ביאור יש"ר על התורה, בראשית א׳:א׳

בראשית ברא אלהים, ספר הכתוב שכאשר עלה ברצונו ית' לברוא את העולם ברא חומר כל הנבראים ברגע אחד כי שמים שזכר כאן כולל כל מציאות עולם העליון, והארץ כולל כל מציאות עולם התחתון, אך בהיות עדיין כל הדברים מעורבבים יחד ובלי סדר גזר הבורא לתקן בששת ימים כל צאצאי השמים וצאצאי הארץ, כדי שיהיה כל דבר על מקומו הראוי לו ויפעל כפי חקו, ד"מ צוה שיקוו המים ותראה היבשה, צוה לארץ שתדשא דשא ושתוציא נפש חיה, צוה למים שישרצו שרץ נפש חיה, וכן בכל דבר, הרי שכל הצוויים האלה היו תיקונים לא בריות חדשות, כי מן החומר הנברא ביום הראשון נעשו ונשלמו אמנם בריאת החומר הזה היתה יש מאין, ולכן לא אמר הכתוב כאן ויאמר אלהים יהיו שמים תהי ארץ ללמדנו שהבריאה הראשונה היתה מהאפס המוחלט, כי לא יתכן לשון אמירה טרם ברוא דבר, שהרי לא היה עדיין חומר או שום דבר שיצוה עליו ה"ית שיוציא את השמים ואת הארץ, אבל בשאר הבריאות שהיו יש מיש, אע"פי שהיו בדרך כלא ודומות ליש מאין, סוף סוף כבר היה חומר שממנו יצאו, ועליהם ראוי לומר ויאמר אלהים, כלומר שצוה על היש שיוציא יש אחר, אך עכ"ז גם שמים וארץ נבראו במאמרו וברצונו ית' שנאמר בדבר ה' שמים נעשו תהלים ל"ג ו', וכן אחז"ל בראשית נמי מאמר הוא:

בראשית, כמו בתחילה, והכונה בתחילת הוית כל נמצא, כי קודם לכן לא היה שום דבר נמצא זולתי הבורא ית לבדו, וגם מלשון זה שאמר בראשית למדנו אמתת חידוש העולם:

ברא, לשון בריאה נוכל על ההויה החדשה וגם על הגדלת דבר, ואין הבדל בין לשון בריאה ללשון בריאות וטובות, אלא שזה טבעי וזה ע"ד הפלא, כי עיקר המלה על ההוצאה מן האפס אל היש כמו בפסוק זה, והועתקה גם אל תוספת היש ורבות העצם את כחו: