ספר המצוות, מצוות לא תעשה ער״ה

מהדורה: ספר המצוות, ורשה 1883

« ספר המצוות Negative Commandments 274 ספר המצוות Negative Commandments 276 »

1 ספר מצוות קטן פתח ↗

רמב"ם הל' סנהדרין פרק כ סמ"ג לאוין רג ורד וסי' קצד מפיק לה מן לא תכירו טור ח"מ סימן יז: שלא להדר פני גדול דכתיב ויקרא י״ט:ט״ו לא תהדר פני גדול פירוש שלא יאמר היאך אני פוגם כבודו של עשיר אזכנו עכשיו וכשיצא לחוץ אומר לו תן לו: ובכלל זה שלא להחניף על החנופה אמר שלמה ע"ה משלי כ״ד:כ״ד אומר לרשע צדיק אתה יקבוהו עמים ואמר ר' אלעזר כל אדם שיש בו חנופה מביא אף לעולם שנאמר איוב ל״ו:י״ג וחפני לב ישימו אף: וגם נופל בגיהנ' שנא' ישעיהו ה׳:כ׳ הוי אומרים לרע טוב ולטוב רע וכתוב בתריה לכן כאכול קץ לשון אש: גם לסוף נופל ביד מי שהחניף לו או ביד בנו. או ביד בן בנו וראיה מירמיה וכל עדה שיש בה חנופ' היא מאוסה כנדה ולבסוף גולה שנאמר איוב טו לד עדת חנף גלמוד: ובכרכי הים קורין לנדה גלמודה וכתיב ישעיהו מ״ט:כ״א שכולה וגלמודה גולה וסורה והא דאמר רבי שמעון בן פזי מותר להחניף לרשעים בעולם הזה זהו כשאיין עושין עבירה מפורסמת:

1 טור פתח ↗

צריכין הדיינים ליזהר שישוו ב' בעלי הדינין ולא יסבירו פנים לאחד יותר מלחבירו ולא יאמרו לאחד דבר כל דבריך ולאחר קצר דבריך ואם אחד לבוש בגדים נאים והשני בגדים פחותים ובזויים יאמרו לזה לבוש כמותו או הלבישהו כמותך שלא יסתתמו דבריו שיחשוב שישאו לו פנים בשביל בגדים: ולא יהא האחד עומד והשני יושב אלא שניהם עומדים ואם רצו להושיב שניהם מושיבין ולא יהא אחד יושב למעלה והשני למטה אלא זה בצד זה וזה בצד זה בד"א בשעת משא ומתן אבל בשעת גמר דין צריכין להיות שניהם בעמידה ואיזהו גמר דין פ' זכאי ופ' חייב והעדים לעולם בעמידה: ודוקא לכתחלה אבל בדיעבד אם ישבו אף בשעת גמר דין או שהעידו העדים בישיבה הדין דין: ותלמיד חכם ועם הארץ שבאין לדין מושיבין לת"ח ואומרים גם לע"ה לישב ואם לא ישב אין מקפידין בכך: וכתב הרמב"ם וכבר נהגו כל בתי דיני ישראל שלאחר התלמוד שמושיבין בעלי הדינין והעדים כדי להסיר המחלוקת שאין בנו כח להעמיד משפטי הדת על תלם: אסור לדיין לשמוע בעל דין האחד קודם שיבא חבירו או שלא בפני חבירו: וכן הבעל דין מוזהר שלא ישמיע דבריו לדיין קודם שבא חבירו: לפיכך תלמיד שיש לו דין לפני רבו לא יקדים לבא לפניו קודם בעל דינו שלא יהא נראה כאילו מקדים לסדר טענותיו ואם יש לו זמן קבוע לבא לפניו ובא בזמנו מותר: לשון הרמב"ם לא יהא הדיין שומע מפי המתורגמן אא"כ היה מכיר לשון בעלי הדינין ושומע טענותיהם ואם אינו מכיר בלשונם כדי להשיב להם יעמיד תורגמן כדי להודיע אותן פסק דין ומאיזה טעם חייב את זת וזיכה את זה: וצריך הדיין לשמוע דברי בעלי הדינין ולשנות אותם שנאמר ויאמר המלך זאת אומרת בני החי וגו' ומצדיק את הדין בלבו ואחר כך חותכו: ומניין לדיין שלא יעשה מליץ לדבריו של בעל דין שנאמר מדבר שקר תרחק אלא יאמר מה שיראה לו וישתוק: ולא ילמד אחד מבעלי דינין כלל: אפילו הביא א' מבעלי דינין עד אחד לא יאמר לו אין מקבלין עד א' אלא יאמר לנטען הרי זה העיד עליך עד שיטעון ויאמר עד אחד אינו נאמן עלי וכל כיוצא בזה: ראה הדיין זכות לאחד מהם ובעל הדין מבקש לאומרם ואינו יודע לחבר דברים או שראה עצמו מצטער להציל עצמו בטענות אמת ומפני החימה והכעס נסתלקה ממנו או נשתבש מפני הסכלות הרי זה מותר לסעדו ולהבינו תחילת הדבר משום פתח פיך לאלם וצריך להתיישב בדבר זה הרבה שלא יהא כעורכי הדיינים עד כאן ואינו משמע כן בירושלמי דגרסינן התם רב הונא כי הוה חזי זכו לחד בר נש והוא לא הוה ידע פתח ליה על שם פתח פיך לאלם וא"א הרא"ש ז"ל הביאה בפסקיו: ואין לו לדיין לרחם על דל שלא יאמר עני הוא זה ובעל דינו עשיר וחייב לפרנסו אזכנו בדין ונמצא מתפרנס בכבוד: ולא להדר פני גדול שאם באו לפניו עשיר וחכם גדול עם עני והדיוט לא יכבדנו ולא ישאל בשלומו שלא יסתתמו דברי בעל דינו ולא יאמר היאך אחייבנו בדין ונמצא מתבייש אלא אפטרנו ואח"כ אומר לו שיתן לו את שלו אלא יחתוך הדין מיד לאמתו: ואם באו לפניו אחד כשר ואחד רשע לא יאמר הואיל וזה רשע וחזקתו משקר וזה בחזקת שאינו משנה בדיבורו אטה הדין על הרשע אלא לעולם יהיו שני בעלי הדינין בעיניו כרשעים ובחזקת שכל אחד מהם טוען שקר וידון לפי מה שיראה לו מן הדברים וכשיפטרו מלפניו אז יהיו בעיניו ככשרים כשקבלו עליהם את הדין וידון כל אחד לכף זכות: וצריך שיפסוק הדין מיד אחר שיתברר לו שאם מענה הדין ומאריך בדברים הברורים כדי לצער אחד מבעלי הדינין ה"ז בכלל לא תעשו עול:

1 ספרא פתח ↗

ג "ולא תהדר פני גדול" – שלא תאמר "עשיר הוא זה, בן גדולים הוא זה, לא אביישנו ואראה בבשתו עד כמה שאני מביישו", לכך נאמר "לא תהדר פני גדול".

1 שהזהיר הדיין שלא לכבד אחד מבעלי הריב בענין הדין ואפילו היה גדול ונכבד ונשוא פנים לא יסביר לו פנים בדין כשיבא לפניו עם בעל דינו ולא ישאל בעניניו וסיפורו. ואמר יתעלה לא תהדר פני גדול. ובספרי שלא תאמר עשיר הוא זה ובן גדולים הוא איך אביישנו לכך נאמר לא תהדר פני גדול. וכבר התבארו משפטי מצוה זו במקומות מסנהדרין ושבועות. קדושים תהיו, סנהדרין פכ"ג:

1 ספר מצוות גדול פתח ↗

מצוות רג, רד: הזהירה א תורה שלא לרחם העני בדין ושלא להדר גדול שנ' ודל לא תהדר בריבו, תירגם אונקלוס בדיניה נאמר לא תשא פני דל אזהרת לאו על עשה שפירשנו למעלה בל"ת קצ"ד לעניין כקטן כגדול תשמעון בת"כ פרשת קדושים פרק ד' שלא יאמר זה עני הוא וחבירו עשיר מצוה לפרנסו אזכנו כדין ונמצא מתפרנס בנקיות, וגם לא יהדרנו בדברים מפני שסבור לעשות מצוה יותר מן האחר, ולא תהדר פני גדול שלא יאמר גדול הוא זה ובן גדולים הוא היאך אביישנו בשביל דינר אחד אזכנו ולכשיצא לחוץ אומר לו תן לו שאתה חייב לו ד"א שלא יאמר גדול הוא חזקתו שאינו משקר יש לי להאמינו יותר מן האחר ולהדר פניו, אע"פ שלא יפסוק הדבר כי אם על פי עדים מפני שעל ידי כן מסתתמים טענותיו של עני:

1 ספר המצוות לרס"ג פתח ↗

וְהִדּוּר

1 משנה תורה, מצוות לא תעשה פתח ↗

שלא לכבד גדול בדין, שנאמר "וְלֹא תֶהְדַּר פְּנֵי גָּדוֹל" ויקרא יט, טו.

« ספר המצוות Negative Commandments 274 ספר המצוות Negative Commandments 276 »