רי"ף יומא ד׳

1 נפשך אם יש לך אדם שגופו חביב עליו מממונו לכך נאמר בכל נפשך ואם יש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו לכך נאמר בכל מאודך ג"ע מנא לן דתניא ר' אומר דברים כ״ב:כ״ו כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש וגו' וכי מה למדנו מרוצח מעתה אלא הרי זה בא ללמד ונמצא למד מקיש רוצח לנערה מאורסה ומקיש נערה מאורסה לרוצח מה רוצח יהרג ואל יעבור אף נערה מאורסה תהרג ואל תעבור ומה נערה מאורסה נתנה להצילה בנפשו אף רוצח נתן להצילו בנפשו.

2 ש"ד דף פב: סברא הוא כי ההוא דאתא לקמיה דרבא אמר ליה אמר לי מרי דוראי זיל קטליה לפלני' ואי לא קטלינא לך אמר ליה ליקטלך ולא תקטליה מאי חזית דדמא דידך סומק טפי דילמא דמא דחברך סומק טפי:

3 ההיא עוברה דאריחא אתיא לקמיה דרבי אמר להו זילו לחישו לה דהאידנא יומא דכיפורי הוא לחישו לה ואילחישה קרא עליה ירמיהו א׳:ה׳ בטרם אצרך בבטן ידעתיך נפק מינה ר' יוחנן ההיא עוברה דאריחה אתו לקמיה דר' חנינא אמר לחישו לה ולא אילחישה קרא עליה דף פג. תהילים נ״ח:ד׳ זורו רשעים מרחם נפק מינה שבתאי אוצר פירי:

4 חולה מאכילין אותו ע"פ בקיאין אמרי דבי ר' ינאי חולה אומר אני צריך ורופא אומר אינו צריך שומעין לחולה פשיטא ספק נפשות להקל מהו דתימא האי דקאמר חולה צריכנא בעותי הוא דקא מבעית סבר אי לא אכילנא מייתנא קמ"ל משלי י״ד:י׳ לב יודע מרת נפשו:

5 חולה אמר איני צריך ורופא אומר צריך שומעין לרופא פשיטא ספק נפשות להקל מהו דתימא לב יודע מרת נפשו קמ"ל שומעין לרופא והאי דקאמר חולה לא צריכנא תונבא הוא דנקיט ליה ואי אמר איהו ואחרינא בהדיה לא צריכנא ואמרי תרי אחריני צריך מאכילין אותו על פיהן אע"ג דכי אמרי' תרי כמאה ומאה כתרי הני מילי לענין עדות אבל גבי אומדנא בתר רוב דעות אזלינן

6 והני מילי בממונא אבל הכא ספק נפשות להקל ואי אמר איהו צריכנא ואף על גב דאמרי מאה לא צריך מאכילין אותו על פי עצמו מאי טעמא לב יודע מרת נפשו:

7 מתני' מי שאחזו בולמוס מאכילין אותו אפילו דברים טמאים עד שיאורו עיניו מי שנשכו כלב שוטה אין מאכילין אותו מחצר הכבד שלו ור' מתיה בן חרש מתיר ועוד א"ר מתיה בן חרש החושש בפיו מטילין לו סם בשבת מפני שהוא ספק נפשות וספק נפשות דוחה את השבת:

8 גמ' והילכתא כר' מתיה בן חרש דאמר החושש בפיו מטילין לו סם בשבת דלא פליגי רבנן עליה אלא בכלב שוטה אבל בהחושש בפיו לא פליגי עליה דף פד. דהא רבי יוחנן נמי חש בצפדינא שהוא כאב השינים ועבד לה סם בשבת דכמכה של חלל היא דאמר רב נחמן בר יצחק שאני צפדינא הואיל ומתחלת בפה וגומרת בבני מעים מאי סימנה רמי מידי מככיה ואתיה ליה דמא מדריה פי' הבשר של שיניו:

9 מפני שהוא ספק נפשות וכל ספק נפשות דוחה את השבת דף פד: לאיתויי מאי אמר רב יהודה אמר שמואל לאיתויי ספק שבת אחרת היכי דמי כגון דאמדוה לתמניא יומי ויומא קמא שבתא מהו דתימא ניעכביה עד לאורתא כי היכי דלא ניחול עליה תרי שבי קא משמע לן:

10 תניא נמי הכי מחמין חמין לחולה בשבת בין להשקותו בין להברותו ואין אומרים נמתין לו עד שיבריא אלא מחמין לו מיד וספיקו דוחה את השבת ולא ספק שבת זו בלבד אלא ספק שבת אחרת ואין עושין דברים הללו לא על ידי נכרים ולא ע"י קטנים אלא ע"י גדולי ישראל ואין אומרים לעשות דברים הללו לא ע"י נשים ולא ע"י כותים מפני שמצטרפים לדעת אחרת:

11 ת"ר מפקחים פקוח נפש בשבת והזריז הרי זה משובח ואינו צריך ליטול רשות מב"ד כיצד ראה תינוק שנפל לים פורס מצודה ומעלהו והזריז הרי זה משובח ואינו צריך ליטול רשות