ספר הבחור, המאמר הראשון א׳

1

העקר הראשון. בחלוקת שרשי לשון הקדש לשמונה חלקים:

2

א. דע כי כל שרשי לשון הקדש נחלקים לשני מיני פעלים, וכל פעל לששה גזרות, וכל גזרה לשבעה בנינים, וכל בנין לששה זמנים:

3

וכל זמן לשני מינים, וכל מין לשני מספרים, וכל מספר לשלשה גופים, ולכל גוף דבור מיוחד. ועתה אבאר כל אחד ואחד:

4

ב. השני פעלים האחד עוֹמֵד, והאחד יוֹצֵא.

5

הָעוֹמֵד. כמו, הָלַך. עָמַד. יָשַׁב. ודומיהם. שהפעולה עומדת בגוף הפועל ולא תצא ממנו לזולתו.

6

והיוצא. כמו, שָׁמַר. פָקַד. הָרַג. ודומיהם, שהפעולה יוצאת ממנו לזולתו, ובהרבה דברים נבדלים הפעלים העומדים מהיוצאים כמו שיתבאר בקצורי זה:

7

ג. וששה הַגְזָרות הם שְׁלֵמִים, חֲסֵרִים, וכְפוּלִים.

8

ושלשה מיני נָחִים, והֶם נַחֵי אות ראשונה, נחי אות שניה, נחי אות שלישית, הרי ששה גְזָרות:

9

ויש עוד שאר גְזָרות כמו נַחֵי הַקְצַווֹת. וַחֲסַרֵי הַקְצָווֹת. ומְרוּבָעִים. ודומיהם, אבל כלם מוּרְכָבִים ויוצאים מאלה הששה כמו שיתבאר:

10

ד. ושבעה הבנינים מהם שלשה פועֲלִים נקראים אבות. ושלשה פְעוּלִים נקראים תּוֹלְדות:

11

ואחד מהבנינים אב וְתּוֹלדָה. דהיינו; מצד אחד הוא פּועל ומצד אחד הוא פָּעוּל. כמו שיתבאר:

12

הַפּוֹעֲלִים, הם; קַל. וּפִּעֵל. וְהִפְעִיל:

13

וְהַפּעוּלִים הם; נִפְעַל. ופֻעֵל. וְהֻפְעַל.

14

וְהַפּועֵל וְהַפָּעוּל. הוא נקרא הִתְפַעַל:

15

ה. ולאומר שנמצא עוד בנין הנקרא מְרוּבַע. כמו; שׁוֹפֵט שׁוֹפַטְתָּ וכולי. אָשִׁיב בגזרת נַחֵי הָעַי"ן במאמר שני עקר שמיני, ושם אוכיח בראיות ברורות וצוֹדְקוֹת שאינו ראוי להקרא בִנְיַן בפני עצמו:

16

ו. וששה זְמַנִּים, הם ששה פעולות. עָבַר. בֵּינוֹנִי. פָּעוּל. מָקוֹר. צִוּוּי. עָתִיד:

17

ושני הַמִּינִים הם הזכר והנקבה:

18

ושני הַמִּסְפָּרִים הם היחיד והרבים:

19

ושלשה גוּפִים הם; הַנִּסְתָּר, וְהַנּוֹכַח, וְהַמְּדַבֵּר בַּעֲדוֹ:

20

וְהַדִּבּוּר הַמְּיוּחָד לכל אחד הוא בנקודתו או בתוספת אות אחת או שתים על שלש האותיות השרשיות כגון אותיות תהימו"ן בסוף העברים, ואותיות אֵיתָ"ן בראש העתידים: