רי"ף כתובות ס״ב ב

« רי"ף כתובות ס״ב ע״א רי"ף כתובות ס״ג ע״א »

1 ר"ן פתח ↗

תשבע בסוף. פירש"י ז"ל כשישמעו בו שמת ותבא לגבות כתובתה תשבע שלא עכבה בידה כלום משל בעלה ולא תשבע בתחלה בשעת גיבוי מזונות והרמב"ם ז"ל כתב בפירוש המשנה תשבע בתחלה והוא שישביעוה ב"ד שבועת התורה ואח"כ פוסקין לה מזונות ולבסוף הוא כשיהיה בעלה עמה ויכפור בה ויאמר לה אני הנחתי לך מזונות או שלא היתה צריכה להם וכיוצא בזה ע"כ:

2 כתובות פתח ↗

אַמֵּימָר הֲוָה יָתֵיב וְקָא דָאֵין דִּינָא. פְּרַח גַּדְפָּא אַרֵישֵׁיהּ, אֲתָא הָהוּא גַּבְרָא שַׁקְלֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ: מַאי עֲבִידְתָּיךְ? אֲמַר לֵיהּ: דִּינָא אִית לִי. אֲמַר לֵיהּ: פְּסִילְנָא לָךְ לְדִינָא. מָר עוּקְבָא הֲוָה שְׁדֵי רוּקָּא קַמֵּיהּ, אֲתָא הָהוּא גַּבְרָא כַּסְּיֵיהּ, אֲמַר לֵיהּ: מַאי עֲבִידְתָּיךְ? אֲמַר לֵיהּ: דִּינָא אִית לִי. אֲמַר לֵיהּ: פְּסִילְנָא לָךְ לְדִינָא.

3 שלטי הגיבורים פתח ↗

ויש מן הגאונים שכתבו שאין פוסקין מזונות עד שתביא כתובתה דשמא מחלה כתובה ואין לה מזונות ומיי' כתב שפוסקין לה אפי' אין כתובתה בידה וכן כתב הרא"ש כתב מיי' שב"ד פוסקין לה מזונות ואין חושבין על מעשה ידיה עד שיבא בעלה ואם מצא שעשתה הרי הוא שלו וכן אם לא עמדה בדין אלא מכרה לעצמה למזונות מכרה קיים ואינה צריכה לא שבועה ולא הכרזה עד שיבא בעלה ויטעון או עד שתבא לגבות כתובתה אחרי מותו ואז מגלגלין שלא מכרה אלא למזונותיה שהיא צריכה לה והרא"ש כתב שאין ב"ד פוסקין לה עד שידקדקו אם לא יספיקו לה מעשה ידיה שהיא רגילה לעשות שכשנפרעים מנכסיו של אדם שלא בפניו ראוי הוא שיהפכו בזכותו: לשון ריא"ז מי שהלך למדינת הים כל ג' חדשים הראשונים אין פוסקין לה מזונות שאין אדם מניח ביתו ריקן מכאן ואילך פוסקים לה מזונות לפי כבודה ומחשבין לה מעשה ידיה כמבואר בקונט' הראיות:

4 שלטי הגיבורים פתח ↗

וכתב סמ"ג בשם ר"י דהאי נאמן פירושו נאמן להצריכה שבועה שאם לא תהא נאמנת בשבועה לא תמצא מי שילוה לה מפני שיראים להפסיד וכן אם באת לגבות כתובתה לאחר מותו אז מגלגלין עליה שבועה שלא מכרה אלא למזונות שהוכרחו לה פי' ר"י שנאמן להשביעה אם ב"ד פסקו ומכרו ונתנו לה ואפי' לותה ואכלה צריך לשלם מה שלותה על פי שבועתה ורש"י פי' שנאמן בשבועה אפי' להוציא מידה מה שפסקו ונתנו לה כ"ש שלא יפרע מה שלותה ומיי' חולק בדבר וכתב אם פסקו לה ב"ד ומכרו ונתנו לה או שמכרה היא בעצמה נאמן להשביעה ונשבעת בנקיטת חפץ שלא הניח ואם לותה נאמן הוא בשבועת היסת ונפטר ונשאר החוב עליה לא לותה ולא מכרה אלא דחקה עצמה ביום ובלילה ועשתה ואכלה אין לה כלום והרא"ש הסכים לדעת רש"י דכיון שהוא מוחזק וטוען ברי אין מוציאין מידו וכן יראה מדעת רבינו שכתב בתשובה ששאלוהו באשה שהלך בעלה למדינת הים ובעלה שגר לה מזונות ובחזרתו מצא עליה חשבון מהוצאה שהוציאו עליה אביה ואחיה והשיב שבעלה יחשוב מה ששיגר לה ומה שהניח לה ואם ישבו כדי ספוקו כשיעור שפסקו לה חכמים על הדרך שאמרו עולה עמו ואינה יורדת עמו עם מה שמתחייב במעשה ידיה פטור במה שלותה ואם יפחות יפרע מה שנפחת ואם האשה אינה מודה בחשבון ששיגר לה בעלה ישבע שבועת היסת ונפטר ע"כ: לשון ריא"ז ואם בא בעלה ואמר הנחתי לה מזונות נאמן ע"י שבועה ומחזרת לו מה שנתנו לה ב"ד כמו שביאר מז"ה:

5 ספר הזכות פתח ↗

כתוב בהלכות אמרה גירשני בעלי מתפרנסת והולכת עד כדי כתובתה דייקינן עד כדי כתובתה אין יתר מכדי כתובתה לא ושמעת מינה דליתא הא דגרסי' בגמ' דבני מערבא אדם שגירש את אשתו ולא נתן לה כתובה חייב במזונותיה עד שיפרענה עד פרוטה אחרונה:השיב הרב ז"ל זו אינה ראיה לדחות אותה שמועה דהכא בב"ד עסקינן ולא בבעל ולא ביורשיו דהכא לא שמעו בו שמת וב"ד היכי משהי לה לכתובתה כדי ליתן לה מזונות אלא ודאי אתיא לבי דינא ואמרה להו גרשני בעלי הבו לי כתובתי או הבו לי מזוני עד דפרעיתו לי כתובתי כשמעתא דבני מערבא אמרי לה בי דינא אנן כתובה לא יהבינן ליך דלמא לאו גרושה את שקלת להו משום מזוני ואי גרושה את ליהוו לכתובתיך והכי הוא דמבעי להו לבי דינא למעבד לה בלא ספק ולאו אשהויי לכתובתה ולזונה לעולם ולא לבי דינא בלחוד איבעי להו למעבד הכי אלא ליורשים נמי היכא דלא שמעו בו שמת הכי בעו למעבד בהדה שלא להפסיד נכסי מורישם שהוא קיים ואילו אפסיקא הלכתא כשמואל דאמר אין פוסקין מזונות לא"א ומוקי לה למתני' בששמעו בו שמת הויא לה האי דוקיא דדאיק הרב מהא מתני' דוקיא דהוה ליה למתני עד שתפרע כל כתובתה מפני שבידם לפרעה מיד וכיון שאין פורעי' אותה מפרנסין אותה ממ"נ עד שיפרעוה כל כתובתה כדעת בני מערבא אלא השתא דליתא לדשמואל האי אוקמתא נמי ליתא ובשלא שמעו בו שמת היא מתניא הלכך יורשים נמי כבי דינא דמו ואין להם רשות לא לפרוע לה כתובתה מיד ולא לזונה יותר מכדי כתובתה אלא זנין אותה עד כדי כתובתה ממ"נ אי משום מזוני אי משום כתובתה וכי מטיא שיעור כתובתה אמרי לה התקבלת כתובתיך וכן הוא העיקר בלא ספק ושמעתא דבני מערבא אין לדחותה מזאת הראיה כלל. ובפ' שנים אוחזין בטלית אסמכי' לה אמתני' דתני מציאת אשתו שגירשה אע"פ שלא נתן לה כתובתה חייב במזונותיה עד שיפרענה משלם כלומר מדקתני אע"פ שלא נתן לה כתובתה אלמא כל זמן שלא נתן לה כתובתה שייכא ביה ואית ליה זכיה עילויה ומאי נינהו מעשה ידיה תחת מזונותיה ואפ"ה מציאתה שלה דאי לא שייכא בהדיה כלל מאי אע"פ שלא נתן לה כתובתה וחיי ראשי דבר טוב ומשמעות יפה היא אלא שנדחה שמועתם ממקום אחר כדכתבי' בסיפא. ואין נדחה שמועה ברורה על לא דבר ועוד מ"ש הרב בענין הזה בסוף דבריו ואמר אע"ג דאוקמא שמואל להא מתניתא כששמעו בו שמת ההיא שינויא בעלמא ולא סמכינן עליה גם זה שיבוש הוא דאיפכא מיבעיא ליה שאילו היתה הברייתא כששמעו בו שמת אז היתה ראייתו ראיה מהא מתני' לדחות את השמועה של בני מערבא כאשר פירשנו למעלה ועכשיו שאינה כששמעו בו שמת אין מכאן ראיה אלא אי איכא למדחיה לשמועתינו דבני מערבא מהא מדחיה מדאמרי' בגמ' דילן עלה דהך מתני' מציאת אשתו שגרשה אע"פ שלא נתן לה כתובה וכו' גרשה פשיטא לא צריכא במגורשת ואינה מגורשת דאמר רבה בר ירמיה כל מקום שאמרו חכמים מגורשת ואינה מגורשת בעלה חייב במזונותיה וכו' מדאיצטריכא ליה למימר במגורשת ואינה מגורשת שבעלה חייב במזונותיה מכלל דגרושה ממש שלא נתן לה כתובתה אינו חייב במזונותיה והא מלתא פשיטא הות גבייהו שאם היתה גרושה לגמרי אע"פ שלא נתן לה כתובה אין לה עליו כלום וגם הוא אין לו עליה לא במעשה ידיה ולא במציאתה ותו לא מידי: ע"כ דברי הרב. ואלו דברי תלמיד:אמר המחבר ולדעת בני מערבא האשה הזו שגירשה בעלה במדינת הים ולא פרע לה כתובתה אפי' אמרו לה ב"ד לשום כתובה אנו נותנים לך דמי מזונות הללו על יד על יד הרי יכולה היא לומר ולחזור ולתבוע מזונות עד פרוטה אחרונה של מזונות הללו שהוא פרעון כתובה ותזון ממ"נ אם אשתו אני תנו לי מזונות ואם מגורשת אני עד שתכלה לה פרוטה אחרונה של פרעון תנו לי מזונות אלא עשאו הרב לדינן של בני מערבא כאילו הוא קנס כמסרב לפרוע כתובה שיתן מזונות וב"ד כיון שאין מסרבין ליתן אלא מפני שאינה מבררת גירושיה אין חייבין לזון ולמה לא יקנוס על הבעל שלא פרעה במדינת הים ולא תיזון עליו ממ"נ שעד שיפרענה פרוטה אחרונה אמרו ולא עד שירצה ליתן ועוד שאין דינם משום קנס אלא סבורין הם לומר דמשום שעבוד ממון כתובה היא ניזונית דמזוני וכתובה אגידי בהדדי וכך הם. חסר כאן:הדרן עלך ספר הזכות על מסכת כתובות בס"ד

5 השגות הראב"ד פתח ↗

כתב הרב ז"ל בענין מה שאמרו בתוספתא אמרה גרשני בעלי מתפרנסת והולכת עד כדי כתובתה דייקינן מינה עד כדי כתובתה אין יותר מכדי כתובתה לא וש"מ דליתא להא דגרסי' בגמ' דבני מערבא אדם שגירש את אשתו ולא נתן לה כתובה חייב במזונותיה עד שיפרענה עד פרוטה אחרונה דאי איתא להאי מימרא הוה ליה למתני ניזונית והולכת עד שתפרע כתובתה כולה וגו':אמר אברהם זו אינה ראיה לדחות אותה שמועה דהא בב"ד עסקינן ולא בבעל ולא ביורשיו דהא לא שמעו בו שמת וב"ד היכי משהו לה לכתובתה כדי ליתן לה מזונות אלא ודאי כי אתיא לבי דינא ואמרה להו גרשני בעלי הבו לי כתובתי או הבו לי מזוני עד דפרעיתו לי כתובתי כשמעתא דבני מערבא אמרי לה בי דינא אנן כתובה לא יהבינן לך דלמא לאו גרושה את אלא מזוני יהבינן ליך עד כדי כתובתיך ממ"נ וכי מטית לשעבוד כתובתיך תו לא יהבי לך ואי לאו גרושה את שקלת להו משום מזוני ואי את גרושה תהוי לכתובתיך. והכי הוא דמיבעי להו לבי דינא למעבד לה בלא ספק ולא לשהויי לה כתובתה ולזונה לעולם. ולא לבי דינא בלחוד איבעי למעבד לה הכי אלא ליורשים נמי היכא דלא שמעו בו שמת הכי בעו למעבד בהדה שלא להפסיד נכסי מורישם שהוא קיים. ואילו אפסיקא הלכתא בהדיא כשמואל דאמר אין פוסקין מזונות לא"א ומוקי לה להא מתני' כששמעו בו שמת הויא ליה האי דיוקא דדייק הרב ז"ל מהא מתני' דוקיא דהוי ליה למתני עד שתפרע כל כתובתה מפני שבידן לפורעה מיד וכיון שאין פורעים אותה מיד מפרנסין אותה ממ"נ עד שיפרעוה כל כתובתה כדעת בני מערבא. אלא השתא דליתא לדשמואל האי אוקימתא נמי ליתא ובלא שמעו בו שמת היא מתניא הלכך יורשין נמי כבי דינא דמו ואין להם רשות לא לפרוע כתובתה מיד ולא לזונה יותר מכדי כתובתה אלא זנין אותה עד כדי כתובתה ממ"נ או משום מזוני או משום כתובה וכי מטיא שיעור כתובתה אמרי לה התקבלת כתובתיך. וכן הוא העיקר בלא ספק ושמעתא דבני מערבא אין לדחותה מזאת הראיה כלל. ובפ' שנים אוחזין בטלית מייתי להא מתני' דקתני מציאת אשתו שגירשה אע"פ שלא נתן לה כתובה מציאתה לעצמה הדא אמרת אדם שגירש את אשתו ולא נתן לה כתובה חייב לזונה עד שיפרענה משלם כלומר מדקתני אע"פ שלא נתן לה כתובה אלמא כל זמן שלא נתן לה כתובתה שייכא ביה ואית ליה זכיה עילויה ומאי ניהו מעשה ידיה תחת מזונותיה ואפ"ה מציאתה שלה דאי לא שייכא בהדיה כלל מאי אע"פ שלא נתן כתובתה. וחיי ראשי דבר טוב ומשמעות יפה ואיך נדחה שמועה ברורה על לא דבר אלא שנידחת שמועתם ממקום אחר כדכתיבנא בסופה ועוד כי מה שכתב הרב ז"ל בענין זה בסוף דבריו ואמר אע"ג דאוקמא שמואל להא מתניתא כששמעו בו שמת ההוא שינויא בעלמא ולא סמכינן עליה. גם זה שבוש הוא דאיפכא מיבעי ליה שאילו היתה הברייתא כששמעו בו שמת אז היתה ראייתו ראיה מהא מתני' לדחות את השמועה של בני מערבא כאשר פירשנו למעלה. ועכשיו שאינה כששמעו בו שמת אין מכאן ראיה של כלום. אלא אי איכא למדחי לשמעתא דבני מערבא מהא מדחינן מדאמרי' בגמ' דילן עלה דהיאך מתני' מציאת אשתו שגירשה אע"פ שלא נתן לה כתובה וכו' גירשה פשיטא לא צריכא במגורשת ואינה מגורשת דאמר רבה בר ירמיה אמר שמואל כל מקום שאמרו חכמים מגורשת ואינה מגורשת בעלה חייב במזונותיה וכו' מדאיצטריכא ליה למימר במגורשת ואינה מגורשת שבעלה חייב במזונותיה מכלל דגרושה ממש שלא נתן לה כתובה אינו חייב במזונותיה והא מלתא פשיטא הות גבייהו שאם היתה גרושה לגמרי אע"פ שלא נתן לה כתובתה אין לה עליו כלום. וגם הוא אין לו עליה לא במעשה ידיה ולא במציאתה. ותו לא מידי:

1 ואדמון אומר שבעה מי שהלך למדינת הים ואשתו תובעת מזונות חנן אומר דף קה. תשבע בסוף ולא תשבע בתחלה נחלקו עליו בני כהנים גדולים ואמרו תשבע בתחלה ובסוף אמר רבי דוסא בן הרכינס כדבריהם אמר רבן יוחנן בן זכאי יפה אמר חנן לא תשבע אלא בסוף:

2 גמ' דף קו: מי שהלך למדינת הים וכו':

3 אתמר רב אמר דף קז. פוסקין מזונות לאשת איש ושמואל אמר אין פוסקין מזונות לאשת איש אמר שמואל ומודה לי אבא בג' חדשים הראשונים שאין פוסקין מה טעם לפי שאין אדם מניח את ביתו ריקן והלכתא פוסקין מזונות לאשת איש

4 תניא מי שהלך למדינת הים ואשתו תובעת מזונות בני כהנים גדולים אומרים תשבע חנן אומר לא תשבע ואם בא בעל ואמר פסקתי לה מזונות נאמן פירוש ובשבועה תניא אידך מי שהלך למדינת הים ואשתו תובעת מזונות אם אמר לה צאי מעשה ידיך במזונותיך רשאי ואם קדמו ב"ד ופסקו מה שפסקו פסקו

5 דף קז: תניא האשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים ובאתה ואמרה מת בעלי רצתה ניזונת רצתה גובה כתובתה אמרה גרשני בעלי מתפרנסת והולכת עד כדי כתובתה דייקינן מינה עד כדי כתובתה אין יתר מכדי כתובתה לא ושמעת מינה דליתא להא דגרסי' בגמרא דבני מערבאאדם שגירש אשתו ולא נתן לה כתובתה חייב במזונותיה עד שיפרענה עד פרוטה אחרונה דאי איתא

3 ר"ן פתח ↗

פוסקין מזונות. בית דין יורדין לנכסי מי שהלך למדינת הים ופוסקין מזונות לאשתו:

5 שלטי הגיבורים פתח ↗

כתב הרא"ש ובפ"ק דב"מ על מציאת האשה שגרשה כתבתי דלא קשה מהכא מידי לגמ' דבני מערבא:

5 ר"ן פתח ↗

תניא האשה שהלכה כו' רצתה ניזונת כו'. שהאשה נאמנת לומר מת בעלי ותנשא וכשם שנאמנת לינשא כך נאמנת ליטול כתובתה כדאמרינן ביבמות דף קיז. מספר כתובתה נלמוד לכשתנשאי לאחר תטלי מ"ש ליכי:

« רי"ף כתובות ס״ב ע״א רי"ף כתובות ס״ג ע״א »