ריטב"א על שבועות ט״ז

מהדורה: חידושי הריטב"א, לבוב תקפז

ריטב"א על שבועות ט״ו ע״ב » « ריטב"א על שבועות י״ז ע״א

1 שבועות פתח ↗

רַב נַחְמָן אָמַר ״בְּאַחַת מִכׇּל אֵלּוּ״ תְּנַן – קָסָבַר: קְדוּשָּׁה רִאשׁוֹנָה קִידְּשָׁה לִשְׁעָתָהּ וְלֹא קִידְּשָׁה לֶעָתִיד לָבֹא, וְעֶזְרָא קַדּוֹשֵׁי קַדֵּישׁ אַף עַל גַּב דְּלָא הֲווֹ אוּרִים וְתוּמִּים.

2 שבועות פתח ↗

אֵיתִיבֵיהּ רָבָא לְרַב נַחְמָן: ״כֹּל שֶׁלֹּא נַעֲשֵׂית בְּכׇל אֵלּוּ״! תָּנֵי: ״בְּאַחַת מִכׇּל אֵלּוּ״.

3 שבועות פתח ↗

תַּנָּאֵי הִיא; דְּתַנְיָא, אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: שָׁמַעְתִּי כְּשֶׁהָיוּ בּוֹנִין בַּהֵיכָל, עָשׂוּ קְלָעִים לַהֵיכָל וּקְלָעִים לָעֲזָרוֹת. אֶלָּא שֶׁבַּהֵיכָל בּוֹנִין מִבַּחוּץ, וּבָעֲזָרוֹת בּוֹנִין מִבִּפְנִים.

4 שבועות פתח ↗

אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי: מִמַּאי? דִּלְמָא דְּכוּלֵּי עָלְמָא קְדוּשָּׁה רִאשׁוֹנָה קִידְּשָׁה לִשְׁעָתָהּ וְקִידְּשָׁה לֶעָתִיד לָבֹא, וּמָר מַאי דִּשְׁמִיעַ לֵיהּ קָאָמַר, וּמָר מַאי דִּשְׁמִיעַ לֵיהּ קָאָמַר. וְכִי תֵּימָא: קְלָעִים לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר לְמָה לִי? לִצְנִיעוּתָא בְּעָלְמָא.

4 חגיגה פתח ↗

מִפְּנֵי שֶׁקְּדוּשָּׁה רִאשׁוֹנָה קִדְּשָׁה לִשְׁעָתָהּ וְלֹא קִדְּשָׁה לְעָתִיד לָבֹא, וְהִנִּיחוּם כְּדֵי שֶׁיִּסְמְכוּ עֲלֵיהֶן עֲנִיִּים בַּשְּׁבִיעִית.

4 בבא מציעא פתח ↗

בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי? בְּדִשְׁמוּאֵל, דְּאָמַר שְׁמוּאֵל: הֶקְדֵּשׁ שָׁוֶה מָנֶה שֶׁחִילְּלוֹ עַל שָׁוֶה פְּרוּטָה – מְחוּלָּל. מָר אִית לֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל, וּמָר לֵית לֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל.

5 שבועות פתח ↗

אִיבָּעֵית אֵימָא: תְּרֵי תַּנָּאֵי אַלִּיבָּא דְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל בַּר יוֹסֵי; אִיבָּעֵית אֵימָא: חֲדָא מִינַּיְיהוּ רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר יוֹסֵי אַמְרַהּ. דְּתַנְיָא, רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר יוֹסֵי אוֹמֵר: ״אֲשֶׁר לוֹא חֹמָה״ – אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹ עַכְשָׁיו וְהָיָה לוֹ קוֹדֶם לָכֵן.

6 שבועות פתח ↗

נִטְמָא בָּעֲזָרָה וְנֶעֶלְמָה מִמֶּנּוּ טוּמְאָה וְכוּ׳. טוּמְאָה בַּעֲזָרָה מְנָלַן? אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר: ״אֶת מִשְׁכַּן ה׳ טִמֵּא״, וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר: ״כִּי אֶת מִקְדַּשׁ ה׳ טִמֵּא״; אִם אֵינוֹ עִנְיָן לְטוּמְאָה שֶׁבַּחוּץ, תְּנֵהוּ עִנְיָן לְטוּמְאָה שֶׁבִּפְנִים.

7 שבועות פתח ↗

8 שבועות פתח ↗

9 שבועות פתח ↗

וּקְרָאֵי מְיַתְּרִי?! הָא מִיצְרָךְ צְרִיכִי! דְּתַנְיָא, רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: אִם נֶאֱמַר ״מִשְׁכָּן״, לָמָּה נֶאֱמַר ״מִקְדָּשׁ״? וְאִם נֶאֱמַר ״מִקְדָּשׁ״, לָמָּה נֶאֱמַר ״מִשְׁכָּן״? אִילּוּ נֶאֱמַר ״מִשְׁכָּן״ וְלֹא נֶאֱמַר ״מִקְדָּשׁ״, הָיִיתִי אוֹמֵר: עַל מִשְׁכָּן יְהֵא חַיָּיב – שֶׁהֲרֵי מָשׁוּחַ בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, וְעַל מִקְדָּשׁ לֹא יְהֵא חַיָּיב. וְאִם נֶאֱמַר ״מִקְדָּשׁ״ וְלֹא נֶאֱמַר ״מִשְׁכָּן״, הָיִיתִי אוֹמֵר: עַל מִקְדָּשׁ יְהֵא חַיָּיב – שֶׁהֲרֵי קְדוּשָּׁתוֹ קְדוּשַּׁת עוֹלָם, וְעַל מִשְׁכָּן לֹא יְהֵא חַיָּיב. לְכָךְ נֶאֱמַר ״מִשְׁכָּן״, לְכָךְ נֶאֱמַר ״מִקְדָּשׁ״.

10 שבועות פתח ↗

10 עירובין פתח ↗

אַשְׁכְּחַן מִשְׁכָּן דְּאִיקְּרִי מִקְדָּשׁ, וּמִקְדָּשׁ דְּאִיקְּרִי מִשְׁכָּן. דְּאִי לָא תֵּימָא הָכִי, הָא דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: שְׁלָמִים שֶׁשְּׁחָטָן קוֹדֶם פְּתִיחַת דַּלְתוֹת הַהֵיכָל — פְּסוּלִין, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּשְׁחָטוֹ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד״ — בִּזְמַן שֶׁפְּתוּחִין וְלֹא בִּזְמַן שֶׁהֵן נְעוּלִים, וְהָא כִּי כְתִיב הָהִיא, בְּמִשְׁכָּן כְּתִיב! אֶלָּא, אַשְׁכְּחַן מִקְדָּשׁ דְּאִיקְּרִי מִשְׁכָּן וּמִשְׁכָּן דְּאִיקְּרִי מִקְדָּשׁ.

11 עבודת המלך על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פתח ↗

משעה שיכבוש פניו בקרקע נסקל. עי' תוס' שבועות ט"ז ד"ה קידה שהקשו הא מצינו קראי טובא דכתיב אפים גבי השתחויה הרי דהשתחויה היא על אפים, ותרצו דמגמ' ילפינן דקידה על אפים ועי' ריטב"א שם כתב ג"כ הכי ועי' תוס' מגילה כ"ב וברכות ל"ה ומהרש"ל ורש"א ז"ל שם דהשתחויה כוללת שני אופנים אם על אפים כמו קידה והיינו שיכבוש פניו בקרקע או פישוט ידים ורגלים, וזולת כבישת פנים בקרקע ופישוט ידים ורגלים אין זה השתחויה, ואלו הם דברי רבנו כאן דעכ"פ בעי כבישת פנים בקרקע כעין קידה, וזהו מה שרמזנו לעיל בה"ז דבעי רבנו הטיה על צדו כדי שלא ידביק פניו באבן משום דגם זה הוא בגדר השתחויה, וכבר עמד ע"ז גם הרב סדר משנה ז"ל. והנה נתבאר כאן איסור השתחויה על הרצפה לה', אבל לא נתבאר איך הדין אם פשט ידיו ורגליו על הרצפה שלא לשם ה', כגון שהשתחוה כן לאדם או באופנים אחרים, שהרי מכיון שפשט ידיו ורגליו הרי זהו השתחויה, ומדברי רבנו שכתב אע"פ שהוא משתחוה עליה, לשם לוקה, אין ללמוד דמכ"ש אם השתחוה שלא לשם ה', דכוונת רבנו הוא דמכ"ש אם עשה כן לשם עכו"ם, וכן ממ"ש רבנו כל המשתחוה לה' על האבנים המפוצלות ג"כ אין ראיה שהרי סיים אבל לעכו"ם וכו' וכתב לי בן גיסי חביבי הגאון הצעיר שיחי' שבכת"י ברלין הנוסחא ואינו לוקה עד שיפשוט ידיו ורגליו לה' על האבן. ומבואר דדוקא במשתחוה לה' הוא דאיכא איסורא אבל לא בפישוט ידים ורגלים שאינו בכונת השתחויה לה' או להיפך וצריך עוד בירור.

1 בא' מכל אלו תנן ופי' שאין האחרות מעכבות אבל למצוה בעינין כולהו כדכתיב וכן תעשו. ועזרא זכר בעלמא הוא דעבד פי' הא לא"ה היו מעכבות כולם ואע"ג דלא אפשר כי לא היה שם מלך ולא אורים ותומים ואע"ג דלא הוו אורים ותומים וה"ה שלא היה להם מלך ישראל אלא נקט אורים ותומים שלא היו כלל בבית שני שהם מה' דברים שחסרו שם וא"ת ואכתי מנ"ל דסגי באחת דהא בבית שני נהי דלא הוו אורים ותומים ולא מלך אידך כולהו הוו התם וי"ל דכיון דאפיקתיה לוכן תעשו מכלהו ה"ה אפי' באחת:

2 איתיביה רבא לרב נחמן כל שלא נעשית וכו' ואע"ג דאינהו על המשנה ממש נחלקו אותבא מינה גופא לומר דלישנא לא משמע כוותיה. תני בא' מכל אלו פי' וכעין מש"ה אל תטמאו בכל אלה שפי' אפי' באחת מכל אלה כדאיתא בסוף מכות ודקארי לה סבר שאין דרך המשנה לסתום כך כמו המקרא. תחתונה נתקדשה בכל אלו פי' בבית ראשון שהיו שם כולם ועליונה לא נתקדשה בבית ראשון כלל אלא שבני גולה בימי עזרא קדשוה ה"ג וכן הוא בתוס' וכן הגיה רש"י ז"ל כאן תחתונה שהית' קדושת' גמורה נכנסים ע"ה לשם ואוכלין שם קדשים קלים אבל לא מעשר שני וחברי' אוכלין שם מעשר שני וקדשים קלים פי' דאע"ג דמעשר שני הו"ל קדשים קלים מ"מ לגבי מעשר שני לא היו מביאים נפשם עמ"ה לבית הספק לפי שהיה חמור בעיניהם מפני שמתודין עליו לפני ה' דהא רוב ע"ה מעשרין הם וכתיב נמי ואכלת לפני ה' אלהיך ובעי לפני ה' כל מה דאפשר אבל לגבי קדשים קלים דלא חמירי להו הוו מביאין נפשם לבית הספק כסבורין שקדושת בני גולה קדושה וכדרך פי' רש"י ז"ל:

3 תנאי היא פי' וס"ל כר"א דאמר לא קדשה לעתיד לבוא ועזרא לקדוש גמור עבד דמקצתם והא דמוקים נפשיה רב נחמן כר"א דהוא שמותי במקום ר' יהושע י"ל דאיהו ס"ל דבהא הלכתא כר"א דהא ר"א נמי תלייא באשלי אחריני נמי שאמר שמעתיה:

4 דכ"ע קדושה א' קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא איכא למידק היאך אפשר לומר כן לר"א שהרי שנינו במסכת ידים אותו יום נכנס ר' יוסי בן דרמסקית אצל ר"א וא"ל ר"א מה חדוש היה היום בב"המ א"ל נמנו וגמרו עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית וכו' בכה ר"א ואמר סוד ה' ליראיו לך אמור להם אל תחישו למניניכם כך מקבלני מרבי"בז שקיבל מרבו ורבו מרבו הלכה למשה מסיני עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית ע"כ ובמס' חגיגה מייתי לה בברייתא ואמרינן עלה לפום מאי דאשכחן ברובא דנוסחי מה טעם הרבה דרכים כבשום עולי מצרים ולא כבשום עולי בבל והניחום כדי שיסמכו עליהם עניים בשביעית לפי שקדושה א' קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבא ויש מתרצין דהתם לענין קדושת הארץ למעשרות ולשביעית אבל לענין הבית אפשר דס"ל קדשה לעתיד לבא דנפקא ליה מאשר לו חומה כדאמרינן בשלהי שמעתין וא"ת וא"כ היכי הדר בסמוך אלא מהא דתניא אר"י וכו' דדילמא שאני התם דהוי קדושת הארץ וי"ל דהתם נמי הכי אמרי' דודאי לית לך ראיה מקדושת הארץ ממש מאן דס"ל כוותך ואם יש לך להביא ראיה אינו אלא מקדושת הארץ ושתלמוד ממנה לקדושת הבי' מארץ ושתאמר שאין חלוק ביניהם לענין זה ובדין הוא דלייתי לה מההיא דמס' ידים דר"א גופיה אלא דניחא ליה בדר"י בר' יוסי משו' דר"א שמותי כנ"ל ומיהו אשכחן קצת נוסחי דל"ג ליה במסכת חגיגה ואף לנוסחא שאמרנו אומר ר"ת ז"ל שאותו הלשון שאמר שם בחגיגה לא לדר"א אמרוה שהרי לא הוזכר כלל במשנת מס' ידים אלא תלמודא הוא דמסיק דס"ל שכן הלכה אבל לר"א אין הטעם אלא מפני שסובר דעמון ומואב חוצה לארץ לענין זה ממש שאפילו בקדושה אחת לא קדשוה אלא שחכמים ונביאים הראשונים הנהיגו בהם מעשרות מפני שקרובים לארץ ולא חייבו בהם שביעית כדי שיסמכו בהם עניים בשביעית ותדע שכן אמרו במשנת ידים על זה אמר ר"ט מצרים חוצה לארץ ועמון ומואב חוצה לארץ ותנן נמי מצרים מעשה חדש ובבל מעשה ישן והנדון שלפנינו דהיינו עמון ומואב מעשה חדש כלומר מזמן קרוב הונהגו בו במעשרות מדבריהם מצרים מעשה זקינים ובבל מעשה נביאים והנדון שלפנינו מעשה זקינים ומ"ש ר"א הלכה למשה מסיני כעין הלכה למשה מסיני קאמר א"נ כי מהלכה למשה מסינו לא קדשוה בקדושה ראשונה כדי שיסמכו עליהם עניים בשביעית וגם גירסת הספרים שבמסכת חגיגה יש להלום גם לר"א ודרך דוגמא אמרו כן שלא נדמה אם לא קדשום עולי מצרים והניחום שהרי גם בעולי בבל יש הרבה כרכים שכבשום עולי מצרים ולא כבשום עולי בבל כדי שיסמכו עליהם עניים בשביעית וא"ת והיאך אפשר לומר כי עמון ומואב חוצה לארץ והלא אמרו כי עמון ומואב טהרו בסיחון ועוד היאך נמנו וגמרו שאין שביעית נוהגת בעמון ומואב והלא שנינו שלש ארצות לביעור יהודה ועבר הירדן וגליל ועבר הירדן היינו ארץ סיחון ועוג י"ל דמקומות יש בעמון ומואב ובכאן אנו מדברין מאותו מקצת עמון שלא טהרו בסיחון עוד תיקשי שהרי מצינו לר"א במשנת מסכת תרומות ומייתי לה תלמודא בפ"ק די"ט בענין ליטרא קציעות דס"ל לר"א עיגול בעיגולין עולה ומשמע בפרק הערל דמאן דס"ל הכי ס"ל תרומה בזמן הזה דרבנן משום דלא קדשה לעתיד דאמרינן התם א"ל לר"י מסברת תרומה בזמן הזה דרבנן א"ל אין שאני שונה עגול בעיגולין עולה אלמא מאן דסבר הני ס"ל לא קדשה לעתיד לבא ולאו קושייא היא דהתם אמרינן בהדיא דאיכא מ"ד עיגול בעיגולים עולה אפי' בתרומה דאוריית' משום דלא חשיב שדרכו לימנות ועוד דמשנת ר"א אפשר לאוקומה בתרומת פירות דרבנן ואפילו כשתמצא לומר קדשה לעתיד לבא ור"י ה"ק התם אני שונה עיגול בעיגולים עולה בכל דבר אפילו בדגן תירוש ויצהר שהם דאורייתא ולפיכך ס"ל דתרומה בזמן הזה דרבנן דההיא דר"י משום דס"ל כל שדרכו לימנות שנינו כדאיתא התם מצטריך לומר כיון דעיגול בעיגולים עולה. ואיכא למידק מההיא דאמרינן פרק קמא דיום טוב כרם רבעי הי"ל לר"א וביקש להפקירן לעניים ופירוש רש"י ז"ל שם משום דקסבר קדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבוא וכן נראה שאל"כ מה היה מפקיר לעניים כיון שלא היה אפשר לאוכלו בירושלים וכ"ת שיפדו אותו מה הרויחו לפדותו בשויו דהא דאמר שמואל הקדש מנה שחללו על שוה פרוטה מחולל הנ"מ בדיעבד אבל לכתחלה לא כדאיתא בערכין ובפרק הזהב ואלו הכא קס"ד מעיקרא לומר דלר"א לא קדשה לעתיד לבוא וי"ל דלאו הכרחא הוא דהא איכא למימר שלא קדשה לעתיד לבא ויוכולין היו לפדותם בשוה פרוטה אפילו לכתחלה שלא אמרו לכתחלה אלא בזמן בית המקדש דאפשר לנהוג בו קדושה וכדמוכח בערכין מן ההוא דאחרימנהו לנכסיו וא"ל דלישקול ד' זוזי ולפרקינהו ועוד י"ל דשמעתין לענין קדוש' ראשונה אבל לענין קדושה שנייה מודה הוא דקדשה לע"ל כר' יוסי דסדר עולם דאמר קדוש' ראשונה ושנייה יש להם שלישית אין להם:

5 אשר לו חומה אע"פ שאין לו עכשיו והיה קודם לכן פי' נקטינן ממשמעותה דקרא דאלו פשטה בימי משה ודרש אשר לו חומה עכשיו ראשון ואע"פ שלא יהיה לו לאחר כן ור"י נקיט לה לפום שעתיה והכל ענין א':

6 נטמא בעזרה פי' מתני' בטומאה שאירעה בפנים דאיתבה נמי קרבן עולה ויורד כשישבה העלם טומאה או העלם מקדש דומיא דטומאת חוץ ובגמרא מפרש מהיכא אתייא לן ומסתמא מתני' רבי היא דומיא דריש פרקין דמחייב על העלם טומאה ועל העלם מקדש ומיירי נמי בדאיכא ידיעה בתחלה קודם העלם או ידיעה גמורה או ידיעת בית רבו והקשו בתוס' אמאי לא קתני לעיל שתים שהן שש שהרי נתוספו בכאן שתים העלם טומאה והעלם מחדש ג"כ ותירצו דלא מיירי תנא לעיל אלא בטומאה דשכיחא דהיינו טומאת חוץ ועוד יש לומר דטומאת חוץ וטומאת פנים חדא חשיב לה במניינה דשם טומאה א' היא אפילו למאי דלא אמר הכי בריש פרקין התם הוא בקדש ומקדש אבל חוץ ופנים כחדא חשיב ליה כנ"ל:

7 טומאה בעזר' מנ"ל פי' אע"ג דגמירי שהייה לטומא' שאירעה בפנים מההיא גמרא ליכא למגמר לא מלקות ולא כרת דאיכא למימר לאיסורא בעלמא גמירי לה כמו שפי' בתוס' הלכך אצטריך קרא ללמד על המלקות ולא ועל הכרת ולא ועל הקרבן ואצטריכא גמ' לשיעור שהייה:

8 אמר ר"א כתוב אחד אומר את משכן י"י טמא וגו' עד תנהו לענין טומאת שבפנים והקשו בתוס' עונש שמעי' אזהרה מנין דאי מולא יטמאו את מחניהם ההיא בטומאת שבחוץ משמע לפום מה שפירוש רש"י ז"ל ותירצו דודאי מקמי דאייתר האי קרא לכרת לטומאת בבפנים לא הוה משמע לן קרא דלא יטמאו את מקניהם אלא בטומאת חוץ דהכי משמע פשטה שלא יטמאוה בכניסתם ודומיא דכתיב ואל המקדש לא תבא אבל השתא דאייתר האי קרא לכרת שפיר משמע ולא יטמאו את מחניהם אפילו בטומאת פנים נמי דומיא דכתיב בפ' וישלחו מן המחנה ומיהו מעיקרא בין אאזהרה בין אכרת מיבעיא ליה עוד פי' דאפי' מעיקרא לא מיבעיא ליה מידי באזהרה דשפיר הוה משתמע לא יטמאו את מחניהם בתרווייהו מטעמא דפרישנא וכרת הוא דהוה מיבעיא לי' דכיון דכתי' בה ואיש אשר יטמא ולא יתחטא משמע שהי"ל להתחטא כדי שלא יטמא מקדש ואפשר שאף רש"י ז"ל לא נתכוון לומר דלא יטמאו בטומאת חוץ משמע אלא לפום פשטיה ומקמי דאייתר לן קרא לכרת אבל למסקנא מודה דמשמע בו אפילו טומאת פנים דאי לא לרבינו זצ"ל אזהרה מנין:

9 שקדושתו קדושת עולם פי' רש"י ז"ל שאין אחריו היתר במות וקשה דא"כ תפשוט לן מהכא דס"ל לר"א דקדושה ראשונה קדשה לעתיד לבוא דהכי סברא דמ"ד שאין אחר קדושת ירושלים התר במות וכדאמרינן במסכת מגילה שמעתי שמקריבים בבית חוניו בזמן הזה קסבר דבית חוניו לאו ע"ז היא וקסבר קדושה ראשונה לא קדשה לעתיד לבוא ואיכא התר במות אלמא למ"ד קדשה לעתיד לבוא איכא איסור במות ויש גורסין כאן ר"א אומר וכו' ובתוספות פי' דקרי לה קדושת עולם לפי שהאריכה יותר בקדושתה ואינו נכון דלישנא דקדושת עולם לא משמע הכי עוד פי' לפי שא"א לחזו' ולקדש אלא באותו מקום וזה יותר נכון וקרוב לזה פי' רבינו הרמב"ן ז"ל דקארי ליה קדושת עולם שמאחר שנתקדשה ושרתה שם שכינה לא השרה הקב"ה שכנתו במקום אחר בתחתונים ואע"פ שחרב משא"כ במשכן ושאר המקומות וכן הכתוב אומר זאת מנוחתי עדי עד וזהו הנכון. כך הגירסא בעיקר הנוסחאות שלא הוגהו מיכדי מקדש חיקרי משכן ומשכן איקרי מקדש ליכתוב או אידי ואידי משכן או אידי ואידי מקדש משכן ומקדש למ"ל ש"מ תרתי ולהאי נוסחא מפ' רבנן ז"ל דכפל קראי איצטריך חד למקדש וחד למשכן ושנוייא דלישנא אתא לטומאה שבפנים ואית דק"ל על גי' זו וכיון דס"ל דמקדש איקרי משכן ומשכן איקרי מקדש תרי קראי למ"ל למשכן ולמקדש בחד מינייהו סגי לתרווייהו לכך הגיהו וה"ג מכדי משכן איקרי מקדש ומקדש איקרי משכן משכן ומקדש למ"ל. גירסא אחרת תרי קראי למ"ל ומפרשי לה דאתו לומר דר"א בן פדת לא דריש כפולא לכדר"א דלמשכן ומקדש בחדא סגי כיון דתרווייהו איקרי מקדש ואקרי משכן וכפילה לטומאה שאירעה בפנים וקשה א"כ אכתי אמאי שני קרא וי"ל דאי לא שני דילמא מוקמינן יתורא לשום ענין אחר ומדשני שמעינן דאיכא למידרש שינוי טומאה דהיינו טומאת פנים עוד הקשו דהיכי פליג ר"א בן פדת שהוא אמורא על ר"א דתנא או על ר' אליעזר וי"ל דר"א לאו משום דסברא דנפשיה פליג אלא דגמר לה דפליגי רבנן על ר"א ויש כיוצא בו בריש ערבי פסחים ובמקומות אחרים וכדפי' התם:

10 ור"א הכי ק"ל מכדי מקדש איקרי משכן ומשכן איקרי מקדש וזה תימא דהא קראי קא דרשינן כדאיתא בסמוך ובכמה דוכתי אמרינן לה ולא שיילינן לר"א מנ"ל ועוד דלישנ' דגמ' הכא לא אתי שפיר דלא הול"ל מיכדי מקדש איקרי משכן דהאי לישנא משמע דאפי' דאי לא ס"ל כר"א ל"ק לן דמכדי מקדש וכו' ואם איתא דפליג ר"א אדר"א הכי הול"ל ור"א סבר דמקדש איקרי משכן ומשכן איקרו מקדש ולא צריכי תרי קראי וזה דרך התלמוד לכך הנכון כלשון הגי' הראשונה ודקא ק"ל כיון דמקדש איקרי משכן ומשכן איקרי מקדש למ"ל תרי קראי הא לא קשיא דאפ"ה מצריך קרא לכל חד וחד כדאשכחן במסכת סוטה בפ' היה מביא ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן לרבות נוב וגבעון שילה ובית עולמים מנין פי' נוב וגבעון ל"ג דהא קי"ל דכל נדר שאינו קבוע אינו נדר ונדר אינו קרב בנוב וגבעון ול"ג שילו דההיא איקרי משכן כדכתיב ויטוש משכן שילו וגו' ולא צריך רבוייא וכן ביומא פ' טרף בקלפי גבי וכל אדם לא יהיה באוהל מועד איצטריך קרא לרבות מקדש וכן בפ' הוציאו לו גבי מעלה עשן דכי בענן אראה על הכפורת וכ"ת א"כ מאי אהני ליה דמקדש איקרי משכן ומשכן איקרי מקדש י"ל דאהני ליה למילי אחריני דלא הוו מגמר מילתא לגמרי כההיא דאמרינן בעירובין בפ"ק שלמים ששחטו קודם פתיחת דלתות ההיכל פסולים שנאמר ושחטו פתח אהל מועד ואין לי אלא אהל מועד ב"המ מנין אשכחן מקדש דאיקרי משכן וכו' דהתם לאו מיגמר מילתא היא לגמרי כאידך דלעיל ומיהו אשכחן נמי בפ"ק דחולין דאיצטריך קרא למעוטי דלא ליגמרי מהדדי גבי לוים בשנים פסולים דאמרינן יכול אף בשילו ובית עולמים כן ת"ל לעבוד עבודת עבודה ועבודת משא באהל מועד לא אמרת אלא בזמן שעבודה בכתף והתם נמי ודאי הוו גמרי מהדדי כיון דאיקרו משכן ומקדש כיון שאין שני הלוים תלוים בקדושת הבית אלא משום שירות בעלמא ולהכי איצטריך קרא לפרושי שאין פסול שנים משום שאר עבודות אלא מפני עבודה בכתף:

11 והשתחווה או ששהה כדי וכו' כולה מתני' מפרש בגמ'. ת"ר קידה על אפים וכו' הקשו בתוס' דהא הכי נמי אשכחן השתחואה על אפים כדכתיב וישתחו לאפיו ארצה וכתיב נמי וישתחוו לו אפים ארצה וכתיב אפים ארץ ישתחוו לך וכתיב ויקד וישתחו לאפיו ויש אומרים דשאני השתחואה דגלי בה קרא הכא להשתחוות לך ארצה דכיון דכתיב השתחואה ארצה בלא אפים גלי לך הארצה דהכי בהשתחואה דאידך קראי היינו פשוט ידים ורגלים ול"נ לי דהא גבי קידה נמי כתיב ארצה בלא אפים כדכתיב וימהר משה ויקוד ארצה וישתחו ובתוס' תירצו הכא מגמר' אמרינן לה וה"ק קידה על אפים דוקא דהכי גמירי לה וכדכתיב ותפול בת שבע אפים ארצה אבל השתחואה אע"ג דאיכ' על אפים דומיא דקידה ה"נ איתא בפשוט ידים ורגלים כדכתיב להשתחוות לך ארצה והיא עיקר שם השתחוייה שאין כיוצא בו קידה וכיון שכן היא הנותנת דשיעור שהיה דהשתחוואה דגמירי במקדש היינו השתחואה הוו שהיא פשוט ידים ורגלים:

2 מכות פתח ↗

אֲמַרוּ לֵיהּ: מִי כְּתִיב ״עֹשֵׂה כׇּל אֵלֶּה״? ״עֹשֵׂה אֵלֶּה״ כְּתִיב, אֲפִילּוּ בַּחֲדָא מִינַּיְיהוּ. דְּאִי לָא תֵּימָא הָכִי, כְּתִיב קְרָא אַחֲרִינָא ״אַל תִּטַּמְּאוּ בְּכׇל אֵלֶּה״, הָתָם נָמֵי, הַנּוֹגֵעַ בְּכׇל אֵלֶּה – הוּא דְּמִטַּמֵּא, בַּחֲדָא מִינַּיְיהוּ – לָא? אֶלָּא לָאו בְּאַחַת מִכׇּל אֵלֶּה, הָכָא נָמֵי בְּאַחַת מִכׇּל אֵלּוּ.

4 יבמות פתח ↗

וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אַף מַאֲכִילָהּ בְּחָזֶה וָשׁוֹק. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן לְרֵישׁ לָקִישׁ: מִי סָבְרַתְּ תְּרוּמָה בַּזְּמַן הַזֶּה דְּרַבָּנַן? אֲמַר לֵיהּ: אִין, שֶׁאֲנִי שׁוֹנֶה: עִיגּוּל בְּעִגּוּלִים עוֹלֶה.

4 ערכין פתח ↗

כְּמַאן? כִּשְׁמוּאֵל, דְּאָמַר: הֶקְדֵּשׁ שָׁוֶה מָנֶה שֶׁחִילְּלוֹ עַל שָׁוֶה פְּרוּטָה מְחוּלָּל. אֵימַר דְּאָמַר שְׁמוּאֵל שֶׁחִילְּלוֹ, לְכַתְּחִלָּה מִי אָמַר?

9 מגילה פתח ↗

גְּמָ׳ אָמַר רַבִּי יִצְחָק: שָׁמַעְתִּי שֶׁמַּקְרִיבִין בְּבֵית חוֹנְיוֹ בִּזְמַן הַזֶּה. קָסָבַר: בֵּית חוֹנְיוֹ לָאו בֵּית עֲבוֹדָה זָרָה הִיא, וְקָא סָבַר: קְדוּשָּׁה רִאשׁוֹנָה — קִידְּשָׁה לִשְׁעָתָהּ וְלֹא קִידְּשָׁה לְעָתִיד לָבוֹא.

10 חולין פתח ↗

יָכוֹל אַף בְּשִׁילֹה וּבְבֵית עוֹלָמִים כֵּן? תַּלְמוּד לוֹמַר ״לַעֲבֹד עֲבֹדַת עֲבוֹדָה וַעֲבֹדַת מַשָּׂא״, לֹא אָמַרְתִּי אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁהָעֲבוֹדָה בַּכָּתֵף.

ריטב"א על שבועות ט״ו ע״ב » « ריטב"א על שבועות י״ז ע״א