ריטב"א על סוכה ו׳ ב

« ריטב"א על סוכה ו׳ ע״א ריטב"א על סוכה ז׳ ע״א »

1 דְּבַר תּוֹרָה, רוּבּוֹ וּמַקְפִּיד עָלָיו — חוֹצֵץ, וְשֶׁאֵינוֹ מַקְפִּיד עָלָיו — אֵינוֹ חוֹצֵץ. וְגָזְרוּ עַל רוּבּוֹ שֶׁאֵינוֹ מַקְפִּיד מִשּׁוּם רוּבּוֹ הַמַּקְפִּיד, וְעַל מִיעוּטוֹ הַמַּקְפִּיד מִשּׁוּם רוּבּוֹ הַמַּקְפִּיד.

2 וְלִיגְזַר נָמֵי עַל מִיעוּטוֹ שֶׁאֵינוֹ מַקְפִּיד מִשּׁוּם מִיעוּטוֹ הַמַּקְפִּיד, אִי נָמֵי מִשּׁוּם רוּבּוֹ שֶׁאֵינוֹ מַקְפִּיד!

3 הִיא גּוּפָא גְּזֵירָה, וַאֲנַן נֵיקוּם וְנִגְזֹר גְּזֵירָה לִגְזֵירָה?!

4 מְחִיצִין — הָא דַּאֲמַרַן. הָנִיחָא לְרַבִּי יְהוּדָה, אֶלָּא לְרַבִּי מֵאִיר — מַאי אִיכָּא לְמֵימַר?

5 כִּי אֲתַאי הִלְכְתָא — לְגוּד, וְלָבוּד, וְדוֹפֶן עֲקוּמָּה.

6 וְשֶׁאֵין לָהּ שָׁלֹשׁ דְּפָנוֹת.

7 תָּנוּ רַבָּנַן: שְׁתַּיִם כְּהִלְכָתָן, וּשְׁלִישִׁית אֲפִילּוּ טֶפַח. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: שָׁלֹשׁ כְּהִלְכָתָן, וּרְבִיעִית אֲפִילּוּ טֶפַח.

8 בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי? רַבָּנַן סָבְרִי: יֵשׁ אֵם לַמָּסוֹרֶת, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן סָבַר: יֵשׁ אֵם לַמִּקְרָא.

9 רַבָּנַן סָבְרִי: יֵשׁ אֵם לַמָּסוֹרֶת, ״בְּסֻכַּת״ ״בְּסֻכַּת״ ״בַּסֻּכּוֹת״ — הֲרֵי כָּאן אַרְבַּע.

10 דַּל חַד לְגוּפֵיהּ, פָּשׁוּ לְהוּ תְּלָתָא. שְׁתַּיִם כְּהִלְכָתָן, וַאֲתַאי הִלְכְתָא וּגְרַעְתַּהּ לִשְׁלִישִׁית וְאוֹקֵמְתַּהּ אַטֶּפַח.

11 רַבִּי שִׁמְעוֹן סָבַר: יֵשׁ אֵם לַמִּקְרָא, ״בַּסֻּכּוֹת״ ״בַּסֻּכּוֹת״ ״בַּסֻּכּוֹת״ — הֲרֵי כָּאן שֵׁשׁ, דַּל חַד קְרָא לְגוּפֵיהּ, פָּשׁוּ לְהוּ אַרְבַּע. שָׁלֹשׁ כְּהִלְכָתָן, אֲתַאי הִלְכְתָא וּגְרַעְתַּהּ לִרְבִיעִית וְאוֹקֵמְתַּהּ אַטֶּפַח.

12 וְאִי בָּעֵית אֵימָא: דְּכוּלֵּי עָלְמָא יֵשׁ אֵם לַמִּקְרָא, וְהָכָא בְּהָא קָמִיפַּלְגִי: מָר סָבַר: סְכָכָה בָּעֲיָא קְרָא, וּמָר סָבַר: סְכָכָה לָא בָּעֲיָא קְרָא.

13 וְאִיבָּעֵית אֵימָא: דְּכוּלֵּי עָלְמָא יֵשׁ אֵם לַמָּסוֹרֶת, וְהָכָא בְּהָא קָמִיפַּלְגִי: מָר סָבַר: כִּי אֲתַאי הִלְכְתָא — לְגָרֵעַ. וּמָר סָבַר: כִּי אֲתַאי הִלְכְתָא — לְהוֹסִיף.

14 וְאִיבָּעֵית אֵימָא: דְּכוּלֵּי עָלְמָא, כִּי אֲתַאי הִלְכְתָא — לְגָרֵעַ, וְיֵשׁ אֵם לַמָּסוֹרֶת. וְהָכָא בְּדוֹרְשִׁין תְּחִילּוֹת קָמִיפַּלְגִי: מָר סָבַר: דּוֹרְשִׁין תְּחִילּוֹת, וּמַר סָבַר: אֵין דּוֹרְשִׁין תְּחִילּוֹת.

15 רַב מַתְנָה אָמַר: טַעְמֵיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן מֵהָכָא: ״וְסוּכָּה תִּהְיֶה לְצֵל יוֹמָם מֵחוֹרֶב וּלְמַחְסֶה וּלְמִסְתּוֹר מִזֶּרֶם וּמִמָּטָר״.

16 וְאוֹתוֹ טֶפַח הֵיכָן מַעֲמִידוֹ? אָמַר רַב: מַעֲמִידוֹ כְּנֶגֶד הַיּוֹצֵא.

17 אָמְרִי לֵיהּ רַב כָּהֲנָא וְרַב אַסִּי לְרַב:

פירוש ריטב"א על סוכה ו׳ ב

1 והא דאמרינן דבר תורה רובו ואינו מקפיד עליו אינו חוצץ. לא תימא דדוקא בשערו אבל בגופו אפילו רובו שאין מקפיד עליו חוצץ שזה אינו אלא אף בגופו נמי, וכן מוכח ביבמות בפירוש גבי נכרית מעוברת שנתגיירה בנה אין צריך טבילה דפרכינן אמאי אילימא מדר' יצחק הני מילי רובו אבל כולו לא, ולא אקשי' דעדיפא מינה דהני מילי שערו אבל גופו אפילו ברובו חוצץ, אלא ודאי שרוב גופו ורוב שערו שוין בדין זה, וכן פי' בתוספות, ועיקר.

2 וליגזור על מיעוטו וכו'. פי' אמאי לא גזרינן מיעוט אטו מיעוט, אי נמי אינו מקפיד אטו אינו מקפיד.

3 תנו רבנן שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח. פי' שתים כהלכתן שיש בכל אחת מהן שיעור שלם, אבל אין במשמע הלשון דליהוו עריבן דהא איכא מאן דמכשר לקמן אע"ג דלא עריבן, ולא משמע דפליג אדרבנן אלא כדאמרן, מיהו תלמודא מפרש לקמן דבעי' שתי דפנות דעריבן.

4 ר' שמעון אומר שלש כהלכתן ורביעית אפי' טפח. פי' לכולי עלמא גמירי דחדא מדופני סוכה טפח והכי רהטא כולה שמעתין.

5 במאי קא מיפלגי רבנן סברי יש אם למסורת. בסכות בסכת בסוכות הרי כאן ד'.

6 דל חד לגופה. פי' חד קרא דהיינו בסכות קמא, והא דלא פריש למימר דל חד קרא כדפריש בדר' שמעון, משום דלרבנן כיון דדרשי מסורת כוליה בסכות חד הוא אבל בדר' שמעון דדריש מקרא ומשמע תרתי אילו אמרינן דל חד הוה משמע חדא סוכה ומשתיירי חמשא דל חד מינייהו משמע תרי ולהכי איצטריך למימר דכולי בסכות קמא מידריש לגופיה, וכי תימא ואמאי דריש כולי בסכת קמא לגופיה, לימא דכיון דיש אם למסורת שתי סכות משמע חדא מינייהו לגופיה ואידך לדופן והוו להו חמשה, הא ליתא דכולי בסוכות קמא לגופיה מיצטריך דהא לא מצינן למכתב ולמקרי בסכת דלא כלום הוא, ולא מצי נמי למכתב בסוכה תשבו דמשמע שיהא חובה שישבו כל ישראל בסוכה אחת ולהכי כתב בסכות כולי לגופיה כנ"ל.

7 ואי בעית אימא דכולי עלמא יש אם למקרא והכא בהא קא מיפלגי מר סבר סככה בעיא קרא. פי' רבנן סברי סככה בעיא קרא ואינה במשמע בסכת קמא דכתיב לגופיה דההיא למצות סוכה בכלל איצטריך, הילכך דל חד קרא לגופיה דכוליה מיצטריך להכי כדכתיבנא, פשו להו תרי בסכות דהוו להו ארבע, דל חד מינייהו לסככה דהא ודאי לא מיצטריך כולי חד קרא לסככה דהא שפיר מצי למכתב ולמקרי סכות נדצ"ל סוכת לסככה הילכך כי כתב וקרי בסכות למדרש מינייהו תרתי הוא חד לסככה וחד לדופן.

8 ור' שמעון סבר סככה לא בעיא קרא. פי' דבההוא דכתיב לגופיה יש במשמעו ממילא חיוב סכך דלא סגיא בלאו הכי וכולה חדא מילתא, ואין בזה משום אין דורשין תחלה כדלקמן, דהתם הוא למדרשיה לדופן שאינו במשמע הלשון מסתמא אבל עיקר לשון סוכה היינו סככה, מיהו בסמוך אמרינן דר' שמעון אפילו דורשין תחלות אית ליה מיהו לאו חדא טעמא הוא בהדי האי כדכתיבנא, כנ"ל.

9 ואי קשיא לך דהכא אמרינן דר' שמעון דריש מקרא או ומסורת ואילו התם קידושין י"ח א' גבי המוכר בתו לשפחות א"ר שמעון שאינו מוכרה לא לשפחות אחר שפחות ולא לשפחות אחר אישות ופרישנא טעמא משום דדריש מקרא ומסורת דדריש בבגדו בה כיון שבגד בה שוב אינו רשאי למוכרה ודריש נמי כיון שפירש טליתו עליה, הא לא קשיא דהתם הוא דאפשר למדרשינהו תרוייהו ולא סתרי אהדדי אבל הכא דלא אפשר אלא למדרש או מקרא בלחוד או מסורת בלחוד דריש חד מינייהו, ורבנן סברי דהתם נמי לא דרשינן אלא חד מינייהו כדאיתא במס' קידושין בפ"ק.

10 ואי בעית אימא הלכתא לגרע והכא בהא קא מיפלגי מר סבר דהיינו רבנן אין דורשין תחלות, ומר סבר דהיינו ר' שמעון דורשין תחלות, והשתא קיימינן לפירוקא בתרא דאמרינן דלכולי עלמא יש אם למסורת דבהא נמי אתיא שפיר דר' שמעון משום דסבר דורשין תחלות וסבר נמי דסככה לא בעיא קרא וכולהו ד' הוו לדפנות ואתאי הלכתא וגרעיתיה לדפנות ואוקימתיה אטפח, ורבנן סברי דסככה לא בעיא קרא מיהו אין דורשין תחלות לדפנות דל חד קרא לגופיה פשו להו תלת לדפנות.

11 והא דאיפליגו הכא בדורשין תחלות, קשיא לן דבפ"ק דסנהדרין דאיפליגו בית שמאי ובית הלל בכל הניתנין בחטאת במתנה אחת אם כשרים אם לאו ופליגי בקרנות קרנות אי דרשינן מקרא או מסורת ואמרינן דלכולי עלמא דורשין תחלות, י"ל דשאני התם דשני קרא בדיבוריה דלא הוה ליה למיכתב אלא קרן אבל הכא ליכא למימר דשני קרא בדיבוריה דהא לא מצי למכתב ולמיקרי בסכת ולא בסוכה וכדכתיבנא.

12 וטעמא דרבי שמעון מהכא וסוכה תהיה לצל יומם מחורב וגו'. רש"י ז"ל פי' אימתי היא מחסה מזרם וממטר בשיש לה ד' דפנות ואתאי הילכתא וגרעיתה לרביעית אטפח, אבל בירושלמי דייק מדכתיב לצל ולמחסה ולמסתור מזרם וממטר דהוו להו חמש דל חד מינייהו לסככה פשו להו ד' לדפנות אתאי הילכתא וגרעיתה לרביעית ואוקימתא אטפח.

13 אותו טפח היכן מעמידו אמר רב מעמידו כנגד היוצא. פירשו בו שמעמידו כנגד סוף אחת מן הדפנות בקרן הרוח הפרוץ כגון זה ציור 1 או כגון זה ציור 2 וכן נראה מפי' רש"י ז"ל שכתב היוצא מקום שהמחיצה כלה לכל רוח שירצה, אע"פ שלשונו סתום בזה, ורב כהנא ורב אסי דפרכי ליה שיעמידנה כנגד ראש תור היינו שיעמידנו באלכסון בקרן הפרוץ נוטה לשניהם כדי שיתחבר לכל אחד ואחד ויראה כאלו סותם הכל עד סוף שתי הדפנות והוא בארבע דפנות כגון זה ציור 3, ואחרים פירשו שמעמידו כנגד היוצא בסוף אחת משתי הדפנות השלמות כנגד הדופן השני שהוא יוצא כגון זה ציור 4 או כגון זה ציור 5

14 ורב כהנא ורב אסי שיעמידנו כנגד ראש תור שלא יהא אותו טפח הולך ביושר אלא נוטה באלכסון כלפי סוף הדופן השני כאלו סותם הכל כגון זה ציור 6 או כגון זה ציור 7.

16 ויש מרכיבין שתי הלשונות משום דבפ' המוכר את הבית אמרינן מכר לו מצר אחד ארוך ומצר אחד קצר אמר רב לא קנה ארוך אלא כנגד הקצר ופרכי לה רב כהנא ורב אסי וליקני לה כנגד ראש תור, ומצר אחד ארוך ומצר אחד קצר דהתם היינו כגון זה ציור 8, ואם אתה אומר שכן מציירין אותו בכאן לרב הכא נמי בטל הטפח את הארוך שכנגדו ואין שכנגדו נידון אלא בטפח, אלא ודאי דרב בסוף כלשון הראשון כאן מופיע ציור 9 כדי שיהא קונה כל הדופן הארוך באי זה רוח שירצה, ומאי דפרכי רב כהנא ורב אסי הכא שיעמידנו כנגד ראש תור כלומר היינו כעין ראש תור דהתם וכך אמרו לו מה שאתה מרחיקו מן הכותל ונותנו בסוף הרוח כנגד היוצא אינך צריך לכך שאפי' אתה סומך אותו לדופן כדרך הפי' השני כגון זה ציור 10, דינו הוא שיקנה ראש תור מסוף הקצר עד סוף הארוך ושתיק רב, ועוד נשתבשו ופירשו פירושין כי היכי דתיתי שפיר הא דרב כההיא דהתם, ואת הכל ישא רוח, דהא לא דמיא הא דהכא לההיא דהתם בענינ' כלל, דאילו התם במידי דהקנאה כולה מילתא תליא בדעתו של מקנה וידו של קונה על התחתונה ליטול בפחות שבמצרים ולפיכך היה סובר רב כי כשמצר לו מצר אחד ארוך ומצר אחר קצר ביטל הקצר את הארוך ולא קנה הארוך אלא כנגד קצר לפום פרושי וציורי דכתיבנא התם, ורב כהנא ורב אסי שלא ביטל אלא שקונה כנגד ראש תור, אבל הכא דופני סוכה דאכשר רחמנא בשתים כהלכתן ושלישית טפח כאלו הכל סתום היכי שייך לומר ביטול ומיהוא המתכוין לבטל הארוך שלא יקנה אלא כנגד הקצר אדרבה דין תורה שיהא הטפח הקצר קונה וסותם כמו הארוך דאי לא למאי אתאי הלכתא ואוקימתה אטפח הא ודאי לא אתאי לחסר הדופן השלם אלא להשלים לעשות דופן שלישית, ואלו דברים ברורים.

17 ולשון רש"י ז"ל עיקר ונכון, ואתי שפיר לישנא דכנגד היוצא וכנגד ראש תור, כי כנגד היוצא משמע כנגד סוף הדופן היוצא לחוץ שאינו מחובר, וכן כנגד ראש תור הוא כשסותם באלכסון מסוף דופן לסוף דופן כגון זה ציור 11, ובכאן אמ' שיעמידנו כנגד אותו ראש תור בסוף מזרחית צפונית הפרוץ על הדרך שציירנו למעלה ציור 3 שדומה לאלכסון של ראש תור ונראה כסותם שתי רוחות הפרוצות וכאילו יש כאן שתי דפנות אחרות.

19 ואמרינן דשתיק רב, ולא ידענו שתיקה זו אי משום דאודי אי משום דלא חש לדבריהם ואינם ראויין לתשובה, ובודאי טפי הוה משמע לשון הודאה כי הם חברים שאינם מזלזלין בכבוד חביריהם ולא איתמר דשתיק משום דלא חאיש אלא כשתלמיד מקשה והרב שותק, אבל רב כהנא ורב אסי לגמריה דרב הוו צריכי לסבריה לא הוו צריכי, ובמס' ב"ק אמרינן גבי אמר שמואל אין שמין לגנב ולא לגזלן ואני או' אין שמין אף לשואל ואבא מודה לי דההוא גברא דשאיל נרגא מחבריה תבריה אתא לקמיה דרב א"ל זיל שלים ליה נרגא מעליא אלמא אין שמין ופרכינן אדרבה כיון דאמרי ליה רב כהנא ורב אסי לרב דינא הכי ושתיק אלמא שמין פי' דאודיי אודי ליה אלמא שתיקת רב לרב כהנא ורב אסי הודאה היא, והכי נמי משמע בפ' אי זהו נשך גבי פלוגתא דרב ושמואל בספינה דאגרא ופגרא, ואף כאן הוה אפשר לדון יותר דאודי להו רב אלא דכיון דחזינן לשמואל משמיה דלוי ולכולהו דבי מדרשא דמורו כרב ולא חיישי לדברי רב כהנא ורב אסי משמע דרב לא שתיק לרב כהנא ורב אסי משום דאודי אלא משום דלא חש לדבריהם כדברי הרב בעל המאור ז"ל, דסבירא להו דכיון דרחמנא אוקימתא אטפח הרי היא כדופן גמורה ולא בעי' ראש תור וכיון דכן טפי חזי למסמכה לאחד מן הכותלים ולא שתהא רחוקה ויחידית בפני עצמה.

20 ומיהו לענין הלכתא לית לן אלא כר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי דאמר עושה טפח שוחק ומעמידו בפחות מג' סמוך לדופן וכדרבא דאמר וצריכא נמי צורת פתח, ולההוא פירושא דמפרשי כנגד היוצא סמוך לסוף אחת הדפנות אפשר היה לומר דר' יהושע בן לוי אדרב ולוי ודבי מדרשא אלא דקא מפרש דלאו סמוך לדופן ממש אלא בפחות מג' סמוך לו, אלא דלישנא משמע דפליג מדקאמר ור' סימון ואיתימ' ר' יהושע בן לוי אמר ולא קאמרי' אמר ר' סימון ואיתימ' ר' יהושע בן לוי, ובהכי סליקא לה שמעתא שפיר בס"ד, כנ"ל.

« ריטב"א על סוכה ו׳ ע״א ריטב"א על סוכה ז׳ ע״א »