת התאינה והביאוהו לבית דין והלקוהו לא מפני שראוי לכך אלא מפני שהשעה צריכה לכך שם דף מ"א והסיבה כדפרש"י שם דף ס"ד ומעשה היה ותלה שמעון בן שטח שמונים נשים באשקלון ביום אחד ולא היה שם כל דרכי הדריש' והחקירה וההתראה ולא עדות ברורה אלא הוראת שעה היתה כפי מה שראה וכן אמרינן בקדושין דף פ"א שמלקין על לא טובה השמועה ואמרינן במגילה דף כ"ה האי מאן דסני שומעניה שרי לבזוייה וכו' וגרסינן בס"ס דף ט"ז כל הסוגיא אמר רב מנלן דקבעינן בי דינא ומשדרינן שליחא שנא' וישלח משח ויקרא לדתן ולאבירם בני אליאב ומנלן דמזמנינן לדינא דכתיב ויאמר משה לקרח אתה וכל עדתך היו וגו' לקמי רבה פלני' דכתיב לפני ה', את וגברא פלניא דכתיב אתה והם דקבעינן זימנא מנלן דכתב מחר, ומנלן דאי מתפקר גבי שליחא דבי דינא ואתא ואמר לא מיחזי כלישנא בישא דכתיב העיני האנשים ההם תנקר וגו' ומנלן דמשמתינן דכתיב אורו מרוז דהכי סבר גברא רבא פלני מנלן דכתיב אמר מלאך ה' ע"ש בפירש"י ומנלן דמחרמינן דכתיב אורו ארור, דקאי בד"א דיליה מנלן דכתיב יושביה דפרטינן חטאיה בציבורא דכתיב כי לא באו לעזרת ה' תלמיד שנדה לכבוד שמים מנודה לרב כדמוכח במ"ק דף ט"ז ובסנהדרין דף ח' דקאמר מפינקא לך רב מאונך והא דאמרינן במ"ק דף י"ז מנודה לתלמיד אינו מנודה לרב זהו כשנדהו התלמיד לכבודו כדמסקי' שם, דף י"ד מסופק אם מנודה נוהג נידוי ברגל שם דף ט"ו ואם חייב אף בחול בעטיפת הראש, ובהנחת תפילין ובקריעה, ובכפיית המטה, ואם הוא מותר ברחיצה, ובנעילת הסנדל, ובתשמיש המטה, ואם הוא מותר בשאלת שלום ולא נפשטו, ומביא ברייתא שם מנודה שונה ושונה לו, נשכר ונשכרין לו, מוחרם לא שונה ולא שונין לו לא נשכר ולא נשכרין לו אבל שונה הוא לעצמו שלא יפסיד מתלמודו, ואסור לספר ולכבס, ומסקינן שם דף ט"ז כי מנדין ומתירין לאלתר לממון אבל לאפקירותא אין מתירין אלא לאחר שלשים יום, ושם אמר אמימר הילכתא הני בי תלתא דשמתי אתו בי תלתא אחרינא ושרו, שם דף י"ז ואמר רב ת"ח מנדה לעצמו ומפר לעצמו, שם דף ט"ז ומנלן דמפקרינן נכסי דכתיב בעזרא וכל אשר לא יבא לשלשת הימים בעצת השרי' והזקנים יחרם כל רכושו מכאן שהפקר בית דין הפקר, שם וכן יש לדיין להריב ולהכות ולקלל לצורך שעה שנ' ואריב עמהם ואקללם ואכה כהם אנשים ואמרטם ואשביעם באלהים, שם וכן יש רשות לדיין לכפות ידים ורגלים ולאסור בבית האיסורין ולדחות ולסחוב על הארץ שנ' הן למות הן לשרושי הן לענוש נכסין ולאיסורין, במ"ק שם מפרש לשרושי שמנדין לאלתר ושונין לאחר שלשים יום ומחרימין לאחר ששים יום, ואע"פ שיש רשות לדיין לכל זה אסור לו להטיל אימה יתירה על הצבור בסנהדרין דף ז' ולא יפסיע על ראשי עם קדש, וגרסינן בסנהדרין דף ח' כתיב ואצוה את שפטיכם וכתי' ואצוה אתכם א"ר שמלאי אזהר' לצבור שתהא אימת דיין עליהם ואזהרה לדיין שיסבול את הציבור ועד כמה כאשר ישא האומן את היונק, לפי שהוזהרו ישראל להיות אימת הדיין עליהם כיון שנתמנה אדם פרנס על הצבור אסור לעשות מלאכה בפני שלשה כדאיתא בקדושין דף ע' ולא לאכול ולשתות בסעודת הרשות ובכנסיות עמי הארץ ויזהר מן השחוק וקלות ראש בפני רבים, וגרסי' במכות דף י"א קללת חכם אפי' בחנם אפילו על תנאי היא באה ונידוי על תנאי אפי' מעצמו צריך הפרה וכל זה לומד שם ממקראות, בקידושין ד"ב אמרינן שכל המצער שליח ב"ד יש לבית דין להכותו מכת מרדות וגרסי' בהגוזל בתרא דף קי"ב אמר רבא שליח בית דין מהימן כבי תרי לומר שלא רצה לבא לעניין שמנדין אותו אבל אין כותבין שטר שמתא הנקרא בתלמוד שם דף קי"ג פתיחא אלא על פי שנים מפני שעליו ליתן שכר הסופר בטרם יקרעו השטר כשיתפייסו עמו ויש כאן הוצאת ממון, בסנהדרין דף ח' אמר רבא הני בי תלתא דיתבי בדינא ואזל שליחא דבי דינא ואזמין מפומא דחד לא אמר כלום והני מילי בלא יומא דדינא אבל ביומא דדינא לית לן בה, ואמר רבא בפ' הגוזל בתרא בבא קמא דף קי"ב קבעינן זימנא אפי' על פי אשה או על פי השכנים לאדם שאינו בשעת הזמנה בעיר ויש לו לבא בו ביום, שלא ישכחו מלהזמינו וגם כשאין דרכו לפני פתח ב"ד שאם היה דרכו לפני פתח ב"ד לא יחושו להזמינו כי יאמרו ב"ד יראוהו כשיעבור שם, ואומר שם בדף קי"ג דכתבינן פתיחה עילויה על דלא אתא לדינא כי אתא לדינא קרעינן לפתיחה וכמו כן כתבינן על דלא ציית כיון דאמר צייתנא קרעינן, אמר רב חסדא קבעינן זמן שני וחמישי ושני למחר כתבינן פתיחא אבל איתתא דשכיחא במתא אי קבעו לה זמן בצפרא ולא אתת כתבי' עלה פתיחא לאורתא אמר רב חסדא שם לא מקבעינן זימנא לא ביומי ניסן ולא ביומי תשרי ולא בערבי שבתות וימים טובים אבל מניסן לבתר ניסן קבעינן וכן מתשרי לבתר תשרי קבעינן זימנא אבל ממעלי שבתא לבתר שבתא לא מקבעינן משום דטריד, גרסינן בפ' הבית והעליה בבא מציעא דף קי"ח אמר רבי יוחנן זמן בית דין שלשים יום ואמר רבינו יצחק זהו דווקא בדבר שיש בו טורח כגון סתירת כותל וקציצת אילן השנויים שם וכן בסתם מלוה בתו שם:

1 משנה תורה, מצוות לא תעשה פתח ↗

שלא ליקח שוחד, שנאמר "וְשֹׁחַד לֹא תִקָּח" שמות כג, ח.

1 ספר החינוך פתח ↗

שֶׁלֹּא לִקַּח שֹׁחַד – שֶׁלֹּא יִקַּח הַדַּיָּן שֹׁחַד מִבַּעֲלֵי הַדִּין אֲפִלּוּ לָדוּן דִּין אֱמֶת, שֶׁנֶּאֱמַר שמות כג ח וְשֹׁחַד לֹא תִקָּח. וְנִכְפָּל הַלָּאו בַּתּוֹרָה בְּזֶה הָעִנְיָן בְּמָקוֹם אַחֵר דברים טז יט וְכֵן אָמְרוּ בְּסִפְרֵי לֹא תִקַּח שֹׁחַד, אֲפִילּוּ לְזַכּוֹת זַכַּאי וּלְחַיֵּב חַיָּב. מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה, שֶׁנֶּאֱסַר עָלֵינוּ לִקַּח הַשֹּׁחַד אֲפִלּוּ לָדוּן אֶת הַדִּין לַאֲמִתּוֹ. כְּדֵי לְהָסִיר מִבֵּינֵינוּ הַהֶרְגֵּל הָרַע פֶּן נָבוֹא מִתּוֹךְ כָּךְ לָדוּן בְּשֹׁחַד דִּינֵי שֶׁקֶר, וְדָבָר בָּרוּר הוּא, אֵין צָרִיךְ מוֹפֵת. מִדִּינֵי הַמִּצְוָה, מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה רמב"ם סנהדרין כג א ג, שֶׁהַנּוֹתֵן וְהַמְּקַבֵּל עוֹבְרִין בְּלָאו. הַנּוֹתֵן מִשּׁוּם וְלִפְנֵי עִוֵּר ויקרא יט יד, וְהַמְּקַבְּלוֹ שֶׁהוּא בִּכְלַל אָרוּר, וְחַיָּב לְהַחְזִירוֹ, וְשֶׁאָסוּר לַדַּיָּן לְהַגְדִּיל מַעֲלָתוֹ לְכַוָּנָה כְּדֵי לְהַרְבּוֹת שָׂכָר לְסוֹפְרָיו, וְשֶׁאֲפִלּוּ שֹׁחַד דְּבָרִים אָסוּר לִקַּח, אֶלָּא יִרְאֶה עַצְמוֹ כְּאִלּוּ אֵינוֹ מֵשִׂים לִבּוֹ כְּלָל אֶל הַדְּבָרִים אִם אוּלַי יְכַבְּדוּהוּ בַּעֲלֵי הַדִּין בִּדְבָרִים. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר, אָסוּר לַדַּיָּן לְקַבֵּל הֲנָאָה מִבַּעֲלֵי הַדִּין כְּלָל בִּשְׁבִיל דִּינָיו, אֲבָל אִם הַדַּיָּן הוּא בַּעַל מְלָאכָה הִתִּירוּ לוֹ חֲכָמִים לִשְׁאֹל מִבַּעֲלֵי הַדִּין שְׂכַר בַּטָּלָתוֹ מִמְּלַאכְתּוֹ בְּעוֹד שֶׁיַּעֲסֹק בְּדִינָם, וְהוּא שֶׁיְּהֵא הַדָּבָר נִכָּר שֶׁהוּא שְׂכַר הַבַּטָּלָה בִּלְבַד וְלֹא יוֹתֵר, וְיִטֹּל מִשְּׁנֵיהֶם בְּשָׁוֶה, וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ בְּסַנְהֶדְרִין פכ"ג שם. וְנוֹהֶגֶת בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן בִּזְכָרִים, שֶׁהֵם דָּנִים. וְהָעוֹבֵר עָלֶיהָ וְקִבֵּל שֹׁחַד, עָבַר עַל מִצְוַת מֶלֶךְ, וְאֵינוֹ לוֹקֶה לְפִי שֶׁנִּתָּן לְהִשָּׁבוֹן.

« ספר המצוות Negative Commandments 273 ספר המצוות Negative Commandments 275 »