ספר המצוות, מצוות לא תעשה ער״ג

מהדורה: ספר המצוות, ורשה 1883

« ספר המצוות Negative Commandments 272 ספר המצוות Negative Commandments 274 »

1 ספר מצוות קטן פתח ↗

רמב"ם הלכות סנהדרין פ"כ: סמ"ג לאוין סימן רז: ח"מ סימן יז: שלא להטות משפ' כדכתי' דברי' יז לא תטה משפט וכל המטה משפט של ישראל עובר שני לאוין שנ' לא תעשו עול במשפ' וכתוב לא תטה משפ' ואם הוא אביון עובר ג' לאוין אלו השנים וכתיב לא תטה משפט אביונך. ואם גר הוא או יתום ואלמנה. עובר בד' שנ' לא תטה משפט גר יתום ואלמנה. והוי כאילו מטה דינו של הקב"ה ונקרא משוקץ עול שנאוי. חרם. תועבה: מטמא הארץ מחלל את השם מסלק שכינה ומפיל את ישראל בחרב ומגלה את ישראל מארצ' וכל הדן דין אמת לאמתו כאילו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית. ואף על פי שכתוב לא תטה הרשות ביד ב"ד לענוש ולהכות ולהרוג שלא כדין לעשות סייג לתורה:

1 טור פתח ↗

צריכין הדיינים ליזהר שישוו ב' בעלי הדינין ולא יסבירו פנים לאחד יותר מלחבירו ולא יאמרו לאחד דבר כל דבריך ולאחר קצר דבריך ואם אחד לבוש בגדים נאים והשני בגדים פחותים ובזויים יאמרו לזה לבוש כמותו או הלבישהו כמותך שלא יסתתמו דבריו שיחשוב שישאו לו פנים בשביל בגדים: ולא יהא האחד עומד והשני יושב אלא שניהם עומדים ואם רצו להושיב שניהם מושיבין ולא יהא אחד יושב למעלה והשני למטה אלא זה בצד זה וזה בצד זה בד"א בשעת משא ומתן אבל בשעת גמר דין צריכין להיות שניהם בעמידה ואיזהו גמר דין פ' זכאי ופ' חייב והעדים לעולם בעמידה: ודוקא לכתחלה אבל בדיעבד אם ישבו אף בשעת גמר דין או שהעידו העדים בישיבה הדין דין: ותלמיד חכם ועם הארץ שבאין לדין מושיבין לת"ח ואומרים גם לע"ה לישב ואם לא ישב אין מקפידין בכך: וכתב הרמב"ם וכבר נהגו כל בתי דיני ישראל שלאחר התלמוד שמושיבין בעלי הדינין והעדים כדי להסיר המחלוקת שאין בנו כח להעמיד משפטי הדת על תלם: אסור לדיין לשמוע בעל דין האחד קודם שיבא חבירו או שלא בפני חבירו: וכן הבעל דין מוזהר שלא ישמיע דבריו לדיין קודם שבא חבירו: לפיכך תלמיד שיש לו דין לפני רבו לא יקדים לבא לפניו קודם בעל דינו שלא יהא נראה כאילו מקדים לסדר טענותיו ואם יש לו זמן קבוע לבא לפניו ובא בזמנו מותר: לשון הרמב"ם לא יהא הדיין שומע מפי המתורגמן אא"כ היה מכיר לשון בעלי הדינין ושומע טענותיהם ואם אינו מכיר בלשונם כדי להשיב להם יעמיד תורגמן כדי להודיע אותן פסק דין ומאיזה טעם חייב את זת וזיכה את זה: וצריך הדיין לשמוע דברי בעלי הדינין ולשנות אותם שנאמר ויאמר המלך זאת אומרת בני החי וגו' ומצדיק את הדין בלבו ואחר כך חותכו: ומניין לדיין שלא יעשה מליץ לדבריו של בעל דין שנאמר מדבר שקר תרחק אלא יאמר מה שיראה לו וישתוק: ולא ילמד אחד מבעלי דינין כלל: אפילו הביא א' מבעלי דינין עד אחד לא יאמר לו אין מקבלין עד א' אלא יאמר לנטען הרי זה העיד עליך עד שיטעון ויאמר עד אחד אינו נאמן עלי וכל כיוצא בזה: ראה הדיין זכות לאחד מהם ובעל הדין מבקש לאומרם ואינו יודע לחבר דברים או שראה עצמו מצטער להציל עצמו בטענות אמת ומפני החימה והכעס נסתלקה ממנו או נשתבש מפני הסכלות הרי זה מותר לסעדו ולהבינו תחילת הדבר משום פתח פיך לאלם וצריך להתיישב בדבר זה הרבה שלא יהא כעורכי הדיינים עד כאן ואינו משמע כן בירושלמי דגרסינן התם רב הונא כי הוה חזי זכו לחד בר נש והוא לא הוה ידע פתח ליה על שם פתח פיך לאלם וא"א הרא"ש ז"ל הביאה בפסקיו: ואין לו לדיין לרחם על דל שלא יאמר עני הוא זה ובעל דינו עשיר וחייב לפרנסו אזכנו בדין ונמצא מתפרנס בכבוד: ולא להדר פני גדול שאם באו לפניו עשיר וחכם גדול עם עני והדיוט לא יכבדנו ולא ישאל בשלומו שלא יסתתמו דברי בעל דינו ולא יאמר היאך אחייבנו בדין ונמצא מתבייש אלא אפטרנו ואח"כ אומר לו שיתן לו את שלו אלא יחתוך הדין מיד לאמתו: ואם באו לפניו אחד כשר ואחד רשע לא יאמר הואיל וזה רשע וחזקתו משקר וזה בחזקת שאינו משנה בדיבורו אטה הדין על הרשע אלא לעולם יהיו שני בעלי הדינין בעיניו כרשעים ובחזקת שכל אחד מהם טוען שקר וידון לפי מה שיראה לו מן הדברים וכשיפטרו מלפניו אז יהיו בעיניו ככשרים כשקבלו עליהם את הדין וידון כל אחד לכף זכות: וצריך שיפסוק הדין מיד אחר שיתברר לו שאם מענה הדין ומאריך בדברים הברורים כדי לצער אחד מבעלי הדינין ה"ז בכלל לא תעשו עול:

1 משנה תורה, מצוות לא תעשה פתח ↗

שלא לעוול המשפט, שנאמר "לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט" ויקרא יט, טו.

1 שהזהירנו מעשות עול בדין, הוא אמרו יתעלה לא תעשו עול במשפט וענין לאו זה שלא יסתור הגדרים שגדרה תורה לחייב בדבר או לפטור ממנו. קדושים, הלכות סנהדרין פ"כ:

1 ספר מצוות גדול פתח ↗

ראה מצוה רו:

1 ספר המצוות לרס"ג פתח ↗

עָוֶל מִשְׁפָּט

1 משנה תורה, הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם פתח ↗

אֵין בֵּית דִּין עוֹנְשִׁין בְּאֹמֶד הַדַּעַת אֶלָּא עַל פִּי עֵדִים בִּרְאָיָה בְּרוּרָה. אֲפִלּוּ רָאוּהוּ הָעֵדִים רוֹדֵף אַחַר חֲבֵרוֹ וְהִתְרוּ בּוֹ וְהֶעֱלִימוּ עֵינֵיהֶם אוֹ שֶׁנִּכְנְסוּ אַחֲרָיו לְחֻרְבָּה וְנִכְנְסוּ אַחֲרָיו וּמְצָאוּהוּ הָרוּג וּמְפַרְפֵּר וְהַסַּיִף מְנַטֵּף דָּם בְּיַד הַהוֹרֵג הוֹאִיל וְלֹא רָאוּהוּ בְּעֵת שֶׁהִכָּהוּ אֵין בֵּית דִּין הוֹרְגִין בְּעֵדוּת זוֹ וְעַל זֶה וְכַיּוֹצֵא בּוֹ נֶאֱמַר שמות כג ז "וְנָקִי וְצַדִּיק אַל תַּהֲרֹג". וְכֵן אִם הֵעִידוּ עָלָיו שְׁנַיִם שֶׁעָבַד עֲבוֹדָה זָרָה זֶה רָאָהוּ שֶׁעָבַד אֶת הַחַמָּה וְהִתְרָה בּוֹ וְזֶה רָאָהוּ שֶׁעָבַד אֶת הַלְּבָנָה וְהִתְרָה בּוֹ אֵין מִצְטָרְפִין. שֶׁנֶּאֱמַר וְנָקִי וְצַדִּיק אַל תַּהֲרֹג הוֹאִיל וְיֵשׁ שָׁם צַד לְנַקּוֹתוֹ וְלִהְיוֹתוֹ צַדִּיק אַל תַּהַרְגוּהוּ: כָּל מִי שֶׁעָשָׂה דָּבָר שֶׁחַיָּבִין עָלָיו מִיתַת בֵּית דִּין בְּאֹנֶס אֵין בֵּית דִּין מְמִיתִין אוֹתוֹ וְאַף עַל פִּי שֶׁהָיָה מְצֻוֶּה שֶׁיֵּהָרֵג וְאַל יַעֲבֹר אַף עַל פִּי שֶׁחִלֵּל אֶת הַשֵּׁם וְהוּא אָנוּס אֵינוֹ נֶהֱרָג שֶׁנֶּאֱמַר דברים כב כו "וְלַנַּעֲרָה לֹא תַעֲשֶׂה דָבָר" זוֹ אַזְהָרָה לְבֵית דִּין שֶׁלֹּא יַעַנְשׁוּ אֶת הָאָנוּס: אִישׁ שֶׁאֲנָסוּהוּ עַד שֶׁבָּא עַל הָעֶרְוָה חַיָּב מִיתַת בֵּית דִּין שֶׁאֵין קִשּׁוּי אֶלָּא לְדַעַת. אֲבָל הָאִשָּׁה הַנִּבְעֶלֶת בְּאֹנֶס אֲפִלּוּ אָמְרָה אַחַר שֶׁנֶּאֶנְסָה הָנִיחוּ לוֹ הֲרֵי הִיא פְּטוּרָה מִפְּנֵי שֶׁיִּצְרָהּ נִתְגַּבֵּר עָלֶיהָ: אָסוּר לְבֵית דִּין לָחוּס עַל הַהוֹרֵג שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ כְּבָר נֶהֱרַג זֶה וּמַה תּוֹעֶלֶת יֵשׁ בַּהֲרִיגַת הָאַחֵר וְנִמְצְאוּ מִתְרַשְּׁלִין בַּהֲרִיגָתוֹ. שֶׁנֶּאֱמַר דברים יט יג "וְלֹא תָחוֹס עֵינְךָ עָלָיו וּבִעַרְתָּ דַם הַנָּקִי". וְכֵן אָסוּר לְבֵית דִּין לָחוּס עַל מִי שֶׁנִּתְחַיֵּב קְנָס שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ עָנִי הוּא זֶה שֶׁלֹּא בְּכַוָּנָה עָשָׂה אֶלָּא מַגְבִּין מִמֶּנּוּ כָּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּלֹא חֲנִינָה שֶׁנֶּאֱמַר וְלֹא תָחוֹס עֵינְךָ. וְכֵן בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת אֵין מְרַחֲמִין עַל הַדַּל. שֶׁלֹּא תֹּאמַר עָנִי הוּא זֶה וּבַעַל דִּינוֹ עָשִׁיר הוֹאִיל וַאֲנִי וְהֶעָשִׁיר חַיָּבִין לְפַרְנְסוֹ אֲזַכֶּנּוּ בַּדִּין וְנִמְצָא מִתְפַּרְנֵס בְּכָבוֹד. עַל זֶה הִזְהִירָה תּוֹרָה שמות כג ג "וְדָל לֹא תֶהְדַּר בְּרִיבוֹ". וְנֶאֱמַר ויקרא יט טו "לֹא תִשָּׂא פְנֵי דָל". אָסוּר לְהַדֵּר פְּנֵי גָּדוֹל. כֵּיצַד. הֲרֵי שֶׁבָּאוּ לְפָנֶיךָ שְׁנַיִם לְדִין אֶחָד חָכָם גָּדוֹל וְאֶחָד הֶדְיוֹט לֹא תַּקְדִּים לִשְׁאל בִּשְׁלוֹמוֹ שֶׁל גָּדוֹל וְלֹא תַּסְבִּיר לוֹ פָּנִים וְלֹא תְּכַבְּדֶנּוּ. כְּדֵי שֶׁלֹּא יִסְתַּתְּמוּ טַעֲנוֹתָיו שֶׁל אַחֵר. אֶלָּא אֵינוֹ נִפְנֶה לְאֶחָד מֵהֶן עַד שֶׁיִּגָּמֵר הַדִּין שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא יט טו "לֹא תֶהְדַּר פְּנֵי גָדוֹל". אָמְרוּ חֲכָמִים אַל תֹּאמַר עָשִׁיר הוּא זֶה בֶּן גְּדוֹלִים הוּא זֶה הֵיאַךְ אֲבַיְּשֶׁנּוּ וְאֶרְאֶה בְּבוּשָׁתוֹ. לְכָךְ נֶאֱמַר לֹא תֶהְדַּר פְּנֵי גָדוֹל: בָּאוּ לְפָנֶיךָ שְׁנַיִם אֶחָד כָּשֵׁר וְאֶחָד רָשָׁע אַל תֹּאמַר הוֹאִיל וְרָשָׁע הוּא וְחֶזְקָתוֹ מְשַׁקֵּר וְחֶזְקַת זֶה שֶׁאֵינוֹ מְשַׁנֶּה בִּדְבָרוֹ אַטֶּה הַדִּין עַל הָרָשָׁע. עַל זֶה נֶאֱמַר שמות כג ו "לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט אֶבְיֹנְךָ בְּרִיבוֹ" אַף עַל פִּי שֶׁהוּא אֶבְיוֹן בְּמִצְוֹת לֹא תַּטֶּה דִּינוֹ: ויקרא יט טו "לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט" זֶה הַמְעַוֵּת אֶת הַדִּין וּמְזַכֶּה אֶת הַחַיָּב וּמְחַיֵּב אֶת הַזַּכַּאי. וְכֵן הַמְעַנֶּה אֶת הַדִּין וּמַאֲרִיךְ בִּדְבָרִים בְּרוּרִים כְּדֵי לְצַעֵר אֶחָד מִבַּעֲלֵי דִּינִים הֲרֵי זֶה בִּכְלַל עָוֶל: הַגַּס לִבּוֹ בְּהוֹרָאָה וְקוֹפֵץ וְחוֹתֵךְ אֶת הַדִּין קֹדֶם שֶׁיַּחְקְרֵהוּ בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ עַד שֶׁיְּהֵא לוֹ בָּרוּר כַּשֶּׁמֶשׁ הֲרֵי זֶה שׁוֹטֶה רָשָׁע וְגַס רוּחַ. כָּךְ צִוּוּ חֲכָמִים גמרא סנהדרין ז ב "הֱווּ מְתוּנִין בַּדִּין". וְכֵן אִיּוֹב הוּא אוֹמֵר איוב כט טז "וְרִב לֹא יָדַעְתִּי אֶחְקְרֵהוּ": כָּל דַּיָּן שֶׁבָּא לְפָנָיו דִּין וְהִתְחִיל לְדַמּוֹתוֹ בְּדִין פָּסוּק שֶׁכְּבָר יָדַע אוֹתוֹ וְיֵשׁ בַּמְּדִינָה גָּדוֹל מִמֶּנּוּ בְּחָכְמָה וְאֵינוֹ הוֹלֵךְ וְנִמְלָךְ בּוֹ הֲרֵי זֶה בִּכְלַל הָרְשָׁעִים שֶׁלִּבָּם גַּס בְּהוֹרָאָה. וְאָמְרוּ חֲכָמִים רָעָה עַל רָעָה תָּבוֹא לוֹ שֶׁכָּל הַדְּבָרִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מִגַּסּוּת הָרוּחַ הֵן הַמְּבִיאוֹת לִידֵי עִוּוּת הַדִּין. משלי ז כו "כִּי רַבִּים חֲלָלִים הִפִּילָה" זֶה תַּלְמִיד שֶׁלֹּא הִגִּיעַ לְהוֹרָאָה וּמוֹרֶה. משלי ז כו "וַעֲצֻמִים כָּל הֲרֻגֶיהָ" זֶה שֶׁהִגִּיעַ לְהוֹרָאָה וְאֵינוֹ מוֹרֶה. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה הַדּוֹר צָרִיךְ לוֹ. אֲבָל אִם יָדַע שֶׁיֵּשׁ לְשָׁם רָאוּי לְהוֹרָאָה וּמָנַע עַצְמוֹ מִן הַהוֹרָאָה הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח. וְכָל הַמּוֹנֵעַ עַצְמוֹ מִן הַדִּין מוֹנֵעַ מִמֶּנּוּ אֵיבָה וְגֵזֶל וּשְׁבוּעַת שָׁוְא וְהַגַּס לִבּוֹ בְּהוֹרָאָה שׁוֹטֶה רָשָׁע וְגַס רוּחַ: תַּלְמִיד אַל יוֹרֶה הֲלָכָה לִפְנֵי רַבּוֹ אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה רָחוֹק מִמֶּנּוּ שָׁלֹשׁ פַּרְסָאוֹת כְּנֶגֶד מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל: אַל תֹּאמַר שֶׁכָּל אֵלּוּ הַדְּבָרִים בְּדִין שֶׁיֵּשׁ בּוֹ הוֹצָאַת מָמוֹן הַרְבֵּה מִזֶּה וּנְתִינָתוֹ לָזֶה. לְעוֹלָם יְהִי דִּין אֶלֶף מָנֶה וְדִין פְּרוּטָה אַחַת שָׁוִין בְּעֵינֶיךָ לְכָל דָּבָר: אֵין הַדַּיָּנִין יוֹשְׁבִין לָדִין בְּדִין פָּחוֹת מִשְּׁוֵה פְּרוּטָה. וְאִם הֻזְקְקוּ לִשְׁוֵה פְּרוּטָה גּוֹמְרִין אֶת דִּינוֹ אֲפִלּוּ לְפָחוֹת מִשְּׁוֵה פְּרוּטָה: כָּל הַמַּטֶּה מִשְׁפָּט אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל עוֹבֵר בְּלָאו אֶחָד שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא יט טו "לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט". וְאִם הָיָה גֵּר עוֹבֵר בִּשְׁנֵי לָאוִין שֶׁנֶּאֱמַר דברים כד יז "לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט גֵּר". וְאִם הָיָה יָתוֹם עוֹבֵר בִּשְׁלֹשָׁה לָאוִין שֶׁנֶּאֱמַר דברים כד יז "מִשְׁפַּט גֵּר יָתוֹם":

« ספר המצוות Negative Commandments 272 ספר המצוות Negative Commandments 274 »