מקור סוכה ז׳ ב
1 סִיכֵּךְ עַל גַּבֵּי מָבוֹי שֶׁיֵּשׁ לוֹ לֶחִי — כְּשֵׁרָה.
2 וְאָמַר רָבָא: סִיכֵּךְ עַל גַּבֵּי פַּסֵּי בֵירָאוֹת — כְּשֵׁרָה.
3 וּצְרִיכָא. דְּאִי אַשְׁמְעִינַן מָבוֹי, מִשּׁוּם דְּאִיכָּא שְׁתֵּי דְפָנוֹת מְעַלְּיָיתָא. אֲבָל גַּבֵּי פַּסֵּי בֵירָאוֹת, דְּלֵיכָּא שְׁתֵּי דְפָנוֹת מְעַלְּיָיתָא — אֵימָא לָא.
4 וְאִי אַשְׁמְעִינַן פַּסֵּי בֵירָאוֹת, מִשּׁוּם דְּאִיכָּא שֵׁם אַרְבַּע דְפָנוֹת, אֲבָל סִיכֵּךְ עַל גַּבֵּי מָבוֹי, דְּלֵיכָּא שֵׁם אַרְבַּע דְפָנוֹת — אֵימָא לָא.
5 וְאִי אַשְׁמְעִינַן הָנֵי תַּרְתֵּי, מֵחֲמִירְתָּא לְקִילְּתָא, אֲבָל מִקִּילְּתָא לַחֲמִירְתָּא — אֵימָא לָא, צְרִיכָא.
6 וְשֶׁחֲמָתָהּ מְרוּבָּה מְצִלָּתָהּ — פְּסוּלָה.
7 תָּנוּ רַבָּנַן: חֲמָתָהּ מֵחֲמַת סִיכּוּךְ, וְלֹא מֵחֲמַת דְּפָנוֹת. רַבִּי יֹאשִׁיָּה אוֹמֵר: אַף מֵחֲמַת דְּפָנוֹת.
8 אָמַר רַב יֵימַר בַּר שֶׁלֶמְיָה מִשְּׁמֵיהּ דְּאַבָּיֵי: מַאי טַעְמֵיהּ דְּרַבִּי יֹאשִׁיָּה, דִּכְתִיב: ״וְסַכּוֹתָ עַל הָאָרוֹן אֶת הַפָּרוֹכֶת״, פָּרוֹכֶת מְחִיצָה, וְקָא קַרְיֵיהּ רַחֲמָנָא ״סְכָכָה״, אַלְמָא מְחִיצָה כִּסְכָךְ בָּעֵינַן.
9 וְרַבָּנַן? הַהוּא דְּנִיכּוֹף בַּיהּ פּוּרְתָּא, דְּמִחֲזֵי כִּסְכָךְ.
10 אָמַר אַבָּיֵי: רַבִּי, וְרַבִּי יֹאשִׁיָּה, וְרַבִּי יְהוּדָה, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן, וְרַבָּן גַּמְלִיאֵל, וּבֵית שַׁמַּאי, וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, וַאֲחֵרִים — כּוּלְּהוּ סְבִירָא לְהוּ: סוּכָּה דִּירַת קֶבַע בָּעֵינַן.
11 רַבִּי — דְּתַנְיָא, רַבִּי אוֹמֵר: כׇּל סוּכָּה שֶׁאֵין בָּהּ אַרְבַּע אַמּוֹת עַל אַרְבַּע אַמּוֹת — פְּסוּלָה.
12 רַבִּי יֹאשִׁיָּה — הָא דַּאֲמַרַן.
13 רַבִּי יְהוּדָה דִּתְנַן סוּכָּה שֶׁהִיא גְּבוֹהָה לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה פְּסוּלָה רַבִּי יְהוּדָה מַכְשִׁיר
14 וְרַבִּי שִׁמְעוֹן — דְּתַנְיָא: שְׁתַּיִם כְּהִלְכָתָן וּשְׁלִישִׁית אֲפִילּוּ טֶפַח, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: שָׁלֹשׁ כְּהִלְכָתָן וּרְבִיעִית אֲפִילּוּ טֶפַח.
15 רַבָּן גַּמְלִיאֵל — דְּתַנְיָא: הָעוֹשֶׂה סוּכָּתוֹ בְּרֹאשׁ הָעֲגָלָה אוֹ בְּרֹאשׁ הַסְּפִינָה, רַבָּן גַּמְלִיאֵל פּוֹסֵל, וְרַבִּי עֲקִיבָא מַכְשִׁיר.
16 בֵּית שַׁמַּאי — דִּתְנַן: מִי שֶׁהָיָה רֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ בַּסּוּכָּה וְשׁוּלְחָנוֹ בְּתוֹךְ הַבַּיִת, בֵּית שַׁמַּאי פּוֹסְלִין, וּבֵית הִלֵּל מַכְשִׁירִין.
17 רַבִּי אֱלִיעֶזֶר — דִּתְנַן: הָעוֹשֶׂה סוּכָּתוֹ כְּמִין צְרִיף, אוֹ שֶׁסְּמָכָהּ לְכוֹתֶל, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר פּוֹסֵל לְפִי שֶׁאֵין לָהּ גַּג, וַחֲכָמִים מַכְשִׁירִין.
18 אֲחֵרִים — דְּתַנְיָא, אֲחֵרִים אוֹמְרִים: סוּכָּה הָעֲשׂוּיָה כְּשׁוֹבָךְ — פְּסוּלָה, לְפִי שֶׁאֵין לָהּ זָוִיּוֹת.
19 אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: סוּכָּה הָעֲשׂוּיָה כְּכִבְשָׁן, אִם יֵשׁ בְּהֶקֵּיפָהּ כְּדֵי לֵישֵׁב בָּהּ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה בְּנֵי אָדָם — כְּשֵׁרָה, וְאִם לָאו — פְּסוּלָה.
20 כְּמַאן — כְּרַבִּי, דְּאָמַר: כׇּל סוּכָּה שֶׁאֵין בָּהּ אַרְבַּע אַמּוֹת עַל אַרְבַּע אַמּוֹת פְּסוּלָה.
21 מִכְּדִי, גַּבְרָא בְּאַמְּתָא יָתֵיב, כֹּל שֶׁיֵּשׁ בְּהֶקֵּיפוֹ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים יֵשׁ בּוֹ רוֹחַב טֶפַח, בִּתְרֵיסַר סַגִּי?
פירוש ריטב"א על סוכה ז׳ ב
1 ואמר רבא סיכך על גבי פסי ביראות כשרה. משמע דדוקא על גבי פסי ביראות ממש ולעולה רגלים שהתירו להם חכמים לענין שבת, אבל על גבי פסין כעין ביראות אינה כשרה א"כ בזמן דליכא עולה רגלים אפילו על גבי פסי ביראות לא מכשרינן לא לענין שבת ולא לענין סוכה, וכן כתבו בתוספות, וכן דעת בעל המאור, אבל רי"ף ז"ל הביא בהלכותיו ואף על פי שאין בזמן הזה עולה רגלים, נראה שהוא סובר דעל גבי פסי ביראות לאו דוקא אלא אפילו על כעין פסי ביראות התירו, דהא מדינא גבי פסי ביראות רשות היחיד גמורה היא אלא שאסור לטלטל בה מדבריהם וגבי עולה רגלים העמידו על דין תורה כדי שלא ימנעו מלעלות לרגל, והכא נמי אוקמוה אדין תורה כדי שיהא ספק ביד כל אדם לזכות במצוה זו, ותו לא מידי.
2 אמר אביי ר' יאשיה ור' יהודה ור' שמעון ורבנן ורבי אליעזר ואחרים כולהו סבירא להו סוכה דירת קבע בעינן. פי' קבלנו מרבותינו דכל היכא דאמר תלמודא רבי פלוני ורבי פלוני אמרו דבר אחד הם שוים בדבריהם לגמרי וכל אחד מודה לדברי חבירו, ומשום הכי לא חשיב שיטה ואפשר דהוי הלכתא כוותייהו, אבל היכא דאמרינן רבי פלוני ורבי פלוני כולהו סבירא להו כי הכא הויא שיטה שהיא קבלה ביד הגאונים ז"ל דלית הלכתא כחד מנייהו, מפני שאע"פ שהולכין כשיטה א' ובדרך א' באותו דבר אין כל דבריהם שוין ואינם מודים זה לזה, וראיה לדבר הא דשמעתין דאמרי כולהו סבירא להו ואינם מודים זה לזה, דהא לבית שמאי הכשר סוכה בכדי ראשו ורובו ושולחנו ורבי בעי ד' אמות, ור"ש בעי ג' דפנות ורביעית אפילו טפח ואילו ר' יהודה מודה כסתם מתניתין דקתני ושאין לה ג' דפנות מדלא פליג עלה כדפליג ברישא, והכי נמי משמע מדאמרינן ביבמות ר"ה ור' ינאי ור' חייא ור"מ ורבי אליעזר בן יעקב כולהו סבירא להו אדם מקנה לחבירו דבר שלא בא לעולם, ותמצא שאין שוים בדבריהם דלרבי מאיר אדם מקנה אפילו פירות שלא באו לעולם ושלא חנטו כלל ולרבי אליעזר בן יעקב לית ליה הכי אלא בשחת שכבר בא לעולם אלא שלא נגמר בישולה כדאיתא בקדושין, ומשום שאינם מודים זה לזה וכל חד מנייהו איכא רבנן דפליג עליה הוי כל חד מנייהו יחידאה ובטל במיעוטו ולית הלכתא כחד מנייהו מסתמא, אלא היכא דפסק תלמודא כחד ומפיק ליה משיטה כי הא דשמעתין דפסיק רבא הלכה כבית שמאי וקיימא לן נמי כרבי אליעזר כדבעינן למימר קמן, אבל מסתמא לית הלכתא כחד מנייהו כמו שקבלנו מן הגאון ז"ל.
3 ורבי יהודה דתנן סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה פסולה ורבי יהודה מכשיר. תמיהא מילתא דהא מדמוקים אביי לרבי יהודה דמתניתין בשיטה דבעי דירת קבע מכלל דסבירא ליה כרבא דפריש טעמא דרבנן משום דסוכה דירת עראי בעינן, ומינה דרבי יהודה בדירת קבע והוי שיטה, דאילו לרבה ורבי זירא הא רבנן נמי מכשירי בדירת קבע דהא מכשירי למעלה מעשרים כשהדפנות מגיעות לסכך או כשהיא רחבה יותר מארבע אמות שהיא דירת קבע יותר, אלא ודאי דכרבא אתיא ואילו לעיל פריך ליה לרבא, ואף על גב דפריק לא אודי ליה דהא אמרינן דרבה ורבי זירא לא אודו משום פירכא דאביי ולא ולא חשו לפירוקי' דרבא, ודוחק הוא לומר דאביי מאריה דפירכא אודי לפירוקא דרבא ולא אודו ליה רבא רבה ורבי זירא, כדסברי מקצת רבנן ז"ל.
4 וא"ל דהא דאוקי אביי לרבי יהודה בשיטה בהא דבעי דירת קבע, לא משום הא מתניתין דמייתי תלמודא הוא אלא משום דאשכחן ליה בעלמא דסבירא ליה הכי, מההיא דסוכה על גבי סוכה דמכשר כשאין דיורין בעליונה לפי שאין קבע, כדבעינן למימר י' א' ד"ה ומהדרינן, ומההיא דישנים היינו תחת המטה בסוכה דטעמא דידיה משום דלא אתי אהל ארעי ומבטל אהל קבע כדאיתא לקמן כ"א ב', ומההיא דתנן ביומא א"ר יהודה סוכת החג בחג חייבת במזוזה אלמא דירת קבע בעינן, ועל הני סמיך אביי, אלא משום תלמודא משמע ליה דפלוגתא דהא מתניתין נמי בסוכה דירת קבע כאוקמתא דרבא נקט הא מתניתין לאשמועינן דהלכתא כרבא, דהא פירוש' דתלמודא הואיל ולאו פירוש' דאביי, א"נ דפירוש' דאביי הוא וכיון דאיכא כמה מתניתין דסבר דירת קבע היא נקט האי אליבא דרבא מיהת משום דעסקינן בה ולרבה ורבי זירא נפקא מתניתין וזה מבואר.
5 רבי שמעון דתניא רבי שמעון אומר ג' כהלכה ורביעית טפח. והיינו משום דבעי דירת קבע וסוכה למחסה כדפריש רב מתנה לעיל.
6 ה"ג ר"ג דתנן העושה סוכתו בראש הספינה רבן גמליאל פוסל ורבי עקיבא מכשיר. ולא גרסינן הכא או בראש העגלה, דהא אוקימת' פלוגתא דידהו ביכולה לעמוד ברוח מצויה דיבשה ואינה יכולה לעמוד ברוח מצויה דים והא לא שייך למי' בסוכה דראש העגלה דהתם דכו"ע ביכולה לעמוד ברוח מצויה דיבשה סגי לה, וגבי מתניתין דתנן אין עולין לה ביום טוב הוא דגרסינן בראש הספינה ובראש העגלה כדאיתא בפרק הישן.
7 בית שמאי דתנן מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית בית שמאי פוסלין. פי' טעמא דבית שמאי אליבא דאביי משום דסוכה דירת קבע בעינן, והיינו בסוכה קטנה דאילו בסוכה גדולה טעמא דידהו גזירה שמא ימשך אחר שולחנו כדפריש תלמודא לעיל, ותמי' מילתא כיון דטעמא דבית שמאי בסוכה קטנה משום דבעי' דירת קבע היכי פסיק רבא הילכת' כחד מינייהו דהא רבא דסבר סוכה דירת עראי בעינן והני תנאי דבעו דירת קבע שיטה נינהו, וי"ל דאביי הוא דסבר דבית שמאי משום דירת קבע הוא לדידיה לית הלכתא כוותייהו, אבל רבא סבירא ליה דטעמא דבית שמאי גזירה שמא ימשך אחר שולחנו כטעמא דסוכה גדולה דכיון דאיתנהו תרווייהו בחדא מתניתין ובחדא פלוגתא כדאיתא לעיל מסתמא חד טעמא אית להו, ולפום האי פירוקא הלכה כבית שמאי דאע"ג דבעלמא בתרווייהו דהא חד טעמא נינהו, וכדפסק רי"ף ז"ל, ועוד י"ל דרבא נמי סבר דטעמא דבית שמאי בסוכה קטנה משום דירת קבע כסברא דאביי דלא מוקמינן פלוגתא בינייהו בכדי, והא דפסק הלכתא כבית שמאי משום דאע"ג דבעלמא סוכת דירת עראי בעינן בהא מיהת בעינן האי קבע שתהא מחזקת ראשו ורובו ושולחנו כדי שלא תהא לו דירה סרוחה דבלאו האי שיעורא עראי דעראי הוא, ולהאי שיטתא לית הלכתא כוותייהו בסוכה גדולה דהא טעמי דפליגן נינהו וכסברא דמקצת רבנן ז"ל, עוד נ"ל לומר דטעמא דתרתי פלוגתא חדא גזירה שמא ימשך אחר שולחנו מדתני להו בחדא, והא דקאמר אביי דטעמא דבית שמאי משום דירת קבע לאו משום קביעות בנין דמאי קביעות איכא בשיעור ז' טפחים אלא לומר שתהא קבע לענין זה שיהא שם קבע ולא ימשך לחוץ אחר שולחנו.
8 ר' אליעזר דתנן העושה סוכתו כמין צריף או שסמכה לכותל ר' אליעזר פוסל מפני שאין לה גג וחכמים מכשירין. ולקמן פריש תלמודא פלוגתייהו דר' אליעזר סבר שיפועי אוהלים לאו כאוהלים דמו ורבנן סברי שפועי אוהלים כאהלים דמו, ותמיהא מילתא דהכא משמע דלית הלכתא כר' אליעזר דהא טעמי' דידיה משום דשיפועי אוהלים לאו כאוהלי קבע דמי וסוכה דירת קבע בעינן ואנן קיימא לן דסוכה דירת עראי ולהכי אוקמוה בשיטה, ואילו לקמן בסוף פירקא משמע דהלכתא כרבי אליעזר, דאמרי' אביי אשכחיה לרב יוסף דהוה גאני בכילת חתנים בסוכה א"ל כמאן כר' אליעזר שבקת רבנן ועבדת כר' אליעזר א"ל אין דברייתא איפכא תניא ר' אליעזר מכשיר וחכמים פוסלין, אלמא דסוכה העשויה כמין צריף פסולה כר' אליעזר דמתניתין משום דתנו לה בברייתא בלשון חכמים והא אוקמיה אביי בשיטה.
9 ומחוורתא דמילתא דאביי סבר דלית הלכתא כר' אליעזר הוה סבירא ליה דהא דפליגי ר' אליעזר ורבנן בשיפועי אוהלים אי כאוהלים דמו או לא דכ"ע שיפועי אוהלים כאוהלי עראי דאמו, והיינו טעמא דמכשירי רבנן משום דסברי סוכה דירת עראי בעינן ורבי אליעזר דפסיל סבר דסוכה דירת קבע בעינן ושיפועי אוהלים לאו כאוהל קבע דאמו, והיינו דאמ' ליה לרב יוסף דגני בכילת חתנים בסוכה כמאן כר' אליעזר פי' דלר' אליעזר מותר לישן בכילת חתנים בסוכה דסוכה דירת קבע וכילה אוהל עראי ולא אתי אוהל עראי ומבטל אוהל קבע, וכטעמא דאר' לקמן י"א א' לרבי יהודה דאמר ישנים היינו תחת המטה בסוכה דפרישנא טעמא משום הכי, מיהו משום דההיא דרבי יהודה לא מתפרשא שפיר ודילמא רבי יהודה לא שרי אלא במטה ולא בכילה נקט דר' אליעזר.
10 ולמאן דמפרש לקמן דר' אליעזר אפילו לסברא דאביי לית ליה הא דלא אתי אוהל עראי ומבטל אוהל קבע ולא אמרינן הוא טעמא אלא לרבי יהודה בלחוד, איכא לפרושי דמאי דעבד רב יוסף אליבא דאביי אפילו דלא כר' אליעזר הוא אלא דאמר ליה לפום סבריה דאפילו אי סבירא ליה דר' אליעזר שרי היכי שביק רבנן ועביד כר' אליעזר, דודאי לרבנן בין סוכה בין כילה אוהל עראי ואתי אוהל עראי ומבטל עראי, ואהדר ליה רב יוסף דאיהו שפיר עביד וכהלכתא, דמתניתא איפכא תניא ר' אליעזר מכשיר וחכמים פוסלין, פי' דודאי הלכתא כמאן דפסיל דרבים נינהו כדאיתא במתניתא, ומינה דטעמא דפלוגתייהו לאו כדסבר אביי דאם כן היכי פסלי רבנן דהא אינהו סוכה דירת עראי סבירא להו, אלא ודאי דלכולי עלמא שיפועי אוהלים לאו כאוהלי קבע דאמו ובאוהל עראי הוא דפליגי, דמאן דמכשר סבר שיפועי אוהלים כאוהל עראי דמו מיהת וסוכה כשרה בהם דהא איכא דירת עראי, ומאן דפסיל סבר שיפועי אוהלים לאו כאוהל עראי נמי הוו ולהכי פסילי לסוכה דבעינן דירת עראי מיהת, ולדידהו מותר לישן בכילה תחת הסוכה דסוכה דירת עראי ולא אתיא כילה דלא הויא אהל עראי ומבטל ליה, ודעבד רב יוסף כהלכתא עביד, הילכך מאי דמוקי אביי לר' אליעזר דפסיל בשיטה היינו לפום סבריה אבל אנן כרב יוסף קיימא לן דסבר דהלכתא כוותיה ועביד בה עובדא, וסוגיין בעלמא כוותיה דאמרינן במסכת שבת כילת חתנים מותר לנטותה בשבת ואילו הויא אוהל עראי הוה אסיר לנטותה דהא קיימא לן התם אין עושין אוהל עראי לכתחילה ביום טוב ואין צריך לומר בשבת, ואמרי דמהאי טעמא פרונקא עילוי כובא אסיר, וכן נמי לענין טומאה אמרינן דלמאן דאמר שיפועי אוהלים כאוהלים דמו מביאין את הטומאה ואילו היה בכאוהל עראי למה אין מביאין את הטומאה והלא טפח על טפח ברום טפח מביא את הטומאה ואין לך אוהל עראי גדול ממנו, אלא ודאי דלמאן דאמר שיפועי אוהלים לאו כאוהלים דאמו אפילו כאוהלי עראי נמי לא הוו ולפיכך אין מביאין את הטומאה שאינם אוהל אלא בכמחיצות עקומות, וכפרש"י במסכת עירובין, ומעתה נתקיימו דברי רי"ף שפסק כר' אליעזר ולא חש לשיטתיה דאביי, וזהו הנכון מפי מורי הרב נ"ר בשם רבו ר"ה הרמב"ן ז"ל.
11 א"ר יוחנן סוכה העשויה ככבשן. פי' עגולה, אם יש בהיקפה כדי לישב בה כ"ד בני אדם כשרה. ואוקי כרבי דבעי סוכה בת ד' אמות לדירת קבע, ואף על גב דאחרים דאזלי בשיטתיה פסלי בסוכה העגולה לפי שאין לה זוית, הא פרישנא דהני תנאי לא שוו במלתייהו, דרבי דבעי קביעותא רבה בד' אמות שרי בעגולה משום דאית ליה רווחא טובא, ואחרים סגי להם בהכשר סוכה דבית שמאי ולהכי פסלי בעיגולה שאין לה זוית ולא חזיא לדירה, אי נמי אית להו דרבי ובעו אכתי קביעותא רבה טפי שיהא לה זויות כנ"ל, ואית דמפלגי בין שובך לכבשן ולאו מילתא היא אלא כדאמרן.
12 ופרכינן מכדי גברא באמתא יתיב. פי' סכך שכך שיערו חכמים בין ליושב בין לעומד, כדאמרינן התם ורחץ את בשרו במים מים שכל גופו עולה בהם והם אמה על אמה ברום שלש אמות שאף לעומד במקוה נתנו לו שיעור כיושב כדי שיטבול בריוח וירחיב עצמו ויבואו בו מים ולא יקפוץ עצמו.
13 וכל שיש בהיקפו ג' טפחים יש ברוחבו טפח. פי' ברוחבו שלו, ברחבו של עיגול שליש הקיפו, וכיון שרחבה של סוכה אפילו לרבי בתריסר סגיא להקף ואמאי בעינן כ"ד אמות, ואין לומר דרבי יוחנן סבר שיעור סוכה ח' אמות דהא לבית קבוע סגי בד' אמות.