מפרשים:
1 אבל צדין חיה ועוף מן הביברין ביו"ט ונותנין לפניהם מזונות רשב"ג אומר לא כל הביברין שוין זה הכלל דף כד. כל המחוסר צידה אסור ושאינו מחוסר צידה מותר:
2 גמ' אמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרשב"ג:
3 זה הכלל כל שמחוסר צידה אסור: היכי דמי מחוסר צידה א"ר יוסף א"ר יהודה אמר שמואל כגון דאמרי הבא מצודה ונצודנו:
4 מתני' מצודות חיה ועופות ודגים שעשאן מעיו"ט לא יטול ביו"ט אלא א"כ יודע שניצודו מעיו"ט מעשה בנכרי אחד שהביא דגים לפני רבן גמליאל ואמר מותרין הן אלא שאין רצוני לקבל ממנו:
5 גמ' א"ר יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל אין הלכה כרבן גמליאל ואיכא דמתנו לה אהא דתניא ספק מוכן רבן גמליאל מתיר ור' יהושע אוסר אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר' יהושע:
6 דף כד: א"ר פפא הילכתא נכרי שהביא דורון ביו"ט לישראל אם יש מאותו המין במחובר אסור
7 ולערב נמי אסורין בכדי שיעשו ואם אין מאותו המין במחובר בתוך התחום מותרין דף כה. מחוץ לתחום אסורין והבא בשביל ישראל זה מחוץ לתחום מותר לישראל אחר והא דאמרי' אם יש מאותו המין במחובר אסור לא מיבעיא באכילה דאסור אלא אפילו לטלטלו נמי אסור דמשום דלא חזי לאכילה מוקצה הוא גרסי' בפרק בכל מערבין דף לט: ההוא בר טבי' דאתאי לבי ריש גלותא דאיתציד ביו"ט ראשון ואישתחיט ביו"ט שני רב נחמן ורב חסדא אכול רב ששת לא אכיל דקסבר קדושה אחת הן וקי"ל כרב נחמן ורב חסדא ורב ששת נמי קא הדר ביה:
8 ואמרי' נמי ההיא ליפתא דאתאי למחוזא חזייה רבא דמיכמשא