רשימות שיעורים על הוריות י״ב

« רשימות שיעורים על הוריות י״א ×¢×´×‘ רשימות שיעורים על הוריות י״ג ×¢×´× »

1 הוריות פתח ↗

תָּנוּ רַבָּנַן: כֵּיצַד מוֹשְׁחִין אֶת הַמְּלָכִים? כְּמִין נֵזֶר. וְאֶת הַכֹּהֲנִים? כְּמִין כִּי. מַאי ״כְּמִין כִּי״? אָמַר רַב מְנַשְּׁיָא בַּר גַּדָּא: כְּמִין כָּף יְוָנִי.

3 שבועות פתח ↗

שָׁאנֵי הָתָם, דְּאָמַר קְרָא: ״וַיִּמְשָׁחֵם וַיְקַדֵּשׁ אֹתָם״ – אוֹתָם בִּמְשִׁיחָה, וְלֹא לְדוֹרוֹת בִּמְשִׁיחָה.

4 משנה תורה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו פתח ↗

כֵּיצַד מוֹשְׁחִין אֶת הַכֹּהֵן. צָק אֶת הַשֶּׁמֶן עַל רֹאשׁוֹ וְסָךְ מִמֶּנּוּ עַל גַּבֵּי עֵינָיו כְּמִין כִּי יְוָנִית כָּזֶה X שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא ח יב "וַיִּצֹק מִשֶּׁמֶן הַמִּשְׁחָה עַל רֹאשׁ אַהֲרֹן וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ לְקַדְּשׁוֹ". וּמַלְכֵי בֵּית דָּוִד מוֹשְׁחִין אוֹתָן כְּמִין נֵזֶר עַל רֹאשׁוֹ. וְלֹא יִמְשַׁח בִּמְקוֹמוֹת אֲחֵרוֹת וְלֹא יַרְבֶּה בְּשֶׁמֶן:

9 רש"י על כריתות פתח ↗

בזמן ששלום בישראל - הוי המלכות ירושה ולא בעי משיחה אבל כי איכא מחלוקת לאו ירושה היא ובעי משיחה בתחלה:

10 משנה תורה, הלכות שגגות פתח ↗

נָשִׂיא שֶׁנִּצְטָרֵעַ עָבַר מִנְּשִׂיאוּתוֹ וְנָשִׂיא שֶׁעָבַר מִנְּשִׂיאוּתוֹ הֲרֵי הוּא כְּהֶדְיוֹט. חָטָא כְּשֶׁהָיָה נָשִׂיא וְעָבַר מִגְּדֻלָּתוֹ הֲרֵי זֶה מֵבִיא שָׂעִיר שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא ד ג "עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא". כִּשְׁעַת חַטָּאתוֹ הוּא מֵבִיא:

11 הוריות פתח ↗

תָּנוּ רַבָּנַן: אֵין מוֹשְׁחִים אֶת הַמְּלָכִים אֶלָּא עַל הַמַּעְיָין, כְּדֵי שֶׁתִּמָּשֵׁךְ מַלְכוּתָם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לָהֶם קְחוּ עִמָּכֶם אֶת עַבְדֵי אֲדֹנֵיכֶם וְגוֹ׳ וְהוֹרַדְתֶּם אֹתוֹ אֶל גִּחוֹן״.

12 משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות פתח ↗

כְּשֶׁמּוֹשְׁחִין מַלְכֵי בֵּית דָּוִד אֵין מוֹשְׁחִין אוֹתָן אֶלָּא עַל הַמַּעְיָן:

13 משנה תורה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו פתח ↗

אֵין מוֹשְׁחִין אֶת הַמֶּלֶךְ אֶלָּא עַל גַּבֵּי הַמַּעְיָן. וְאֵין מוֹשְׁחִין מֶלֶךְ בֶּן מֶלֶךְ שֶׁהַמַּלְכוּת יְרֻשָּׁה לַמֶּלֶךְ לְעוֹלָם שֶׁנֶּאֱמַר דברים יז כ "הוּא וּבָנָיו בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל". וְאִם הָיְתָה שָׁם מַחְלֹקֶת מוֹשְׁחִין אוֹתוֹ כְּדֵי לְסַלֵּק הַמַּחֲלֹקֶת וּלְהוֹדִיעַ לַכּל שֶׁזֶּהוּ מֶלֶךְ לְבַדּוֹ. כְּמוֹ שֶׁמָּשְׁחוּ שְׁלֹמֹה מִפְּנֵי מַחְלֹקֶת אֲדוֹנִיָּהוּ. וְיוֹאָשׁ מִפְּנֵי עֲתַלְיָה. וִיהוֹאָחָז מִפְּנֵי יְהוֹיָקִים אָחִיו. וְזֶה שֶׁמָּשַׁח אֱלִישָׁע לְיֵהוּא לֹא בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה מְשָׁחוֹ אֶלָּא בְּשֶׁמֶן אֲפַרְסְמוֹן. וְדָבָר זֶה מָסֹרֶת בְּיַד הַחֲכָמִים:

14 הוריות פתח ↗

חוּץ מֵחֲמִשָּׁה דְּבָרִים הָאֲמוּרִים בַּפָּרָשָׁה. מְנָא הָנֵי מִילֵּי? דְּתָנוּ רַבָּנַן: ״וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מֵאֶחָיו״ – זֶה כֹּהֵן גָּדוֹל, ״אֲשֶׁר יוּצַק עַל רֹאשׁוֹ שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה״ – זֶה מְשׁוּחַ מִלְחָמָה, ״וּמִלֵּא אֶת יָדוֹ לִלְבֹּשׁ אֶת הַבְּגָדִים״ – זֶה מְרוּבֵּה בְגָדִים. עַל כּוּלָּן הוּא אוֹמֵר: ״רֹאשׁוֹ לֹא יִפְרָע וּבְגָדָיו לֹא יִפְרֹם וְעַל כׇּל נַפְשֹׁת מֵת לֹא יָבֹא״.

16 הוריות פתח ↗

בְּעָא מִינֵּיהּ רָבָא מֵרַב נַחְמָן: מָשִׁיחַ שֶׁנִּצְטָרַע, מַהוּ בְּאַלְמָנָה? מִידְחָא דָּחֵי, אוֹ מִיפְטָר פָּטַר? לָא הֲוָה בִּידֵיהּ.

17 רש"י על הוריות פתח ↗

מי אמרינן כהונה גדולה מדחא דחי להאי מאלמנה או דלמא כהונה גדולה מיפטר פטר ליה להאי מאלמנה וכי נצטרע דליכא כהונה גדולה לא פטר ומותר באלמנה:

18 הוריות פתח ↗

מַתְנִי׳ כֹּהֵן גָּדוֹל פּוֹרֵם מִלְּמַטָּה, וְהַהֶדְיוֹט מִלְמַעְלָה. כֹּהֵן גָּדוֹל מַקְרִיב אוֹנֵן וְלֹא אוֹכֵל, וְהַהֶדְיוֹט לֹא מַקְרִיב וְלֹא אוֹכֵל.

21 משנה תורה, הלכות ביאת מקדש פתח ↗

יֵרָאֶה לִי שֶׁכָּל כֹּהֵן הַכָּשֵׁר לַעֲבוֹדָה אִם נִכְנַס מִן הַמִּזְבֵּחַ וְלִפְנִים וְהוּא שְׁתוּי יַיִן אוֹ שִׁכּוֹר מִשְּׁאָר הַמְשַׁכְּרִין אוֹ פְּרוּעַ רֹאשׁ אוֹ קְרוּעַ בְּגָדִים כְּדֶרֶךְ שֶׁקּוֹרְעִין עַל הַמֵּתִים אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא עָבַד עֲבוֹדָה הֲרֵי זֶה לוֹקֶה. הוֹאִיל וְהוּא רָאוּי לַעֲבוֹדָה וְנִכְנָס בִּשְׁעַת הָעֲבוֹדָה מְנֻוָּל כָּכָה וַהֲרֵי הוּא מֻזְהָר שֶׁלֹּא יִכָּנֵס:

22 משנה תורה, הלכות טומאת צרעת פתח ↗

מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁיִּהְיֶה הַמְצֹרָע הַמֻּחְלָט מְכֻסֶּה רֹאשׁ כָּל יְמֵי חִלּוּטוֹ וְעוֹטֶה עַל שָׂפָם כְּאָבֵל וּפוֹרֵם בְּגָדָיו וּמוֹדִיעַ הָעוֹבְרִים עָלָיו שֶׁהוּא טָמֵא שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא יג מה "וְהַצָּרוּעַ אֲשֶׁר בּוֹ הַנֶּגַע" וְגוֹ'. אֲפִלּוּ כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁנִּצְטָרֵעַ פּוֹרֵעַ וּפוֹרֵם שֶׁעֲשֵׂה דּוֹחֶה אֶת לֹא תַּעֲשֶׂה. וְאָסוּר בִּשְׁאִילַת שָׁלוֹם כָּל יְמֵי חִלּוּטוֹ כְּאָבֵל שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא יג מה "וְעַל שָׂפָם יַעְטֶה" שֶׁיִּהְיוּ שְׂפָתָיו דְּבוּקוֹת. אֲבָל קוֹרֵא וְשׁוֹנֶה וְדוֹרֵשׁ. וְאָסוּר לְסַפֵּר וּלְכַבֵּס כָּל יְמֵי חִלּוּטוֹ. וְנוֹהֵג בְּכָל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ אֲפִלּוּ בְּשַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים. וַהֲרֵי הוּא מֻתָּר בִּרְחִיצָה וּבְסִיכָה וּבִנְעִילַת הַסַּנְדָּל וּבְתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה וְזוֹקֵף אֶת מִטָּתוֹ כִּשְׁאָר הָעָם:

24 משנה תורה, הלכות ביאת מקדש פתח ↗

כְּשֵׁם שֶׁאֵין הַכֹּהֲנִים מֻזְהָרִין עַל הַיַּיִן אֶלָּא בִּשְׁעַת בִּיאָה לַמִּקְדָּשׁ כָּךְ אֵין אֲסוּרִין לְגַדֵּל פֶּרַע אֶלָּא בִּשְׁעַת בִּיאָה לַמִּקְדָּשׁ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּכֹהֵן הֶדְיוֹט. אֲבָל כֹּהֵן גָּדוֹל אָסוּר לְגַדֵּל פֶּרַע וְלִקְרֹעַ בְּגָדָיו לְעוֹלָם. שֶׁהֲרֵי תָּמִיד הוּא בַּמִּקְדָּשׁ. וּלְכָךְ נֶאֱמַר בּוֹ ויקרא כא י "אֶת רֹאשׁוֹ לֹא יִפְרָע וּבְגָדָיו לֹא יִפְרֹם":

25 מועד קטן פתח ↗

אָמַר רָבָא, תָּא שְׁמַע: ״וְהַצָּרוּעַ״ — לְרַבּוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל. וְהָא כֹּהֵן גָּדוֹל, דְּכׇל הַשָּׁנָה כְּרֶגֶל לְכוּלֵּי עָלְמָא דָּמֵי, דִּתְנַן: כֹּהֵן גָּדוֹל מַקְרִיב אוֹנֵן וְאֵינוֹ אוֹכֵל. שְׁמַע מִינַּהּ נוֹהֵג צָרַעְתּוֹ בָּרֶגֶל. שְׁמַע מִינַּהּ.

27 יומא פתח ↗

בָּא לוֹ כֹּהֵן גָּדוֹל לִקְרוֹת, אִם רָצָה לִקְרוֹת בְּבִגְדֵי בוּץ — קוֹרֵא, וְאִם לָאו — קוֹרֵא בְּאִצְטְלִית לָבָן מִשֶּׁלּוֹ. חַזַּן הַכְּנֶסֶת נוֹטֵל סֵפֶר תּוֹרָה, וְנוֹתְנוֹ לְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת, וְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת נוֹתְנוֹ לַסְּגָן, וְהַסְּגָן נוֹתְנוֹ לְכֹהֵן גָּדוֹל, וְכֹהֵן גָּדוֹל עוֹמֵד וּמְקַבֵּל, וְקוֹרֵא בְּ״אַחֲרֵי מוֹת״ וְ״אַךְ בֶּעָשׂוֹר״, וְגוֹלֵל סֵפֶר תּוֹרָה וּמַנִּיחוֹ בְּחֵיקוֹ וְאוֹמֵר: יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁקָּרָאתִי לִפְנֵיכֶם כָּתוּב כָּאן. ״וּבֶעָשׂוֹר״ שֶׁבְּחוֹמֶשׁ הַפְּקוּדִים קוֹרֵא עַל פֶּה. וּמְבָרֵךְ עָלֶיהָ שְׁמוֹנֶה בְּרָכוֹת: עַל הַתּוֹרָה, וְעַל הָעֲבוֹדָה, וְעַל הַהוֹדָאָה, וְעַל מְחִילַת הֶעָוֹן, וְעַל הַמִּקְדָּשׁ בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְעַל יִשְׂרָאֵל בִּפְנֵי עַצְמָן, וְעַל יְרוּשָׁלַיִם בִּפְנֵי עַצְמָהּ, וְעַל הַכֹּהֲנִים בִּפְנֵי עַצְמָן, וְעַל שְׁאָר הַתְּפִלָּה. הָרוֹאֶה כֹּהֵן גָּדוֹל כְּשֶׁהוּא קוֹרֵא — אֵינוֹ רוֹאֶה פַּר וְשָׂעִיר הַנִּשְׂרָפִין, וְהָרוֹאֶה פַּר וְשָׂעִיר הַנִּשְׂרָפִין — אֵינוֹ רוֹאֶה כֹּהֵן גָּדוֹל כְּשֶׁהוּא קוֹרֵא. וְלֹא מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי, אֶלָּא שֶׁהָיְתָה דֶּרֶךְ רְחוֹקָה, וּמְלֶאכֶת שְׁנֵיהֶן שָׁוָה כְּאַחַת. גְּמָ׳ מִדְּקָתָנֵי בְּאִצְטְלִית לָבָן מִשֶּׁלּוֹ, מִכְּלָל דִּקְרִיאָה לָאו עֲבוֹדָה הִיא. וְקָתָנֵי: אִם רָצָה לִקְרוֹת בְּבִגְדֵי בוּץ — קוֹרֵא, שָׁמְעַתְּ מִינַּהּ בִּגְדֵי כְהוּנָּה נִיתְּנוּ לֵיהָנוֹת בָּהֶן! דִּילְמָא שָׁאנֵי קְרִיאָה דְּצוֹרֶךְ עֲבוֹדָה הִיא. דְּאִיבַּעְיָא לַן: בִּגְדֵי כְהוּנָּה נִיתְּנוּ לֵיהָנוֹת בָּהֶן, אוֹ לֹא נִיתְּנוּ לֵיהָנוֹת בָּהֶן. תָּא שְׁמַע: לֹא הָיוּ יְשֵׁנִים בְּבִגְדֵי קוֹדֶשׁ. שֵׁינָה הוּא דְּלָא, הָא מֵיכָל — אָכְלִי! דִּילְמָא שָׁאנֵי אֲכִילָה דְּצוֹרֶךְ עֲבוֹדָה הִיא, כִּדְתַנְיָא: ״וְאָכְלוּ אוֹתָם אֲשֶׁר כּוּפַּר בָּהֶם״ — מְלַמֵּד שֶׁהַכֹּהֲנִים אוֹכְלִים וּבְעָלִים מִתְכַּפְּרִין. שֵׁינָה הוּא דְּלָא, הָא הַלּוֹכֵי — מְהַלְּכִי! בְּדִין הוּא דְּהַלּוֹכֵי נָמֵי לָא, וְסֵיפָא אִיצְטְרִיכָא לֵיהּ: פּוֹשְׁטִין וּמְקַפְּלִין וּמַנִּיחִין תַּחַת רָאשֵׁיהֶם. פּוֹשְׁטִין וּמְקַפְּלִין וּמַנִּיחִין אוֹתָן תַּחַת רָאשֵׁיהֶן, שָׁמְעַתְּ מִינַּהּ בִּגְדֵי כְּהוּנָּה נִיתְּנוּ לֵיהָנוֹת בָּהֶן! אָמַר רַב פָּפָּא: לָא תֵּימָא תַּחַת רָאשֵׁיהֶן, אֶלָּא אֵימָא כְּנֶגֶד רָאשֵׁיהֶן. אָמַר רַב מְשַׁרְשְׁיָא: שָׁמְעַתְּ מִינַּהּ תְּפִילִּין מִן הַצַּד שַׁפִּיר דָּמֵי. הָכִי נָמֵי מִסְתַּבְּרָא דִּכְנֶגֶד רָאשֵׁיהֶן, דְּאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ תַּחַת רָאשֵׁיהֶן, וְתִיפּוֹק לִי מִשּׁוּם כִּלְאַיִם — דְּהָא אִיכָּא אַבְנֵט. וּנְהִי נָמֵי דְּנִיתְּנוּ לֵיהָנוֹת בָּהֶן — הָא מִתְהֲנֵי מִכִּלְאַיִם! הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר אַבְנֵטוֹ שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל זֶה הוּא אַבְנֵטוֹ שֶׁל כֹּהֵן הֶדְיוֹט. אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר אַבְנֵטוֹ שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל לֹא זֶה הוּא אַבְנֵטוֹ שֶׁל כֹּהֵן הֶדְיוֹט, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר! וְכִי תֵּימָא: כִּלְאַיִם בִּלְבִישָׁה וְהַעֲלָאָה — הוּא דַּאֲסִיר, בְּהַצָּעָה שְׁרֵי, וְהָתַנְיָא: ״לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךָ״, אֲבָל אַתָּה מוּתָּר לְהַצִּיעוֹ תַּחְתֶּיךָ. אֲבָל אָמְרוּ חֲכָמִים: אָסוּר לַעֲשׂוֹת כֵּן, שֶׁמָּא תִּיכָּרֵךְ נִימָא אַחַת עַל בְּשָׂרוֹ. וְכִי תֵּימָא דְּמַפְסֵיק לֵיהּ מִידֵּי בֵּינֵי בֵּינֵי — וְהָאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פַּזִּי אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר רַבִּי מִשּׁוּם קְהָלָא קַדִּישָׁא שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם: אֲפִילּוּ עֶשֶׂר מַצָּעוֹת זוֹ עַל גַּב זוֹ וְכִלְאַיִם תַּחְתֵּיהֶן — אָסוּר לִישַׁן עֲלֵיהֶן. אֶלָּא לָאו שְׁמַע מִינַּהּ: כְּנֶגֶד רָאשֵׁיהֶן, שְׁמַע מִינַּהּ. רַב אָשֵׁי אָמַר: לְעוֹלָם תַּחַת רָאשֵׁיהֶן, וְהָא קָא מִתְהֲנֵי מִכִּלְאַיִם — בִּגְדֵי כְהוּנָּה קָשִׁין הֵן. כִּי הָא דְּאָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: הַאי נַמְטָא גַּמְדָּא דְּנַרֶשׁ — שַׁרְיָא. תָּא שְׁמַע: בִּגְדֵי כְהוּנָּה, הַיּוֹצֵא בָּהֶן לַמְּדִינָה — אָסוּר. וּבַמִּקְדָּשׁ, בֵּין בִּשְׁעַת עֲבוֹדָה בֵּין שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת עֲבוֹדָה — מוּתָּר, מִפְּנֵי שֶׁבִּגְדֵי כְהוּנָּה נִיתְּנוּ לֵיהָנוֹת בָּהֶן. שְׁמַע מִינַּהּ. וּבַמְּדִינָה לָא? וְהָתַנְיָא: בְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה בְּטֵבֵת יוֹם הַר גְּרִזִים הוּא, דְּלָא לְמִסְפַּד? יוֹם שֶׁבִּקְּשׁוּ כּוּתִיִּים אֶת בֵּית אֱלֹהֵינוּ מֵאֲלֶכְּסַנְדְּרוֹס מוֹקְדוֹן לְהַחְרִיבוֹ, וְנָתְנוּ לָהֶם. בָּאוּ וְהוֹדִיעוּ אֶת שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק. מֶה עָשָׂה? לָבַשׁ בִּגְדֵי כְהוּנָּה, וְנִתְעַטֵּף בְּבִגְדֵי כְהוּנָּה, וּמִיַּקִּירֵי יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ, וַאֲבוּקוֹת שֶׁל אוֹר בִּידֵיהֶן. וְכׇל הַלַּיְלָה, הַלָּלוּ הוֹלְכִים מִצַּד זֶה, וְהַלָּלוּ הוֹלְכִים מִצַּד זֶה, עַד שֶׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר. כֵּיוָן שֶׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר, אָמַר לָהֶם: מִי הַלָּלוּ? אָמְרוּ לוֹ: יְהוּדִים שֶׁמָּרְדוּ בְּךָ. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לְאַנְטִיפַּטְרֵס זָרְחָה חַמָּה וּפָגְעוּ זֶה בָּזֶה. כֵּיוָן שֶׁרָאָה לְשִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק, יָרַד מִמֶּרְכַּבְתּוֹ וְהִשְׁתַּחֲוָה לְפָנָיו. אָמְרוּ לוֹ: מֶלֶךְ גָּדוֹל כְּמוֹתְךָ יִשְׁתַּחֲוֶה לִיהוּדִי זֶה?! אָמַר לָהֶם: דְּמוּת דְּיוֹקְנוֹ שֶׁל זֶה מְנַצַּחַת לְפָנַי בְּבֵית מִלְחַמְתִּי. אָמַר לָהֶם: לָמָּה בָּאתֶם? אָמְרוּ: אֶפְשָׁר בַּיִת שֶׁמִּתְפַּלְּלִים בּוֹ עָלֶיךָ וְעַל מַלְכוּתְךָ שֶׁלֹּא תֶּחְרַב, יַתְעוּךָ גּוֹיִם לְהַחְרִיבוֹ? אָמַר לָהֶם: מִי הַלָּלוּ? אָמְרוּ לוֹ: כּוּתִיִּים הַלָּלוּ, שֶׁעוֹמְדִים לְפָנֶיךָ. אָמַר לָהֶם: הֲרֵי הֵם מְסוּרִין בִּידֵיכֶם. מִיָּד נְקָבוּם בְּעִקְבֵיהֶם וּתְלָאוּם בְּזַנְבֵי סוּסֵיהֶם, וְהָיוּ מְגָרְרִין אוֹתָן עַל הַקּוֹצִים וְעַל הַבַּרְקָנִים, עַד שֶׁהִגִּיעוּ לְהַר גְּרִיזִים. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעוּ לְהַר גְּרִיזִים — חֲרָשׁוּהוּ, וּזְרָעוּהוּ כַּרְשִׁינִין, כְּדֶרֶךְ שֶׁבִּקְּשׁוּ לַעֲשׂוֹת לְבֵית אֱלֹהֵינוּ. וְאוֹתוֹ הַיּוֹם עֲשָׂאוּהוּ יוֹם טוֹב. אִי בָּעֵית אֵימָא: רְאוּיִין לְבִגְדֵי כְהוּנָּה. וְאִי בָּעֵית אֵימָא: ״עֵת לַעֲשׂוֹת לַה׳ הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ״. חַזַּן הַכְּנֶסֶת נוֹטֵל סֵפֶר תּוֹרָה: שְׁמַע מִינַּהּ חוֹלְקִין כָּבוֹד לְתַלְמִיד בִּמְקוֹם הָרַב! אָמַר אַבָּיֵי: כּוּלָּהּ מִשּׁוּם כְּבוֹדוֹ דְּכֹהֵן גָּדוֹל הִיא. וְכֹהֵן גָּדוֹל עוֹמֵד. מִכְּלָל שֶׁהוּא יוֹשֵׁב, וְהָא אֲנַן תְּנַן: אֵין יְשִׁיבָה בָּעֲזָרָה אֶלָּא לְמַלְכֵי בֵּית דָּוִד בִּלְבַד. שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיָּבֹא הַמֶּלֶךְ דָּוִד וַיֵּשֶׁב לִפְנֵי ה׳״? כִּדְאָמַר רַב חִסְדָּא — בְּעֶזְרַת נָשִׁים, הָכָא נָמֵי — בְּעֶזְרַת נָשִׁים. וְהֵיכָא אִיתְּמַר דְּרַב חִסְדָּא? אַהָא. מֵיתִיבִי: דְּתַנְיָא, הֵיכָן קוֹרִין בּוֹ — בָּעֲזָרָה, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: בְּהַר הַבַּיִת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּקְרָא בוֹ לִפְנֵי הָרְחוֹב אֲשֶׁר לִפְנֵי שַׁעַר הַמַּיִם״, וְאָמַר רַב חִסְדָּא: בְּעֶזְרַת נָשִׁים. ״וַיְבָרֶךְ עֶזְרָא אֶת ה׳ הָאֱלֹהִים הַגָּדוֹל״. מַאי ״גָּדוֹל״? אָמַר רַב יוֹסֵף אָמַר רַב: שֶׁגִּדְּלוֹ בְּשֵׁם הַמְפוֹרָשׁ. רַב גִּידֵּל אָמַר: ״בָּרוּךְ ה׳ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם״. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְרַב דִּימִי: וְדִילְמָא שֶׁגִּידְּלוֹ בְּשֵׁם הַמְפוֹרָשׁ? אֲמַר לֵיהּ: אֵין אוֹמְרִים שֵׁם הַמְפוֹרָשׁ בִּגְבוּלִים. וְלָא? וְהָכְתִיב: ״וַיַּעֲמוֹד עֶזְרָא הַסּוֹפֵר עַל מִגְדַּל עֵץ אֲשֶׁר עָשׂוּ לַדָּבָר״. וְאָמַר רַב גִּידֵּל: שֶׁגִּדְּלוֹ בְּשֵׁם הַמְפוֹרָשׁ! הוֹרָאַת שָׁעָה הָיְתָה. ״וַיִּצְעֲקוּ אֶל ה׳ אֱלֹהִים בְּקוֹל גָּדוֹל״. מַאי אֲמוּר? אָמַר רַב, וְאִיתֵּימָא רַבִּי יוֹחָנָן: בִּיָּיא בִּיָּיא הַיְינוּ הַאי דְּאַחְרְבֵיהּ לְמַקְדְּשָׁא וְקַלְיֵהּ לְהֵיכְלֵיהּ וְקַטְלִינְהוּ לְכוּלְּהוּ צַדִּיקֵי וְאַגְלִינְהוּ לְיִשְׂרָאֵל מֵאַרְעֲהוֹן, וַעֲדַיִין מְרַקֵּד בֵּינַן. כְּלוּם יְהַבְתֵּיהּ לַן אֶלָּא לְקַבּוֹלֵי בֵּיהּ אַגְרָא? לָא אִיהוּ בָּעֵינַן, וְלָא אַגְרֵיהּ בָּעֵינַן! נְפַל לְהוּ פִּיתְקָא מֵרְקִיעָא, דַּהֲוָה כְּתִב בֵּהּ ״אֱמֶת״. אָמַר רַב חֲנִינָא: שְׁמַע מִינַּהּ חוֹתָמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא ״אֱמֶת״. אוֹתִיבוּ בְּתַעֲנִיתָא תְּלָתָא יוֹמִין וּתְלָתָא לֵילָוָאתָא, מַסְרוּהוּ נִיהֲלַיְהוּ. נְפַק אֲתָא כִּי גוּרְיָא דְנוּרָא מִבֵּית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים, אֲמַר לְהוּ נָבִיא לְיִשְׂרָאֵל: הַיְינוּ יִצְרָא דַעֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֹּאמֶר זֹאת הָרִשְׁעָה״. בַּהֲדֵי דְּתַפְסוּהּ לֵיהּ אִשְׁתְּמִיט בִּינִיתָא מִמַּזְּיֵיא וּרְמָא קָלָא, וַאֲזַל קָלֵיהּ אַרְבַּע מְאָה פַּרְסֵי. אָמְרוּ: הֵיכִי נַעֲבֵיד? דִּילְמָא חַס וְשָׁלוֹם מְרַחֲמִי עֲלֵיהּ מִן שְׁמַיָּא. אֲמַר לְהוּ נָבִיא: שַׁדְיוּהוּ בְּדוּדָא דַאֲבָרָא, וְחַפְיוּהוּ לְפוּמֵּיהּ בַּאֲבָרָא, דַּאֲבָרָא מִשְׁאָב שָׁאֵיב קָלָא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֹּאמֶר זֹאת הָרִשְׁעָה וַיַּשְׁלֵךְ אוֹתָהּ אֶל תּוֹךְ הָאֵיפָה וַיַּשְׁלֵךְ אֶת אֶבֶן הָעוֹפֶרֶת אֶל פִּיהָ״. אֲמַרוּ: הוֹאִיל וְעֵת רָצוֹן הוּא, נִבְעֵי רַחֲמֵי אַיִּצְרָא דַעֲבֵירָה. בְּעוֹ רַחֲמֵי וְאִמְּסַר בִּידַיְיהוּ. אֲמַר לְהוּ: חֲזוֹ, דְּאִי קָטְלִיתוּ לֵיהּ לְהָהוּא, כָּלֵי עָלְמָא. חַבְשׁוּהוּ תְּלָתָא יוֹמֵי, וּבָעוּ בֵּיעֲתָא בַּת יוֹמָא בְּכׇל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְלָא אִשְׁתְּכַח. אָמְרִי: הֵיכִי נַעֲבֵיד? נִקְטְלֵיהּ — כָּלֵי עָלְמָא, נִיבְעֵי רַחֲמֵי אַפַּלְגָא — פַּלְגָא בִּרְקִיעָא לָא יָהֲבִי. כַּחְלִינְהוּ לְעֵינֵיהּ וְשַׁבְקוּהוּ, וְאַהְנִי דְּלָא מִיגָּרֵי בֵּיהּ לְאִינִישׁ בְּקָרִיבְתֵּהּ. בְּמַעְרְבָא מַתְנוּ הָכִי: רַב גִּידֵּל אָמַר: ״גָּדוֹל״ — שֶׁגִּדְּלוֹ בְּשֵׁם הַמְפוֹרָשׁ, וְרַב מַתְנָא אָמַר: ״הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא״. וְהָא דְּרַב מַתְנָא מָטְיָיא לִדְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. דְּאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: לָמָּה נִקְרָא שְׁמָן אַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה — שֶׁהֶחְזִירוּ עֲטָרָה לְיוֹשְׁנָהּ. אֲתָא מֹשֶׁה, אָמַר: ״הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא״. אֲתָא יִרְמְיָה וַאֲמַר: גּוֹיִם מְקַרְקְרִין בְּהֵיכָלוֹ, אַיֵּה נוֹרְאוֹתָיו? לָא אֲמַר ״נוֹרָא״. אֲתָא דָּנִיאֵל אֲמַר: גּוֹיִם מִשְׁתַּעְבְּדִים בְּבָנָיו, אַיֵּה גְּבוּרוֹתָיו? לָא אֲמַר ״גִּבּוֹר״. אֲתוֹ אִינְהוּ וְאָמְרוּ: אַדְּרַבָּה, זוֹ הִיא גְּבוּרַת גְּבוּרָתוֹ: שֶׁכּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ — שֶׁנּוֹתֵן אֶרֶךְ אַפַּיִם לָרְשָׁעִים. וְאֵלּוּ הֵן נוֹרְאוֹתָיו — שֶׁאִלְמָלֵא מוֹרָאוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֵיאַךְ אוּמָּה אַחַת יְכוֹלָה לְהִתְקַיֵּים בֵּין הָאוּמּוֹת? וְרַבָּנַן: הֵיכִי עָבְדִי הָכִי וְעָקְרִי תַּקַּנְתָּא דְּתַקֵּין מֹשֶׁה? אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מִתּוֹךְ שֶׁיּוֹדְעִין בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁאֲמִתִּי הוּא, לְפִיכָךְ לֹא כִּיזְּבוּ בּוֹ. וְקוֹרֵא ״אַחֲרֵי מוֹת״ וְ״אַךְ בֶּעָשׂוֹר״. וּרְמִינְהִי: מְדַלְּגִין בַּנָּבִיא, וְאֵין מְדַלְּגִין בַּתּוֹרָה! לָא קַשְׁיָא: כָּאן, בִּכְדֵי שֶׁיַּפְסִיק הַתּוּרְגְּמָן. כָּאן, בִּכְדֵי שֶׁלֹּא יַפְסִיק הַתּוּרְגְּמָן. וְהָא עֲלַהּ קָתָנֵי: מְדַלְּגִין בַּנָּבִיא, וְאֵין מְדַלְּגִין בַּתּוֹרָה. וְעַד כַּמָּה מְדַלֵּג — בִּכְדֵי שֶׁלֹּא יַפְסִיק הַתּוּרְגְּמָן, הָא בַּתּוֹרָה — כְּלָל כְּלָל לָא! אָמַר אַבָּיֵי, לָא קַשְׁיָא: כָּאן, בְּעִנְיָן אֶחָד. כָּאן, בִּשְׁנֵי עִנְיָנִין. וְהָתַנְיָא: מְדַלְּגִין בַּתּוֹרָה בְּעִנְיָן אֶחָד, וּבַנָּבִיא בִּשְׁנֵי עִנְיָנִין. כָּאן וְכָאן בִּכְדֵי שֶׁלֹּא יַפְסִיק הַתּוּרְגְּמָן. וְאֵין מְדַלְּגִין מִנָּבִיא לְנָבִיא. וּבַנָּבִיא שֶׁל שְׁנֵים עָשָׂר מְדַלְּגִין, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְדַלֵּג מִסּוֹף הַסֵּפֶר לִתְחִילָּתוֹ. וְגוֹלֵל סֵפֶר תּוֹרָה וְכוּ׳. וְכׇל כָּךְ לָמָּה — כְּדֵי שֶׁלֹּא לְהוֹצִיא לַעַז עַל סֵפֶר תּוֹרָה. ״וּבֶעָשׂוֹר״ שֶׁל חוֹמֶשׁ הַפְּקוּדִים קוֹרֵא עַל פֶּה. אַמַּאי? נִגְלוֹל וְנִיקְרֵי! אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: לְפִי שֶׁאֵין גּוֹלְלִין סֵפֶר תּוֹרָה בְּצִיבּוּר, מִפְּנֵי כְּבוֹד צִיבּוּר. וְנַיְיתֵי אַחֲרִינָא וְנִקְרֵי! רַב הוּנָא בַּר יְהוּדָה אָמַר: מִשּׁוּם פְּגָמוֹ שֶׁל רִאשׁוֹן. וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: מִשּׁוּם בְּרָכָה שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה. וּמִי חָיְישִׁינַן לִפְגָמָא? וְהָאָמַר רַבִּי יִצְחָק נַפָּחָא: רֹאשׁ חוֹדֶשׁ טֵבֵת שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת מְבִיאִין שָׁלֹשׁ תּוֹרוֹת וְקוֹרִין אַחַת בְּעִנְיָנוֹ שֶׁל יוֹם, וְאַחַת שֶׁל רֹאשׁ חוֹדֶשׁ, וְאַחַת שֶׁל חֲנוּכָּה. תְּלָתָא גַּבְרֵי בִּתְלָתָא סִפְרֵי — לֵיכָּא פְּגָמָא, חַד גַּבְרָא בִּתְרֵי סִפְרֵי — אִיכָּא פְּגָמָא. וּמְבָרֵךְ עָלֶיהָ שְׁמוֹנֶה בְּרָכוֹת. תָּנוּ רַבָּנַן: עַל הַתּוֹרָה — כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּבָרְכִים בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, עַל הָעֲבוֹדָה, וְעַל הַהוֹדָאָה, וְעַל מְחִילַת הֶעָוֹן כְּתִיקְנָהּ. וְעַל הַמִּקְדָּשׁ בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְעַל הַכֹּהֲנִים בִּפְנֵי עַצְמָן, וְעַל יִשְׂרָאֵל בִּפְנֵי עַצְמָן, וְעַל שְׁאָר תְּפִלָּה. תָּנוּ רַבָּנַן: וּשְׁאָר הַתְּפִלָּה ״רִנָּה תְּחִינָּה בַּקָּשָׁה מִלְּפָנֶיךָ עַל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל שֶׁצְּרִיכִין לְהִוָּשַׁע״ וְחוֹתֵם בְּשׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה. וְאַחַר כָּךְ, כׇּל אֶחָד וְאֶחָד מֵבִיא סֵפֶר תּוֹרָה מִבֵּיתוֹ, וְקוֹרֵא בּוֹ כְּדֵי לְהַרְאוֹת חָזוּתוֹ לְרַבִּים. הָרוֹאֶה כֹּהֵן גָּדוֹל כּוּ׳ לֹא מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי. פְּשִׁיטָא? מַהוּ דְּתֵימָא כִּדְרֵישׁ לָקִישׁ. דְּאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: אֵין מַעֲבִירִין עַל הַמִּצְוֹת. וּמַאי מִצְוָה — ״בְּרׇב עָם הַדְרַת מֶלֶךְ״, קָא מַשְׁמַע לַן. מַתְנִי׳ אִם בְּבִגְדֵי בוּץ קוֹרֵא, קִדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו. פָּשַׁט, יָרַד וְטָבַל, עָלָה וְנִסְתַּפַּג, וְהֵבִיאוּ לוֹ בִּגְדֵי זָהָב וְלָבַשׁ, וְקִדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו, וְיָצָא וְעָשָׂה אֶת אֵילוֹ וְאֶת אֵיל הָעָם וְאֶת שִׁבְעַת כְּבָשִׂים תְּמִימִים בְּנֵי שָׁנָה, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: עִם תָּמִיד שֶׁל שַׁחַר הָיוּ קְרֵבִין. וּפַר הָעוֹלָה וְשָׂעִיר הַנַּעֲשֶׂה בַּחוּץ — הָיוּ קְרֵבִין עִם תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם. קִדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו וּפָשַׁט, וְיָרַד וְטָבַל וְעָלָה וְנִסְתַּפָּג. הֵבִיאוּ לוֹ בִּגְדֵי לָבָן וְלָבַשׁ, וְקִדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו. נִכְנַס לְהוֹצִיא אֶת הַכַּף וְאֶת הַמַּחְתָּה. קִדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו וּפָשַׁט, וְיָרַד וְטָבַל עָלָה וְנִסְתַּפָּג. הֵבִיאוּ לוֹ בִּגְדֵי זָהָב וְלָבַשׁ, וְקִדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו, וְנִכְנַס לְהַקְטִיר קְטוֹרֶת שֶׁל בֵּין הָעַרְבָּיִם, וּלְהֵטִיב אֶת הַנֵּרוֹת, וְקִדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו וּפָשַׁט, וְיָרַד וְטָבַל עָלָה וְנִסְתַּפָּג. הֵבִיאוּ לוֹ בִּגְדֵי עַצְמוֹ וְלָבַשׁ, וּמְלַוִּין אוֹתוֹ עַד בֵּיתוֹ. וְיוֹם טוֹב הָיָה עוֹשֶׂה לְאוֹהֲבָיו בְּשָׁעָה שֶׁיָּצָא בְּשָׁלוֹם מִן הַקּוֹדֶשׁ. גְּמָ׳ אִיבַּעְיָא לְהוּ: הֵיכִי קָאָמַר, עִם תָּמִיד שֶׁל שַׁחַר הָיוּ קְרֵבִין, וּפַר הָעוֹלָה וְשָׂעִיר הַנַּעֲשֶׂה בַּחוּץ עִם תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם, אוֹ דִילְמָא הָכִי קָאָמַר: עִם תָּמִיד שֶׁל שַׁחַר הָיוּ קְרֵבִין, וּפַר הָעוֹלָה בַּהֲדַיְיהוּ, וְשָׂעִיר הַנַּעֲשֶׂה בַּחוּץ עִם תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם. וְתוּ: פַּר הָעוֹלָה לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר דְּשַׁיְּירֵיהּ, אֵימַת עָבֵיד לֵיהּ? וְתוּ: בֵּין לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֵּין לְרַבִּי עֲקִיבָא, אֵימוּרֵי חַטָּאת אֵימַת עָבֵיד לְהוּ? אָמַר רָבָא: לָא מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ מְתַקַּנְתָּא, אֶלָּא אוֹ לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר דְּתָנָא בִּדְבֵי שְׁמוּאֵל, אוֹ לְרַבִּי עֲקִיבָא כִּדְתוֹסֶפְתָּא. דְּתָנָא דְּבֵי שְׁמוּאֵל: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: יָצָא וְעָשָׂה אֵילוֹ וְאֵיל הָעָם וְאֵימוּרֵי חַטָּאת, אֲבָל פַּר הָעוֹלָה וְשִׁבְעַת כְּבָשִׂים וְשָׂעִיר הַנַּעֲשֶׂה בַּחוּץ — עִם תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם. רַבִּי עֲקִיבָא דְּתוֹסֶפְתָּא מַאי הִיא? דְּתַנְיָא, רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: פַּר הָעוֹלָה וְשִׁבְעַת כְּבָשִׁים עִם תָּמִיד שֶׁל שַׁחַר הָיוּ קְרֵבִין, שֶׁנֶּאֱמַר: ״מִלְּבַד עוֹלַת הַבֹּקֶר אֲשֶׁר לְעוֹלַת הַתָּמִיד״, וְאַחַר כָּךְ עֲבוֹדַת הַיּוֹם. וְאַחַר כָּךְ שָׂעִיר הַנַּעֲשֶׂה בַּחוּץ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד חַטָּאת מִלְּבַד חַטַּאת הַכִּפּוּרִים״, וְאַחַר כָּךְ אֵילוֹ וְאֵיל הָעָם, וְאַחַר כָּךְ אֵימוּרֵי חַטָּאת, וְאַחַר כָּךְ תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם. מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר? עָבֵיד כְּדִכְתִיב: עָבֵיד בְּרֵישָׁא דְּתוֹרַת כֹּהֲנִים, וַהֲדַר עָבֵיד דְּחוֹמֶשׁ הַפְּקוּדִים. וְרַבִּי עֲקִיבָא? כִּדְקָתָנֵי טַעְמָא: ״מִלְּבַד עוֹלַת הַבֹּקֶר אֲשֶׁר לְעוֹלַת הַתָּמִיד״, אַלְמָא מוּסָפִין עִם תָּמִיד שֶׁל שַׁחַר עָבֵיד לְהוּ. וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, הַאי ״מִלְּבַד חַטַּאת הַכִּפּוּרִים״ מַאי עָבֵיד לֵיהּ? הַהוּא מִיבְּעֵי לֵיהּ, עַל מָה שֶׁזֶּה מְכַפֵּר — זֶה מְכַפֵּר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מִשְּׁמוֹ: אֶחָד קָרֵב עִם תָּמִיד שֶׁל שַׁחַר, וְשִׁשָּׁה עִם תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר מִשְּׁמוֹ: שִׁשָּׁה קְרֵבִין עִם תָּמִיד שֶׁל שַׁחַר, וְאֶחָד עִם תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם. מַאי טַעְמַיְיהוּ דְּרַבָּנַן? תְּרֵי קְרָאֵי כְּתִיבִי. כְּתִיב: ״מִלְּבַד עוֹלַת הַבֹּקֶר״, וּכְתִיב: ״וְיָצָא וְעָשָׂה אֶת עוֹלָתוֹ״, הִלְכָּךְ, עָבֵיד מִנַּיְיהוּ הָכָא וּמָנַיְיהוּ הָכָא. בְּמַאי קָא מִיפַּלְגִי? רַבִּי יְהוּדָה סָבַר: עָבֵיד חַד כְּדִכְתִיב: ״מִלְּבַד עוֹלַת הַבֹּקֶר״, וַהֲדַר עָבֵיד עֲבוֹדַת הַיּוֹם — דִּילְמָא חוּלְשָׁא חָלֵישׁ כֹּהֵן גָּדוֹל. וְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן סָבַר: כֵּיוָן דְּאַתְחֵיל — עָבֵיד שִׁשָּׁה, דִּילְמָא פָּשַׁע. דִּלְגַבֵּי עֲבוֹדַת הַיּוֹם — זָרִיז הוּא. דְּכוּלֵּי עָלְמָא מִיהַת, חַד אַיִל הוּא. כְּמַאן — כְּרַבִּי. דְּתַנְיָא, רַבִּי אוֹמֵר: אַיִל אֶחָד הָאָמוּר כָּאן, הוּא הָאָמוּר בְּחוֹמֶשׁ הַפְּקוּדִים. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: שְׁנֵי אֵילִים הֵן, אֶחָד הָאָמוּר כָּאן, וְאֶחָד הָאָמוּר בְּחוֹמֶשׁ הַפְּקוּדִים. מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי? דִּכְתִיב: ״אֶחָד״. וְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, מַאי ״אֶחָד״? מְיוּחָד שֶׁבְּעֶדְרוֹ. וְרַבִּי? נָפְקָא לֵיהּ: מִ״מִּבְחַר נְדָרֶיךָ״. וְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן? חַד בְּחוֹבָה, וְחַד בִּנְדָבָה. וּצְרִיכִי. קִידֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו. תָּנוּ רַבָּנַן: ״וּבָא אַהֲרֹן אֶל אֹהֶל מוֹעֵד״. לָמָה הוּא בָּא? לְהוֹצִיא אֶת הַכַּף וְאֶת הַמַּחְתָּה, שֶׁכׇּל הַפָּרָשָׁה כּוּלָּהּ נֶאֶמְרָה עַל הַסֵּדֶר, חוּץ מִפָּסוּק זֶה. מַאי טַעְמָא? אָמַר רַב חִסְדָּא: גְּמִירִי, חָמֵשׁ טְבִילוֹת וַעֲשָׂרָה קִידּוּשִׁין טוֹבֵל כֹּהֵן גָּדוֹל וּמְקַדֵּשׁ בּוֹ בַּיּוֹם, וְאִי אָמְרַתְּ כְּסִדְרָן כְּתִיבִי, לָא מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ אֶלָּא שָׁלֹשׁ טְבִילוֹת וְשִׁשָּׁה קִידּוּשִׁין. מַתְקֵיף לַהּ רַבִּי זֵירָא: וְדִילְמָא מַפְסֵיק לֵיהּ בְּשָׂעִיר הַנַּעֲשֶׂה בַּחוּץ! אָמַר אַבָּיֵי, אָמַר קְרָא: ״וְיָצָא וְעָשָׂה אֶת עוֹלָתוֹ״, מִיצִיאָה רִאשׁוֹנָה עָבֵיד אֵילוֹ וְאֵיל הָעָם. רָבָא אָמַר, אָמַר קְרָא: ״וּפָשַׁט אֶת בִּגְדֵי הַבָּד״, שֶׁאֵין תַּלְמוּד לוֹמַר ״אֲשֶׁר לָבַשׁ״, כְּלוּם אָדָם פּוֹשֵׁט אֶלָּא מַה שֶּׁלּוֹבֵשׁ?! אֶלָּא מָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״אֲשֶׁר לָבַשׁ״ — שֶׁלָּבַשׁ כְּבָר. מַתְקֵיף לַהּ רַבָּה בַּר רַב שֵׁילָא: וְאֵימָא דְּמַפְסֵיק לֵיהּ בְּשָׂעִיר הַנַּעֲשֶׂה בַּחוּץ! הָכְתִיב: ״וְיָצָא וְעָשָׂה״. וְכׇל הַפָּרָשָׁה כּוּלָּהּ נֶאֶמְרָה עַל הַסֵּדֶר? וְהָא קְרָאֵי כְּתִיבִי: ״וְאֵת חֵלֶב הַחַטָּאת יַקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה״, וַהֲדַר: ״וְאֵת פַּר הַחַטָּאת וְאֵת שְׂעִיר הַחַטָּאת״, וְאִילּוּ אֲנַן תְּנַן: הָרוֹאֶה אֶת כֹּהֵן גָּדוֹל כְּשֶׁהוּא קוֹרֵא — אֵינוֹ רוֹאֶה פַּר וְשָׂעִיר הַנִּשְׂרָפִין. וְאִילּוּ אֵמוּרֵי חַטָּאת בָּתַר הָכִי מַקְטֵיר לְהוּ! אֵימָא: חוּץ מִפָּסוּק זֶה וְאֵילָךְ. וּמַאי חָזֵית דִּמְשַׁבְּשַׁתְּ קְרָאֵי, שַׁבֵּישׁ מַתְנִיתָא! אָמַר אַבָּיֵי, אָמַר קְרָא: ״וְהַמְשַׁלֵּחַ ... וְהַשּׂוֹרֵף״. מָה מְשַׁלֵּחַ דְּמֵעִיקָּרָא — אַף שׂוֹרֵף דְּמֵעִיקָּרָא. אַדְּרַבָּה: מָה שׂוֹרֵף דְּהַשְׁתָּא — אַף מְשַׁלֵּחַ דְּהַשְׁתָּא! ״וְהַמְשַׁלֵּחַ״, דְּמֵעִיקָּרָא מַשְׁמַע. רָבָא אָמַר, אָמַר קְרָא: ״יׇעֳמַד חַי״, עַד מָתַי יְהֵא זָקוּק לַעֲמוֹד חַי? עַד שְׁעַת כַּפָּרָה. וְאֵימָתַי שְׁעַת כַּפָּרָה? בִּשְׁעַת מַתַּן דָּמִים, וְתוּ לָא. אָתֵי מְשַׁלֵּחַ, מְצָאוֹ בַּשּׁוּק לְכֹהֵן גָּדוֹל, אוֹמֵר לוֹ: אִישִׁי כֹּהֵן גָּדוֹל! עָשִׂינוּ שְׁלִיחוּתְךָ. מְצָאוֹ בְּבֵיתוֹ, אוֹמֵר לוֹ: מְחַיֵּה חַיִּים, עָשִׂינוּ שְׁלִיחוּתוֹ. אָמַר רַבָּה: כִּי מִיפַּטְרִי רַבָּנַן מֵהֲדָדֵי בְּפוּמְבְּדִיתָא אָמְרִי הָכִי: ״מְחַיֵּה חַיִּים יִתֵּן לְךָ חַיִּים אֲרוּכִּים וְטוֹבִים וּמְתוּקָּנִין״. ״אֶתְהַלֵּךְ לִפְנֵי ה׳ בְּאַרְצוֹת הַחַיִּים״, אָמַר רַב יְהוּדָה: זֶה מָקוֹם שְׁוָוקִים. ״כִּי אוֹרֶךְ יָמִים וּשְׁנוֹת חַיִּים וְשָׁלוֹם יוֹסִיפוּ לָךְ״, וְכִי יֵשׁ שָׁנִים שֶׁל חַיִּים וְיֵשׁ שָׁנִים שֶׁאֵינָן שֶׁל חַיִּים? אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: אֵלּוּ שְׁנוֹתָיו שֶׁל אָדָם הַמִּתְהַפְּכוֹת עָלָיו מֵרָעָה לְטוֹבָה. ״אֲלֵיכֶם אִישִׁים אֶקְרָא״, אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה: אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, שֶׁדּוֹמִין לְנָשִׁים וְעוֹשִׂין גְּבוּרָה כַּאֲנָשִׁים. וְאָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה: הָרוֹצֶה לְנַסֵּךְ יַיִן עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ — יְמַלֵּא גְּרוֹנָם שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים יַיִן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אֲלֵיכֶם אִישִׁים אֶקְרָא״. וְאָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁתּוֹרָה פּוֹסֶקֶת מִזַּרְעוֹ — יִשָּׂא בַּת תַּלְמִיד חָכָם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אִם יַזְקִין בָּאָרֶץ שׇׁרְשׁוֹ וּבֶעָפָר יָמוּת גִּזְעוֹ מֵרֵיחַ מַיִם יַפְרִיחַ וְעָשָׂה קָצִיר כְּמוֹ נָטַע״. וְיוֹם טוֹב הָיָה עוֹשֶׂה לְאוֹהֲבָיו. תָּנוּ רַבָּנַן: מַעֲשֶׂה בְּכֹהֵן גָּדוֹל אֶחָד שֶׁיָּצָא מִבֵּית הַמִּקְדָּשׁ וַהֲווֹ אָזְלִי כּוּלֵּי עָלְמָא בָּתְרֵיהּ. כֵּיוָן דְּחַזְיוּנְהוּ לִשְׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן, שַׁבְקוּהוּ לְדִידֵיהּ וְאָזְלִי בָּתַר שְׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן. לְסוֹף אֲתוֹ שְׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן לְאִיפְּטוֹרֵי מִינֵּיהּ דְּכֹהֵן גָּדוֹל. אָמַר לָהֶן: יֵיתוֹן בְּנֵי עַמְמִין לִשְׁלָם. אֲמַרוּ לֵיהּ: יֵיתוֹן בְּנֵי עַמְמִין לִשְׁלָם דְּעָבְדִין עוֹבָדָא דְאַהֲרֹן, וְלָא יֵיתֵי בַּר אַהֲרֹן לִשְׁלָם דְּלָא עָבֵיד עוֹבָדָא דְאַהֲרֹן. מַתְנִי׳ כֹּהֵן גָּדוֹל מְשַׁמֵּשׁ בִּשְׁמוֹנָה כֵּלִים, וְהַהֶדְיוֹט בְּאַרְבָּעָה: בִּכְתוֹנֶת וּמִכְנָסַיִם וּמִצְנֶפֶת וְאַבְנֵט. מוֹסִיף עָלָיו כֹּהֵן גָּדוֹל: חֹשֶׁן וְאֵפוֹד וּמְעִיל וְצִיץ. בְּאֵלּוּ נִשְׁאָלִין בְּאוּרִים וְתוּמִּים. וְאֵין נִשְׁאָלִין אֶלָּא לְמֶלֶךְ וּלְאַב בֵּית דִּין וּלְמִי שֶׁהַצִּיבּוּר צָרִיךְ בּוֹ. גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן, דְּבָרִים שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶן ״שֵׁשׁ״ חוּטָן כָּפוּל שִׁשָּׁה. ״מׇשְׁזָר״ שְׁמוֹנָה. מְעִיל שְׁנֵים עָשָׂר. פָּרוֹכֶת עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה. חוֹשֶׁן וְאֵפוֹד עֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנָה. חוּטָן כָּפוּל שִׁשָּׁה מְנָא לַן — דְּאָמַר קְרָא: ״וַיַּעֲשׂוּ אֶת הַכׇּתְנֹת שֵׁשׁ ... וְאֵת הַמִּצְנֶפֶת שֵׁשׁ וְאֶת פַּאֲרֵי הַמִּגְבָּעֹת שֵׁשׁ וְאֶת מִכְנְסֵי הַבָּד שֵׁשׁ מׇשְׁזָר״. חַמְשָׁה קְרָאֵי כְּתִיבִי: חַד לְגוּפֵיהּ, דְּכִיתָּנָא נִיהְווֹ. וְחַד, שֶׁיְּהֵא חוּטָן כָּפוּל שִׁשָּׁה. וְחַד, שֶׁיִּהְיוּ שְׁזוּרִין. וְחַד, לִשְׁאָר בְּגָדִים שֶׁלֹּא נֶאֱמַר בָּהֶן שֵׁשׁ. וְחַד, לְעַכֵּב. מַאי מַשְׁמַע דְּהַאי ״שֵׁשׁ״ כִּיתָּנָא הוּא? אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא: דְּאָמַר קְרָא ״בַּד״ — דָּבָר הָעוֹלֶה מִן הַקַּרְקַע בַּד בַּד. וְאֵימָא עַמְרָא! עַמְרָא אִיפְּצוֹלֵי מִיפַּצְלָא. כִּיתָּנָא נָמֵי אִיפְּצוֹלֵי מִפְּצִיל! כִּיתָּנָא אַגַּב לָקוּתֵיהּ מִפְּצִיל. רָבִינָא אָמַר מֵהָכָא: ״פַּאֲרֵי פִשְׁתִּים יִהְיוּ עַל רֹאשָׁם וּמִכְנְסֵי פִשְׁתִּים יִהְיוּ עַל מׇתְנֵיהֶם״. אֲמַר לֵיהּ רַב אָשֵׁי: הָא מִקַּמֵּי דְּאָתֵי יְחֶזְקֵאל, מַאן אַמְרַהּ? וּלְטַעְמָיךְ, הָא דְּאָמַר רַב חִסְדָּא: דָּבָר זֶה מִתּוֹרַת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ לֹא לָמַדְנוּ, מִדִּבְרֵי יְחֶזְקֵאל בֶּן בּוּזִי לָמַדְנוּ: ״כׇּל בֶּן נֵכָר עֶרֶל לֵב וְעֶרֶל בָּשָׂר לֹא יָבֹא אֶל מִקְדָּשִׁי״ — הָא מִקַּמֵּי דְּאָתֵי יְחֶזְקֵאל, מַאן אַמְרַהּ? אֶלָּא גְּמָרָא גְּמִירִי לַהּ, וַאֲתָא יְחֶזְקֵאל וְאַסְמְכַהּ אַקְּרָא. הָכָא נָמֵי: גְּמָרָא גְּמִירִי לַהּ, וַאֲתָא יְחֶזְקֵאל וְאַסְמְכַהּ אַקְּרָא. ״מׇשְׁזָר״ שְׁמוֹנָה. מְנָא לַן? דִּכְתִיב: ״וַיַּעֲשׂוּ עַל שׁוּלֵי הַמְּעִיל רִמּוֹנֵי תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי מׇשְׁזָר״, וְיָלֵיף ״מׇשְׁזָר״ ״מׇשְׁזָר״ מִפָּרוֹכֶת, מָה לְהַלָּן עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה — אַף כָּאן עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה, דַּהֲוָה כׇּל חַד וְחַד תַּמְנֵי. וְנֵילַף מֵחֹשֶׁן וְאֵפוֹד: מָה לְהַלָּן עֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנָה, אַף כָּאן עֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנָה! דָּנִין דָּבָר שֶׁלֹּא נֶאֱמַר בּוֹ זָהָב, מִדָּבָר שֶׁלֹּא נֶאֱמַר בּוֹ זָהָב, לְאַפּוֹקֵי חֹשֶׁן וְאֵפוֹד שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶן זָהָב. אַדְּרַבָּה: דָּנִין בֶּגֶד מִבֶּגֶד, לְאַפּוֹקֵי פָּרוֹכֶת — דְּאֹהֶל הוּא! אֶלָּא: דָּנִין מֵאַבְנֵט, וְדָנִין בֶּגֶד וְדָבָר שֶׁלֹּא נֶאֱמַר בּוֹ זָהָב, מִבֶּגֶד וְדָבָר שֶׁלֹּא נֶאֱמַר בּוֹ זָהָב, וְאֵין דָּנִין דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ זָהָב מִדָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ זָהָב. רַב מָרִי אָמַר: ״תַּעֲשֶׂנּוּ״ כְּתִיב. תַּעֲשֶׂנּוּ לָזֶה, וְלֹא לְאַחֵר. רַב אָשֵׁי אָמַר: ״וְעָשִׂיתָ״ כְּתִיב, שֶׁיִּהְיוּ כׇּל עֲשִׂיּוֹת שָׁווֹת. וְהֵיכִי נֶעְבֵּיד? נֶעְבֵּיד תְּלָתָא דְּעַשְׂרָה עַשְׂרָה — הָווּ לְהוּ תְּלָתִין! נֶעְבֵּיד תְּרֵי דְּתִשְׁעָה תִּשְׁעָה וְחַד דְּעַשְׂרָה — אֲמַר קְרָא: ״וְעָשִׂיתָ״, שֶׁיִּהְיוּ כׇּל עֲשִׂיּוֹתָיו שָׁווֹת. מְעִיל שְׁנֵים עָשָׂר, מְנָא לַן — דִּכְתִיב: ״וְעָשִׂיתָ אֶת מְעִיל הָאֵפוֹד כְּלִיל תְּכֵלֶת״, וְיָלֵיף ״תְּכֵלֶת״ ״תְּכֵלֶת״ מִפָּרוֹכֶת: מָה לְהַלָּן שִׁשָּׁה, אַף כָּאן שִׁשָּׁה. וְנֵילַף מִשּׁוּלָיו וְרִמּוֹנָיו — מָה לְהַלָּן שְׁמוֹנָה, אַף כָּאן שְׁמוֹנָה! דָּנִין כְּלִי מִכְּלִי, וְאֵין דָּנִין כְּלִי מִתַּכְשִׁיט כְּלִי. אַדְּרַבָּה: דָּנִין גּוּפוֹ מִגּוּפוֹ, וְאֵין דָּנִין גּוּפוֹ מֵעָלְמָא. הַיְינוּ דְּאָמְרִינַן: לִשְׁאָר בְּגָדִים שֶׁלֹּא נֶאֱמַר בָּהֶן ״שֵׁשׁ״. פָּרֹכֶת עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה — אַרְבְּעָה דְּשִׁיתָּא שִׁיתָּא, לָא דִּינָא וְלָא דַּיָּינָא. חוֹשֶׁן וְאֵפוֹד עֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנָה מְנָא לַן? דִּכְתִיב: ״וְעָשִׂיתָ חֹשֶׁן מִשְׁפָּט מַעֲשֵׂה חוֹשֵׁב כְּמַעֲשֵׂה אֵפוֹד תַּעֲשֶׂנּוּ זָהָב תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מׇשְׁזָר״, אַרְבְּעָה דְּשִׁיתָּא שִׁיתָּא — עֶשְׂרִין וְאַרְבְּעָה, זָהָב — אַרְבְּעָה, הָא עֶשְׂרִין וּתְמָנְיָא. וְאֵימָא זָהָב נָמֵי שִׁשָּׁה! אָמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב, אָמַר קְרָא: ״וְקִצֵּץ פְּתִילִים״. ״פְּתִיל״, ״פְּתִילִים״ — הֲרֵי כָּאן אַרְבָּעָה. רַב אָשֵׁי אָמַר, אָמַר קְרָא: ״לַעֲשׂוֹת בְּתוֹךְ הַתְּכֵלֶת וּבְתוֹךְ הָאַרְגָּמָן״. הֵיכִי נַעֲבֵיד? נַעֲבֵיד אַרְבְּעָה דִּתְרֵי תְּרֵי — הָווּ לְהוּ תְּמָנְיָא. נַעֲבֵיד תְּרֵי דִּתְרֵי תְּרֵי, וּתְרֵי דְּחַד חַד — ״וְעָשִׂיתָ״, שֶׁיִּהְיוּ כׇּל עֲשִׂיּוֹתָיו שָׁווֹת. אָמַר רַחֲבָא אָמַר רַב יְהוּדָה: הַמְקָרֵעַ בִּגְדֵי כְהוּנָּה לוֹקֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לֹא יִקָּרֵעַ״. מַתְקֵיף לַהּ רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב, וְדִילְמָא הָכִי קָאָמַר רַחֲמָנָא: נַעֲבֵיד לֵיהּ שָׂפָה כִּי הֵיכִי דְּלָא נִיקְּרַע! מִי כְּתִיב ״שֶׁלֹּא יִקָּרֵעַ״? אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: הַמַּזִּיחַ חוֹשֶׁן מֵעַל הָאֵפוֹד, וְהַמֵּסִיר בַּדֵּי אָרוֹן — לוֹקֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לֹא יִזַּח״ וְ״לָא יָסוּרוּ״. מַתְקֵיף לַהּ רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב: וְדִילְמָא כִּי קָאָמַר רַחֲמָנָא, חַדְּקִינְהוּ וְעַבְדִינְהוּ שַׁפִּיר כְּדֵי שֶׁלֹּא יִזַּח וְלֹא יָסוּרוּ! מִי כְּתִיב ״שֶׁלֹּא יִזַּח״ וְ״שֶׁלֹּא יָסוּרוּ״?! רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא רָמֵי, כְּתִיב: ״בְּטַבְּעוֹת הָאָרוֹן יִהְיוּ הַבַּדִּים לֹא יָסוּרוּ מִמֶּנּוּ״, וּכְתִיב: ״וְהוּבָא אֶת בַּדָּיו בַּטַּבָּעוֹת״! הָא כֵּיצַד? מִתְפָּרְקִין וְאֵין נִשְׁמָטִין. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: ״בְּטַבְּעוֹת הָאָרוֹן יִהְיוּ הַבַּדִּים״. יָכוֹל לֹא יִהְיוּ זָזִין מִמְּקוֹמָן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְהוּבָא אֶת בַּדָּיו בַּטַּבָּעוֹת״, אִי ״וְהוּבָא אֶת בַּדָּיו״, יָכוֹל יִהְיוּ נִכְנָסִין וְיוֹצְאִין — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״בְּטַבְּעוֹת הָאָרוֹן יִהְיוּ הַבַּדִּים״. הָא כֵּיצַד? מִתְפָּרְקִין, וְאֵין נִשְׁמָטִין. אָמַר רַבִּי חָמָא בְּרַבִּי חֲנִינָא, מַאי דִּכְתִיב: ״עֲצֵי שִׁטִּים עוֹמְדִים״, שֶׁעוֹמְדִים דֶּרֶךְ גְּדִילָתָן. דָּבָר אַחֵר: ״עוֹמְדִים״, שֶׁמַּעֲמִידִין אֶת צִפּוּיָין. דָּבָר אַחֵר: ״עוֹמְדִים״. שֶׁמָּא תֹּאמַר אָבַד סִבְרָן וּבָטֵל סִכּוּיָין — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״עוֹמְדִים״, שֶׁעוֹמְדִין לְעוֹלָם וּלְעוֹלָמִים. אָמַר רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא, מַאי דִּכְתִיב: ״אֶת בִּגְדֵי הַשְּׂרָד לְשָׁרֵת בַּקּוֹדֶשׁ״ — אִלְמָלֵא בִּגְדֵי כְהוּנָּה, לֹא נִשְׁתַּיֵּיר מִשּׂוֹנְאֵיהֶן שֶׁל יִשְׂרָאֵל שָׂרִיד וּפָלִיט. רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר: דְּבֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן תָּנָא: בְּגָדִים שֶׁגּוֹרְדִין אוֹתָן כִּבְרִיָּיתָן מִכְּלֵיהֶן, וּמְשָׂרְדִין מֵהֶן כְּלוּם. מַאי הִיא? רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: אֵלּוּ מַעֲשֵׂה מַחַט. מֵיתִיבִי: בִּגְדֵי כְהוּנָּה אֵין עוֹשִׂין אוֹתָן מַעֲשֵׂה מַחַט, אֶלָּא מַעֲשֵׂה אוֹרֵג, שֶׁנֶּאֱמַר: ״מַעֲשֵׂה אוֹרֵג״! אָמַר אַבָּיֵי: לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא לְבֵית יָד שֶׁלָּהֶם. כִּדְתַנְיָא: בֵּית יָד שֶׁל בִּגְדֵי כְהוּנָּה נֶאֱרֶגֶת בִּפְנֵי עַצְמָהּ, וְנִדְבֶּקֶת עִם הַבֶּגֶד, וּמַגַּעַת עַד פִּיסַּת הַיָּד. אָמַר רַחֲבָה אָמַר רַב יְהוּדָה: שָׁלֹשׁ אֲרוֹנוֹת עָשָׂה בְּצַלְאֵל, אֶמְצָעִי שֶׁל עֵץ תִּשְׁעָה, פְּנִימִי שֶׁל זָהָב שְׁמוֹנָה, חִיצוֹן עֲשָׂרָה וּמַשֶּׁהוּ. וְהָתַנְיָא: אַחַד עָשָׂר וּמַשֶּׁהוּ! לָא קַשְׁיָא: הָא כְּמַאן דְּאָמַר יֵשׁ בְּעׇבְיוֹ טֶפַח, הָא כְּמַאן דְּאָמַר אֵין בְּעׇבְיוֹ טֶפַח. וּמַאי מַשֶּׁהוּ — זֵיר. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, שְׁלֹשָׁה זֵירִים הֵן: שֶׁל מִזְבֵּחַ, וְשֶׁל אָרוֹן, וְשֶׁל שֻׁלְחָן. שֶׁל מִזְבֵּחַ — זָכָה אַהֲרֹן וּנְטָלוֹ. שֶׁל שֻׁלְחָן — זָכָה דָּוִד וּנְטָלוֹ. שֶׁל אָרוֹן — עֲדַיִין מוּנָּח הוּא, כָּל הָרוֹצֶה לִיקַּח — יָבֹא וְיִקַּח. שְׁמָּא תֹּאמַר פָּחוּת הוּא, תַּלְמוּד לוֹמַר: ״בִּי מְלָכִים יִמְלוֹכוּ״. רַבִּי יוֹחָנָן רָמֵי. כְּתִיב: ״זָר״, וְקָרֵינַן ״זֵיר״. זָכָה — נַעֲשֵׂית לוֹ זֵיר, לֹא זָכָה — זָרָה הֵימֶנּוּ. רַבִּי יוֹחָנָן רָמֵי. כְּתִיב: ״וְעָשִׂיתָ לְּךָ אֲרוֹן עֵץ״, וּכְתִיב: ״וְעָשׂוּ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים״, מִכָּאן לְתַלְמִיד חָכָם, שֶׁבְּנֵי עִירוֹ מְצֻוִּוין לַעֲשׂוֹת לוֹ מְלַאכְתּוֹ. ״מִבַּיִת וּמִחוּץ תְּצַפֶּנּוּ״. אָמַר רָבָא: כׇּל תַּלְמִיד חָכָם שֶׁאֵין תּוֹכוֹ כְּבָרוֹ — אֵינוֹ תַּלְמִיד חָכָם. אָמַר אַבָּיֵי וְאִיתֵּימָא רַבָּה בַּר עוּלָּא: נִקְרָא נִתְעָב, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אַף כִּי נִתְעָב וְנֶאֱלָח אִישׁ שׁוֹתֶה כַמַּיִם עַוְלָה״. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן, מַאי דִּכְתִיב: ״לָמָּה זֶּה מְחִיר בְּיַד כְּסִיל לִקְנוֹת חׇכְמָה וְלֶב אָיִן״ — אוֹי לָהֶם לְשׂוֹנְאֵיהֶן שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, שֶׁעוֹסְקִין בַּתּוֹרָה וְאֵין בָּהֶן יִרְאַת שָׁמַיִם. מַכְרִיז רַבִּי יַנַּאי: חֲבָל עַל דְּלֵית לֵיהּ דָּרְתָּא, וְתַרְעָא לְדָרְתֵּיהּ עָבֵיד. אֲמַר לְהוּ רָבָא לְרַבָּנַן: בְּמָטוּתָא מִינַּיְיכוּ, לָא תִּירְתוּן תַּרְתֵּי גֵּיהִנָּם. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, מַאי דִּכְתִיב: ״וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׂם מֹשֶׁה״, זָכָה — נַעֲשֵׂית לוֹ סַם חַיִּים, לֹא זָכָה — נַעֲשֵׂית לוֹ סַם מִיתָה. וְהַיְינוּ דְּאָמַר רָבָא: דְּאוֹמֵן לַהּ — סַמָּא דְחַיָּיא, דְּלָא אוֹמֵן לַהּ — סַמָּא דְמוֹתָא. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי, רַבִּי יוֹנָתָן רָמֵי, כְּתִיב: ״פִּקּוּדֵי ה׳ יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב״, וּכְתִיב: ״אִמְרַת ה׳ צְרוּפָה״. זָכָה — מְשַׂמַּחְתּוֹ, לֹא זָכָה — צוֹרַפְתּוֹ. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר, מִגּוּפֵיהּ דִּקְרָא נָפְקָא: זָכָה — צוֹרַפְתּוֹ לְחַיִּים, לֹא זָכָה — צוֹרַפְתּוֹ לְמִיתָה. ״יִרְאַת ה׳ טְהוֹרָה עוֹמֶדֶת לָעַד״. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: זֶה הַלּוֹמֵד תּוֹרָה בְּטָהֳרָה. מַאי הִיא? נוֹשֵׂא אִשָּׁה, וְאַחַר כָּךְ לוֹמֵד תּוֹרָה. ״עֵדוּת ה׳ נֶאֱמָנָה״, אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא: נֶאֱמָנָה הִיא לְהָעִיד בְּלוֹמְדֶיהָ. ״מַעֲשֵׂה רוֹקֵם״, ״מַעֲשֵׂה חוֹשֵׁב״, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: שֶׁרוֹקְמִין בִּמְקוֹם שֶׁחוֹשְׁבִין. תָּנָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי נְחֶמְיָה: ״רוֹקֵם״ — מַעֲשֵׂה מַחַט, לְפִיכָךְ פַּרְצוּף אֶחָד. ״חוֹשֵׁב״ — מַעֲשֵׂה אוֹרֵג, לְפִיכָךְ שְׁנֵי פַּרְצוּפוֹת. בְּאֵלּוּ נִשְׁאָלִין בְּאוּרִים וְתוּמִּים. כִּי אֲתָא רַב דִּימִי, אָמַר: בְּגָדִים שֶׁכֹּהֵן גָּדוֹל מְשַׁמֵּשׁ בָּהֶן, מְשׁוּחַ מִלְחָמָה מְשַׁמֵּשׁ בָּהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּבִגְדֵי הַקּוֹדֶשׁ אֲשֶׁר לְאַהֲרֹן יִהְיוּ לְבָנָיו אַחֲרָיו״, לְמִי שֶׁבָּא בִּגְדוּלָּה אַחֲרָיו. מֵתִיב רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה, וְאָמְרִי לַהּ כְּדִי: יָכוֹל יְהֵא בְּנוֹ שֶׁל מְשׁוּחַ מִלְחָמָה מְשַׁמֵּשׁ תַּחְתָּיו כְּדֶרֶךְ שֶׁבְּנוֹ שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל מְשַׁמֵּשׁ תַּחְתָּיו — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״שִׁבְעַת יָמִים יִלְבָּשָׁם הַכֹּהֵן תַּחְתָּיו מִבָּנָיו אֲשֶׁר יָבֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד״, מִי שֶׁרָאוּי לָבֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד. וְאִם אִיתָא — מִיחְזֵא חֲזֵי! אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק, הָכִי קָאָמַר: כׇּל שֶׁעִיקַּר מְשִׁיחָתוֹ לְאֹהֶל מוֹעֵד. יָצָא זֶה, שֶׁעִיקַּר מְשִׁיחָתוֹ לְמִלְחָמָה. מֵיתִיבִי: מְשׁוּחַ מִלְחָמָה אֵינוֹ מְשַׁמֵּשׁ לֹא בְּאַרְבָּעָה כְּכֹהֵן הֶדְיוֹט, לֹא בִּשְׁמוֹנָה כְּכֹהֵן גָּדוֹל. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: אֶלָּא זָר מְשַׁוֵּית לֵיהּ! אֶלָּא: כְּכֹהֵן גָּדוֹל — מִשּׁוּם אֵיבָה, כְּכֹהֵן הֶדְיוֹט — מִשּׁוּם מַעֲלִין בַּקֹּדֶשׁ וְלֹא מוֹרִידִין. אֲמַר לֵיהּ רַב אַדָּא בַּר אַבָּא לְרָבָא: וְהַאי תַּנָּא דְּלֵית לֵיהּ אֵיבָה, וְלָא קָא מְשַׁמֵּשׁ. דְּתַנְיָא, דְּבָרִים שֶׁבֵּין כֹּהֵן גָּדוֹל לְכֹהֵן הֶדְיוֹט: פַּר כֹּהֵן מָשִׁיחַ, וּפַר הַבָּא עַל כׇּל הַמִּצְוֹת, וּפַר יוֹם הַכִּפּוּרִים, וַעֲשִׂירִית הָאֵיפָה. לֹא פּוֹרֵעַ, וְלֹא פּוֹרֵם, אֲבָל פּוֹרֵם הוּא מִלְּמַטָּה, וְהַהֶדְיוֹט מִלְמַעְלָה. וְאֵין מִטַּמֵּא לִקְרוֹבָיו, וּמְצֻוֶּוה עַל הַבְּתוּלָה, וּמוּזְהָר עַל הָאַלְמָנָה, וּמַחֲזִיר אֶת הָרוֹצֵחַ. וּמַקְרִיב אוֹנֵן, וְאֵינוֹ אוֹכֵל, וְאֵינוֹ חוֹלֵק, וְנוֹטֵל חֵלֶק בָּרֹאשׁ, וּמַקְרִיב חֵלֶק בָּרֹאשׁ. וּמְשַׁמֵּשׁ בִּשְׁמֹנָה כֵּלִים, וּפָטוּר עַל טוּמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו, וְכׇל עֲבוֹדוֹת יוֹם הַכִּפּוּרִים אֵינָן כְּשֵׁירוֹת אֶלָּא בּוֹ. וְכוּלָּן נוֹהֲגוֹת בִּמְרוּבֵּה בְּגָדִים, חוּץ מִפַּר הַבָּא עַל כׇּל הַמִּצְוֹת. וְכוּלָּן נוֹהֲגוֹת בְּמָשׁוּחַ שֶׁעָבַר, חוּץ מִפַּר יוֹם הַכִּפּוּרִים וַעֲשִׂירִית הָאֵיפָה. וְכוּלָּן אֵין נוֹהֲגוֹת בִּמְשׁוּחַ מִלְחָמָה, חוּץ מֵחֲמִשָּׁה דְּבָרִים הָאֲמוּרִין בַּפָּרָשָׁה: לֹא פּוֹרֵעַ, וְלֹא פּוֹרֵם, וְלֹא מִטַּמֵּא לִקְרוֹבָיו, וּמְצֻוֶּוה עַל הַבְּתוּלָה, וּמוּזְהָר עַל הָאַלְמָנָה, וּמַחְזִיר אֶת הָרוֹצֵחַ כְּדִבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵינוֹ מַחְזִיר. כִּי לֵית לֵיהּ אֵיבָה — בְּדִכְווֹתֵיהּ, בִּדְזוּטַר מִינֵּיהּ — אִית לֵיהּ. יְתֵיב רַבִּי אֲבָהוּ וְקָאָמַר לַהּ לְהָא שְׁמַעְתָּא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן. אַהְדְּרִינְהוּ רַבִּי אַמֵּי וְרַבִּי אַסִּי לְאַפַּיְיהוּ. אִיכָּא דְּאָמְרִי, רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אֲמַרָה, וְאַהְדְּרִינְהוּ רַבִּי אַמֵּי וְרַבִּי אַסִּי לְאַפַּיְיהוּ. מַתְקֵיף לַהּ רַב פָּפָּא: בִּשְׁלָמָא רַבִּי אֲבָהוּ — מִשּׁוּם יְקָרָא דְבֵי קֵיסָר, אֶלָּא לְרַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא — נֵימְרוּ לֵיהּ מֵימָר: לָא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הָכִי. כִּי אֲתָא רָבִין, אָמַר: נִשְׁאַל אִיתְּמַר. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: בְּגָדִים שֶׁכֹּהֵן גָּדוֹל מְשַׁמֵּשׁ בָּהֶן — מְשׁוּחַ מִלְחָמָה נִשְׁאָל בָּהֶן. תָּנוּ רַבָּנַן: כֵּיצַד שׁוֹאֲלִין? הַשּׁוֹאֵל פָּנָיו כְּלַפֵּי נִשְׁאָל, וְהַנִּשְׁאָל פָּנָיו כְּלַפֵּי שְׁכִינָה. הַשּׁוֹאֵל אוֹמֵר: ״אֶרְדּוֹף אַחֲרֵי הַגְּדוּד הַזֶּה״, וְהַנִּשְׁאָל אוֹמֵר: ״כֹּה אָמַר ה׳ עֲלֵה וְהַצְלַח״. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֵין צָרִיךְ לוֹמַר ״כֹּה אָמַר ה׳״, אֶלָּא ״עֲלֵה וְהַצְלַח״. אֵין שׁוֹאֲלִין בְּקוֹל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְשָׁאַל לוֹ״. לֹא מְהַרְהֵר בְּלִבּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְשָׁאַל לוֹ לִפְנֵי ה׳״, אֶלָּא כְּדֶרֶךְ שֶׁאָמְרָה חַנָּה בִּתְפִלָּתָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְחַנָּה הִיא מְדַבֶּרֶת עַל לִבָּהּ״. אֵין שׁוֹאֲלִין שְׁנֵי דְבָרִים כְּאֶחָד. וְאִם שָׁאַל — אֵין מַחְזִירִין אֶלָּא אֶחָד, וְאֵין מַחְזִירִין לוֹ אֶלָּא רִאשׁוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הֲיַסְגִּירוּנִי בַעֲלֵי קְעִילָה בְיָדוֹ הֲיֵרֵד שָׁאוּל וְגוֹ׳ וַיֹּאמֶר ה׳ יֵרֵד״. וְהָא אָמְרַתְּ אֵין מַחְזִירִין אֶלָּא רִאשׁוֹן! דָּוִד שָׁאַל שֶׁלֹּא כַּסֵּדֶר, וְהֶחְזִירוּ לוֹ כַּסֵּדֶר. וְכֵיוָן שֶׁיָּדַע שֶׁשָּׁאַל שֶׁלֹּא כַּסֵּדֶר, חָזַר וְשָׁאַל כַּסֵּדֶר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הֲיַסְגִּירוּ בַּעֲלֵי קְעִילָה אוֹתִי וְאֶת אֲנָשַׁי בְּיַד שָׁאוּל וַיֹּאמֶר ה׳ יַסְגִּירוּ״. וְאִם הוּצְרַךְ הַדָּבָר לִשְׁנַיִם — מַחְזִירִין לוֹ שְׁנַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּשְׁאַל דָּוִד בַּה׳ לֵאמֹר הַאֶרְדּוֹף אַחֲרֵי הַגְּדוּד הַזֶּה הַאַשִּׂיגֶנּוּ וַיֹּאמֶר ה׳ לוֹ רְדוֹף כִּי הַשֵּׂג תַּשִּׂיג וְהַצֵּל תַּצִּיל״. וְאַף עַל פִּי שֶׁגְּזֵירַת נָבִיא חוֹזֶרֶת — גְּזֵירַת אוּרִים וְתוּמִּים אֵינָהּ חוֹזֶרֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בְּמִשְׁפַּט הָאוּרִים״. לָמָּה נִקְרָא שְׁמָן אוּרִים וְתוּמִּים? ״אוּרִים״ — שֶׁמְּאִירִין אֶת דִּבְרֵיהֶן, ״תּוּמִּים״ — שֶׁמַּשְׁלִימִין אֶת דִּבְרֵיהֶן. וְאִם תֹּאמַר: בְּגִבְעַת בִּנְיָמִין מִפְּנֵי מָה לֹא הִשְׁלִימוּ? הֵם שֶׁלֹּא בִּיחֲנוּ אִם לְנַצֵּחַ אִם לְהִנָּצֵחַ, וּבָאַחֲרוֹנָה שֶׁבִּיחֲנוּ הִסְכִּימוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּפִנְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן עוֹמֵד לְפָנָיו בַּיָּמִים הָהֵם לֵאמֹר הַאוֹסִיף עוֹד לָצֵאת לַמִּלְחָמָה עִם בְּנֵי בִנְיָמִין אָחִי אִם אֶחְדָּל וַיֹּאמֶר ה׳ עֲלוּ כִּי מָחָר אֶתְּנֶנּוּ בְיָדֶךָ״. כֵּיצַד נַעֲשֵׂית? רַבִּי יוֹחָנָן אוֹמֵר: בּוֹלְטוֹת. רֵישׁ לָקִישׁ אוֹמֵר: מִצְטָרְפוֹת. וְהָא לָא כְּתִיב בְּהוּ צָדִי? אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר יִצְחָק: ״אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב״ כְּתִיב שָׁם. וְהָא לָא כְּתִיב טֵית! אָמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב: ״שִׁבְטֵי יְשׁוּרוּן״ כְּתִיב שָׁם. מֵיתִיבִי: כׇּל כֹּהֵן שֶׁאֵינוֹ מְדַבֵּר בְּרוּחַ הַקּוֹדֶשׁ וּשְׁכִינָה שׁוֹרָה עָלָיו אֵין שׁוֹאֲלִין בּוֹ, שֶׁהֲרֵי שָׁאַל צָדוֹק וְעָלְתָה לוֹ, אֶבְיָתָר וְלֹא עָלְתָה לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיַּעַל אֶבְיָתָר עַד תּוֹם כׇּל הָעָם וְגוֹ׳״! סַיּוֹעֵי הֲוָה מְסַיַּיע בַּהֲדַיְיהוּ. וְאֵין שׁוֹאֲלִין אֶלָּא לְמֶלֶךְ. מְנָא הָנֵי מִילֵּי? אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ, דְּאָמַר קְרָא: ״וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן יַעֲמֹד וְשָׁאַל לוֹ בְּמִשְׁפַּט הָאוּרִים וְגוֹ׳״. ״הוּא״ — זֶה מֶלֶךְ, ״וְכׇל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִתּוֹ״ — זֶה מְשׁוּחַ מִלְחָמָה, ״וְכׇל הָעֵדָה״ — זוֹ סַנְהֶדְרִין. הֲדַרַן עֲלָךְ בָּא לוֹ כֹּהֵן גָּדוֹל

27 משנה תורה, הלכות ביאת מקדש פתח ↗

וְאֵין הַצִּיץ מְרַצֶּה אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁהוּא עַל מִצְחוֹ שֶׁנֶּאֱמַר שמות כח לח "וְהָיָה עַל מִצְחוֹ תָּמִיד לְרָצוֹן לָהֶם לִפְנֵי ה'":

31 משנה תורה, הלכות ביאת מקדש פתח ↗

32 הוריות פתח ↗

מַתְנִי׳ כׇּל הַתָּדִיר מֵחֲבֵירוֹ קוֹדֵם אֶת חֲבֵירוֹ, וְכׇל הַמְקוּדָּשׁ מֵחֲבֵירוֹ קוֹדֵם אֶת חֲבֵירוֹ. פַּר הַמָּשִׁיחַ וּפַר הָעֵדָה עוֹמְדִים – פַּר הַמָּשִׁיחַ קוֹדֵם לְפַר הָעֵדָה בְּכׇל מַעֲשָׂיו.

33 חולין פתח ↗

אֲחֵרִים אוֹמְרִים: מִנַּיִן שֶׁאִם אֵין לוֹ, שֶׁאֶחָיו הַכֹּהֲנִים מְגַדְּלִין אוֹתוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מֵאֶחָיו״ – גַּדְּלֵהוּ מִשֶּׁל אֶחָיו.

1 ת"ר כיצד מושחין את המלכים כמין נזר, ואת הכהנים כמין כי. מאי כמין כי אמר רב מנשיא בר גדא כמין כף יוני. תני חדא בתחלה מוצקין שמן על ראשו, ואח"כ נותנין לו שמן בין ריסי עיניו, ותניא אחריתי בתחלה נותנין לו שמן בין ריסי עיניו, ואח"כ מוצקים לו שמן על ראשו תנאי היא, איכא דאמרי משיחה עדיפא, ואיכא דאמרי יציקה עדיפא. מ"ט דמאן דאמר יציקה עדיפא דכתיב ויצוק משמן המשחה על ראש אהרן וימשח אותו לקדשו. ומאן דאמר משיחה עדיפא, מ"ט קסבר שכן אתה מוצא אצל כלי שרת. והכתיב ויצוק, ובסוף וימשח הכי קאמר מאי טעם ויצוק משום דוימשח.

2 א

3 והנה במשיחת כהן גדול עושין גם יציקה על הראש וגם משיחה בין עיניו. ונראה דמשיחת כה"ג בשמן המשחה מקדשת את הכה"ג כדין משיחת כלי שרת דמקדשת את הכלי בקדושת כלי שרת וכדמוכח מהא דקיי"ל דכלים שעשאן משה דמשיחה מקדשתן שבועות טו. וברמב"ם פ"א מהל' כלי המקדש הי"ב. ונראה דמשיחה בין העניים הוי חלות משיחה המקדשת. ואילו במלך יש משיחה רק על הראש בלבד, דמשיחת מלך חלה רק מדין חלות מינוי לגדולה אבל אינו מקדשת את המלך. דנראה לומר דיש ב' דינים במשיחה דכהן גדול: א דין משיחה על הראש דהוי חלות משיחה לגדולה, וכדכתיב "כי נזר אלוקיו עליו", ב דין משיחה של קידוש דהיינו משיחה בין העיניים דהוי משיחה המקדשת דומיא דמשיחת בכלי שרת.. ומספק"ל בגמ' איזה משיחה קודמת משיחה של קידוש או של גדולה.

4 ועיין ברמב"ם פ"א מכלי המקדש ה"ט וז"ל כיצד מושחין את הכהן, צק את השמן על ראשו וסך ממנו על גבי עיניו וכו' שנאמר ויצק משמן המשחה על ראש אהרן וימשח אותו לקדשו עכ"ל, ומבואר דהרמב"ם סובר דמשתמשים באותו השמן לב' משיחות אחת על הראש ואחת בין עיניו, וצ"ע דמהגמ' משמע דהביאו שמן אחר.

5 ב

6 ועוד יש לעיין דמבואר בגמ' דהשתמשו בשמן המשחה למשוח כהנים גדולים ומלכים. ובנוגע לכה"ג כתוב מפורש בתורה ויקרא כ"א:י "והכהן הגדול מאחיו אשר יוצק על ראשו שמן המשחה ומלא את ידיו ללבוש את הבגדים", ואילו בנוגע למלך משיחה מוזכרת רק בנביא ועיין ברמב"ן עה"ת שמות ל:ל"ג. וצ"ב האם חלות דין משיחת כה"ג ומשיחת מלך שווים זה לזה או דחלוקים מהדדי. ועוד צ"ע דלאחר שנגנז שמן השמחה השתשמשו בשמן אפרסמון למשוח המלך יהואחז, וצ"ע למה לא השתמשו בשמן אפרסמון למשוח כהנים גדולים לאחר שנגנז שמן המשחה.

7 והנה מצאנו משיחה בשמן המשחה במלך ארם מלכים א' י"ט: ט"ו – ט"ז "ובאת ומשחת את חזאל למלך על ארם ואת יהוא בן נמשי תמשח למלך על ישראל ואת אלישע בן שפט מאבל מחולה תמשח לנביא תחתיך". ונראה דלא שייך חלות קדושה במשיחה במלך ארם, ועל כרחך דלשון משיחה ר"ל מינוי. וי"ל דה"ה דמשיחת מלך ישראל בשמן המשחה חלה מדין מינוי מלך בלבד. ונראה דדין משיחת מלך הוא מדין מינוי ומשו"ה בדליכא שמן המשחה מועיל משיחה בשמן אפרסמון דיסוד המשיחה בשמן אפרסמון הוא בתורת מינוי, ואילו בחלות משיחה דכה"ג וכלי שרת בעינן שמן המשחה דוקא להחיל חלות קדושה דכה"ג ודכלי שרת. דמשיחת כה"ג הוי דומה למשיחת כלי שרת דמקדשת את הדבר הנמשח בקדושת הגוף. והבאנו לעיל את דברי הגר"ח זצ"ל שביאר דיש ב' דינים בכה"ג - חלות קדושה בגברא דהוי קדושת עולם, וחלות דין מינוי לעבודה, דכה"ג שנתמנה בפה מסתלק בפה. ואע"פ דיתכן לסלק כה"ג ממינויו א"א להפקיע ממנו חלות קדושת כה"ג ודינו דומה לכהן משוח מלחמה, דיש לו קדושת כה"ג בלי מינוי והכשר לעבודת כה"ג, ולכן עובד בד' בגדים אך אסור באלמנה.

8 והנה לגבי משיחת מלך כתיב שמואל א' י:א "ויקח שמואל את פך השמן ויצק על ראשו וישקהו ויאמר הלוא כי משחך ה' על נחלתו לנגיד". ונראה דיציקה חלה מדין מינוי, ולכן יצק שמואל שמן על ראשו של שאול כדי למנותו למלך. ויתכן דלכן יציקה היא על הראש לסמל מינוי לשררה, אך משיחת כה"ג היא גם בין ריסי עיניו דכדי להיות קדוש אסור לסור אחרי העינים. וי"ל דלמ"ד יציקה עדיפא צריך להקדים מינוי כה"ג להקדשתו, דכתיב ויצק משמן המשחה על ראשו אהרן וימשח אותו לקדשו. ואילו למ"ד משיחה עדיפא יש להקדים חלות קידוש כה"ג למינויו. דהרי קדושת כה"ג מתקיימת אף בלי מינוי וכדחזינן מדין כהן משוח מלחמה.

9 ולפי"ז מבואר הדין דכהן גדול בן כה"ג צריך משיחה ואילו מלך בן מלך א"צ משיחה. דבמלך דחלות משיחה אינה חלה אלא מדין מינוי, ומשו"ה מלך בן מלך א"צ משיחה דחל חלות המינוי מדין ירושה. אך במקום מחלוקת צריך משיחה מדין מינוי דהמחלוקת מבטלת את המינוי מדין ירושה. עיין ברש"י כריתות ה: ד"ה בזמן. ועוד י"ל דיש איסור מיוחד לחלוק על "משיח ה'" ולכן דוד לא רצה לפגוע בשאול כי היה משיח ה' עיין שמואל א' כד:ו, כו:ט ויתכן דאף אם מחלוקת אינה מבטלת חלות מינוי מדין ירושה עדיין צריך משיחה במקום מחלוקת כדי שיהיה לו דין משיח ה' שאסור לחלוק עליו. אמנם משיחת כה"ג אינה חלה רק מדין מינוי בלבד אלא גם משום חלות קדושה לקדשו לכה"ג, דאם לא נמשח לא חלה בו קדושת כה"ג. ולכן אף כשאין צורך למנות כה"ג דזוכה במינוי מדין ירושה עדיין צריך משיחה בשמן המשחה כדי לקדשו.

10 והנה יש לעיין האם חלה חלות קדושה במלך שנמשח בשמן המשחה, דהרי מצינו שיש למלך מצוות נוספות יותר משאר ישראל. ועיין בתוספתא שבועות פ"א ה"ד וז"ל יצא נשיא ומשיח שאין באין לכלל עוני שקדושתן עולמית עכ"ל. דמשמע דיש למלך חלות קדושה נוספת יתר משאר ישראל בדומה לחלות קדושה יתירה דחלה בכהן משיח שנמשח בשמן המשחה. ויש לעיין בדין מלך שעבר ממלכותו האם הוא עדיין מחוייב במצוות המיוחדות של מלך או לא. ועיין ברמב"ם פט"ו מהל' שגגות ה"ט וז"ל נשיא שנצטרע עבר מנשיאותו ונשיא שעבר מנשיאותו הרי הוא כהדיוט עכ"ל. ואילו בכה"ג שנמשח בשמן המשחה ועבר מעבודתו משום מום או זקנה וכיוצא בהן וחטא בשגגה זו מביא פר על שגגתו, ולכאורה מכאן יש ראייה דמלכות אינה אלא חלות דין מינוי ולא חלות קדושה בגברא, משא"כ בכה"ג דחל חלות קדושה בגברא ולכן אף שעבר מעבודה מביא פר כה"ג. אמנם יתכן לדחות ולומר דבמלך חלות קדושתו תלוי בדין מינוי ואם פקע מינויו אזי פקעה נמי קדושת מלך. ועוד י"ל דחיוב שעיר נשיא תלוי במי שאין מלך אחר על גביו, ולכן מלך שהוסר מתפקידו אע"פ שעומד בקדושתו אינו מביא חטאת נשיא, ואין מכאן ראייה לגבי שאר מצוות דיתכן שהן תלויים בקדושת מלך שלא בטלה לעולם מאחר שנמשח בשמן המשחה.

11 גמ'. ת"ר אין מושחין מלך אלא על המעיין כדי שתמשך מלכותם, שנא' ויאמר המלך להם קחו עמכם את עבדי אדוניכם וגו' והורדתם אותו אל גיחון.

12 והנה בפשטות דין זה אינו אלא משום סימנא טבא, אמנם עיין ברמב"ם שהביא דין זה פעמיים בפ"א מהל' מלכים הי"א ובהל' כלי המקדש פ"א הי"א, ונראה דלשיטת הרמב"ם דין משיחה על המעיין אינו רק משום סימן טוב אלא דמהוה קיום מיוחד במשיחה בשמן המשחה, דבמשיחה בשמן המשחה זוכה המלך במלוכה לו ולזרעו לדורות עולם, ומעצם ענין המשיחה הוא להראות המשכיות ולכן מושחין את המלך על המעיין, ודין משיחת המלך על המעיין הוא מדין משיחה עצמה ולא סתם לסימן טוב בעלמא.

13 והנה הרמב"ם הביא הלכה זו בפ"א מהל' מלכים הי"א וז"ל כשמושחין מלכי בית דוד אין מושחין אותן אלא על המעין עכ"ל, וכן פסק בפ"א מהל' כלי המקדש הי"א וז"ל אין מושחין את המלך אלא על גבי המעיין וכו' עכ"ל. וצ"ע למה כפל הרמב"ם הל' זו בהל' מלכים ובהל' כלי המקדש. ונראה דנאמרו בזה ב' דינים דבהל' מלכים מיירי מדין מינוי מלך ע"י משיחה בשמן המשחה, והדין הוא דנמשח ע"ג המעיין כדי שתימשך מלכותו. וזוהי הלכה במעשה מינוי המלך שיהיה המינוי באופן שיש המשך למלכותו. ואילו בהל' כלי המקדש מיירי מדיני החפצא של שמן המשחה, ומשמע דיש הלכה בחפצא של שמן המשחה שהיא עומדת למשיחת מלך ע"ג המעיין, ומשיחת מלך ע"ג המעיין מהוה קיום בדין החפצא של שמן המשחה. ולפי"ז יש לעיין אם משח מלך שלא ע"ג המעיין האם מעל בשמן המשחה או לא.

14 גמ'. מה"מ דת"ר והכהן הגדול מאחיו זה כהן גדול, אשר יוצק על ראשו שמן המשחה זה משוח מלחמה, ומלא את ידו ללבוש את הבגדים זה מרובה בגדים, על כולן הוא אומר ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרום ועל כל נפשות מת לא יבא; יכול יהו כולן מקריבין אוננים ת"ל כי נזר שמן משחת אלהיו עליו, עליו ולא על חבירו; ואחר שחלקו הכתוב, יכול לא יהא מצווה על הבתולה ת"ל והוא.

15 מבואר בגמ' דכהן משוח מלחמה אסור באלמנה וחייב באשה בבתוליה יקח אבל אינו כשר לעבוד עבודת יוה"כ ולשמש בח' בגדים. ומבואר דדינים אלו תלויים בקדושת הגוף של כה"ג ולא בחלות משיחה לגדולה דכה"ג. ונראה דבעבר מחמת מום יש חסרון בגדולה ומינוי לעבודה אך לא בקדושת כה"ג, ולפיכך כה"ג שעבר מחמת מום אסור באלמנה, דהאיסור לאלמנה תלוי בחלות קדושת כה"ג שבגברא ולא במינוי לעבודה וכמו כן כהן משוח מלחמה אסור באלמנה דחל בו קדושת כה"ג אע"פ דליכא במשוח מלחמה חלות מינוי לעבודה בשם הגר"ח זצ"ל.

16 גמ'. בעא מיניה רבא מרב נחמן משיח שנצטרע מהו באלמנה מידחא דחי או מיפטר פטר לא הוה בידיה. זימנין הוי יתיב רב פפא וקמבעיא ליה, א"ל הונא בריה דרב נחמן לרב פפא, תנינא אין לי אלא שעבר מחמת קריו, עבר מחמת מומין מנין ת"ל והוא.

17 ונראה לבאר דהגמ' מסתפקת האם חלה הפקעת קדושה מחמת שנצטרע, והגמ' מסיקה דכהן בעל מום אסור באלמנה משום דמחמת המום פקע מיניה חלות דין גדולה והכשר לעבודה אע"פ שלא פקעה קדושתו א"כ דה"ה דצרעת ג"כ לא מפקיעה חלות קדושתו. וכן משמע מפירוש התוס' הרא"ש שכתב בשם הרמ"ה וז"ל ונראה לפרש מדחא דחי מי אמרי' משיח שנצטרע מדחא דחי מכהונה גדולה לפי שנצטרע וא"א לו לשמש בכהונה גדולה כל זמן שהוא מצורע, ומהשתא ע"כ לא מדחי אלא מדברים שא"א לו לקיימן כשהוא מצורע אבל מאיסור אלמנה וכיוצא בה דאפשר לקיימה כשהוא מצורע לא מדחי. או דלמא מפטר פטר מכל דין כהונה גדולה לגמרי והרי הוא מותר באלמנה. הרמ"ה ז"ל עכ"ל. אמנם עיין ברש"י ד"ה מי אמרינן וז"ל כהונה גדולה מדחא דחי להאי מאלמנה או דלמא כהונה גדולה מיפטר פטר ליה להאי מאלמנה וכי נצטרע דליכא כהונה גדולה לא פטר ומותר באלמנה עכ"ל. ומשמע דלפי רש"י הספק שבגמ' הוא מה יסוד האיסור של כה"ג לאלמנה האם זה נובע מקדושת כהונה או מדין מינוי כה"ג דאזי משנצטרע וליכא חלות גדולה של כה"ג הריהו מותר באלמנה.

18 משנה כ"ג פורם מלמטה.

19 עיין ברמב"ם בספה"מ מצוות ל"ת סט, ע, דהרמב"ם מנה ב' לאווין בבעל מום – איסור כניסה למקדש, ואיסור לעבוד עבודה. ואילו בפרועי ראש, קרועי בגדים ושתויי יין מצוות ל"ת ע"ג וקס"ד מנה רק לאווין של איסור כניסה למקדש ולא לאווין של עבודה, ואע"פ שכולם אסורים גם בעבודה. וצ"ע למה לא מנה הרמב"ם ב' לאווין גם בפרועי ראש וקרועי בגדים - לאו אחד בנוגע לכניסה למקדש ולאו בפנ"ע לעבוד עבודה פרועי ראש או קרועי בגדים.

20 וי"ל דבפ' אמור בנוגע לבעל מום כתיב איסור עבודה ויקרא כא:כא "איש אשר מום בו לא יקרב להקריב את אשי ה' מום בו את לחם אלוקיו לא יגש להקריב", ונאמר עוד איסור בפני עצמו של כניסה למקדש דכתיב ויקרא כא:כג "אך אל הפרוכת לא יבוא ואל המזבח לא יגש כי מום בו". ולכן מנה הרמב"ם ב' לאווין בבעל מום - איסור כניסה ואיסור עבודה. ואילו בפ' שמיני לגבי שתויי יין כתיב ויקרא י: ט "יין ושכר אל תשת וגו' בבואכם אל אהל מועד", ולא מוזכר בפירוש איסור עבודה. ולגבי קרועי בגדים ופרועי ראש כתיב ויקרא י:ו "ראשיכם אל תפרעו ובגדיכם לא תפרומו ולא תמתו וגו'" ולא מוזכר איסור עבודה. ונמצא דבבעל מום יש ב' איסורים – איסור עבודה ואיסור כניסה למקדש, ואילו בשתויי יין ופרועי ראש וקרועי בגדים יש רק לאו של כניסה למקדש.

21 אמנם יש לעיין למה הוכפל האיסור בפ' אמור בנוגע לכה"ג דכתיב ויקרא כא:י "והכהן הגדול מאחיו אשר יוצק על ראשו משמן המשחה וגו' את ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרום וגו' ומן המקדש לא יצא". וי"ל דבכה"ג חל איסור לא רק בכניסה למקדש קרועי בגדים או פרוע ראש על המת, אלא דאף המעשה של קריעת בגדים ופריעת הראש על המת אסור לכה"ג, וכדכתב הרמב"ם פ"ה מהל' כלי המקדש ה"ו וז"ל ואינו קורע על מתו כשאר הכהנים שנא' ובגדיו לא יפרום ואם קרע לוקה עכ"ל. ואילו בכהן הדיוט מותר לקרוע על המת דיש לו חיוב מצות קריעה על המת ככל אבלים, ובכהן הדיוט יש רק איסור כניסה להיכל כשהוא קרוע בגדים או פרועי ראש, וכמש"כ הרמב"ם פ"א מהל' ביאת המקדש הט"ו וז"ל יראה לי שכל כהן הכשר לעבודה אם נכנס מן המזבח ולפנים והוא שתוי יין או שכור משאר המשכרין או פרוע ראש או קרוע בגדים כדרך שקורעין על המתים אף על פי שלא עבד עבודה הרי זה לוקה, הואיל והוא ראוי לעבודה ונכנס בשעת העבודה מנוול ככה והרי הוא מוזהר שלא יכנס עכ"ל, ועיי"ש בהשגת הראב"ד וברמב"ן בספה"מ ל"ת ע"ג, משא"כ כה"ג אסור לקרוע ולפרוע ראשו על המת אף כשהוא מחוץ לביהמ"ק לשיטת הרמב"ם. ולפי"ז צ"ע למה הרמב"ם לא מנה ב' לאווין נפרדים בכה"ג ובכהן הדיוט בקרוע בגדים ופרועי ראש, דלכאורה בכהן הדיוט האיסור הוא דוקא בכניסה למקדש כשהוא קרוע בגדים או פרוע ראש, ואילו בכהן גדול יש איסור בפנ"ע לקרוע על המת, ולכאורה הויין ב' לאווין נפרדים א' בכהן הדיוט וא' בכהן גדול, וצ"ע למה לא מנה הרמב"ם לאו נפרד לכהן גדול לקרוע בגדיו או לפרוע את ראשו על המת.

22 ונראה דהרמב"ם סובר דאיסור קריעת בגדים של כה"ג על המת הוי אותו חלות שם איסור של כהן הדיוט הנכנס קרוע בגדים לביהמ"ק, ולכן לא מנה לאו נפרד לכה"ג לקרוע בגדיו על המת. וצ"ב בזה דלכאורה הם ב' איסורים שונים בעצם יסוד דינם וחלותן. ועוד צ"ע דמצורע חייב לקרוע את בגדיו כדכתב הרמב"ם פ"י הלכות טומאת צרעת הל"ו וז"ל מצות עשה שיהיה המצורע המוחלט מכוסה ראש כל ימי חלוטו ועוטה על שפם כאבל ופורם בגדיו ומודיע העוברים עליו שהוא טמא שנאמר והצרוע אשר בו הנגע וגו' עכ"ל. ופסק הרמב"ם שם דכהן גדול שנצטרע חייב בקריעת בגדיו וז"ל אפילו כ"ג שנצטרע פורע ופורם שעשה דוחה את לא תעשה עכ"ל, וצ"ע ל"ל דעדל"ת והרי לכאורה יסוד האיסור שכתוב בפ' אמור הוא שכה"ג לא יקרע את בגדיו על המת והרי קריעת מצורע לא הויא קריעה על המת.

23 ונראה דאסור לכה"ג לעשות חלות שם מעשה קריעה בבגדיו, ועפ"י דין קריעה על המת או קריעת מצורע הוי חלות שם מעשה קריעה, ואילו הקורע את בגדיו סתם מתוך כעס לא הוי חלות שם מעשה קריעה עפ"י דין, דרק קריעה על המת או קריעה דמצורע הוי מעשה קריעה על פי דין דיש בהן קיום מצות קריעה. וכן מוכח נמי מהגמ' בסוגיין הוריות יב: "אמר רב למטה למטה ממש, למעלה למעלה ממש ושמואל אמר למטה למטה מקמי שפה, למעלה למעלה מקמי שפה, וזה וזה בצואר. מיתיבי על כל המתים כולן רצה מבדיל קמי שפה שלו, רצה אינו מבדיל קמי שפה שלו, על אביו ועל אמו מבדיל כיון דבעלמא הוי קרע קרי כאן בגדיו לא יפרום, שמואל כרבי יהודה סבירא ליה, דאמר כל קרע שאינו מבדיל שפה שלו אינו אלא קרע של תפלות". ומהא דלשמואל מותר לכה"ג לקרוע את בגדיו מלמטה מוכח דהאיסור הוא רק חלות שם מעשה קריעה, ולא המציאות שקרע הכהן גדול את בגדיו על המת, אלא מוכח שאסור לכה"ג לקרוע בגדיו על המת רק כשהוא קורע את בגדיו באופן שהיה מקיים מצות קריעה על המת, דהאיסור לכה"ג הוא לעשות חלות שם מעשה קריעה ומעשה קריעה על פי דין הוא בקריעה דאבילות ודמצורע כדיניהם.

24 והנה עיין ברמב"ם פ"א מהלכות ביאת המקדש הלכה י שכתב וז"ל כשם שאין הכהנים מוזהרין על היין אלא בשעת ביאה למקדש כך אין אסורין לגדל פרע אלא בשעת ביאה למקדש בד"א בכהן הדיוט אבל כהן גדול אסור לגדל פרע ולקרוע בגדיו לעולם שהרי תמיד הוא במקדש ולכך נאמר בו את ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרום עכ"ל. ומשמע דהרמב"ם עצמו בא לבאר למה אינו מונה לאו בפנ"ע לכה"ג לפרוע בגדיו ולפרע ראשו על המת לעולם, ולמה הלאו של כה"ג לקרוע בגדיו לעולם נכלל בלאו דכהן הדיוט ליכנס למקדש קרועי בגדים, וע"ז תירץ הרמב"ם דאע"פ שאסור לכהן גדול לפרוע ראשו ולקרוע את בגדיו לעולם – כלומר אפילו כשהוא מחוץ למקדש מ"מ הטעם בזה הוא משום "שהרי תמיד הוא במקדש", ומשו"ה ביחס לכה"ג תמיד חל האיסור לפרוע את ראשו ולקרוע את בגדיו, דבכהן גדול תמיד חל איסור ביאת מקדש דתמיד הוא במקדש. וצ"ב בזה.

25 ויש לומר דרוב ראשונים ס"ל דכה"ג אינו נוהג אבילות, דבגמ' מו"ק יד: איתא "דכה"ג כל השנה כישראל ברגל דמיא", כלומר דיש בכה"ג חלות שם "עומד לפני ה'", דמצותו להיות במקדש תמיד וכמו שכתב הרמב"ם פ"ה מהלכות כלי המקדש ה"ז וז"ל ובית יהיה לו מוכן במקדש והוא הנקרא לשכת כ"ג, ותפארתו וכבודו שיהיה יושב במקדש כל היום, ולא יצא אלא לביתו בלבד בלילה או שעה או שתים ביום עכ"ל. ונראה דיש חלות קדושת כהונה במקדש וחלות קדושת כהונה בגבולין, והראייה לזה דהרי קיי"ל שכהן מחוסר בגדים שעבד הוי כזר שעבד פ"י הל' כלי המקדש ה"ד, וצ"ע דהרי סוף כל סוף הוא כהן ולמה כהן שעבד במקדש מחוסר בגדים הו"ל כזר, והרי פשיטא שכהן שנמצא מחוץ למקדש הריהו אסור בגרושה ובטומאת מת ואוכל בתרומה אע"פ שהוא מחוסר בגדים. ועל כרחך מוכח דיש ב' דיני קדושת כהונה -קדושה לעבודה דחלה במקדש בלבד, וקדושת כהונה בגברא דנוהגת אף מחוץ למקדש. ונראה דכשכהן לבוש בבגדי כהונה והוא במקדש אזי חל על הכהן חלות קדושה לעבודה, ואילו מחוץ למקדש חסרה לכהן קדושת כהונה לעבודה, אך חל בגבולין חלות קדושת כהונה בגברא האוסרו בגרושה ומתירו באכילת תרומה. והנה שיטת ר"ת היא דמצות וקדשתו אינה חלה אא"כ הכהן הוא לבוש בבגדי כהונה והוא במקדש הובא במרדכי בגיטין אות תס"א וז"ל מעשה בכהן שיצק מים ע"י ר"ת והקשה לו תלמיד הא שנינו בירושלמי המשתמש בכהונה מעל, והשיב לו אין בהם קדושה בזמן הזה דקיי"ל בגדיהם עליהם קדושה עליהם ואי לא לא והקשה א"כ כל מיני קדושה לא ליעבד להו וכו' עכ"ל. ונראה ליישב קושיית התלמיד על ר"ת, שהתלמיד הקשה על ר"ת, דאי נימא דכשאין בגדיהם עליהם אין קדושת כהונה עליהם ולכן אין איסור להשתמש בכהן בזה"ז, א"כ נימא שכל דיני קדושת כהונה ומצות וקדשתו לא ינהגו בכהנים בזה"ז. וי"ל דר"ת סובר דיש ב' דינים בקדושת כהונה: א דין קדושה לעבודה דחלה רק בכהן המלובש בבגדי כהונה ונמצא בביהמ"ק, ב דין קדושת כהן בגברא האוסרו בגרושה ומתירו באכילת תרומה. וקדושת כהונה בגברא חלה אף מבלי שלובש בגדי כהונה ונוהגת גם בזה"ז. ואיסור השתמשות בכהן הוא מחמת חלות קדושת כהונה לעבודה וחל דוקא כשכהן לבוש בבגדי כהונה והוא במקדש. משא"כ בזה"ז דליכא קדושת כהונה לעבודה אין איסור השתמשות בכהן.

26 אמנם נראה פשוט דלר"ת מצות וקדשתו להקדים כהן לכל דבר שבקדושה נוהגת אף בגבולין ובזה"ז, ואינה תלויה בחלות קדושת כהונה לעבודה, אלא בקדושת כהונה דעלמא בגבולין. ויש לדקדק דהתלמיד הקשה לר"ת היאך השתמש בכהן והא הו"ל איסור מעילה דבירושלמי איתא דהמשתמש בכהונה מעל, ולא הקשה היאך הותר לר"ת ליצוק מים ע"י כהן והרי הוא מבטל מצות וקדשתו. ונראה דאיסור השתמשות בכהן מדין מעילה תלוי בקדושת כהונה לעבודה, וחלה רק בכהן הלבוש בגדי כהונה במקדש דהוא ראוי לעבודה. משא"כ איסור השתמשות בכהן מצד מצות וקדשתו דאין זה מכבודו של הכהן שישמש לזר, אינו תלוי בקדושת כהונה לעבודה ובעצם חלה איסור להשתמש בכהן מדין וקדשתו אף בגבולין, אך י"ל דחלוק דין וקדשתו בגבולין דעל זה יכול הכהן למחול. משא"כ מצד איסור השתמשות שמדין מעילה אי אפשר לכהן למחול, אלא דהותר בזה"ז מאחר דליכא חלות קדושת כהונה לעבודה. ועיי"ש במרדכי שכתב וז"ל והשיב ה"ר פטר דנהי דיש בהן קדושה יכול למחול עכ"ל. ונראה דתירוץ של ר"ת ורבנו פטר משלימים אהדדי, דמה שביאר ר"ת דהא דאיתא בירושלמי דהמשתמש בכהן מעל היינו רק בזמן שבגדיהם עליהם קאי לענין איסור מעילה דתלוי בקדושת כהונה לעבודה דחלה רק כשכהן לובש בגדי כהונה והוא במקדש וראוי לעבודה, ועל זה אין הכהן יכול למחול. משא"כ בגבולין דחל מצות וקדשתו אף כשאינו ראוי לעבודה יש לתרץ כדתירץ ה"ר פטר דשפיר מועיל ע"ז מחילה, ואף ר"ת מסכים לרבנו פטר בזה.

27 ונראה דכמו כן לגבי כה"ג יש ב' דיני קדושה – דין קדושת כה"ג לעבודה דחלה במקדש דוקא, ודין קדושת כה"ג בגברא דחלה אף מחוץ למקדש וכדמצינו בנוגע לכהן משוח מלחמה. דמצינו שיש מצוה לכה"ג ללבוש בגדי כהונה כל הזמן ואילו בכהן הדיוט המצוה ללבוש בגדי כהונה הוא רק בשעת עבודה, והראייה לכך, דכתב הרמב"ם פ"ח מהל' כלי המקדש הי"א – הי"ב וז"ל בגדי כהונה מותר ליהנות בהן לפיכך לובשם ביום עבודתו ואפילו שלא בשעת עבודה חוץ מן האבנט מפני שהוא שעטנז אסור לכהן הדיוט ללובשו אלא בשעת עבודה עכ"ל. ומשמע דרק לכהן הדיוט אסור ללבוש את האבנט שלא בשעת עבודה משא"כ כה"ג לובש בגדי כהונה שהם שעטנז אפילו שלא בשעת עבודה. וכן משמע מפסק הרמב"ם פ"י מהל' כלאים הל"ב וז"ל כהנים שלבשו בגדי כהונה שלא בשעת עבודה אפילו במקדש לוקין מפני האבנט שהוא כלאים ולא הותרו בו אלא בשעת עבודה שהיא מצות עשה כציצית עכ"ל. ומבואר דהרמב"ם סובר דמותר לכהן הדיוט ללבוש את האבנט בשעת עבודה דוקא משום דעדל"ת, ומשמע דלכהן גדול מותר ללבוש בגדי כהונה שיש בהם שעטנז אפילו שלא בשעת עבודה. ובאמת כבר השיג עליו הראב"ד מדין כהן גדול, וז"ל א"א טעה בזה שהרי אמרו ביומא בפרק בא לו כהן גדול במקדש אפילו שלא בשעת עבודה מותר ומאי דקאמר נמי מפני האבנט שהוא כלאים אינו דאטו חושן ואפוד מי לית בהו כלאים עכ"ל. וביאר הבית הלוי שו"ת בית הלוי ח"א סימן ג' אות ב' דהרמב"ם סובר דכה"ג שאני מכהן הדיוט דיש מצוה לכה"ג ללבוש ח' בגדי כהונה אף שלא בשעת עבודה, דבזמן שכה"ג לובש כל ח' בגדי כהונה אז הציץ מרצה פ"ד מהל' ביאת המקדש ה"ח, ומאחר שלבישת שמונת בגדי כהונה גורמת ריצוי ציץ ממילא יש קיום מצוה בליבשתם הדוחה את האיסור דכלאים, ואפילו שלא בשעת עבודה חל דין דעדל"ת מפאת קיום מצות לבישת ח' בגדים. משא"כ בכהן הדיוט לבישת בגדי כהונה הוי רק חלות מכשיר לעבודה, ושלא בשעת עבודה אין כהן הדיוט מקיים מצות לבישת הבגדים ומשום כך שלא בשעת עבודה ליכא היתר ללבוש את האבנט משום שיש בו כלאים. וי"ל עוד דממצות כהן גדול הוא שתהיה בו חלות קדושה שלימה ולכן צריך להיות לבוש בבגדי כהונה ויהיה במקדש תמיד, משא"כ בכהן הדיוט אין דין שיהא בו חלות קדושה גמורה ואף קדושה לעבודה דהרי אין איסור לכהן הדיוט לצאת מן המקדש. ולכן כתב הרמב"ם לגבי כה"ג פ"ה כלי המקדש ה"ז "ותפארתו שיושב במקדש כל היום", דצריך שיהיה בו קדושה שלימה דהיינו גם קדושת כהונה בגבולין וגם קדושת כהונה דמקדש, ומשו"ה מצותו שילבש ח' בגדי כהונה במקדש.

28 ולפי"ז י"ל דלכן כתב הרמב"ם דאסור לכה"ג לקרוע בגדיו אף מחוץ למקדש דחל איסור גברא לכה"ג לקרוע את בגדיו דהו"ל כאילו הוא נכנס למקדש קרועי בגדים, דמצותו שיהיה במקדש תמיד וגם כשהכהן גדול נמצא מחוץ לביהמ"ק הרי זה נחשב במדה מסוימת כאילו הוא במקדש ולכן אסור לו לקרוע את בגדיו מחוץ למקדש. ועוד י"ל דמאחר דפרוע ראש וקרוע בגדים אינו ראוי לעבודה משו"ה אסור לכה"ג לפרוע ראשו ולקרוע את בגדיו מחוץ למקדש, משום דעי"ז הריהו מפקיע את עצמו מלהיות ראוי לעבודה, וכה"ג חייב לשמור על קדושת כהונה לעבודה, ולכן יש איסור נפרד לכה"ג לקרוע את בגדיו אף מחוץ למקדש דאסור לו להיות קרוע בגדים ופרוע ראש דזה מונע אותו מליכנס למקדש, דאסור לכה"ג להיות במצב שאינו ראוי ליכנס למקדש דצריך לשמור על קדושתו שתמיד יהיה ראוי לעבודה, ואילו בכהן הדיוט האיסור הוא איסור כניסה בעלמא להיכנס למקדש כשהוא קרוע בגדים ופרוע ראש. משא"כ בכהן גדול יש איסור נפרד לקרוע את בגדיו ולפרוע את ראשו באופן דזה יפקיע ממנו קדושתו לעבודה ומצוותו להיות במקדש. ומכיון דיסוד איסור כה"ג לקרוע בגדיו אף מחוץ למקדש חל מחמת מצותו להיות במקדש תמיד משו"ה כוללו הרמב"ם באיסור כניסת הדיוט קרועי בגדים למקדש.

29 אמנם לפי"ז צ"ע למה בעי הלכה מיוחדת דכה"ג מצורע מותר בפרימה וקריעה דעדל"ת, והרי מצורע אינו ראוי ליכנס למקדש, ואם יסוד האיסור של קריעת כה"ג הוא משום דעי"ז נעשה אינו ראוי לעבודה וכה"ג תמיד הוא במקדש הרי כה"ג מצורע בין כה וכה אינו ראוי ליכנס למקדש. ומשמע דיש איסור בפנ"ע של מעשה קריעה לכה"ג, ומשו"ה בעינן עדל"ת בכה"ג מצורע. ומשמע דהאיסור לכה"ג לקרוע את בגדיו חל מחמת קדושת כהן גדול בגבולין ולא מחמת קדושת כהן גדול לעבודה במקדש, ושלא כמש"נ לעיל בשיטת הרמב"ם, וצ"ע.

30 ונראה דיש דיני כה"ג דתלויים בקדושת כה"ג בגברא כגון איסור אלמנה ואיסור ליטמא לז' קרובים ודינים אלו נוהגים אף בכהן משוח מלחמה שאין בו חלות קדושת כה"ג לעבודה. ויש דינים התלויים בקדושת כה"ג לעבודה שאינם נוהגים בכהן משוח מלחמה. ויסוד האיסור דקרועי בגדים בכה"ג הוי איסור להפקיע את עצמו מלהיות ראוי לעבודה ומלהיות ראוי ליכנס למקדש ולהפקיע מעצמו מקדושה לעבודה. ולפי"ז נראה דכהן משוח מלחמה לא נאסר באיסור קרועי בגדים ופרועי ראש דכה"ג, דיסוד האיסור הוא איסור מקדש ואינו שייך לכהן משוח מלחמה. מאידך אם ננקוט דחל איסור של מעשה קריעה מפאת קדושת הגברא דכה"ג שבגבולין אזי י"ל דחל איסור זה אף בכהן משוח מלחמה, ויש לעיין בזה.

31 והנה הרמב"ם מנה ב' איסורים בבעל מום: א שלא יכנס בעל מום למקדש ל"ת ס"ט, ב איסור עבודה לבעל מום ל"ת ע. והם ב' איסורים שונים דכניסה למקדש אסורה לבעל מום בתורת איסור ביאה למקדש, ואילו עבודה בבעל מום מהווה איסור עבודה. אולם בנוגע לשתויי יין הרמב"ם ספה"מ מצות לא תעשה ע"ג רק מונה איסור אחד של ביאה למקדש ואינו מונה איסור שני של עבודה אלא דכלל איסור עבודה בכלל האיסור של ביאה למקדש. ונראה דיסוד האיסור דביאה למקדש בשתויי יין הוא בתורת התחלת עבודה, דיש ב' דינים בביאה למקדש: א קיום ביאה – שמתקיימת במצות ראיית פנים ברגל, וביאת מקדש מחייבת השתחוואה דכתיב "והשתחוית לפני ה' אלוקיך", ומבואר מזה דיש קיום מצוה בעצם הביאה למקדש ולהיות בבית המקדש, דיש קיום מצוה להיות "לפני ה'" בביהמ"ק. ויש עוד דין ביאה למקדש דמהוה הכשר לעבודה, והוי חלק מקיום העבודה דהביאה למקדש נחשבת התחלת קיום מצות עבודה במקדש. ונראה דבעל מום אסור בכניסה למקדש אף מצד קיום כניסה למקדש כקיום בפנ"ע, ואילו בשתויי יין יסוד האיסור של ביאה למקדש הוא בתורת התחלת עבודה, דהעבודה אינה מתחילה בקבלת הדם אלא בכניסה וביאה למקדש. ולכן לא מנה הרמב"ם ב' לאווין בשתויי יין ופרועי ראש, דס"ל להרמב"ם דכניסה למקדש בשתויי יין ופרועי ראש אסורה משום דהויא התחלת עבודה, ועל ביאה למקדש שתויי יין חל חיוב מלקות משום דהביאה היא התחלת העבודה ועצם העבודה מחייבת מיתה בידי שמים עיין ברמב"ם פ"א מהל' ביאת המקדש ה"א. ונראה להביא ראייה דהרמב"ם סובר דכניסה למקדש אסור בשתויי יין פרועי ראש וקרועי בגדים משום דהכניסה מהווה התחלת העבודה, דכתב הרמב"ם פ"א מהלכות ביאת המקדש הט"ו וז"ל יראה לי שכל כהן הכשר לעבודה אם נכנס מן המזבח ולפנים והוא שתוי יין או שכור משאר המשכרין או פרוע ראש או קרוע בגדים כדרך שקורעין על המתים אף על פי שלא עבד עבודה הרי זה לוקה, הואיל והוא ראוי לעבודה ונכנס בשעת העבודה מנוול ככה והרי הוא מוזהר שלא יכנס עכ"ל. ומבואר דהאיסור כניסה למקדש שתויי יין חל דוקא בכהן הכשר לעבודה, ונראה דיסוד האיסור הוא משום דהכניסה הוי התחלת עבודה ולכן האיסור חל רק במי שראוי לעבודה ובשעת עבודה. משא"כ בבעל מום כתב הרמב"ם רק דיש איסור כניסה למקדש, דכתב פ"ו מהלכות ביאת המקדש ה"א וז"ל כל כהן שיש בו מום בין מום קבוע בין מום עובר לא יכנס למקדש מן המזבח ולפנים שנאמר אל הפרוכת לא יבוא ואל המזבח לא יגש, ואם עבר ונכנס לוקה אף ע"פ שלא עבד וכו' עכ"ל, ומשמע דבבעל מום האיסור הוא עצם הכניסה למקדש כשהוא בעל מום ולא משום דהכניסה הו"ל קיום של התחלת העבודה. ולפי"ז יתכן דיש עוד נפ"מ דאם שתויי יין נכנס בלילה למקדש דלא הוי זמן עבודה אינו עובר באיסור שתויי יין שנכנס למקדש, וכמש"כ הרמב"ם שהאיסור על שתויי יין להכנס למקדש חל כשנכנס "בשעת העבודה". משא"כ בבעל מום דחל בו איסור כניסה למקדש מצד קיום ביאה למקדש, שאסור אף בלילה. ואילו בשתויי יין יסוד האיסור הוא משום דהכניסה היא התחלת העבודה, ולכן האיסור חל רק במי שראוי לעבודה ובשעת עבודה, ובלילה דאינו זמן עבודה ליכא איסור.

32 גמ'. וכל המקודש מחבירו הוא קודם את חבירו. מנלן דתנא דבי רבי ישמעאל וקדשתו לכל דבר שבקדושה, לפתוח ראשון, ולברך ראשון, וליטול מנה יפה ראשון.

33 לפום ריהטא משמע דנוהגים דיני קדושה לפתוח ראשון רק במילי דקדושה כגון בספר תורה בברכהמ"ז וליטול מנה ראשון בסעודת מצוה. אמנם עיין בהגהות מרדכי לגיטין אות תס"א וז"ל מעשה בכהן שיצק מים ע"י ר"ת, והקשה לו תלמיד הא שנינו בירושלמי המשתמש בכהונה מעל וכו' והשיב ה"ר פטר דנהי דיש בהן קדושה יכול למחול וכו' עכ"ל. ומבואר דחל דין וקדשתו ודין כבוד בכהן אף במילי דעלמא ולא רק בדברים שבקדושה. וי"ל דהא דדרשינן וקדשתו לכל דבר שבקדושה היינו דיש מצוה לכבד את הכהן לפתוח ראשון בדברים שבקדושה, אולם אף במילי דעלמא חל חיוב לכבד את הכהן, מכיון דיש לו קדושה יתירא. ולפי"ז י"ל דחל חיוב כבוד מיוחד לכהן גדול מקרא דוקדשתו, ואע"פ דמהך קרא ילפינן חיוב כבוד לכל כהן דעלמא מ"מ מאחר דיש לכה"ג קדושה יתירא לפיכך חל חיוב כבוד מיוחד אליו מדין וקדשתו. ויתכן דגזה"כ "גדלהו משל אחיו" חולין קלד: אינו דין בפנ"ע אלא הוי גילוי דהכה"ג גדול ומקודש יותר מאחיו ומשו"ה חל עליו חיוב כבוד וגדולה בפנ"ע מדין וקדשתו, דגדלהו מאחיו הוי שיעור במצות וקדשתו דכפי קדושתו ומדרגתו יש יותר חיוב לכבדו. ויש להביא ראייה לזה דהרי הרמב"ם לא הביא מצוה לכבד כה"ג מדין גדלהו במנין המצוות כמו שכתב לגבי מלך דיש מצוה לכבד את המלך ולירא ממנו, שכתב במצוה קע"ג וז"ל היא שצונו למנות עלינו מלך וכו' ולשון ספרי שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך, ושיאויים לבנו מהכבוד והגדולה והתהלה והמעלה עד התכלית האחרון שאין למעלה הימנה עד שתהיה מדרגתו אצלנו גדולה ממדרגת הנביא וכו' עכ"ל, ויש לדייק דלגבי מלך כלל הרמב"ם החיוב לכבד את המלך במצות מינוי מלך, ואילו לגבי כה"ג לא הביא מצוה מיוחדת לכבדו אלא כתב בספר המצוות מצוה ל"ב וז"ל היא שצונו לכבד זרע אהרן ולנשאם ולרוממם ונשים מדרגתם מדרגה קודמת וראשונה ואפילו ימאנו לא נשמע מהם. וזה כלו הגדלה לאל יתעלה אחר שהוא לקחם ובחרם לעבודתו ולהקריב קרבנותיו. והוא אמרו יתעלה ויתברך שמו ר"פ אמור וקדשתו כי את לחם אלהיך הוא מקריב קדוש יהיה לך. ובא הפירוש גטין נט ב וש"נ וקדשתו לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון ולברך ראשון וליטול מנה יפה ראשון עכ"ל. ונראה דהקרא דגדלהו משל אחיו הוא שיעור וגילוי במצות וקדשתו, דמאחר דקדושתו וגדולתו יותר משאר אחיו הכהנים חל חיוב לכבדו יותר מדין וקדשתו.

34 ויש לדון האם כה"ג יכול למחול על כבודו, ויעויין במרדכי גיטין אות תס"א דס"ל לה"ר פטר דכהן יכול למחול על כבודו, ואע"פ דאיתא ביבמות וקדשתו אפילו בעל כרחו היינו רק לענין איסורי כהונה אבל לא לגבי מצות כבוד. אולם יש להעיר דבתוספתא סנה' פ"ד ה"א מובא מחלוקת האם מועיל מחילה לגבי חיוב כבוד לכהן, דאיתא "ואם רצה שירחצו אחרים עמו הרשות בידו, ר' יהודה אומר רצה לנהוג בזיון בעצמו אין שומעין לו שנא' וקדשתו על כרחו", וצ"ע בדברי המרדכי דס"ל דמועיל מחילה. ויתכן דיש לחלק בין כה"ג לכהן הדיוט, ולאוקמי דברי התוספתא בכהן גדול משא"כ בכהן הדיוט לכו"ע מועיל מחילה.

3 משנה תורה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו פתח ↗

כָּל כְּלֵי הַמִּקְדָּשׁ שֶׁעָשָׂה משֶׁה בַּמִּדְבָּר לֹא נִתְקַדְּשׁוּ אֶלָּא בִּמְשִׁיחָתָן בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה שֶׁנֶּאֱמַר במדבר ז א "וַיִּמְשָׁחֵם וַיְקַדֵּשׁ אֹתָם". וְדָבָר זֶה אֵינוֹ נוֹהֵג לְדוֹרוֹת. אֶלָּא הַכֵּלִים כֻּלָּן כֵּיוָן שֶׁנִּשְׁתַּמְּשׁוּ בָּהֶן בַּמִּקְדָּשׁ בִּמְלַאכְתָּן נִתְקַדְּשׁוּ שֶׁנֶּאֱמַר במדבר ד יב "אֲשֶׁר יְשָׁרְתוּ בָם בַּקֹּדֶשׁ" בְּשֵׁרוּת הֵם מִתְקַדְּשִׁין:

12 משנה תורה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו פתח ↗

21 משנה תורה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו פתח ↗

וּכְשֶׁמַּבְרִין אוֹתוֹ כָּל הָעָם מְסֻבִּין עַל הָאָרֶץ וְהוּא מֵסֵב עַל הַסַּפְסָל. וְאֵינוֹ קוֹרֵעַ עַל מֵתוֹ כִּשְׁאָר הַכֹּהֲנִים שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא כא י "וּבְגָדָיו לֹא יִפְרֹם". וְאִם קָרַע לוֹקֶה. אֲבָל קוֹרֵעַ הוּא מִלְּמַטָּה כְּנֶגֶד רַגְלָיו. וְאֵינוֹ מַרְבֶּה פֶּרַע לְעוֹלָם שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא כא י "אֶת רֹאשׁוֹ לֹא יִפְרָע" וַאֲפִלּוּ בְּעֵת שֶׁלֹּא יִכָּנֵס לַמִּקְדָּשׁ. אֶלָּא מְסַפֵּר מֵעֶרֶב שַׁבָּת לְעֶרֶב שַׁבָּת. וְאֵינוֹ מְסַפֵּר בְּתַעַר אֶלָּא בְּזוּג רֹאשׁ שַׂעֲרָה זוֹ בְּעִקָּר זוֹ עַד שֶׁיֵּרָאֶה כְּאִלּוּ הוּא צָמַח כְּאַחַת שֶׁנֶּאֱמַר יחזקאל מד כ "רֹאשָׁם לֹא יְגַלֵּחוּ וּפֶרַע לֹא יְשַׁלֵּחוּ כָּסוֹם יִכְסְמוּ אֶת רָאשֵׁיהֶן":

25 משנה תורה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו פתח ↗

מִצְוַת עֲשֵׂה לַעֲשׂוֹת בְּגָדִים אֵלּוּ וְלִהְיוֹת הַכֹּהֵן עוֹבֵד בָּהֶן שֶׁנֶּאֱמַר שמות כח ב "וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי קֹדֶשׁ". שמות כט ח "וְאֶת בָּנָיו תַּקְרִיב וְהִלְבַּשְׁתָּם כֻּתֳּנֹת". וְכֹהֵן גָּדוֹל שֶׁשִּׁמֵּשׁ בְּפָחוֹת מִשְּׁמוֹנָה בְּגָדִים אֵלּוּ אוֹ כֹּהֵן הֶדְיוֹט שֶׁשִּׁמֵּשׁ בְּפָחוֹת מֵאַרְבָּעָה בְּגָדִים אֵלּוּ הוּא הַנִּקְרָא מְחֻסַּר בְּגָדִים וַעֲבוֹדָתוֹ פְּסוּלָה וְחַיָּב מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם כְּזָר שֶׁשִּׁמֵּשׁ שֶׁנֶּאֱמַר שמות כט ט "וְחָגַרְתָּ אֹתָם אַבְנֵט" שמות כט ט "וְהָיְתָה לָהֶם כְּהֻנָּה". בִּזְמַן שֶׁבִּגְדֵיהֶם עֲלֵיהֶן כְּהֻנָּתָן עֲלֵיהֶן. אֵין בִּגְדֵיהֶן עֲלֵיהֶן אֵין כְּהֻנָּתָם עֲלֵיהֶן אֶלָּא הֲרֵי הֵם כְּזָרִים וְנֶאֱמַר במדבר א נא במדבר ג י במדבר ג לח במדבר יח ז "וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת":

27 משנה תורה, הלכות כלאים פתח ↗

רָחֵל בַּת עֵז צַמְרָהּ אֵין לוֹקִין עָלָיו מִשּׁוּם כִּלְאַיִם אֲבָל אָסוּר הוּא מִדִּבְרֵיהֶם מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן כֵּיוָן שֶׁנִּתְחַבֵּר הַצֶּמֶר עִם הַפִּשְׁתָּן צַד חִבּוּר בָּעוֹלָם הֲרֵי זֶה כִּלְאַיִם מִן הַתּוֹרָה. כֵּיצַד. צֶמֶר וּפִשְׁתִּים שֶׁטְּרָפָן זֶה עִם זֶה וְשָׁע אוֹתָן וְעָשָׂה מֵהֶן לְבָדִין הֲרֵי אֵלּוּ כִּלְאַיִם. טְרָפָן וְטָוָה אוֹתָן כְּאֶחָד וְאָרַג בֶּגֶד מִטִּוּוּי זֶה הֲרֵי זֶה כִּלְאַיִם:

27 משנה תורה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו פתח ↗

בִּגְדֵי כְּהֻנָּה מֻתָּר לֵהָנוֹת בָּהֶן. לְפִיכָךְ לֹבְשָׁם בְּיוֹם עֲבוֹדָתוֹ וַאֲפִלּוּ שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת עֲבוֹדָה חוּץ מִן הָאַבְנֵט מִפְּנֵי שֶׁהוּא שַׁעַטְנֵז: אָסוּר לְכֹהֵן הֶדְיוֹט לְלֹבְשׁוֹ אֶלָּא בִּשְׁעַת עֲבוֹדָה. אֵין הַכֹּהֲנִים לוֹבְשִׁין לַעֲבוֹדָה אֶלָּא צֶמֶר וּפִשְׁתִּים בִּלְבָד:

33 משנה תורה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו פתח ↗

הַכֹּהֲנִּים הֻבְדְּלוּ מִכְּלַל הַלְוִיִּם לַעֲבוֹדַת הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁנֶּאֱמַר דברי הימים א כג יג "וַיִּבָּדֵל אַהֲרֹן לְהַקְדִּישׁוֹ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים". וּמִצְוַת עֲשֵׂה הִיא לְהַבְדִּיל הַכֹּהֲנִים וּלְקַדְּשָׁם וְלַהֲכִינָם לְקָרְבָּן שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא כא ח "וְקִדַּשְׁתּוֹ כִּי אֶת לֶחֶם אֱלֹהֶיךָ הוּא מַקְרִיב":

« רשימות שיעורים על הוריות י״א ×¢×´×‘ רשימות שיעורים על הוריות י״ג ×¢×´× »