ריטב"א על סוכה ז׳ א

« ריטב"א על סוכה ו׳ ע״ב ריטב"א על סוכה ז׳ ע״ב »

1 וְיַעֲמִידֶנּוּ כְּנֶגֶד רֹאשׁ תּוֹר?! שְׁתֵיק רַב.

2 אִיתְּמַר נָמֵי, אָמַר שְׁמוּאֵל מִשְּׁמֵיהּ דְּלֵוִי: מַעֲמִידוֹ כְּנֶגֶד הַיּוֹצֵא. וְכֵן מוֹרִין בֵּי מִדְרְשָׁא: מַעֲמִידוֹ כְּנֶגֶד הַיּוֹצֵא.

3 רַבִּי סִימוֹן, וְאִיתֵּימָא רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר: עוֹשֶׂה לוֹ טֶפַח שׂוֹחֵק, וּמַעֲמִידוֹ בְּפָחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה טְפָחִים סָמוּךְ לַדּוֹפֶן, וְכׇל פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה סָמוּךְ לַדּוֹפֶן כְּלָבוּד דָּמֵי.

4 אָמַר רַב יְהוּדָה: סוּכָּה הָעֲשׂוּיָה כְּמָבוֹי — כְּשֵׁרָה, וְאוֹתוֹ טֶפַח מַעֲמִידוֹ לְכׇל רוּחַ שֶׁיִּרְצֶה.

5 רַבִּי סִימוֹן, וְאִיתֵּימָא רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר: עוֹשֶׂה לוֹ פַּס אַרְבָּעָה וּמַשֶּׁהוּ, וּמַעֲמִידוֹ בְּפָחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה סָמוּךְ לַדּוֹפֶן, וְכׇל פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה סָמוּךְ לַדּוֹפֶן כְּלָבוּד דָּמֵי.

6 וּמַאי שְׁנָא הָתָם דְּקָאָמְרַתְּ סַגִּיא טֶפַח שׂוֹחֵק, וּמַאי שְׁנָא הָכָא דְּקָאָמְרַתְּ בָּעֲיָא פַּס אַרְבָּעָה? הָתָם דְּאִיכָּא שְׁתֵּי דְפָנוֹת כְּהִלְכָתָן — סַגִּי לֵיהּ בְּטֶפַח שׂוֹחֵק, הָכָא דְּלֵיכָּא שְׁתֵּי דְפָנוֹת, אִי אִיכָּא פַּס אַרְבָּעָה — אֵין, אִי לָא — לָא.

7 אָמַר רָבָא: וְאֵינָהּ נִתֶּרֶת אֶלָּא בְּצוּרַת הַפֶּתַח.

8 אִיכָּא דְּאָמְרִי, אָמַר רָבָא: וְנִתֶּרֶת נָמֵי בְּצוּרַת הַפֶּתַח.

9 אִיכָּא דְּאָמְרִי, אָמַר רָבָא: וּצְרִיכָא נָמֵי צוּרַת הַפֶּתַח.

10 רַב אָשֵׁי אַשְׁכְּחֵיהּ לְרַב כָּהֲנָא דְּקָא עָבֵיד טֶפַח שׂוֹחֵק, וְקָא עָבֵיד צוּרַת הַפֶּתַח. אֲמַר לֵיהּ: לָא סָבַר מָר לְהָא דְּרָבָא, דְּאָמַר רָבָא: וְנִתֶּרֶת נָמֵי בְּצוּרַת הַפֶּתַח? אֲמַר לֵיהּ: אֲנָא כְּאִידַּךְ לִישָּׁנָא דְּרָבָא סְבִירָא לִי. דְּאָמַר רָבָא: וּצְרִיכָא נָמֵי צוּרַת הַפֶּתַח.

11 שְׁתַּיִם כְּהִלְכָתָן כּוּ׳. אָמַר רָבָא: וְכֵן לְשַׁבָּת, מִגּוֹ דְּהָוְיָא דּוֹפֶן לְעִנְיַן סוּכָּה — הָוְיָא דּוֹפֶן לְעִנְיַן שַׁבָּת.

12 אֵיתִיבֵיהּ אַבָּיֵי: וּמִי אָמְרִינַן מִגּוֹ? וְהָתַנְיָא: דּוֹפֶן סוּכָּה כְּדוֹפֶן שַׁבָּת, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא בֵּין קָנֶה לַחֲבֵרוֹ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים.

13 וִיתֵירָה, שַׁבָּת עַל סוּכָּה, שֶׁהַשַּׁבָּת אֵינָהּ נִתֶּרֶת אֶלָּא בְּעוֹמֵד מְרוּבֶּה עַל הַפָּרוּץ, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּסוּכָּה.

14 מַאי לָאו: יְתֵירָה שַׁבָּת דְּסוּכָּה אַסּוּכָּה, וְלָא אָמְרִינַן מִגּוֹ!

15 לָא: יְתֵירָה שַׁבָּת דְּעָלְמָא עַל שַׁבָּת דְּסוּכָּה.

16 אִי הָכִי, לִיתְנֵי נָמֵי: יְתֵירָה סוּכָּה דְעָלְמָא אַסּוּכָּה דְשַׁבָּת, דְּאִילּוּ סוּכָּה דְעָלְמָא בָּעֲיָא טֶפַח שׂוֹחֵק, וְאִילּוּ סוּכָּה דְשַׁבָּת לָא בָּעֲיָא טֶפַח שׂוֹחֵק, וְסַגִּי בְּלֶחִי.

17 דְּהָא אַתְּ הוּא דְּאָמְרַתְּ: סִיכֵּךְ עַל גַּבֵּי מָבוֹי שֶׁיֵּשׁ לוֹ לֶחִי — כָּשֵׁר!

18 הָהוּא לָא אִצְטְרִיכָא לֵיהּ, הַשְׁתָּא מִקִּילְּתָא לַחֲמִירְתָּא אָמְרִינַן, מֵחֲמִירְתָּא לְקִילְּתָא לֹא כׇּל שֶׁכֵּן.

19 גּוּפָא. אָמַר רָבָא:

פירוש ריטב"א על סוכה ז׳ א

1 אמר רב יהודה סוכה העשויה כמבוי. פי' כמבוי המפולש משתי רוחותיו דופן מכאן ודופן מכאן. עושה טפח שוחק ומעמידו בפחות מג' וכו'. דקסבר דהא נמי בכלל מאי דאמרי רבנן שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח שוחק הכא נמי מעמיד טפח שוחק לאי זה רוח שירצה מד' רוחות שתי הדפנות בפחות מג', ואסיקנא דלית הילכתא כותיה דאי איכא שתי דפנות דעריבן כמין גם סגי לשלישית בטפח שוחק שהוא כסתום אבל הכא דליכא שתי דפנות דעריבן עדיין בטפח שוחק עומד פרוץ וצריך פס ד' ומשהו ומעמידו בפחות מג' סמוך לאחת הדפנות מאי זה רוח שירצה וכל פחות מג' כלבוד דמי ובין פס ולבוד איכא שבעה טפחים שהוא שיעור הכשר סוכה ובהא סגי אפילו לסוכה גדולה מאד, ומיהו אפילו בסוכה קטנה לא מיתכשרא בטפח שוחק בנתים והוי לבוד לכל צד דלעולם שתי דפנות דעריבן בעי', ויש שמעמידים לזו בסוכה גדולה אבל בסוכה קטנה בטפח שוחק באמצע דמי סגי, ולא נהיר מדקא מפרש לה תלמודא, ולמדנו דלעולם בעי' שתי דפנות כשיעור סוכה דעריבן, ולפיכך הבא לעשות בסוכתו פתחים לכל רוח ורוח צריך להזהר שיהא משייר בקרן האחד שיעור הכשר סוכה מכאן ומכאן דלהוו שתי דפנות דעריבן ואם לאו פסולה, מורי נ"ר.

2 והאי טפח שוחק דבעי תלמודא, פרש"י ז"ל כי היכי דתהוי בהדי לבוד ד' טפחים דהוי רוב שיעור הכשר סוכה, ואע"ג דבטפח גרידא הוי רוב דהא איכא יותר מג' טפחים ומחצה דהוא פלגא, בעינן רובא דמינכר, אבל בתוספות פי' דלהכי בעי' טפח שוחק משום דבפחות מד' טפחים לא חשיבי בשום דוכתא, ונכון הוא.

3 גירסת הספרים והיא גירסת הגאונים ז"ל אמר רבא ואינה ניתרת אלא בצורת פתח איכא דאמרי אמר רבא וצריכא נמי צורת פתח איכא דאמרי וניתרת נמי בצורת פתח. ותרי לישני בתראי פליגי אהדדי ופליגי אלישנא קמא, ולא מפרשי לה כדעת מקצת המפרשים, והלשון מוכיח דלישנא קמא סבר דליכא היתרא כלל בטפח שוחק אלא בצורת פתח ובצורת פתח בלחוד ניתרת, ולישנא מציעאה סבר דצריכה לשניהם צורת פתח וטפח שוחק ואינה ניתרת באחד מהם לבדו, ואידך לישנא סבר דבכל חד מינייהו ניתרת. והקשו בתוספות ללישנא דאמר שאינה ניתרת אלא בצורת פתח מאי האי דקתני דגמרינן הלכה למשה מסיני דחד דופן איכא בה טפח, ותירצו דטפח דקתני היינו שנותנין בצורת פתח זו חצי טפח מכאן וחצי טפח מכאן וקנה על גביהן, ולא נהיר, אבל הנכון דלכולהו לישני טפח בעינן, דהכי גמרינן ליה, מיהו טפח לחוד לאו כלום הוא ולהכי אמר ר' סימון דהאי טפח מיתכשר כשיהא שוחק וכלבוד, ורבא אמר בלישנא קמא שאין זה הכשרו אלא כך הכשרו שיעשה עמו צורת פתח ואפילו יהיה טפח בינונית וסמוך לדופן ממש, ובאידך לישנא קאמר דלא מתכשרא אלא בתרוייהו בטפח שוחק עומד בפחות מג' ובצורת פתח, ובאידך לישנא קאמר דסגי בחד מינייהו או בטפח שוחק בפחות משלשה בלא צורת פתח או בטפח בינוני סמוך לדופן וצורת פתח, וקיי"ל כההוא לישנא דקאמר שצריכה לשניהם מעובדא דרב כהנא דאמר דכההוא לישנא ס"ל, והכי פסקו רבוותא ז"ל, מפי' מורי נ"ר.

4 והני לישני דרבא מסתברא דאטפח שוחק דאתמר במתניתין וכדרבי סימון קיימי כדפרישנא, וכן מוכח מעובדא דרב כהנא דעבד טפח שוחק וצורת פתח כלישנא חדא דרבא דאלמא לא קאי רבא אההוא דמבוי המפולש דבעינן פס ד' ומשהו כדעת מקצת המפרשים ז"ל, אלא ודאי אקמייתא קאי, ואפשר דהא באידך דמבוי ה"ק דבר מפס ד' ומשהו בעינן בסוכה גדולה אף צורת פתח של ד' טפחים שכך הוא שיעורא בכל מקום ודרבא אדר' סימון בתרווייהו קאי, ונראין דברים דבדאיכא פס ארבעה ומשהו בפחות משלשה דופן גמורה היא זו ותו לא בעי מידי אחרינא, ולא איתמר דרבא אלא אקמייתא דר' סימון בלחוד ואף על גב דאיכא בתלמודא הא אידך דר' סימון ביני וביני לא הוי חציצה, דמעיקרא איירי רבי סימון בטפח שוחק, ובתר הכי פריש דמבוי לא סגי בטפח שוחק ולא נגמר ענין טפח שוחק עד שבא רבא ופירש דינין שלו, ודכוותה בתלמודא, והמחמיר תבא עליו ברכה.

5 והאי צורת פתח דקאמר, פירש רש"י ז"ל כנגד כל הדופן, פי' לפירושו דאי איכא ברחבו יותר מעשר אמות עושה אותו ד' טפחים דהא קיימא לן שכל פתח שהוא רחב יותר מד' מי' אמות אינו פתח כדאיתא בעירובין, והקשו עליו בתוספות אם כן דופן גמורה היא זו דהא בכל דוכתא אפילו בדיני תורה צורת פתח סתימה גמורה היא ומאי רבותא דגמרי גבי סוכה בדופן זה של טפח, ופירשו דברים כפשוטן דצורת פתח של ארבעה טפחים, והוי כאלו הכל סתום ואף על גב דפרוץ שלו מרובה על העומד, וכן עיקר. עוד כתב דפתח זו לא בעי קנה על גביהן דכסכך דמי דבסכך סגי ופי סכך יורד וסותם, ולכולי עלמא כל היכא דעביד דופן בת ז' טפחים תו לא בעי צורת פתח שאין צורת פתח חיוב שאפילו נכנסין לה דרך ארובה כשרה ושלא כדעת רבים.

6 אמר רבא וכן לענין שבת. ליכא לפרושי דלענין שבת חשיבא דופן שלישית מחיצה לשווייה רשות היחיד להחמיר לחייב הזורק מתוכו לרשות הרבים או מרשות הרבים לתוכו אבל אין מטלטלין בו עד דאיכא ד' מחיצות, דאם כן למה לי מגו דהא מדאורייתא בג' מחיצות הוי רשות היחיד גמורה ואפילו האחד מהם כשלישית זו שיש לה טפח שוחק בפחות מג' וצורת פתח, אלא שיש לומר דמהני מגו להכשיר ואף על פי שאין עומד מרובה על הפרוץ כד' לקמן, מיהו עיקר הפירוש דאע"ג דבעלמא אסור לטלטל אלא בג' מחיצות גמורות ולחי או קורה ברוח רביעית הכא גבי סוכה מטלטלין בשבת שלה בכל הסוכה, דהא תלמודא כי בעי בעלמא טפי מג' מחיצות מדרבנן בעלמא היא והכא אוקמוה דין תורה דמגו דהוא דופן לענין סוכה הויא נמי דופן לענין שבת ומשלך נתנו לך.

7 והקשו בתוספות אדרבה נימא איפכא מגו לחומרא דסוכה זו בשבת פסולה דמגו דלא הויא דופן לענין שבת לא הויא לענין סוכה ופסולה מדרבנן, וכי תימא דלא מפקינן סוכה מחזקתה וכיון דמבעוד יום כשרה לא פסלינן לה, והא לקמן גבי סיכך על גבי מבוי שיש בו לחי אמרינן דכשרה בשבת אף על גב דפסולה מעק'רא מבעוד יום, השתא מגו לקולא דמיגו דהויא דופן לענין שבת הויא נמי דופן לענין סוכה ואמאי נימא איפכא לחומרא דמגו דלא הויא דופן לענין סוכה לא הויא דופן לענין שבת, ותרצו דהתם נמי כיון דאיתכשר האי מבוי בלחי בשבת שעברה לא מפקינן ליה מהכשרו ואמרינן מגו לקולא, ויש שסוברין דההיא דסיכך על גבי מבוי שיש בו לחי דמכשר רבא במגו לאו לשבת בלחוד הוא דהיאך תהא אתמול פסולה והיום כשרה אלא הרי היא כשרה כל ז' ואף בחול מדין מגו שמכשירה בשבת לענין שבת מכשירה לענין סוכה כל ז', ומה שאמרו בסוכה יתירה סוכה דעלמא אסוכה דשבת דאלו סוכה דעלמא בעיא טפח שוחק, לאו היינו סוכה של חול שעל גבי מבוי שיש בו לחי, אלא סוכה כיוצא בה שעשאה על גגו או ברשות הרבים כגון סוכה שעל גבי מבוי ממש שהוכשר בלחי זה דלית לה מיגו דלא כשירה מכיון דלא קימא במבוי ממש, דע"כ לא שרי רבה אלא על מבוי ממש שהוכשר בלחי זה לענין שבת מיהו בהכי שרי אף בחול, וכן נראה דעת אלפסי ז"ל שהביא ההיא דסיכך על גבי מבוי שיש בו לחי כשרה ולא פירש שהיא כשרה לשבת בלבד אלא שהביא סתם, וכמו שדן דבריו רבינו הרמב"ן ז"ל, ואינו נכון בעיני מורי נ"ר, אלא ודאי רבה לא אכשר סוכה על גבי מבוי שיש בו לחי אלא במבוי הנכשר בלחי דוקא כדאמרן וכדמוכח לישני' דקאמר על גבי מבוי, ואפילו בזה לא הכשיר אלא בשבת בלבד אבל בחול פסולה, והיינו דאמרינן יתירה סוכה דעלמא אסוכה דשבת דסוכה דעלמא דהיינו של חול בעיא טפח שוחק וסוכה דשבת זו שהיא כיוצא בה סגי לה בלחי משום מגו, ודקשיא לך נימא מגו באיפכא לחומרא, הא ליתא דאוקומי מילתא על דין תורה לגבי שבת ולהכשיר סוכה עדיף טפי, דהא אקיל רחמנא בסוכה למכשר בה דופן טפח וכיון דאית לן מגו דיינינן ליה להקל בסוכה ולהעמיד שבת על דין תורה, וכן פירשתי לפני מורי נ"ר.

8 ומיהו בשבת דעלמא אסור לטלטל מדרבנן אלא תוך ד' מחיצות או ג' ולחי או קורה של מבוי, ויש לידון גם כן לעושה סוכה ברשות הרבים בג' מחיצות גמורות שמטלטלין תוכה בשבת במגו דרבה, וההיא דרבה עדיפא מהא דאע"ג דשלישית אינה גמורה לגמרי אמרינן מגו, וליכא לפרושי מילתא דרבה דאמר וכן לשבת בכי האי אנפא בעשה ברשות הרבים סוכה בצל ג' מחיצות גמורות אבל בשלישי טפח בלחוד לא אמרינן מגו כדסבר חד מרבנן דדרא, דהאי מימרא אמתניתא קאי דקתני ושלישי אפילו טפח ועלה קאמר וכן לשבת, כנ"ל.

9 איתיביה אביי דופן סוכה כדופן שבת. ועיקר הפירוש כדפרש"י דכי היכי דהתם שרינן שתי בלא ערב או ערב בלא שתי הכי נמי לענין סוכה, פירוש לפירושו סד"א דהכא דליכא אלא שתי דפנות נחמיר טפי קמ"ל, והיינו דקאמר ובלבד שלא יהיה בין קנה לחבירו ג' טפחים דליכא לבוד, אבל בתוספות פירשו דהא אתיא כמ"ד בעירובין שלא התירו שתי בלא ערב אלא בשיירה בלבד וקתני דבסוכה הקלו, ומאי דקאמ' כדופן שבת היינו דופן של שיירה, ול"נ. וא"ד דופן סוכה כדופן שבת להתירו מכל דבר אפילו הפסול לסכך כשם שהתירו דופן שבת שדינו כמוהו בכל ענייניו אלא שצריך ליזהר שלא יהיה בין קנה לחבירו ג' טפחים, ול"נ.

10 גירסת הספרים ויתירה שבת על הסוכה שהשבת אינה ניתרת אלא בעומד מרובה על הפרוץ מה שאין כן בסוכה. פרש"י דלא שרי לטלטול לענין שבת אלא בד' מחיצות ושלא יהא בהם פתחים הרבה מכל רוח שאין בהם צורת פתח שיהא הפרוץ מרובה, מה שאין כן בסוכה דסגי בשתים כהלכתן וג' אפילו טפח ואף על פי שיש בדפנות פתחים, דאי מצרפת להו בהדי אידך הוה ליה פרוץ מרובה על העומד, ואין לשונו מחוור דהא לענין שבת אפילו בשתים כהלכתן בלא שום פתח וג' טפח שהעומד מרובה על הפרוץ אסור הוא לטלטל, אלא בדופן ג' קיימינן דמתכשר לענין לענין סוכה אף על פי שיש בו מלבד צורת הפתח פרוץ מרובה על העומד כדפרישנא לעיל, מה שאין כן בשבת דלא שרי אפילו מדאורייתא במחיצה ג' עד שיהא עומד מרובה על הפרוץ דג' מחיצות שלימות בעינן מה שאין כן בזו דליכא אלא טפח שוחק וצורת פתח והפרוץ מרובה על העומד, והיינו דמקשינן מינה לרבה דשרי בשבת של סוכה בג' אפילו טפח, מאי לאו יתירה שבת דסוכה אסוכה דחול. דבשבת דסוכה לא סגי בג' טפח וסוכה דחול סגי ליה בהכי וקשיא לרבה, ופריק דהכי קאמר יתירה שבת דעלמא דליכא סוכה אשבת דסוכה דבשבת בעלמא בעינן ג' מחיצות שלמות ובשבת דסוכה מטלטלין בג' טפח כדין סוכה משום מיגו, ובודאי דלפרוקי פירכא לא הוה צריך כוליה האי ומסתייה דלישני ליה דהכי קאמר יתירה שבת אסוכה דעלמא דליכא שבת ואתיא לכ"ע, אלא דכיון דהוי קושטא כדרבה ניחא ליה לפרוקה כדרבה ממש, יתירה שבת דעלמא אשבת דסוכה דאמרינן מגו כדרבה, ואתי שפיר טפי לישנא דיתירה שבת על שבת מלמימר יתירה שבת על סוכה דהוו שני ד' מינין.

11 ופרכינן אי הכי ליתני יתירה סוכה דעלמא אסוכה דשבת. פי' בשלמא לדידי דפרישית רישא יתירה שבת אסוכה ולא אמרינן מגו להקל היינו דלא קתני יתירה סוכה דעלמא אסוכה דשבת דבסוכה דשבת נמי לא מקלינן לאכשורה בלחי ולא אמרינן מגו, אלא לדידך דאמרת דרישא הכי קאמר יתירה שבת דעלמא אשבת דסוכה דאמרי' מגו ליתני נמי מגו לר' מסוכה לסוכה, ופריק דלא איצטריך ליה למיתני דכיון דקתני דמסוכה קילתא לשבת חמירתא אמרינן מיגו להקל כ"ש משבת חמירתא לסוכה קילתא.

12 והא דאמר דסוכה דעלמא בעיא טפח שוחק, הא פרישנא דהיינו סוכה זו בחול, והוא דסגי לה בחול בטפח שוחק לאו היינו מבוי מפולש דהא קיימא לן דפס ד' ומשהו בעי, ואף על פי שיש לדחות דנקטי לה לרבותא אליבא דרב יהודה וכל שכן דהויא יתירה טפי אליבא דרבי סימון דבעי פס ד', א"כ היכי אמרינן דבשבת סגי לה בלחי מגו דמהני לענין שבת דהא מבוי מפולש לא מתכשרא בלחי, אלא שיש לומר דרבה לטעמיה דאמר בפ"ק דעירובין שאפילו מבוי שאינו ראוי לשיתוף דהיינו מפולש אם הכשירו בלחי הזורק לתוכו חייב אף על פי שאסור לטלטל בו וכי קאמר רבה שהיא כשרה בשבת דסוכה במגו ובלבד שלא יטלטל בה אלא בד' אמות, וכל זה דוחק, אבל הנכון דכשרה לגמרי קאמר ומטלטלין בכולה בשבת מיהת ובמבוי שאינו מפולש מיירי שיש בו ג' מחיצות שנכשר בלחי לענין שבת וזה לא סיכך בפנים סמוך לדופן האמצעי דאם כן הא איכא ג' מחיצות שלמות ותו לא בעי מידי להכשר סוכה, אלא שסיכך כלפי חוץ רחוק ד' אמות מדופן האמצעי על הלחי דאע"ג דסיכך על גבי מבוי מפולש בעי פס ד' ומשהו הכא סגי ליה בטפח שוחק דכיון שהוא סתום שאין יוצאין בו לרשות אחר כמאן דאיכא שתי דפנות דעריבן דמי, ולפ"ז סוכה שבתוך החצר מיתכשרא בטפח שוחק ושתי דפנות שלמות אף על גב דלא עריבן דלא גרע מעל גבי מבוי שאינו מפולש, אלא שיש לומר דלרבותא נקט תלמודא טפח שוחק כרב יהודה דמדינא הא נמי פס ד' ומשהו בעי בחול כרבי סימון, והראשון יותר נכון וכן דעת הגאונים ז"ל.

13 גופא אמר רבה סיכך על גבי מבוי וכו'. פי' ואתיא הא דרבה בין לדידיה לחי משום מחיצה בין לחי משום היכר דאע"ג דגבי סוכה מחיצות בעי' רח'מנא אפש' דופן ג' כל שיש לו שם דופן לשום דבר מכיון שהוכשר בשלישית טפח, ולפיכך הביאה רבינו אלפסי ז"ל בהלכותיו, מיהו בר מהכי הא אמרי התם ט"ו א' גבי לחי העומד מאליו אביי לטעמיה דאמר לחי משום מחיצה ורבינו ז"ל פסק כאביי בלחי דסבר דהיינו למ"ד של יע"ל קג"ם.

« ריטב"א על סוכה ו׳ ע״ב ריטב"א על סוכה ז׳ ע״ב »