רי"ף גיטין י״ז

רי"ף גיטין ט״ז ע״ב » « רי"ף גיטין י״ח ע״א

1 שלטי הגיבורים פתח ↗

לשון ריא"ז מי שכפו אותו ב"ד לתת גט לאשתו וצוה לעדים ולכתוב ולחתום וחזר ובטל שליחותו ועוד כפו אותו וחזר וצוה להם וסתמו העדים אזניהם שאם יבטל לא ישמעו בטולו אע"פ שראוהו שרץ אחריהם ונראה שדעתו לבטל כל זמן שלא שמעו העדים בטולו ולא האשה ולא השליח הרי גט בחזקת כשרותו עומד. ומז"ה אומר שאין סומכים על הלכה זו וחוששין על גט זה משום ביטול וכבר ביארתי שהלכה זו עיקר. הרי שכפה אותו הדיין לתת גט לאשתו וצוה לעדי' לכתוב ולחתום וחזר ואמר להם הנה הדיין מצווה לכם שיהיה גט זה בטל הרי הוא כאילו בטלו ומפני פחד הכפייה הוא תולה בדיין וצריך להרשותו וליכתב עוד גט שני אחר שבטל הראשון:

1 הגהות חוות יאיר פתח ↗

א"כ גם בקרבן הדין כן:

2 שלטי הגיבורים פתח ↗

ששאלת ראובן מינה שליח להוליך גט לאשתו בכל מקום שימצאנה ואמר לשליח אם תאבה האשה ללכת אחריך ולבא אלי באשביל"ה אקיימנה ואם לא תאבה פטור אותה בגט והשליח הביאה עמו לאשביל"ה והוא מקום שנמסר בו השליחות ובבואם שמה השליח והאשה כבר הוחזק ראובן בדרך והאשה תובעת שיגרשנה בגט זה ונסתפקת אם יכול לגרשה:תשובה הגט כשר לגרש בו כי לא בטלו הבעל ולא נתבטל בשביל שבאה לאשביל"ה כי התנה אם תבא אלי אקיימנה והיא לא באה אליו לאשביל"ה כי פנה משם טרם בואה ואפי' אם היה עדיין ראובן באשביל"ה כשבאו שמה האשה והשליח ולא היה רוצה להתפייס עמה היה יכול השליח ליתן הגט כי לא הטיל תנאי במנוי השליחות שיתבטל אם תבא האשה לאשביל"ה אלא דברים בעלמא אמר אם תבא עמך אקיימנה וגלוי דעתא בגיטא לאו מלתא היא:

3 שלטי הגיבורים פתח ↗

נראה לר"י אפי' אם לא כתב שם העיר כלל שהיה טוב דדוקא אם שינה הוא פסול דהוא מזוייף מתוכו וראיה מהא דהכותב טופסי גיטין צריך שיניח מקום האיש ומקום האשה ומקום הזמן ושם העיר לא הזכיר וכל התקנה שהתקינו לכתוב מקום הלידה העיקר משום שלא יהא לעז משני יוסף בן שמעון הדרים בעיר אחת דלכן כותבין סימן בעלמא מקום הלידה וראיתי לרבינו יצחק מדינפיר"ה ורבנים גדולים שהיו עושים מעשה אומרים להני דכתבי גיטא אם מקום הלידה מרופה בידם יניחו מלכתוב והיכא דשינה מקום הלידה יש מחלוקת:

3 השגות הראב"ד פתח ↗

הא דתנן התקין רבן גמליאל הזקן שיהיו כותבין איש פלוני וכל שום שיש לו וכו'. נראה לי דלא סגי ליה בהכי אלא למי שיש לו ב' שמות בעירו שכותב שמו העיקר וכותב כל שום שיש לו בשביל שמו הטפל או בשביל חניכתו אבל במי שיש לו ב' כמות בב' מקומות לא סגי ליה עד דכתיב לתרוייהו בפירוש כדתניא בברייתא אינה מגורשת עד שיגרש אשתו שביהודה בשמו שביהודה ושם הגליל עמו. עוד נ"ל כי זה מעכב וזה אינו מעכב שאם לא כתב וכל שום דאית ליה לא פסל אבל בהך הא קתני אינה מגורשת ולא גזר על זה אלא מפני זה. ומשנתינו הלכה על סוף התקנה שהתקינו. עוד אני אומר שבתחלה לא היה כותב שם העיר שיצא משם כי אם שם העיר שהוא דר שם בשעת גירושין והוא היה שינוי לשם עירו כי כשהיה חוזר לעירו לא היו מוצאים בגט שם אותה העיר ולא השם שהיו קוראים אותו שם והיה מקלקל אותה. והתקין רבן גמליאל שיהא כותב ב' שמות שם העיר שנכתב שם ושם עירו שיצא משם ושניהם מעכבים בו. ואנו עכשיו כותבין לכל אדם וכל שום שיש לו מפני החניכות ואם לא כתב לא עיכב:

4 שלטי הגיבורים פתח ↗

כתב סמ"ג כתוב בה"ג בתקון טופסי גיטין שצריך לכתוב כל שום וחניכא דאית ליה ולא נתיישב לרבינו יעקב כי אדם שאין לו שום חניכה ושום כנוי וכתבו בגט כל שום וחניכה דאית ליה יאמרו שזה אדם אחר שיש לו כנוי ותיקן לכתוב אני פלוני עיקר השם דמתקרי פלוני שם הטפל או המכונה פלוני כדאמר בגמ' אחא בר הדיא דמתקרי איה מרי ואם אין לו שום חניכה לא יכתבנו כלל. ועל גט של מומר לעבודת כוכבים שגרש אשתו כבר שאלו את ר' יעקב אם צריך לכתוב בגט שם שלו עם שם של יהודית והשיב חלילה שלא להזכיר שם מומר לעבודת כוכבים בתורת משה וישראל ואין לכותבו כלל דשם של יהודי לא גרע מחניכתו וחניכתה דתנן בפ' המגרש דכשר ופי' בערוך אע"פ שלא כתב שם המובהק ועוד תניא בתוספתא גר ששינה שמו לשם עובד כוכבים כשר וכן אתה אומר בגיורת וכ"ש ישראל מומר לעבודת כוכבים ששינה שמו לשם ישראל שהוא כשר. ואף לכתחלה אין לו לכתוב רק שם של ישראל ואם כתב בגט שם של יהודי וכל שום וחניכה אית ליה טוב הדבר ואם יש לא' מהם שני שמות כותבים שם העיקר שנו וכל שום וחניכה דאית ליה אבל אין כותבין שם הטפל וכל שום וחניכה דאית ליה כדאמר לכתחלה אבל בדיעבד אפי' לא נכתב אלא א' מהם כשר ומיי' פשל שכתב כתב השם שאין ידוע ותו כתב וכל שום וחניכה שיש לו ה"ז פסול והרא"ש כתב כסברא ראשונה. ומומר לעבודת כוכבים אין לו לגרש אלא בשיש ישראל ואם גרש בשם עובד כוכבים אפי' דכתיב וכל שום שיש לו פסול וגר ששנה וכתב שמו של עובד כוכבים כשר. והני ספרי דפלגי יקרא לבעלי זרועות וכתבי פלוני החכם או רב או נשיא אע"ג דלא קרו ליה אינשי הכי ואיהו נמי לאו בר הכי אין זה שינה שמו והגט כשר כיון דקרו ליה בשמיה בפירוש אע"ג דפלגי יקרא דלא חזו ליה לאו שנוי השם הוא וכן כתב ר"ת:כתב הרא"ש בתשובה שאם לא הזכיר שם אבי האשה אלא בכנויו או אפי' לא הזכיר כלל שהוא כשר וכתב עוד על א' ששמו יוסף בן שמעון והמיר אביו דתו לעבודת כוכבים והבן היה לו לגרש ולא רצה להזכיר שם אביו וכתב יוסף בן שמואל שהגט פסול שהרואה אומר אחר מגרשה כי שם בעלה יוסף בן שמעון וזה היה יוסף בן שמואל: לשון ריא"ז צריך לכתוב בגט כל השמות שיש לו לאיש המגרש ולאשה המתגרשת שאם קורין אותו בשני שמות בין שקורין אותו בעירו בשני שמותיו ובין שקורין אותו בעיר בשם אחד ובעיר אחרת קורין אותו בשם אחר הואיל והוחזק שיש לו שני שמות צריך לכתוב בגט שני שמותיו ואם כתב א' מן השמות בלבד ה"ז גט פסול היו רוב בני העיר קורין אותו יוסף והמיעוט קורין אותו שמעון צריך לכתוב יוסף הנקרא שמעון ואל יכתוב שמעון הנקרא יוסף הלך זה שיש לו שני שמות במקום שאין לו אלא שם אחד ה"ז מגרש את אשתו באותו שם הידוע לו בלבד ואם רוצה לשלוח גט במקום שיודעים לו שם אחר צריך לכתוב שני שמותיו כמו שביארנו וכך ראוי לומר על מי שהמיר לעבודת כוכבים ושינה שמו בשם עובד כוכבים שצריך לכתוב שם היהדות ושם העובד כוכבים אנא פלוני דמקרינא בארמיותי כך וכך וכן הדין בשמות האשה המתגרשת ואפי' היה שמה כפתא וכתבו תפתא הוי שינוי השם. כתב חניכת אבותיהם כשבא לכתוב פלוני בן פלוני לא כתב שם אביו אלא חניכת זקנו שהיה גדול המשפחה ובני המשפחה נקראים על שמו כשר ובלבד שיכתוב שם המגרש ושם המתגרשת ואין כותבין חניכות אלא עד שלשה דורות ואם כתב משלשה דורות ולמעלה הרי הוא כשנוי השם ופסול:זה שכותבין בגט אנא פלוני וכל שום וחניכה דאית לי בלא צורך הוי שמי שאין לו אלא שם א' בלבד כותב שמו ודיו ואם הוחזק בשני שמות צריך לכתוב שני שמותיו כמ"ש ומה שכותבים וכל שום וחניכה לא מעלה ולא מוריד כמו שביאר מז"ה בפסקיו ועיין פ' הזורק ופרק המגרש:

6 ר"ן פתח ↗

ההיא דהוו קרו לה רובא מרים ופורתא שרה. כלומר מיעוט בני העיר קורין אותה שרה:

1 בגיטי נשים כופין אותו עד שיתן מאי עד שיאמר רוצה אני עד דמבטל ליה למודעא קמא:

2 גידול בר רעילאי שדר לה גיטא לדביתהו אזל שליח אשכחה דהות יתבא בטולא אמר לה הא גיטיך אמרה ליה זיל השתא ברי מיהא ותא למחר אתא גביה אמר ליה פתח ואמר הטוב והמטיב אביי אמר ברוך הטוב והמטיב ולא בטיל גיטא ורבא אמר ברוך הטוב והמטיב ובטל גיטא במאי קא מיפלגי בגלויי דעתא בגיטא אביי סבר גלויי דעתא בגיטא לאו מילתא היא ורבא סבר גלויי דעתא בגיטא מילתא היא והלכתא כאביי:

3 דף לד: מתני' בראשונה היה משנה שמו ושמה שם עירו ושם עירה התקין רבן גמליאל הזקן שיהא כותב איש פלוני וכל שם שיש לו אשה פלונית וכל שם שיש לה מפני תקון העולם:

4 גמ' אמר רב אשי והוא דאתחזק בתרי

5 שמות.

6 ההיא דהוו קארו לה רובא מרים ופורתא שרה אמרי נהרדעי מרים וכל שם שיש לה ולא שרה וכל שם שיש לה:

1 ר"ן פתח ↗

מאי עד שיאמר רוצה אני עד דמבטל ליה למודעא קמא. מלישנא יתירא דייקינן הכי. והיכא שמסר מודעא על ביטול המודעא כתב הרמב"ם ז"ל בפרק הנזכר שאע"פ שביטל המודעא קודם שיכתוב הגט ויתנו לה הרי הגט בטל ודברים נראין הם שכשם שהוא יכול למסור מודעא על הגט כך יכול למסור מודעא על הביטול וכתב ז"ל א"כ מה תקנת דבר זה שיאמרו לו העדים קודם כתיבת הגט אמור בפנינו שכל דברים שמסרת שגורמין כשיתקיימו אותם הדברים לבטל גט הרי הן בטלין והוא אומר הן והרשב"א ז"ל כתב עליו ול"נ שאם מסירת מודעא על בטול המודעא מבטלת בטול המודעא גם כשיאמר לשון זה מה הועיל דדילמא מסר מודעא אף על בטול כזה וא"ת כיון שהוא מבטל עכשיו כל מה שיגרום לבטל גט זה אף הוא מבטל מודעא שקדמה לו בלבב שלם אף אנו נאמר כשיאמר הריני מבטל כל מודעא שמסרתי יועיל שהרי מבטל עכשיו בלבב שלם כל מודעא שמסר לפיכך הוא ז"ל תיקן לצאת ידי כל ספק שיבטל כל מודעא ועוד שיפסל כל עד שיעיד שמסר מודעא בפניו וא"ת מה יועיל לגבי איסורא אם יעידו אני אומר כל שהוא מבטל עדיו אף הוא מבטל מודעא לגמרי והביא ראיה מהא דאמרינן בפרק מי שאחזו דף עו: גבי הרי זה גיטיך כל זמן שאעבור נגד פניך שלשים יום דאקשינן וליחוש שמא פייס אמר רבה בר רב הונא הכי אמר אבא מארי בשם רב באומר נאמנת עלי שלא פייסתי. וזו הראיה אפשר היא למי שגורס בה כל זמן שהרי אם פייס הגט פסול הוא ובאומר נאמנת עלי מכשרינן ליה אלמא כיון דהימנה תו לא מפייס ולא מבטל גיטא אע"פ דבידו הוא כיון דלא אמר ע"מ ולא מעכשיו והכי נמי כיון דפסלינהו לסהדי ודאי מבטל ברצון נפשו מודעות ומודעי מודעות שמסר אבל למי שגורס על מנת והיא גרסת הגאון ז"ל יש לי לדון הרבה אחר ראיה זו דהתם הרי הוא מגרשה בגט כשר ואי בעי לגרשה מעכשיו הרשות בידו וכיון דקא מתני על מנת שאעבור ונאמנת עלי הרי היא מתגרשת מעכשיו על מנת שתאמר שעבר מכנגד פניה שלשים יום ושתהא היא נאמנת לומר לא פייס ולא בא ואפילו אתו סהדי ומסהדי דפייס או בא וידעי דמשקרא אפילו הכי כיון שהיא אומרת שלא בא ולא פייס גיטיה גיטא דהא הכי אתני איהו ובדידיה קאי למישדי האי תנאי דבעי בגיטא אבל כל שהגט פסול בשעת שהאשה מתגרשת בו כי לא הימנה אי נמי לא פסלינהו לסהדי כי הימנה או שפסל העדים לא שמענו מכאן שיהא כשר. אבל מצאתי לזה סמך ממקום אחר מההיא דגרסי' בפ' המביא תניין דף יח. המשליש גט לאשתו ואמר לו אל תתנהו לה אלא אחר שלשה חדשים משנתנו לה מותרת לינשא מיד והקשו הראשונים ז"ל וליחוש שמא פייס דהא כל היכא דמוכחא מילתא חיישינן והכא הא מוכחא כיון שאינו רוצה לגרש לאלתר ותירצו דלא עדיפא ממתני' ר"פ מי שאחזו דאוקימנא באומר נאמנת עלי ה"נ באומר נאמנת עלי והא הכא אי פייס הרי הוא פסול קודם שהגיע גט לידה ולאו כל כמיניה לאכשורי ואפילו הכי כי אמר נאמנת עלי מהני ויש לסמוך מכאן פסול עדים שהזכיר הרב ז"ל. ומ"מ מה שהזכיר הרמב"ם ז"ל נראה שהוא מספיק לכל מודעות שמסר שמה שאמרו בערכין מאי עד שיאמר רוצה אני עד דמבטיל ליה למודעא קמא לא על מודעא ידועה אמרו אלא מפני חששן של מודעות ובודאי שראוי לחוש שמסר מודעה על הביטול כמו שיש לחוש למודעא גרידתא ואעפ"כ העלו דבביטול סגי שאע"פ שידענו באונסו מתחלה שהרי אנו כופין אותו להוציא ואפשר ג"כ שמסר מודעא על הגט ועל הביטולין כיון שחזר וביטלן אנו דנין שנתרצה אף בשאר גיטין אפילו מסר מודעי ומודעי דמודעי אע"פ שאנו מאמינין באונסו דהא אונסא דגיטא גלוי מילתא בעלמא היא כדאיתא בפרק ח"ה דף מ: משום דמה לי לשקר אפילו הכי כל שחזר וביטלן יש לנו לומר שנסתלק אונסו ושחזר ונתרצה ולפיכך כתב ז"ל אמור בפנינו שכל הדברים שמסרתי שגורמין כשיתקיימו אותן הדברים וכו' לפי שאילו לא אמר אלא שהוא מבטל המודעא הרי עדיין לא ביטל מודעות הביטול ואפילו ביטל גם כן מודעות הביטול שמא מסר מודעא על ביטול הביטול ואין לדבר סוף ולפיכך תיקן שיאמר כל הדברים שגורמין שעכשיו אין ספק שביטל כל מה שאמר שיהא גורם פסול לגט זה ובדיבור זה האחרון נתבטלו דבריו הראשונים ובהכי סגי:

2 ר"ן פתח ↗

גידול בר רעילאי וכו' הא גיטיך. הראהו לה ולא מסרו בידה:

3 ר"ן פתח ↗

מתני' בראשונה היה משנה וכו'. לא שהיה עושה כן בכוונה אלא הדבר היה מזדמן שהיה משנה שמו ושמה שם עירו ושם עירה כיצד יוסף ואשתו מרים היו דרים בארץ ישראל ולפעמים היו משנים דירתם למדינת הים וקורין לו יוחנן ולאשתו שרה ואשתו היתה חוזרת לארץ ישראל ונקראת שם מרים כבתחלה והוא היה נשאר במדינת הים ונקרא שם יוחנן ולפעמים היה שולח גט לאשתו שבארץ ישראל וכותבין בו בני מדינת הים שמותיהן שבכאן ושם עירו שבכאן וכשהיה הגט בא לארץ ישראל ב"ד שלשם היו מקבלין עדים שכך היו נקראין במדינת הים והיו מתירין אותה לינשא ולזמן שהיה נשכח הדבר היה הבעל יכול לקלקלה ולומר שלא נתגרשה מעולם ששמותיהם אינם אותם הכתובים בגט ולא שם העיר ולפיכך עמד ר"ג ותיקן שיהא כותב איש פלוני ואשה פלונית דהיינו שמות מקום הכתיבה וכל שום שיש להם בשביל שמות מקום הנתינה מפני תיקון העולם כדי שלא יוכל להוציא לעז אבל מדינא מגורשת גמורה הויא ועכשיו לא יוכל להוציא לעז דכיון שיראו בגט וכל שום יאמרו אפשר ששני שמות היו לו ונודע הדבר ע"פ העדים שהותרה על פיהם ומשמע ודאי דרבן גמליאל כשם שעשה תיקון לשמותיהן כך עשה תיקון לעיירותיהן ובכלל איש פלוני הוא וכך היה כותב בגליל מתא אנא ראובן שמארץ יהודה וכל שום שיש לי כדאמרינן ביבמות דף קטו: בקלניא מתא אנא אנדרונילא נהרדעא ואפשר שמתחלה מתוך שהיה מקלקל עליה בשמו ושמה היה מקלקל אותה גם כן בעירו ועירה אבל כשתיקנו שיהא כותב וכל שום שיש לו מתוך שלא היה יכול להוציא לעז עליה בשמו ובשמה אף בעירו ועירה לא היה יכול לקלקלה שהרי הגט מוכיח מתוכו ששינה את מקומו ור"ת ז"ל פירש דתקנת רבן גמליאל היתה שיכתוב כל השמות שיש לו ולישנא דמתני' לא מוכח הכי דא"כ הו"ל למיתני התקין ר"ג שיהא כותב כל שם שיש לו אבל מדקאמר אני פלוני וכל שם שיש לי משמע שאותו הלשון בעצמו תיקן אבל מדברי הראב"ד ז"ל נראה דהכי פירושא התקין ר"ג שיהא כותב איש פלוני כלומר שני השמות שיש לו בפירוש של מקום הכתיבה ושם מקום הנתינה ומפני שחשש ג"כ לשם לויי וחניכות התקין שיהא כותב ג"כ וכל שם שיש לו וכך היה כותב פלוני דמתקרי פלוני וכל שום אחרן וכו':

רי"ף גיטין ט״ז ע״ב » « רי"ף גיטין י״ח ע״א