רב פנינים על משלי ה׳

1 הנה בנמשל משל פרשה זו נגד עינינו ב' דרכים א' ההולך קדמת איסור מועצות יוען בליעל הוא שטן הוא יצר הרע אשר בוא יבוא ברנה להבכותנו באחרונה בנעתרות נשיקות משנאה מסותרת נופת תטופנה שפתותיו כמבקש אהבה ולא משתבש מאן דתני ליבה ע"כ המשילה שלמה בחכמתו לאשה זרה שאמריה החליקה וילמדנו דעת נשמר פן ואל נפתה אחריה כי אחריתה מרה כלענה וגם כי תבא ברנה בעבור הרנה מרה תהיה באחרונה: והדרך הב' הוא הסובב על דבר למוד חכמת טעות אשר שנא ה' כי לא כדעות העבריות הנכריות כי רעות המה והן הנה יהיו למסור מעל בה' וכחש באמתו יתב' חלילה וגם כי אותו ראיתי צודק במקראות ויצדקו בו מאמרי רז"ל האומר ואל תקרב אל פתח ביתה זו טעות גם מהדרך הא' לא אנח ידי ובו אחל מקצר ועולה ואומרה בני וכו' והוא באשר ידענו כי פשט הדברים אשר יקבל איש מרבו יקרא חכמה ואשר יבין מתוכן דבר מתוך דבר יקרא תבונה ובזה יאמר בני לחכמתי הוא פשט למודי אשר אנכי שם לפניך שהוא להתרחק מהזרה לשכב אצלה והיות עמה הקשיבה ואל תעמוד בדבר זה בלבד כי אם גם לתבונתי הוא הנמשל המובן דבר מתוך דבר הוא ענין היצר הרע הנדמה לאשה זרה הט אזנך כי שניהם כא' למודים טובים: או יאמר למה שהלב הוא הגדול שבסרסורי העבירה כשאין אלהים כל מזמותיו לכן החפוץ יחפוץ לשמור מזמות לבו בל ישעו אל דברי שקר כה יעשה כל הימים אשר הוא חי יתן אל לבו להבין אמרי בינת התורה וישקע רעיוניו להיות חופש כל חדרי משכיות כל דבר ודבר להבין דבר מתוך דבר ובדבר הזה יסכר מבוא לבא בו הרהורים אשר לא כתורתו יתברך והן זאת אומרת רוח הקדש כאילו השכינה או התורה תדבר אל האיש הישראלי ואומרת בני לחכמתי שילמדוך רבותיך הקשיבה וגם לתבונתי הוא עומק עיון להבין דבר מתוך דבר אל תנח ידך:

2 כי זה טוב לך לשמור מזמות כי בהשקיע לבבך בתבונת התורה ישמרו מזמותיך מכל רע ולא תהרהר אחר שום דבר רק טוב ואל תתאוה להרפות ממנה מחמת השכחה ומה בצע בעמלך אם אחרי עת מצוא זו תורה תשכחנה לז"א שמע עצה והוציא בשפתיך את אשר תחכם ותבין ויתקיימו בידך כמאמר רז"ל פ' כיצד מעברין כנודע וזה יאמר ודעת כלומר הדעה אשר קנית שפתיך ינצורו אותו אתך כי כלי יקר לבל תאבד דעת התורה הם שפתיך המוציאים אמרי התורה מן הכח אל הפועל וזהו ודעת כו':

3 ואל תהי חכם בעיניך לאמר האם בער אנכי מאיש לבחור ברוע עצת היצר הרע כי אחרד נגדו את כל החרדה הזאת להשמר ממנו כי דע אפוא כי נפת תטופנה וכו' ואירא פן יעלה על רוחך שהוכה כברה כי הלא עזה כמות אהבה אשר תראה אליך באמור לך צר לי עליך קלני מראשך קלני מזרועך וגופך כי תסגפם ואני אהבתיך ע"כ אחוז מזה העולם ותענוגי בני אדם ושמח בחור בילדותך ולא תחטא על הנפש לסגף עצמך כי תפול למשכב ויהי קרוב אצל עצמך כי מי לך גדול ממך ואכול למעדנים ושתה ממתקים וקרב אל אשה יפה בהתר או באיסור להנאתך ולטובתך כי ילד אתה ועליהם תוסיף דברים מורם מהם כיוצא בהם והנה בשמעך אל מתק שפתיה אולי תאמר בלבבך הלא אין זה כי אם מאהבה מסותרת יטיפו שפתיה צוף דבש אמריה והלא תדמה אותך אל הנופת הנוטף דבש מתוך חדרי השעוה המתדבקת בטבעה כן תראה טלפי אמריה לך כאלו שפתיה נוטפות דבש מתוך נופת חדרי פנימיותה הדבקים בך בעצם כדבש הנוטף חוצה מתוך חדרי השעוה בעלת הדבקות אך לא כן הוא רק וחלק משמן חכה כי אין צריך לומר שאין בתוכה ופנימיותה דבקות שממנו תטיף לך הדבש כי אם אדרבה חלק משמן חכה ופנימיותה הוא הפך הדבקות מן הקצה אל הקצה כי אין תוכה כברה כי להשמידך בלבבה:

4 ואל תאמר בלבבך הלא לא תפתה וגם תוכל רק בראשיתה אך אחרי החילי לשמוע אלה לא אתמיד ואשיבה רגלי כי אראה כי רע עלי המעשה ואיך אעשה אשר שנא ה' וחטאתי לאלהים ואם לא אעשה בגינו ית' ואשתקעה לעשות רע הלא זולת זה אראה ברע אשר ימצאני גם אל עצמי ואל בשרי כי מועצותיה להרבות מאכל ומשגל יביאוני עד דכא כנודע כי הן הנה יהיו לאדם להרסו ממצבו וממעמדו ככשיל וכילפות באופן כי זאת רעתו תמשל ותדמה אלי כחרב פיות החותכת מב' צדיה הא' קדמת הגוף והב' קדמת הנפש להכריתה כי הלא דע אפוא בני כ"א המצא תמצא במצודה רעה ותתחיל למשכך ברשתה ותאספך במכמרתה כי לא במהרה תנתק ממנה כי הנה זה דרכה כי בראשית נופת תטופנה שפתיה ותשים מר למתוק עד במתק שפתיה תדיחך אך אחרי כן תראה לך המרירות כי רע ומר המעשה ותאחוז היא בזקנך עד תעשנו על כרחך שלא בטובתך כי ההלך נעשה בעל הבית ותשתרר עליך ויתן עול ברזל על צוארך ולא עוד כי אם שיעשה לך כהיתר וכמעצמך תפליג ותרבה לעשות מעשים אשר לא יעשו וזהו ואחריתה מרה שלא תצטרך להמתיק אמריה לך רק מרה תראה באחרונה ולא תמיש מהפליג לעשות רע על היותה מרה כי עם היותה מרה תהיה מרירותה כלענה הגדלה על מים ועל יובל תשלח שרשיה ופרוח תפרח כי תפרה ותרבה במרירות הרעה יום יום ולא תחדל על פתגם מעשה הרעה ואף לא מהטעם השני כי הלא תראה שהיא לך כחרב ב' פיות לחתוך והכריח את הגוף ואת הנפש ולא תמוש מעשותו כי דע לך שהיא חדה עם היותה כחרב פיות שכ"כ חיתוכה שנון וחד שמפלשת וכורתת ב' עבריך אלה כי לא תספיק לשוב עד יכרתון שחידודה של זה קודם תמיד לליבונו של יצר הטוב אשר יבא ללבן ולא יוכל:

5 הלא כתבתי לך ב' דברים אחד כי לא מאהבת הזרה אליך תמתיק אמריה כי רעות במגורה בקרבה. שנית כי אחרי החזיקך בדרכה לא תוכל לשוב ואולי הראשונה לא תערב לך כי תאמר שכח טומאת היצר הרע מארבתו אותך יחפוץ להדבק בך ועל השנית נוראות תפלא כי תאמר הלא כעיר פרא תחשבני שלא אביט ואראה טוב אוכל ארח חיים מתוך פסולת מעשה הרעה והנני משיב על ראשון ראשון רגליה יורדות מות כו' לומר הביטה וראה תכלית שנאה אשר הזרה תשנאך וכל ישעה וכל חפץ להאבידך כי הלא כה משפטה כל הימים יורדת ומשטנת עולה ומקטרגת וזהו רגליה יורדות וכו' שרגליה וכחותיה יורדות ופועלות מות כי את הצדיק הנקרא חי יעמדו על ימינו לשטנו עד יעשוהו רשע קרוי מת ואח"כ עולה וצועדת לקטרג ולשלח אותו שאולה ושינה הלשון למה כי יותר תעלה בעלותה לקטרג מאשר ירדה ברדתה להשטין כי הלא להיותה ממקור הבלתי קדוש אין מושבו הטבעי גבוה עד מקום הקדש אמנם בעלותה לקטרג תעלה למעלה ממקום מושבה כד"א ויבא גם השטן בתוכם להתיצב על ה' אכן ברדתה לקטרג לא תצטרך להרבות לפסוע רק ירידה ופסיעה אחת וזהו רגליה יורדות ומה גם כי העולם העכור הלזה מתקרב אליה וכאלו זה טבעה ודרכה לרדת בו כדבר הווה וזהו יורדות לשון הווה אך העליה לקטרג צריכה לעשות ב' צעדים אחד עד גבולה שנית מגבולה ולמעלה וזהו שאול צעדיה יתמוכו כי בעלותה לקטרג להוריד את החוטא שאולה תצעד ב' צעדים וצעדיה ההם את שאול יתמוכו ויחזיקוהו בל תמוט כי הלא לו יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם הלא שאול יבולע ויבטל ואיננו וכל ישעה וכל חפץ לתמוך את שאול בל תמוט כי חלקה הוא לכן צעדיה יצעדו למעלה לתמוך את שאול בקטרגה להכניס בה את אשר דקרה בשטנה אותן וזהו שאול צעדיה יתמוכו הנה מזה תדע כי לא מאהבתו אותך תפתך:

6 ועל הדבר הב' שגם ממצודת רשתה אשר תבא בו תחשוב להבחין בפלס ומאזני שכלך למאוס ברע ובחור בטוב ולהמלט ממנה אל יעלה על רוחך טובה הדבר הזה כי הלא ארח חיים פן תפלס וכו' והוא כי הנה רז"ל המשילו דרך החיים ודרך המות פ' ראה אל ב' דרכים האחד תחלתה דרך ישרה ורחבה ובה כל עץ פרי נחמד למראה ואחריתה מעגלים נפתלים ונלוזים צרים צרורים כל חשך טמון ואפלה מנודח ידח ממנו נדח אל פחתים ומכשולות ופתע ישבר ואין מרפא. והשני ראשיתם מעגל צר בלתי ישר לא תואר לו ולא הדר קוץ ודרדר יצמיח בו ואבני נגף מתנוססות על אדמתו ואחריתה דרך רחבה מני ים ערוכה בכל טוב ושמורה מכל נזק עברה משכיות החמדה מור ואהלות עם כל עצי לבונה כל צפור כל כנף פצחו רנה לא תשבע עין לראות טובה ויפיה משום חנה ועדנה כי רבה היא ואין קצה לתבונה. והנה כדברים האלה וכחזיון הזה האדם יראה לעינים שתי דרכים לפניו דרך המות הוא היטפל בעסקי העולם הזה ותאותו אשר עניניו נחמדים למראה רחבים וישרים לכל מראה עיני בשר אך אחרי דרך מבוא שמשה צר ומצוקה כי מרוחב דרכה יתפלשו נתיבים ומעגלות צרים ודחופים ועונות וחטאים אשר הדורך בם עד שאול ירד בנתיבותיה ואל רפאים מעגלותיה ונהפוך הוא בדרך החיים כי הבא ליטהר ולהיות מתהלך בדרך אמת להשיג ארחות חיים הלא ראשית דרכו פת במלח יאכל ומים במשורה ישתה ובתורה הוא עמל וכיוצא באלה אך אחרית דרכו עין לא ראתה יעשה למחכה לו ונבא אל הענין אמר אל תבטח בך תבין לאשורך כי טוב ללכת אל בית אבל היצר הטוב מלכת אל בית משתה היצר הרע וגם שהחזיק בך תנצל כצבי מיד כי הלא ה"כ ישכרך מיין נסכה עד גדר שארח חיים ירא אני פן תבא לפלס בפלס ומאזני שכלך לעומת זה דרכה אשר תפשת מעט אי זה מהן דרך חיים שלא תניחך להביט אל המעגלות הצרים אשר לדרכה היא דרך המות אחר רוחב תחלתה רק כאלו נעו ונסעו משכלך מעגלותיה הצרים לא תדע רק את הרחב אשר בתחלתה כי מאד תדיחך מעל אלהיך ואם כן אפוא כלתה אליך הרעה לא תוכל לשוב כי לא תראה ברע אשר ימצאך:

7 לכן ועתה בנים כו' כלומר עתה בעודכם לי בגדר בנים טרם תחטאו שמעו לי והשמרו פן ואל תצאו ממשבר בנים וילדי נכרים תחשבו לי בהעותכם כי אז הלא כמו זר תחשב תשובתכם ובזרה תדבקו ותחפרו ותאבדו וקחו עצתי ואל תסורו מאמרי פי:

8 ולמען תדעו ותשכילו איכה תעשו לבלתי התקרב אליה בל תביאך לאט לאט אל קרב ביתה והוא הרחק מעליה דרכך כי הלא תאמר מה אעשה והנה יקרני כהולך בדרך המיוחד אל ביתו ובדרך ההיא באחד מצדיו שם פתח שער אשה זונה ומי יעצר כח בלכתו בדרך לתומו לבלתי יקרב אל הצד אשר שם ביתה ללכת אל ביתו ואם עד כמה פעמיים הלוך ילך ומדי עברו לפני פתח ביתה יעצים עיניו מראות ברע מי יודע אם ככה יעשה כל הימים אולי בא' הפעמים יפקחו עיניו וישקיף וירא מרבדים ערסה ויריח נופת ומור ואהלות משכבה ועוד מעט בפעם השנית דרך ביתה יצעד ארוכות וקצרות לזון עיניו מראות ברע ובשלישית רגליו תבצענה תביאמו ותטעמו בקרב ביתה כן הדבר הזה כי יאמר נא מה אעשה כי הלא דרכי המיוחד לי אשר יעשה אותו האדם וחי בו גם חיי העולם הבא הלא הוא דרך אנשים אכול ושתו וקחת אשה ומיעל לותה וכיוצא בהנה ואוי מי יחיה בשומו אל לנגד עיניו תמיד ולא יטה אל צד הדרך השמאלי אשר שם בית היצר הרע כי אם פעם א' יתן אל לבו לאכול ושתו די ספוקו לקיים נפשו בגופו וכה יעשה במשגל לקיים מצוה הלא למה שבדרך הזה בא' מצדיו פתח שער היצר הרע הנה לא יבצר באחד הפעמים מדי אכלו בשולו ומדי שתו שבמלאת ספקו יצר לו ידיחנו לאמר בלבו מה בצע כי אמנע טוב מעצמי ובשרי אכול ולא לשבעה אנסה נא אנסכה בשמחה ואוכלה למעדנים ואשתה ממתקים ועוד מעט מזער כי יערבו לו מטעמים אשר אהב ויתן בכיס עינו ואין ידו משגת הלא בנשך יתן ורבית יקח ואת אחיו ונה גזלה לא ישיב את רעהו יעשוק יד עני ואביון לא יחזיק וההיקש בענין המקנה בביאה כי אם פעם אחד יכוין לקיים מצוה פעם אחרת יקח לו פניית הנאת גופו ועל הדרך הזה יצוא יצא עד עשה יעשה אשר שנא ה' והן כל אלה יפעל לו להיות דרכו המיוחד לו לנפשו וגופו דרך אשר בצדו שם ביתו של יצר הרע ומדי עברו על פי דרכו לאט לאט יטה אל הצד הרע ויקרב אל פתח ביתו וביום הכסא יבא ביתו פנימה על כן בא שלמה בחכמתו ואמר שמע בקולי איעצך ומורא לא יעלה על ראשך והוא הרחק מעליה דרכך לומר לא בלבד תרחק מפתח הבית ותלך באמצע הדרך רק ממה שהוא עליה בלתי סמוך אצלה תרחק. והענין בל תאמר לא אוכל למעדנים להתענג בדשן ולא אדבר באשתי להתענג באהבים כי הן זה פתח בית אשה זרה הוא היצר הרע אך אוכל ואשתה לקיים את עצמי ואת בשרי ואת רוחי בגויתי ואקרב את אשתי להבריא את גופי פן יתלה מרבוי זרע אם אתמיד לפרוש אך מאשה כי הלא בזה תתייחס לעומד באמצע הדרך אך עדיין מזה אפשר תקרב ותבואה אל פתח ביתה אמנם אשר איעצך הוא הרחקה אף ממה שהוא עליה ולא קרוב והוא כי תאכל ותשתה לא בלבד לקיים נפשך כי עדיין זה קרוב אל מה שעליה יהיה אך יהיה למען התחזק לעבוד את ה' ולמען ברכו על הארץ ועל המזון אשר נתן לך ולמען תקריב קרבן ה' כי זה השלחן אשר לפניך מזבח ה' הוא והלחם אשר אתה אוכל לחם קדש ולרוחני ולמזון הנפש תהפכנו ומה גם באמור עליו ד"ת וההיקש במשגל לקיים מצות עונה ומצות פריה ורביה ולהוריד והשפיע נפש קדושה מלמעלה בבן אשר תלד על ידי טוב הכונה לפי ערך רמז אשר תשיג יד שכלך בה כי בזה נמצאת מתרחק ממה שהוא עליה של זרה דרכך החומרי וטבעי אליך הוא מאכל ומשגל ועל ידי כן ואל תקרב אל פתח ביתה מה שאין כן אם עליה שהוא קרוב תתיצב בלבד ולא תרחק שתבא ותקרב עד פתח ביתה ומשם תכנס אל תוכיותה ותהיה עדי אובד כי לא רבים יחכמו לצאת מתוכה אחרי הכנסם:

9 וראה הרעה אשר תבואך כי לא בלבד תתעתד לידון בגיהנם על מעשה הרעה אשר תעשה כי על זה בלבד הלא תתנחם לאמר אחרי קבלת עונשי אעלה ואראה פני אלהים בגן עדן ואתענג על רוב החיים והשלום עד אין קץ על כל התורה והמצוה אשר הקדמתי כי כפלח הרמון ריקנית שבישראל כי אתה דע לך כי הלא רעה חולה גדולה עומדת לעומתך כי ירא אני פן תתן לאחרים הודך כו' כן תמשך אחר הזרה עד גדר תהא תוהא על הראשונות חלילה ואז כל זכיותיך יועתקו ממך וינתנו לאחרים כמז"ל זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בגן עדן וזהו פן תתן לאחרים הודך ולא עוד אלא שתהא נדון לעולם שתהיה מכת הרשעים שיורדים ואינם עולים וזהו ושנותיך לאכזרי והוא הנודע כי השטן הנעשה על ידי העון הוא בעצמו המכה בעושהו בגיהנם והוא אכזרי באמת. והנה אם תדון לעולם יהיה האכזרי חי לעולם להכותך נפש וזהו ושנותיך אשר היו ראוי' תחיה אתה חיים משוללי צער הנקראים שנות חיים על מצותיך עתה יהיו לאכזרי שיחיה שנות חיים ליסרה אותך בגיהנם ואתה לא כן רק סובל היסורין שאין לך מות גדול מהם:

10 ושמא תאמר אולי יועילו יסכונו להצילני מדינה של גיהנם אחת משתים או הבנים אשר אוליד אם יזכה א' מהם וצדיק יהיה או בממוני אשר איגע להעשיר וחטאי בצדקה אפרוק ועויתי במחן ענין כי הלא אפשר בהרשיעך שנהפוך יהיה בהתמכרך לעשות הרע שבמקום שעל ידי זרעך הוא כחך תוסיף אומץ בקדושת שרש נפשך בביאות של מצוה ובנים כשרים אדרבה ירא אני פן ישבעו זרים הם כחות הטומאה מכחך בין מקרי לילה אשר על ידי הרהוריך הרעים יהנו מזרעך הזרים כמאמר ספר הזוהר ומה גם עתה בביאות אסורות ועל הכל אם תוליד באיסור ביאה ואפי' באישת חיקך אם בנים זרים תוליד ברוע כוונתך גם בם ישבעו זרים כתות הטומאה תחת אשר היה לך להשביע מכחך כחות הקדושה הקרובים אליך באמת מכחך בביאות מצוה ובנים צדיקים ועצביך אשר תיגע להעשיר אולי תתעתד בהרשיעך שבמקום עשות אוצרות למעלה בבית שרש נפשך כמונבז המלך אדרבה יהיו עצביך בבית נכרי הוא מקום כח הטומאה שיהיו עצביך גזילות וחמסים ותוציא ממונך לעשות הרע ותמלא מהם בית נכרי אצל נפשך הוא כח הטומאה הנכרי באמת:

11 אם תענה ותאמר נא הלא מבני ישראל אני ומעותד לשוב עד ה' ולמה תנבא עלי רעה לאמר שאהיה עדי אובד ח"ו לז"א הן אמת שלא יבצר ממך שוב עד ה' אך גם אם תשוב ירא אני פן לא תנהום על רעתך ותשוב עד ה' אלהיך בילדות והשחרות כי אז התשובה שלמה אך ונהמת באחריתך כאשר יבואו ימי הרעה אשר אז לא נחזיק לך טובה על בלתי עשותך הרע כי הלא סר כחך לעשות הרע כי הוא בכלות בשרך ושארך:

12 ואמרת וכו' הנה זה דרך ילדי העברים ומה גם בני העשירים לסור מאחרי ה' ועסק תורתו ראשונה מהילדות ישנא שבט מוסר לאמר לא אשוה לזולתי לסבול הכאות ודי לי תוכחת דברים קשים ומה גם כי יראה בשער הרב המלמדו עזרתו מאמו ומה גם אם היא מנשים הרחמניות המכשלות ילדיהן האומרות לרבם תחת גערה בבני ולא תגע בו יד כי אחים ורכים מועטים המה אלי ועוד מעט ימשך מזה שעוד יוסיף ויקוץ גם בתוכחת דברים קשים וכה ידבר למלמדיו הורוני הנאות והבלתי נאות והדריכוני בדרך שאבור בה ומאשר ארחק ולא תגערו בי ומזה ימשך עוד רביעית לדבר ולומר גם לא ארצה מידכם תורוני ותאמר לי עשה זה ופרוש מזה אך למדוני תורה דרך הלוכה ואנכי אחזה לי מתוכה אשר אעשה ואשר אחדל כי בינת אדם לי ואח"כ גם בזה יגעל ויפרוש מחיי התורה וידבק בזרה ויתמכר לעשות הרע הנה שהן כל אלה יפעל לו גיעולו מראשיתו בשבט מוסר וז"א ואמרת איך שנאתי מוסר הוא הא' ואח"כ והוכחת נאץ לבי הוא הב':

13 ואח"כ ולא שמעתי לקול מורי הוא הג' ואח"כ ולמלמדי וכו' הוא הד' לכן עשה זאת אפוא בני והדבק בתורה בעצם ולא תירא מהמשך אחר הזרה וזהו שתה מים מבורך וכו' מכין המתבאר בדרך הב':

14 א והדרך הב' הלא הוא בני לחכמתי וכו' הלא צויתיך מכל משמר נצור לבך למלא ידו ממלאכת מחשבת תורה ומצות וגם בדבור וכמעשה ככל האמור למעלה דע נא אפוא בני כי לא תסכון לך תוכחת מגולה אשר הוכחתיך אם שתו תשתה מן המים הרעים המאררים מימי חכמת טעות אשר תקרא פילוסופיא כי הלא תגורך בחרמה תאספך במכמרתה. ולבא אל ביאור הכתובים אחשבה כי הלא ה' מדות בדעות משיחו רגל ויד שכלם ימי הבלם לרעות כשדה הקוצים והברקים חכמת טועים יש יבחר דרשה וכמשוש תתן על כלה ישיש עליה כי מתקו לו רגבי נחליה הקישים ותולדותיה אשר בדו מלבם מבלי עולם אויבי ה' אשר לא מבני ישראל המה מוקדי עולם השמים עיקרי תורתנו תלוים בעפושי שכליהם ואותותי כזביהם מצוף דבש אמרי נועם תורת ה' הקדושה והתמימה ואותה ישליך אחרי גוו. ב' יש יאמר חלילה לו מעשות כדבר הרע הוה להמיר אותה בצרתה ושפחה כי תירש גברתה והיא לא תהיה כאחת שפחותיה אך אמרתי אחכמה מחכמת התורה עד אמלא כרסי מקבלת רבותי ואחר כך אלכה לי אל חכמת הטועים ואשתעשע בחידודיהם וחריפותם כי גם להכין בתורה דבר מתוך דבר תעיר לי אוזן החכמה ההיא ותתן יד ומבוא לבא בנקלה עד תכונת התורה. ג' יש ימעט בטפלה לומר הלא נוסף על כי לא אבואה אליה רק בבטן המלאה לה מן הלמוד ואת שנית תעשה כי אהיה ממעט בעסקה מעט מזער ואתמלטה בטרם תספיק למשכני במצודתה. ד' יש יאמר אחר מלאה כרסי מן הלמוד לא אירא מרבבות דעות נפסדות כי אני ארכה ולא אסור ואדרבה הנני בא אליה להלל לרומם תורת אלהינו וקריאתה היא הלולה והעמדת תורתנו על תלה כי לא אלמד חוקי הזרה וחכמתה רק למען למוג ערכה כי אראה ואבחין ואשקלה בפלס מאזני שכלי ואכירה גדולת אור תורתנו מתוך חשך ענן וערפל חתולתה ובתוך רבים אהללנה. ה' יש יאמר הנה אנכי לא אבטח בי להעמיק הרחיב בעניניה ודרושים הנוגעים אל האמונה אך הנה טרם בא אל עיקריה הלא יקדימו הקדמות שכליות כהכנות וכלים אל דרושים רבים בלתי נוגעים אל אמונה זרה והלא בהם אדבק כי הלא יועילו יסכונו לאנשי החכמה להעמיד דרושים לכל חפציהם ומהם אקח להבין לי מהלכים חריפים לדרושי תורתנו ולמה ימנעוני מסם כי הלא אני באמונתי אחיה ולא ידבק בידי מאומה מן החרם כי לא אבא עד תכונת אמונתה. והנה כנגד ה' בנים אלה דבר שלמה בחכמתו כנגד הראשון המניח תורת ה' בקרן זוית ומכניס צרתה לביתה אמור יאמר ברוח הקדש כאלו פי ה' המדבר ואומר בני לחכמתי הקשיבה כלומר הלא אתה בני מתייחס אלי מפאת קדושת נפשך לכן לחכמתי היא התורה חכמתו יתברך הבלתי נפרדת מאיכותו הקשיבה כי אנה תעזוב שרש קדושת נפשך מאביך קנך ללכת אחר טומאת גלולי נכריה. וכנגד השני אמר לתבונתו הט אזנך וומר אל תענה ותאמר אנכי אעשה כדברך ולחכמתך אקשיב אך אחרי מלאת כרסי מהחכמה אשר אקבל מרבותי אלכה לי אחרי חדודי הזרה ותבונתה למלא בה יד מרום שכלי ומה גם כי גם להעמיק בתבונת התורה תהיה לי מעיר לעזור כי הלא אינך אלא טועה כי הלא תראה בטוב שכלך איזה חדוד היא הגדול הנמשך מלב בני אדם גם בני איש החומריים או הנמשך מיוצר הכל מקור החכמה והתכונה ומי פתי יסור מתנונת התורה וחדודיה הרמים והנשאים על ידי המדות שהתורה נדרשת מקובלות מפי הגבורה אשר לחידודם אין קצה למבין ומשתקע בפלפול הלמוד הוא תכונת התורה ללכת אחרי הבלי פלפולי שכלי בני אדם וזהו לתבונתי הט אזנך כלומר לתבונתי כי אלהי עולם אני מקור התבונות הט אזנך לשמוע דרכי תבונתי על פי המדות שהתורה נדרשת ואופן פלפולי הרם ונשא ואנה תעזבהו ותחליפה כבוקי סריקי:

15 ב שנית כי על ידי תבונתי הנא תשתלם עה העיון גם במעשה כי הלמוד תבונתי הקדושה תביאך לידי מעשה באמת וזה בג' בחינות הלא הם במחשבה דבור ומעשה ועל המחשבה אמר לשמור מזמות כי על ידי תבונתי אשר ועסקו רעיוני מזמותיך תשמר ממזמה חטא ועון אשר לא כדת וזהו לשמור מזמות מה שאין כן על ידי החיצונים כי תפסיד מזמותיך להביאך אל סברות אשר לא תכורת ה' ועל הדבור ומעשה אמר ודעת שפתיך ינצורו והוא כי המשתלם כמחשבתו וגם שפתיו בדבור יפעל בפועל מעשה הדבור אחרי כן והוא כי החטא למה שאין אדם חוטא אלא אם כן נכלם בו רוח שטות יתייחס לסכלית וטוב המעשה לדעת וזהו ודעת שהוא מעשה הטוב שפתיך הדוברים כפועל בעסק התורה אחר טוב המחשבה ינצורו הדעת בל תאבדהו פן יכנס הפכו הוא רוח שטות:

16 ג ועל הג' לבל תאמר לא תהיה כולי תנויי בנזקי חכמת הורה רק בתורה אך אחר כך מעט מזער אבינה בספריה ואחר כך אשמטנה ונטשתיה דע אפוא כי לא בנקלה תמלט ממנה כי כלא הבא אליה קשה לפרוש ולא מטובה רק מחלקת לשונה כי נופת תטופנה שפתי זרה במתק נועם מליה ולא שתוכה כברה כי כל נעימותיה הוא מן השפה ולחוץ וזה אמר שפתי הם החיצונים ולא אמר פה או לשון ושמא תאמר הלא לא אביט אל נועם מליה כי אטעם מאיכות הענין אם טוב ואם רע לזה אמר וחלק משמן חכה לומר לא תעצור כח לעמוד על עומק הענין בבואך לטעום כי חלק משמן חכה המיוחד לטעימה שתרלה ותשמט ויבלע מרירות עומק עניניה כנעימות אמריה:

17 ד כי מי יתן ותרגיש מרירותה בהתחלתה כי הדרך אשר באת כה תשוב וכשעיור עזאזל הדחפנה בשתי ידיך לאתוריך ותמלט את נפשך אך אתה כי לא תרגיש רעתה עד אחריתה וזהו ואחריתה מרה כלענה אך לא כראשיתה באופן שלא תפרוש מתחלה עד תלכד במצודה רעה ומר רותה הוא קנות כה סברות זרות ואשכלות בורורות ומה מתקו אחריו כמשל הלענה כי הלא חכמי הטבע יאמרו שמרירותה כוללת ארשיות כן מרירות הזרה הזאת הוא מרירות סברות ארסיות ממיתות באמת זה יהיה לך תחת מתק שפתיה שבראשונה ותחת חלקות משמן תהפך לך לחתוך וחדה כחרב פיות חותכות מב' צדדין לרמוז שיחתך ויסחך את ב' צדדיך הגוף והנפש ותשכל גם שניהם:

18 ה ועל הד' פן תאמר אחרי בואי אניה בבטן המלאה לה הלמוד ומעשה עד בלי די אז אני ארבה בזרה ולא אסור מקדושת התורה ואדרבה אזכה ואבחין ואגלה את נבלותה לעיני מאהביה ואחשוף חשופי שת ערות כזביה ובכלי זין עיקרי אמונות האמת אעמוד לעומתם לנתוש והאביד ולהרוס מגדליה עד היסוד בם דע אפוא בני כי רעתה רבה וירא אני פן תדבקך הרעה כי פחד ופחת ופח עליך ויבהילך מלהשכיל ולהבחין ותפול בנופלים כי הלא רגליה יורדות מות וכו' ארח חיים וכו' לומר איך תוכל להמלט והלא רגליה הם רגלי הקישיה גדולה וקטנה אשר עליהם יסמכו להוציא גזירות תולדותיה הן יורדות מות כי אשר לא כדת המה וצעדיה הם פסיעותיה הנמשכים משתי רגליה הן התולדות את שאול ותמוכו וזהו שאול צעדוה יתמוכו והוא כי לו יצוייר יעדרו ראויים לידון בשאול הלא היה הוא יתברך מבטלו נמצא כי הנדונים בו הם המקיימים אותו ואם כן הרעות אשר יעשו הנדונים בו יהיו כסמוכות קיומו ואמר כי צעדיה הן התולדות ופרי גזרותיה את שאול יתמוכו כי הן הסמוכות לבל יתבטל כי העושקים בה ותייחדו לשאול ויתקיים בהם נמצאו צעדיה תומכים את שאול:

19 ו ואם כן אשר חשבת למשפט תראה ותבחין ארח חיי התורה מתוך רעת הזרה לא תוכל וזהו ארח חיים פן תפלס כלומר אדרבה ירא אני פן ישכרך יין שכרותה עד גדר תבא לפלס עתה אורח חיום האמתיים היא התירה ותדמה היותה בשקול פלס ושווי אחד או ירא אני פן תבא עד היותך שוקל בפלס שכלך איזו משתיהן עודפת על האחרת עם שזו דרך החיים וזו דרך המות וזהו ארח חיים פן תבא לפלס עם הזרה וטוב ממך הנפל אחרי זאת כי תשים מות וחיים בכף מאזנים לדעת אי זה יכשר ומי יתן תהיה אחריתך להכריע כף דת האמת אך הרע ומר הוא כי חשאר במבוכה כתוא מכמר והטעם כי הלא נעו מעגלותיה לא תדע ותאבד כי בהשתקעך בזרה אשר רגליה יורדות מות כו' הלא תשתה מיין אשכלות מרורותיה ותשכר עד שינועו ממך מעגלות ארח חיים של תורתנו הקדושה ותכהל ולא תדע לפלס ערכה ותשאר כמצודה רעה. ואמר מעגלותיה לשון נקבה על ארח חיים כי אורח הוא נקבה כמה דאת אמר אורחות עקלקלות ורבים כאלה.

20 ז לכך זאת עצתי אל כל ד' חלקים הנזכרים אשר יחפצו לבא אל חכמת הזרה שמעתה תחדלו ולא תתפתו להתחיל כה כי אחרי כן תחפצו להמלט ממצודתה ולא תוכלו וזהו ועתה בנים שמעו לי וכו' כלומר מעתה טרם תחלו כה ואל תסורו כלל מאמרי פי אפילו אחרי הרבותכם כתורתי וזהו ואל תסורו מאמרי פי:

21 ח ושמא תאמרו כי לא תגעל רק בד' חלוקות הנזכרים אך לא בחמשית הלא היא אשר יאמר כי לא יכא עד התחלת רגליה ומנעריה הם ההקשים והתולדות הכלתי נוגעות באמונה רק למה שעליה ואצלה הם הקדמות אשר המה הכנה והזמנה לבא אליהן ומהן אקח גם אנכי הכנה אל אמונת האמת לחדד שכלי בתורתי לזה אמר הרחק מעליה דרכך לומר גם כי תבחר דרכך ואמונתך ולא דרך אמונותיה אל תבחר ותקרב מה שעליה ואצלה להכנה אל דרכך האמתי וזהו הרחק מעליה דרכך שאפילו ממה שעליה הרחק דרכך האמתי והוא כי ירא אנכי פן ממה שעליה תמשך ליקרב אל פתח ביתה וקו לקו תבא אליה כדרך כל המחזיקים בה וזהו ואל תקרב אל פתח ביתה:

22 ט פן תתן כו' הנה ידענו מרבותינו ז"ל כי כל איש ישראל יש לו חלק בגן עדן וחלק בגיהנם זכה כו' עוד שנית הודיעונו כי הטועים הם מהיורדים ואינם עולים ונדוני' תמיד כמאמר הרמב"ם בהלכות תשובה ובזה נבא אל הביאור אמר פן תתן וכו' לומר הלא בהתקרבך אל פתח ביתה הנה תפרד מקדמונו של עולם ותתהפך לטעות ותהיה תוהה על הראשונות שהיטבת לעשות ולא תזכרנה כל צדקותיך אשר פעלת וכל הוד והדר מלאכי קדש אשר פעלת בכל התורה והמצוה כי כל העושה מצוה אחת קונה לו פרקליט אחד אשר המה לך כחלק גן עדנך והלא תתננו לאחרום כי אשר זכה יטול חלקו וחלקך בגן עדן וזהו פן תתן לאחרים הודך כמדובר בדרך הראשון. הנה שתים הנה טובות העתידות לך אחד שובע שמחות ותפנוקי עדן ב' שנות חיים ועל התענוגים אמר הודך שתתן לאחרים ועל השנות חיים אמר ושנותיך לאכזרי. והוא כי ידענו מרבותינו ז"ל כי המלאך המשחית אשר יעשה האדם בהעותו ההוא כעצמו המכה בו ודנו בגיהנם כמאמר הכתוב ותמוגנו ביד עונינו ולכן אשר משפטו בגיהנם י"ב חדש יחיה המשחית המכה בו שנה ואשר ו' חדשים יחיה חצי וההיקש בזה אך המתהפך לטעות אשר הוא נדון לעולם יחיה המלאך אכזרי המכה בו חיי עולם לדון אותו ולהכותו תמיד. באופן כי השנות חיים שהיה לו לחיות אם זכה עתה יהיו לאכזרי המכה בו וזהו ושנותיך לאכזרי ולהיות כי גם אתה הנדון תחיה כמוהו לידון עכ"א ושנתיך חסר וי"ו לומר שבחינה אחת של שנים היא אשר תהיה לאכזרי הוא בחינת שנים משוללי צער מה שאין כן מציאת שנות תראה רעת גיהנם שלא יחיוך כי אם לרעתך שהיא עזה ממות באמת:

23 י פן ישבעו וכו' עוד שנית תתעתר כי תעסוק בחכמת טעות והוא פן ישבעו וכו' והוא כי הן אמת שעמלי תורה ומצות כראוי יתייחסו למוסיפין כח כביכול למעלה הפך נפש החוטאת כי עליה נאמר ציר ילדך תשי וגם מלאכי עליון המתיחסים אל מקור נפשו זולת המתהוים ממעשה המצות נהנים מזיו תורת חכם שלם כנעשו וכמאמרם ז"ל על ירבעם בן נבט שכמה רבבות מלאכים היו נהנים מזיו תורתו והן הם אשר הליצו בעדו כל ימיתהו ה' טרם יחטא ואשם לשימות זכאי וההפך כיוצא לתרבות רעה והוגה בספרי טועים ונמשך אחר אמונתם כי יוסיף אומן וכח בכחות הטומאה שיהנו וישבעו מחלאת טומאת עון התעסקו בם וזה פן ישבעו זרים כחך כי במקום השביעך אל כחות הקודש הקרובים אל נפשך ישבעו זרים הם כחות שלא בלבד יהנו כי אם גם תשתקע כל כך עד שישבעו זרים כחך ובמקום שבא על ידי עסקך בתורה ובמצות תתייחס למסגל אודות ומלאכי קדש המתהוים מהם בסגולת מלכו של עולם במקום הקדש ועתה יתהפך יהיה כל יגיעך ועצביך אשר תיגע עצמך לעשות ולהוות כחות טומאה בבית נכרי כי על ידי חכמת טעות זולת רוע הסברא תתפקר לעשות הרע ותהווה כחות רעים הנתנים בבית נכרי אצלך הוא בבית תוכיות כח ושרש הטומאות אשר הוא נכרי אצל נשמתך:

24 יא ובהמת כו' עד כה הגדתי היום את כל הרעה הבאה עליך בהטות אזנך אל ספרי חכמת טועים אשר נעלמה מעיניך ולאו ידעת מעצמך ואומר לך כי נפול תפול לפניה ועתה הנני בא להשכילך את אשר יקדקד על דברי התראותי והוא כי גם שכעת אפשר לא יחם לבבך לקבל בצמא את דברי הלא תכוה באחריתך ואמרת איך שנאתי מוסר כו' כלומר ולמה לא תביט אחרית דבר מראשיתו כי הלא כאשר יכואו ימי הרעה באחריתך תנהום נהם ככפיר ככלות בשרך לעת זקנה ושארך הוא מזונך כד"א שארה כסותה כו' כי בהיותך שלם בגופך שלם בממונך בריא אולם ועשיר הלא תתהולל ולא תשית לב אל חסרונך עד בוא ימי הרעה וגם אז הוא כי ה' אלהיך ירצך ביסרך בכלות שארך לענותך להשיבך עדיו כאשר אתה יהודי:

25 יב ותזעק על שברך ואמרת איך שנאתי מוסר כי לא אנהום איך פתתני החכמה הזרה ואפת לצאת מדת משה וישראל כי הלא זה טבעה אך שאגתי מנהמת לבי אעיקרא דדינא שהכנסתי עצמי בה כי יקרני כמכת המכה את השכור על עשותו רעה אחר שעברו יין כי לא יכה בו על על פתגם מעשה הרעה כי לבו בל עמו והיין בוגד אך על הביאו עצמו לידי שכרות וכה תדבר בזעקך איך שנאתי מוסר לומר הלא לא כבדה אנחתי על אשמתי לו חטאתי לתומי להעדר מוכיח ומורה צדק ומרים מכשול באמרי תם אני ורוע יצרי התעני כי טעמתי מנפת תטופנה שפתי זרה ולא ידעתי כי מרה תהיה באחרונה אך עתה גדול עוני מנשוא כי יסור יסרוני ויורוני את כל אשר יקרני ואני שנאתי מוסר כו'. ולבאר התכת הענין נשות לב אל כפל לשונו ובמלות שונות זה ד' פעמים שנאתי מושר ותוכחת נאץ לכי ולא שמעתי כו' ולמלמדי כו' וכן ייחסו הדבר בשתים הראשונות אל המוסר והתוכחת מצד עצמן ובאחרונות אל המורים ומלמדים אך הנה יש חננם ה' דעה והשכל שייסרום כליותיהם בעצה טובה כי כליות יועצות לקחת מוסר השכל לבלתי יטו מתורתו ית' וזה יקרא מוסר והדרכה ויש לא יספיק להם זה עד יהרהרו בלבם כי רעה תבא אליהם בהכעיסם אותו יתב' כי לא ינקה ה' וזה יקרא תוכחת שיוכיחנו לבו ברעיוניו תוכחת הרעה אשר תמצאנו:

26 יג ויש לא יספיק לו זה לבלתי עשות את אשר זמם לעשות עד יורני זולתו כהוריו או מוריו שיורוהו ויאמרו לו השמר אל תפן אל און כ"א יערב לך ענינם בראשונה אני מורה לך באצבע טענות אמתיות כי רעה תהיה באחרונה ויש לא יספיק לו זה כי יפותה בעריבותם ולא ידע איכה יעשה להמלט ממנה עד ילמדוהו התנכלות לשמור רגלו מלכד ויש שכל זה איננו שוה עד יפול אל הפחות וילכד בפח. והנה הנכשל במכשלות החכמה חיצוניות אחר כל האזהרות האמורות הלא יכשל בארבעתם כי היה ראוי שמעצמו כליותיו ויהרוהו במועצות ודעת בל יטה אשורו מדרך אביו שבשמים כי אין לך רוע מוסר מלכת כדרך אשר מאס ה' נוסף על זה יוכיחנו לכו לאמר אל תבחר באשר מאם ה' פן ימאסך גם הוא ויוכיחך ולא שוה לו שלישית כי לא שמע לקול מוריו האומרים אליו הזהר מהתפתות אחריה כי נפת תטופנה שפתי זרה ואחריתה מרה כלענה רביעית למדוהו אחרי כן איך ינצל ממנה כאמור אליו הרחק מעליה דרכך כמפורש למעלה ועל ד' אנה אבשרך כי תנהום מנהמת לכך ותזעק על שכרך ועל האחד תאמר איך שנאתי מוסר ועל הכ' ותוכחת נאץ לבי ועל הג' ולא שמעתי בקול מורי ועל הד' ולמלמדי לא הטיתי אזני:

27 ומי יתן והיתה הרעה המתרגשת אלי מתהוית מעט מעט כי אולי הייתי שב בהחילי טרם אכלה להרשיע אך לא כן היה כ"א כמעט הייתי בכל רע יחד מתגלע בכל עון ובכל חטאת כי כן דרך חכמה חיצונית פתע תשבר ותקצץ למחזיק בה מארץ חיים כי כרגע תזרוק בו טעות ומשה יפרד מקדמונו של עולם ויתפקר לעשוח הרע בעיני ה' בכל עון ופשע ולא עוד אלא בתוך קהל ועדה שיתמכר לעשות הרע בעיני ה' להכעיסו בפרהסיא כי זה כל פרי רוע מעללי איש ועליו אין להוסיף וזהו בתוך קהל ועדה:

28 הנה ידענו כי בור יקרא של מים מכונסים ובאר היא של מים חיים ונובעים ובכן יהיה בור מקים מים מכונסים משל אל איש חכם שהוא כבור כיד מלא חכמה מכונסת אשר כנס ולמד מרבותיו ואם אחרי כן הטה אזנו לתבונה בטיב עיונו וחקר ודרש ומלא עצמו כללים ומדות שהתורה נדרשת באופן הוכן בעצם להבין מתוך החכמה אשר למד אמרי בינה דבר מתוך דבר יקרא באר כי הלא הכין ופתח בחכמה מקורות ומבועי בינה להבין ולהורות כבאר מים חיים נוזלים ונבוא אל הענין אמרו אם תענה בני ותאמר הלא מנעתני מבא אל חכמת הזרה פן תדבקני הרעה והזהרתני לאמר לחכמתי הקשיבה לתבונתי הט אזנך ולא לחכמתה ותבונתה והנה אנכי אעשה כדברך לחכמתך אחשיב אך אם אנכי אחזה לי כי רב שכלי ואף גם אחרי מלאת כרסי מן הגמרא עודני עיף וצמא לשתות מי חדודים ופלפולים עד בלי די ואתאוה תאוה לצמאי ישקוני חומץ חכמה נכריה למלא בה יד מרום שכלי כי רב הוא להחזיק ולקבל ולמה תמנענה ממני אחרי כי לא מאהבתה אשתנה למה אירא מהמשך אחריה עכ"א שתה מים מבורך וכו' לומר לא יבצר או מלאת את החכמה אשר קבלת ממוריך או באת גם עד תכונת תבונתה ועל כל א' מהנה אומר לך אם לרוות צמאונך אתה מבקש שתה מים מבורך אם לא ידעת בינה רק חכמה לבדה הוסף ללמוד עוד ממוריך הוא בורך אשר ממנו תשתה מאשר כנוס בו או מחכמתך עצמה אשר למדת הפוך בה דכולא בה עד תרוה צמאון שכלך כי לא יחסר כל בה עד תלמי שכלך תרוה והלואי יכילנה ואם באת עד גדר בינה שהכינות חכמתך עד שתוליד ממנה בינה אשר תתייחס בחכמתך לך לבאר נובע למה זה אם צמית והלכת אל הכלים רקים או נודות נפוחים לצבות בטן ולנפיל ירך ולא תשתה מי בארך הנוזלים ונובעים תמיד ומי לך צמא במדבר יפצה פיו אל מים זכים נוזלים תמיד ויניחם והלוך ילך אל מקור משחת אשר יכזבו מימיו ויחליף טוב ברע וישאר אחריו מקור מים חיים נוזלים הבלתי מפסיקים וא"כ איה אפוא די סיפוק שכל רחב לא מוצק תחתיו כבינת התורה אשר אין קצה לנביעתה בלי הפסק:

29 ולא זה בלבד בפנימיות מעמקי התורה כי אם גם יפוצו מעינותיך לנבוע אף במה שהוא חוצה אפילו בפשטה היותר חיצוני מבחינותיה וזהו חוצה ולא בלבד בדברי עומק וחדוד כי אם אפילו ברחובות יהיו פלגי מים והוא כי דרך נחלי מים שבמקום צר יהיה עמוק ובהתפשטו במקום רחב לא יהיה כן אמר כי גם ברחובות יהיו פלגי מים עמוקים והנמשל כי גם בדברים רחבים פשוטים תעמיק ותפליג כפלגי מים כי אף בדברים הרחבים כארץ מישור אשר אין בהם עמקי פלפולים גם שם תמצא ידך מים רבים למלאות צמאונך עד בלי די וזהו ברחובות פלגי מים באופן תהיה כגן רוה ולא תצמא למי באר נכריה לרוות צמאונך ואנה תעזוב מקור מים חיים וקדושים לחצוב בורות בורות נשברים ופלגי מים רבים ממעיני הישועה לשתות מים ממרה:

30 טו או יאמר על דרך זה למה תמנעני מרוות צמאוני במימי באר צרה נכריה או לקחת ממנה מהלכים וחדודים להבין בם אמרי בינת תורתנו על כן על הא' אמר שתה מים מבורך כי בו תרוה צמאונך ועל דברי חכמת בינה שתכין לך הדרך להבין בתורה למה זה תשתה חדושים נוזלים לך מתוך באור הזרה ולא מתוך בארך שתוציא דבר מתוך דברי התורה ולא דבר מתוך דברי בארות חמר הזרה כי דברי תורה מדברי מלאכי חבלה לא ילפי' וז"א בורך בארך כלומר המיוחדים לך לנפשך שהם מים קדושים בכלי טהור ולא מים הזידונים:

31 טז ומה גם עתה שע"י הקדושה מהשמים יהיו בעזרתך ויפוצו מעינותיך וכו' מרוב תבונה שתושפע בך מה שאין כן ע"י הנכריה כי איזה דרך תלך רוח ה' ע"י הזרה לדבר אותך:

32 טו או יאמר הלא כתבתי לך כי לא טוב לך כי תעסוק בני בזרה כי מרה תהיה באחרונה כי רגליה יורדות מות כו' ונהמת באחריתך כו' ואולי יתחמץ לבבך לאמר הלא אחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקינן ומי יודע אם טוב וישר אני ויגעתי ומצאתי חלק רב וטוב בחכמת התורה ועתה אפוא מה זאת החכמה הזרה כי תפתה וגם תוכל והי תורה והי מצות דמגנו עלן עכ"א שתה מים וכו' לומר לו הונח שלא יגורך רע כי תבא אליה הלא לא יבצר ממך העדר הטוב כי הלא בהפרדך מן התורה הלא תסכל דיני התורה התורה ואיסורה ומה גם מאשר יאונה לידך להרים מכשול להפריש בין דם לדם ובין דין לדין ולא טוב הדבר תצטרך תמיד ללכת אחר מורה צדק רק שתה מים מבורך וגם לא תאמר די כי תגיע לגדר שתו מבורך ולא למדרגה שעליה היא נוזלים מתוך בארך עד הגיעך לשלישית והיא יפוצו מעינותיך וכו' מה שכל זה יחסר ממך כי תתחר בזרה וענין המשל הוא כי אשר לו בור מים מכונסין בשתותו מים לצמאו הלא תועלתו א' כי ישתה מי בורו ולא יצטרך לזולתו אך לעומת זה אם למלאות ספקו יצטרך יותר מהמכונס בו יחסר לו שנית שיצטרך לדלות ולשאוב מתוך הבור והיא טורח מה אמנם אשר לו באר מים חיים ונוזלים הלא ישתה מי בורו וגם ימלא ספקו ולא יחסר לו ועדיין לא יבצר ממנו עמל השאיבה אך אשר לו מעין מים שיפוץ חוצה כולם שוים לטובה שמימיו ישתה ולא יחסר לו וישתה וישבע מבלי דלי ובלי עמל שאיבה. והנה כדברים האלה יקרה אל תופשי התורה והוא כי אשר הוא בור סיד חכמה מכונסת אשר כנס ולמד מרבותיו ועדיין לא חלק לו בבינה הלא תועלתו רבה כי הלא אם יצמא למי הוראה מה בין דם לדם בין דין לדין ומה גם מהקורות אותו בביתו ובחומותיו כראות טרפה לעצמו וכיוצא בו ישתה מי בורי ואז טוב לו מהצטרך לזולתו אך עדיין יבצר ממנו שאם הדין ההוא איננו מפורש בחכמה אשר קבל מרבותיו ויצטרך להבינו דבר מתוך דבר והוא לא ידע ויחסר לו. שנית כי גם בהיות ההוראה נכללת באשר למדוהו לא במהרה יחזיק בה עד ישקיף וירא למה הדבר דומה לזה או לזה כי כמה דברים תלויים בשקול הדעת ודמויי מילתא למילתא ויצטרך עמל ויגיעה לשאוב ולדלות האמת בטוב שכלו כשואב מי בורו אמנם אשר השיגה ידו לבאר מים חיי התבונה לא יחסר כל בה כי גם אשר לא למדוהו לבבו יבין מתוך הנלמד נמצא כי שתים הנה טובותיו אחת שישתה מי בורו ב' כי ימצא די מחסורו גם אשר לא קבל אך עדיין יצטרך לדלית ולשאוב מעמקי הדברים בטיב עיונו אשר יעמול בו להוציא לאור משפט:

33 טז אמנם הבלתי שומר תבונתו בתוכו כנוזלים תוך בארו רק יפוצו מעינות נוזליו חוצה שיפיק תבוטתיו והוראותיו תמיד כמעין מתגבר חוצה ולא ישמור אותה בלבו האיש ההוא מעמד שלשת הדברים ימצאו אתו שוים לטובה כי לא יצטרך לזולתו. ב' שאין דבר נעלם ממנו. ג' שלא יצטרך לדלות ולשאוב כי תמיד יהיה הכל כשלחן ערוך לפניו רחב לא מוצק תחתיו וזהו יפוצו מעינותיך חוצה אז ברחובות יהיו לו פלגי מים מממעינותיו כלומר כמי שברחובות ימצא פלגי מים כן תהיה כל התורה לפניו כר נרחב בלי טורח עיון לשאוב מימי התורה כי יתפשט בה כאשר יפרש השוחה לשחות והנה גם שלא תמשך אחר רעת נכריה הלא תעדר ממך כל הטובה הזאת כי תמנע מעלות בשלשת המעלות הגדולות האלה:

34 ושמא תאמר אם כן אפוא אם רב שכלי ורוח מבינתי ושלש אלה אעשה לי כי לא אשקוט עד יפוצו מעינותי חוצה ולא אצטרך לעמול בתורה כמעט שהיה הכל לפני כשלחן ערוך מה בצע אהיה אחרי כן יושב ובטל הרשני נא ואלכה לי אל חכמת הזרה ותהיינה לי שתי נשים האחת אהובה והאחת שנואה עכ"א יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך כלומר אתה דע לך כי לא יהיו לך המעינות ופלגי מים ברחובות רק בהיותך לבדך ואין לזרים הם כחות הטומאה הדבקים בזרה ובעוסקים בה שייכות אתך אך אם תקרב ותבא אל הזרה תאבד טובה הרבה וירחקו ממנה מעינות התורה ורוב שפועה כי אינה דרה עם נחש בכפיפה וזהו יהיו לך בהיותך לבדך כו' אך אם לזרים שייכות אתך לא יהיו ולמה תחליף רב טוב ברע ומר. או יהיו לך לבדך כל זכות הדברים הס' ואין לזרים אתך להרים מכשול מדרכיך אם היית מתרפה מן התורה:

35 טו או יאמר במה שנשית לב אל אומרו ונוזלים ולא אמר ונובעים והוא כי נביעה הוא מלמטה ונזילה הוא מלמעלה כד"א יזלו שחקים נוזלים מסלע והוא לומר אל יפתה לבבך לאמר הלא אחר מלאת כרסי מאשר כנסתי לי מחכמת התורה ואראה והנה עדיין שכלי צחה צמא לשתות מימי חדודים לרוות צמאוני כי רב הוא וישיאך לבך לשתות ממימי חדודי באר צרה נכריה אל בני רק שתה מים מבורך אשר ברכו ה' ויש בו די רוות צמאונך והותר והנני מודיעך כי הלא בחכמת התורה יתרונות רבות וחסרונן במים הזידונים והוא כי הנה לו יצוייר לא היו בזרה כל הרעה הכתובה בספר הזה הלא היא משוללת שלמות כי יחסר כל בה ומשקה אשר ישתה ממנה לא מבורה יהיה כי הבור רק ומים אין לשתות ממנה כי גם הקדמותיה להוציא תולדותיה והקישיה לא ממנה יהיו מינה ובה כנודע רק מזולתה באופן שלא ישתה השותה מימיה מבודה עצמה מה שאין כן בקדושת תורתנו שכל הקדמותיה והנחותיה ללמוד למודיה ממנה יהיו. וזהו שתה מים מבורך והן זאת גם לו יצוייר יחדו יהיו תמים באיכותם ומה גם כי איכותם רחוק זו מזו כמתהומא דארעא עד רום רקיעא והוא כי היאמן אם יסופר כי העוסק גם בדברים עליונים לרגל הקדמותיה ועקבותיה גם כי יתמיד לילה ויום בדרושי אלהיותיה שיערה עליו רוח ממרום שאלהים יופיע עליו מסוד תנחומיו דברים עליונים אשר למעלה משכל המה ומה גם שלא יושפע עליו מרוח קדשו אך אמנה אשר בתורת ה' יהגה יומם ולילה לשמה גם בפשטה אשר למטה מבחינותיה היא הלא מן השמים יריקו וישפיעו בו להתבונן בה בינת דברים דקים וזכים אשר יאמר כי הוא זה הופעת רוח קדשו ית' למעלה מהשגה אנושית כנודע וכמאמר שלמה בחכמתו באמרו על מבקש התורה ככסף וכו' ודעת אלהים תמצא והוא כי החכמה החיצונה למה שהיא טבעית ידמה העוסק בה לדולה מי באר כי לא ישאב מתוכו מטל השמים מעל או מן המים אשר מעל לרקיע רק מן המים אשר מתחת לארץ כן הדולה מבאר צרה לא ישיג מה שלמעלה מהשכלה טבעית על פי הקדמות ארציות מיוסדות מהשכלת ילוד אשה כי מי יתן טהור מטמא להריח דעת אלהים באמצעות דברים תחתיים וכוזבים אך אמנה המחזיק בתורת ה' למה שהיא משתלשלת מאתו ית' מתכלית רוחמותה עד דרך פשטה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה הלא על פי ההשתלשלות ההוא ואשר יתקדש העוסק בה כמוה כמאמר חז"ל על הלוא כה דברי כאש מה אש כל הניתן ומתקרב לו נעשה אש כמוהו וכו' ע"כ דרך סולמה ישתלשל וירד מהשפע העליון מסודה הקרב הקרב אליו ית'. כללו של דבר כי על ידי פשט התורה השפל מכל בחינותיה הדומה לבאר שפל גשמי ועמוק עמוק מאיכות רוחניות העליונה ידלה הדולה ממנה מה שמעל לרקיע וזהו ונוזלים מתוך בארך לומר הטוב לך כי תעסוק בזרה אשר בעליוני בחינותיה לא תשיג מה שלמעלה ואנה תעזוב כבוד התורה שאפילו מתוך באורך המתיחס לך הוא הדרך הפשטיי ושפל הלא תשתה נוזלים מלמעלה מתוך בארך אשר למטה וז"א נוזלים ולא טבעים:

36 טז עוד שלישית כי הלא אם ידרוש הדורש וישמיע לרבים מימי מעיני חכמת הזרה הלא יקרנו כמי מעיני מים שיפוצו על פני ארץ חוצה ויאבדו כמים הנגרים ואין בם מועיל ומה גם בהזחילם על עפר ארץ כי יגרשו רפש וטיט כן אשר יפוצו מעינותיו חכמה זרה יהיו אבודים דבריו ואין בם מועיל לשומעיהם ומי יתן ולא יזחלו על עכורי הדעת ויעפשו שכלם עד ירמסו טיט דעותיה הנפסדות אמנם אם יפוצו מעינותיך ללמד ולדרוש ברבים ממעיני ישועת התורה לא תאבד טפה רק כל טפת דבר ודבר אשר תטיף יתקבץ וגם שלא יהיה נראה ונרגש בעולם הזה הצר וזעף הלא ברחובות העולם העליון הנה הנם פלגי מים וזהו ברחובות וכו' כי אשר תקהיל קהלות שיפוצו בם מעינותיך לרבים לא יעשו טיט או חומר חוצות כמימי מעינות מים הזידונים רק פלגי מים בלי תערובת עכירות כי זה דרכה של תורה להכנס והתקבץ בלבות שומעיהם לקדשם לכהן לפניו יתברך כי קדש ישראל ונפשותם ידבקו ויצמדו לקדושת התורה כי המה גזע משורש התורה כגודע:

37 טו עוד יתכן יורה לנו דרך התנהג האדם בתורה תחלה ילמד מרבו כל האפשר וזה שתה מים מבורך ואחרי כן לבבו יבין דבר מתוך דבר מבינתו וזהו ונוזלים מתוך בארך:

38 טז ואחר כך יפוצו מעינותיך בהוראותיך חוצה בגלילות וברחובות מושבך פלגי מים שתעמיד תלמידים הרבה ומה גם למז"ל על ברחובות תתן קולה שהם בתי מדרשות מקומות שמרחיבין ד"ת:

39 יז יהיו לך לבדך וכו'. יאמר גם שיפוצו מעינותיך וכו' שתעמיד תלמידים הרבה אינך כמטיב לזולת אשר הטוב ההוא אשר ייטיב יפרד מבעליו וישאר למקבל לבדו רק הכל יהי לך לבדך כאלו לעצמך היטבת ולא שאין להם זכות על שילמדו ממך כי הלא רב זכותם כי אם שאין לזרים אתך כלומר בחלקך על למדך אותם אין מי יטול חלק אתך על דבר שאלו לא נדבה רוחם ללמוד לא למדתם כי אם לך לבדך הכל והם יקחו חלק בפני עצמו על למודם:

40 הנה פשטו של מקרא אפשר לפרש על האשה הטבעית ועם שעד כה על התורה דבר יאמר שע"י עסק התורה כראוי יזכה לבנים וזהו יהי מקורך ברוך ומפני שיקרה ירבה הגוי לא יגדיל השמחה כי הנה לא רבים יזכו לחיות זרע מבני הנעורים גם כי ילדון כי חטאת נעורים יעבירון ויחיו זרע מבני זקונים באופן ששמחתו מאשת נעורים יהפך לאבל בראותו ילדיו מעשה ידיו כי אינם עד ישוב ישמחנו הוא ית' בבני זקונים על כן אמר אחר עשותך כל אשר צויתיך להדבק בתורה ככל הכתוב תכפל טובתך א' שיהיה מקורך ברוך ברוב בנים שנית ושמח בקיומם מאשת נעוריך ולא תקוה לשמוח עד בני זקוניך. או יאמר בשום שכל והבין אמרו נעוריך ביו"ד וכן בפסוק ואשת נעורים כי תמאס מה ענין יו"ד הרבוי ואחשוב ידבר על הנושא בת זוגו מבחרותו והוא כי הלא מ' יום קודם יצירת הולד מכריזים בת פלוני לפלוני והיא הבת זוג האמתי והיא מיועדת לו עד אשר יגדל ואם בגדלו יעשה און באופן שאינו זוכה לנשאה לפי מעשיו יעבירוה ממנו והיתה לאיש אחר עד יתקן מעשיו ולפעמים יזכה לקחתה בזקנותו כי ימות האיש הא' אשר לקחה כי זה ענין זווג ראשון ושני כמבואר בשלהי הספר כי הזווג הראשון הוא ממ' יום קודם יצירת הולד והיא אשתו מיועדת לו מאתו יתברך עד היותו בר עונשים אך אחרי כן לא ימהרוה לו רק לפי מעשיו והוא הזווג השני האמור בגמ'. אמנם אשר יזכה לקחתה בבחרותו על שלא השחית את דרכו עם היותו בר עונשין בב"ד של מטה ההיא תקרא אשת ב' נעורים כי ממ' יום קודם יצירתה עד היותו בר עונשין הוא שיעור הנערות הראשון היתה לו מיוחדת ואחרי כן בחלק הנערות הב' הוא זמן נשואין בהיותו בר עונשין מהר ימהרנה לו הוא יתברך נמצאת אשת ב' נעורים אשר לא כחוטא שבנערות הראשון היתה לו ובשני איבדה עד יזכה אח"כ לעת זקנה כי ימות אשר לקחה. ובזה נבא אל הביאור אמר בשתותך מים מבורך ונוזלים מתוך בארך ויפוצו מעינותיך וכו' שהוא תכלית עסק התורה כראוי הנני נותן לך ברכה משולשת א' יהי מקורך ברוך ברוב בנים ב' ושמח כי תוליד בן חכם כי היא שמחת הבן לאב באמת כד"א בן חכם ישמח אב ג' שיהיה לך כל זה מאשת נעוריך הם ב' נעוריך היא בת זוגך כי לא תאבדנה לפי מעשיך כי אין לך הכשר מעשים טובים יותר מזה שהפלגת בעסק התורה ככל הכתוב:

41 אך בזאת שתתנהג עמה בקדושה ולשם שמים למען תזכה להתברך בריבוי ובבן חכם ולא להנאת עצמך והנני מלמדך להועיל את הדרך אשר תתנהג עמה והוא אילת אהבים כו' והענין כי למה שהיא בת זוגך שתים הנה אהבותיך לה א' מצד בחינת נפשך ונפשה כי זוג אחד הנה שנית מפאת גופה כי היא חברתך עזר כנגדך וזהו אילת אהבים שהוא של ב' אהבים ועכ"ז לא תהא נושאת לפניך ב' חנות רק חן א' שהוא מפאת יחס נפשה עם נפשך להכשר התולדה ולא מפאת החומר והנאתו וזהו ויעלת חן שעם שהאהבים ב' החן יהיה א' ואל תאמר כי רוב האהבה תגרום המצא אצלה כתרנגולים על כן אנכי מצוך שלא תשקיף רק בערך אהבת יחס הנפש כי בזה דדיה בלבד שיגעו ידיך ירווך בכל עת בלי הזקק רק לעתות ידועות אך באהבתה הב' המתיחס אל עצמותה תשגה תמיד לבלתי פעול למען בחינתה לא שתבטלנה מלבך כי אם גם תאהבנה מצד גופה כי אם שתשמט ידך כשוגה באותה הבחינה וזה תמיד שלא תעשה בעד אהבתה הוא מפאת גופה שהוא כגופך אפי' פעם אחת באופן שכל מעשיך עמה יהיו לשם שמים בקדושה ובטהרה ובדבר הזה יתקיים בך ברכת טוב להיות מקורך ברוך וכו' כמדובר או יאמר דדיה ירווך וכו' מאמר ר' חייא בגמ' דיינו שמגדלות את בנינו ומרחיקות אותנו מן החטא וזה יאמר הלא אמרתי לך שאשתך תהיה לך אילת ב' אהבים ויעלת חן כמדובר ושמא תאמר איך תהיה לי אילת אהבים וכו' אחר שלא יבצר מהאשה עשוה נגד רצון בעלה לפעמים לז"א דייך שמגדלת בניך כי דדיה שמניקה את בניך ירווך גם אותך שע"י כן תהיה רוה ושבע רצון. זאת ועוד כי הלא אליך תשוקתה והיא תאהבך יותר ממה שאתה תאהבנה נמצא כי באהבתה אותך תשגה אתה תמיד מלקיים בה ואהבת לרעך כמוך וזה תמיד:

42 וגם הביטה וראה כי מצילה אותך מן החטא כי למה תשגה בני בזרה אם לא היתה לך זו כי תהרהר בזרה לך ולא יקל בעיניך ההרהור כי הלא על ידו תדבק ותחבק חיק נכריה היא כח הטומאה הדבקה בך בחמת קרי לילה על ידי הרהור:

43 יח והנכון שלא על האשה הטבעית ידבר כי לא כל אדם זוכה לאשת נעורים רק על זאת התורה אשר שם משה כי לזאת תקרא אשה מאורסה כאמרם ז"ל אל תקרי מורשה אלא מאורסה בת מלכו של עולם כאז"ל בש"ר על כי ימכור איש את בתו וכו' והשיאה לנו במתן תורה כמז"ל שלא פגע הקב"ה באצילי בני ישראל נדב ואביהוא במתן תורה שלא לערבב שמחת בתו עד שמחת עצמו באהל מועד והיא אשת נעורינו מאז נקרא עלינו שם נערות כד"א כי נער ישראל וכו' הלא הוא מיציאת מצרים וכן אמרו רבותינו ז"ל שקודם מתן תורה היתה התורה כארוסה והיה משה עולה אצלה השמימה כחתן ההולך לבקר ארוסתו בבית חמיו ואחר מתן תורה אמר הקב"ה ועשו לי מקדש שאלך לבקר את בתי בבית חתני כדרך המשיא את בתו ומוציאה מביתו שמבקרה אח"כ בבית חתנו וענין האישות הלא הוא כי כאשר כי יקח איש אשה ובא אליה יוליד ממנה בנים כן בהצטרף נשמת אדם בתורה אשר יעסוק בה שיתחברו יחד בטיב הזרעת הכונה יוליד מלאכים קדושים וכן בכל מצוה ממצותיה יתחבר כח קדושת נשמתו אל מקור המצוה ההיא ויקנה לו פרקליט אחד הן הם בניו. ונבא אל הביאור אמר ראה נא מה בין זאת התורה לחכמת הזרה העולה על רוחך ללמוד כי הלא אם האחרת תקח לך הלא תיבש מקורך הוא שורש נשמתך הקדוש כי תפרידנו ממקור קדושת המלוא העליון את ה' אלהיך בהפרדך מתורתו ותחליפנה בזרה הטמאה ואיזה הדרך יבורך מקורך מהשפע העליון להוליד מלאכי קדש ואתה תשכב עם טמאה ומי יתן טהור מטמא. שנית כי גם אשר תוליד ממנה ילדי נכרים יהיו ושמחתך לתוגה תהפך כי תלד לבהלה מלאכי חבלה יתבלוך וישרשוך מארץ חיים אמנם כי תדבק באשתך האמיתית היא התורה אשר שם משה הלא יהי מקורך ברוך הוא מקור נשמתך מושפע ממה שלמעלה שפע קדושה להוליד מהתורה ביגיעתך בה ומצותיה מלאכי קדש עד אין מספר כאדם שמקור זרעו מבורך להוליד תמיד וזולת ריבוי ההולדה שתרבה להוליד עוד לך שתשמח במה שהוא מאשת נעוריך היא התורה שתשמח בילדיך השרפי קדש שמחת עולם כי למה שהם נמשכים מהתורה הן המה יהיו המשביעים אותך בצחצחות תענוגי ג"ע ועטרות לראשך כמדובר אצל תתן לראשך לדת חן מה שאין כן בזרה כי אם תשכב אצלה להיות עמה לא יבורך מקורך ואשר תוליד לחרם תתן ולא תשמח בהם כי אדרבה יהיו לרעתך כמאמרו פן ישבעו זרים כחך וכו' כמבואר למעלה וזהו ושמח מאשת נעוריך. ועוד אפשר יאמר כי הלא דרך ישכון אור הנהגת למוד האיש החכם הלא הוא כי אחר מלאת כרסו מן הגמרא ויתן זו כחו להבין ולהורות בין דם לדם בין דין לדין אז בא יבא אל פרדס סודותיה להשתעשע ברוחמות דודיה אהבת כלולותיה בבטן המלאה לה הלמוד. והנה ימצאו ב' מדות בדעות יש יאמר די לי בהלמוד הפשטיי ומה לי עוד לעלות במעלות נפלאות ממני דבר גדול מעשה מרכבה ויש יאחז בקצה שכנגדו לאמר הלא הדרך הרוחני הוא אשר ידבק בו איש כי בו יבורך מקור נפשו הרוחני כנודע כי מקור נשמת אדם ורוחניות התורה יהיו לאחדים ולכן בו ישתקע ומן הגמ' ודיניו ישמט ידו אך הדרך הצכון לא כדברי זה ולא כדברי זה כי א' ימנע טוב מנפשו הרמתה מלהטעימה מדבשת קדושת מקורה והשני יקרנו כאיצטגנון ההולך במרחבי ארץ ובאישון לילה הלוך ילך ומביט השמימה אל כוכבי אל ולא ישעה אל הארץ מתחת בצעדי רגליו ונפול יפול באחת הבורות ואחת הפחתים בלי ראות כדבר הזה יקרה אל השם כל עסקו מדת ימיו על מה למעלה במעשה מרכבה בלי תת חלק אל למוד גדול המביא לידי מעשה ולהבחין בין איסור להיתר כי הלא כשול יכשל כי בסכלו איסורי תורה יהיה דרכו כאפלה לא ידע במה יכשל וכמעשה דר' עקיבא בתחלת שמושו לפני חכמים שנשא על כתפו מת מצוה כמה פרסאות עד בית הקברות בחשבו עשות מצוה אמרו לו בכל פסיעה ופסיעה שפכת דמים כי מת מצוה קונה מקומו על כן טוב מזה ומזה לאחוז בזה וגם מזה אל ינח ידו וזה מאמר שלמה בחכמתו באמרו יהי וכו' לומר הלא כתבתי לך כי בפשטיות התורה יש ויש כמה וכמה פלגי מים כאשר כתבתי על יפוצו מעינותיך חוצה וכו' שהוא גם בדרך החיצוני ופשטיי ואף ברחובות מקום בלתי עמוק גם שם פלגי מים גם איעצך יהי מקורך ברוך שתתן חלק אל מקורך הוא מקור נפשך להשפיע בה ברכה עצמית כי תעסוק בדבק אל מקורך הוא רוחניות סודות התורה אחרי מלאת כרסך מהגמרא ויפוצו מעינותיך כמפורש ולא שתגעל אח"כ בדרך הפשטיי כי אם גם ושמח מאשת נעוריך היא בחינת התורה אשר עסקת בה בנעוריך:

44 יט כי גם שהתורה היא אילת אהבים שעיקר עריבותה הוא בבא אל פנימיותה כאילה שעריבותה על בעלה הוא בבואו אל פנימיותה והרגישו צרות רחמה הלא גם התורה יעלת חן כיעלה המעלה חן בעיני רואיה הרואים את הנגלה כן התורה גם הנגלה טוב מאד נושא חן וטוב בעיני אלהים אך אשר תעשה הוא שדדיה ירווך בכל עת הם ב' הדדים של בגלה ונסתר כי אם תעסוק באהבתה העצמית הוא הפנימיות בלבד תשגה תמיד באיסורי תורה כאשר כתבנו שקרה לר' עקיבא על כן טוב לך שתאחוז מזה וגם מזה אל תנח ידך כאשר צויתיך:

45 יח או יאמר בדרך אחרת מעין הקודמים וימשכו בו הכתובים שאחריו והוא טוב לך כי תעסוק בתורת ה' כאשר יעצתי כי בזה יהי מקורך הקדוש הוא שרש נשמתך ברוך להוליד קדושה ולא תעשהו מקור משחת כי תעסוק בזרה ותהפוך השפע אל מקור דמי הטמאה להוליד ילדי נכרים כמדובר אצל ועצביך בבית נכרי שנית כי הלא אם שמוח תשמח למה שאתה קדוש איננו רק באשת נעוריך היא התורה הקרובה ודבקה בנשמתך או תקרא אשת נעורינו כי לקחנוה בזמן שנאמר עלינו זכרתי לך חסד נעוריך וכו' מה שאין כן בזרה כי ערבה כל שמחה כי לא תדמה רק אל שוכב עם בהמה כי אין זווגכם עולה יפה כי מי יתן טהור מטמא וז"א ושמח בטעם מפסיק קצת ואומר מאשת ולא באשת לומר אם יש לך שמחה והנחה עצמית איננה רק מאשת נעוריך:

46 יט וכי תאמר בלבבך הלא תחת חמש יתחמץ לבבי משיתי שומי כל עמלי מדת ימי בתורת ה' ולבלתי תת חלק גם אל הזרה א' כי הלא התורה ישנה היא לי ופרוזטוגמא ישנה לא תערב כחדשה ולכן אתאוה אל הזרה כי חדשה היא ותערב ככלה חדשה. ב' כי נפת תטופנה וכו' והיא מוצאת חן לטעם מליה. ג' והוא א' מהדברים אשר דבר בו למעלה לומר אם ארחיב שכלי ויש ויש בו לקבל וזה וזה ארוה נא צמאוני בזרה כי אולי לא תרוני התורה יום יום. ד' כי מי לנו מגיע עד היסוד בסוד ה' ופנימיות התורה כי אפס קצהו נראה הוא דרך פשטה וכלו לא נראה כי לא נוכל לרדת עד סודה וע"כ יאמר איש לבלתי ההנות מהגיע אל תוכיותה טוב לי אלכה לי אל חכמה אשר אשיג כל חפצי בה ואבא עד תכונתה. ה' כי הלא טוב לי כי אעסוק בזרה כי כל שוגה בה לא יפגום מה שאין כן בתורת ה' תמימה כי כל שוגה בה פוגם ומהפך ללענה משפט ומורה שלא כהלכה בין דם לדם בין דין לדין משחית נפשו כי הוא עון פלילי. להשיב על כל אלה אמר אילת אהבים וכו' לומר לא תדמה בעיניך התורה לאשה זקנה בערך החיצונה כי לא כנשים החיצונות היא כי היא אילת אהבים למאהביה כי תשתעשע בה גם בזקנותה כנעוריה כאילה על בעלה כי לא ימיש מאהבתה לאורך ימים אחר החלו לאהבה בתחלה כן התורה לדבק בה כי יחבבוה תמיד על פי איכותה ועל הב' הוא חן שפתיה אמר ויעלת חן ועל הג' והוא אם רב שכלך ולא יהיה למלא ספקך עד תתפשט גם בחיצוניות אל תשית לב כי הלא דדיה ירווך הם תורה שבכתב ושבעל פה אשר מהם תינק עד גדר שבכל עת ועת ירווך ומה בצע בחלב טמאה אם תרווה מן הטהורה ועל הד' ייחס הדבר אל מיץ הדדים לומר אל יעלה על רוחך טובה שעל ידי הפשט אשר תשיג יד שכלך לא תתיחס למגיע ועושה רושם בפנימיות כי הלא ידמה אל חלב דדי אשה כי יראה היונק חלב והוא דם באמת הפכו יוצר הכל למען יתקבל ליונק כן הדבר הזה כי התורה רוחנית היא בעצם רק שהלבישה הוא ית' בפשטיותיה למען נוכל לקבלה בהתלבשות חומריותינו וכאשר לא יבצר מיונק חלב יינק דם כן לא יבצר מבוא אל פשטה מהדבק אל סודה כענין כל מצוה הנעשית באברים ובתנועות גשמיות ויעשו רושם ברוחניות העליון באמת ועל הה' לומר טוב לי כי אשגה בזרה ולא באמיתות כי אהיה פוגם חלילה אמר באהבתה תשגה תמיד לומר אל תטה אשורה מני הדרך במזיד וגם לא מרפיון אהבתך והתעסקך בה כי אז שגגת למוד עולה זדון ירק הדבק באהבתה ולוז אם בשטף רוב עסקך בה תשגה אל תחוש כי לא ניתנה תורה למלאכי השרת והלא כמה וכמה גדולי עולם שלא עלו סברותיהם להלכה ולא ימיש הוא יתברך מחבבם ולא יקפח שכרם ומה טובו דודיו ית' עם ר' אליעזר הגדול ואין הלכה כמותו בשום מקום וזהו באהבתה תשגה תמיד כי בהיות באהבתה שתאהבה תשגה גם שיהיה תמיד לא תחוש:

47 כ והעולה על רוחך כי טוב לך כי תעסוק בזרה כי שגגתך בה לא תזיק הנה טעית בחשבונך כי למה תשגה בני בזרה וכו' ולזה נשית לב מה בין זרה לנכריה והוא כי זרה היא החכמה הזרה לנו ונכריה היא כח הטומאה הדבקה בה ובטועים הנמשכים באמונתה כי לא תגרע מכל עובר עבירה שקנה לו קטיגור א' הפך הדבק בתורת ה' ואמר הלא אם כאשר תשגה בחכמת הזרה תהיה מתדבק בקדושה החרשתי אך גם כשתשגה בה לא תמיש מהתדבק ומחבק חיק נכריה כי שגגת אמיתת כונתה וכונתה האמיתית שתים רעות הנה ואמרי שקר ומהתלות ולפעמים השוגה בה ילך במחשכים וטעיות גדולות מאשר יכונו בתכונתה ולכן מה בצע כי תשגה בזרה אם גם בשגגתך תחבק חיק נכריה:

48 יט או יאמר אילת כו' ולמה וכו' והוא בהקדים ב' דברים א' מה בין התורה הקדושה לטמאה הזרה מבלעדי הטומאה והטהרה והוא כי התורה בהתקרבך אליה טפח תדבק בך טפחים ובהחלך להתבונן בה בינה תשכילך ותוסיף לך בתורה בינה יתירה על גדר השתדלותך והכנותיך כי יותר ממה שתרצה אתה לינק היא תרצה להניק כי אמך היא וממנה לוקחה נשמתך והיא תבא אחריך כאם הילד אחרי ולדה וכל ישעה וכל חפץ לרוותו יותר ממה שרוצה הוא לינק מה שאין כן בזרה. שנית כי תורת ה' והסניגור הנעשה ע"י עסקך בה כל מגמתם להיטיב לך ולפי אשר תבחר ותקרב אליהם תגדל אהבתם אליך עד בלי די והן הם המשיבים לך ודבקים בך בעוה"ז ובעוה"ב אך הזרה והקטיגור אשר תהווה בה גם שהטומאה ההיא תדבק לך לא מאהבתה אותך רק להאבידך וכל מה שתאהבה תגדל התנכרותה אליך והלא ידענו כי כח הטומאה המראה פנים צהובות אל כל עושה רע ומתדבק בו כי הוא פועלו על ידי הרעה אשר עשה וקנה לו הקטיגור ההוא הלא הוא ולא אחר המכניעו ומדכאו ומסגפו ביסורי העולם הזה וגם בגיהנם הוא הוא הדן אותו בפורענות שאול ואבדון כד"א ותמוגנו ביד עונינו ונבא אל הביאור אילת אהבים וכו' והוא כי הלא זה דרכו של חושק ראשונה תבא בלבו אהבת תשוקתו והוא משתאה לה רודף לראותה והסתכל בה לזון עיניו ממנה שנית כי תשבע עין מראותה ועודנו מתאוה ומשתוקק קרבתה וחבוקה שלישית כי יחבקנה ועודנו תאב אל התכלית הוא ההזדווגות בה ד' כי יבא אליה כדרך כל הארץ כאשתו לכל דבר. והנה בדברים האלה ארבעתם לא ימצא בא' מהנה קורת רוח באמת בראשונה לא בלבד ישולל עריבות כי אם גם ידאג ויצר לו מאד עד יקרה יחלה ונפל למשכב כד"א מדוע אתה ככה דל בן המלך וגם בשנית לא ישמח כי לפעמים מרוב היותו גס בה כי יראנה יום יום יתמעט חנו בה ויקוץ כמעט או גם כי על הכל תמצא חן בעיניו לא ימיש מהצטער כמו שער בנפשו כי ידאג על העדר השלישית וגם בשלישית יצטער יותר כי יתלהב על הרביעית וירעב וידאג דאגה רבה מאד מאשר בתחלה כי אין לו הנאה בחיבוק חיקה ובהגיעו אל הרביעית לא יעצר כח להתנהג לאט לו ודבש מצא ישבענה ויקיאנה ויקוץ בה עד יגרע באהבתה באופן שהצד השוה שבד' הדרגות שכלם מכאובים ולא ימצא נחת מזה לזה אמר כי לא כן חשק מחזיק בתורה כי הלא כל ארבעת זמניו אלה יערבו לו וימצא מנוחה על הראשונה והיא בבוא אל לבו חשק ואהבת התורה טרם יסתכל בעניניה בהתעסקו בה אמר אילת אהבים לומר כי תהיה עריבה ומתוקה כאילה מעת האהבים שיערב לאיש החשק ההוא הפך אהבת נשים ועל השנית והיא בהסתכלך בה תהיה יעלת חן אשר היא לחן עצמיי למסתכל בה ולא ימעט מחנה ולא יקוץ ברוב ההסתכלות יום יום רק היא תמיד לחן בעיניו כן זאת התורה בהסתכלך בראות עיניך אל דבריה ומאמריה תמצא חן ושכל ותערב לך ועל הג' אמר דדיה ירווך לומר כי תבחר ותקרב לחבקה אל חיקה ודדיה הוא לעשות ולמעך דדיה הם י"ג מדותיה ואופני כלליה אשר ימוץ מהם המוצץ בם מזיו כבוד עיקרי התורה הלא אתה תגש אליה והיא מוצקת עד ירווך דדיה כענין הקדמה הא' שהזכרנו שאתה תתחיל ליגש אליה והיא תריק לך עד תרווך ותשביעך מאליה יותר על מה שתמוץ ממנה ועל הד' אמר באהבתה תשגה תמיד לומר אם תבא ותכנס באהבתה העצמיית היא פנימיות סודותיה אין צריך לומר שלא תקוץ כי אם שתשגה תמיד שלא יקרך כרבי אלעזר ברבי שמעון שמשכרות יין התורה שהיה הוגה בה קרה לו פעם אחת שהיה טליתו מושלך בשוק של צפורי ולא היה שת לבו אך לא היה כן תמיד יום יום רק פעם אחד אך אם תדבק באהבתה ותכנס בפנימיותה בעצם תשגה תמיד יום יום כי כל כך תדבק בך היא עד תשכרך מיינה ותאחז בחמשת חושיך עד שלא תרגיש אל עניני העולם הזה ותהיה שוגה תמיד כי אם מעט תדבק אתה בה היא תדבק בך הרבה עד אין קץ:

49 כ ושמא תאמר אולי ד' אלה יהיו אלי בחכמה הזרה לי לזה אמר ולמה תשגה בני בזרה לומר אינך אלא טועה בלתי משיג איכותה וזהו למה תהיה תה שוגה בני הקדוש בזה שלא תבחין ההפרש שבין זאת התורה הקדושה אל הזרה והוא כי הלא גם כי בשתים הראשונות אפשר לא יעדרו ממנה לפי דעתך כי תהיה לך כאילת אהבים וגם יעלת חן על דרך שפירשנו הלא השתים האחרונות העיקריים אינם אתה כי הלא ותחבק חיק נכריה והוא כי התורה תמימה כי תחבקנה ותקרב אל דדיה הלא אתה תמוץ מעט ודדיה ירווך בעצם כי אתה תגש אליה והיא מוצקת מעצמה כי שדים נכונו בי"ג מדותיה וכלליה להריק לך עד בלי די אך הזרה שדים אין לה וכי תחבקנה לא תתייחס למחבק שדים רק למחבק חיק בלי דדים וזהו ותחבק חיק נכריה כי מה שדים לה כי תינק מזיו כבוד עליון או כי ירווך כי לא יבקעו בה מעינות שפע חכמה יתירה על הכנתך כאשר בתורת אמת כענין ההקדמה הראשונה ובכלל הדבר ירמוז כי כללי התורה וי"ג מדותיה ממנה יהיו כי שדים לה לינק מאיכותה בהמה אך הזרה לא כן היא כי הלא הקישיה וכללי למודיה והקדמותיה מזולתה המה ולא מינה ובה כנודע ליודעים בה באופן כי שדים אין לה ועל הד' אשר בתורה כי כל מה שתאהבנה מעט היא תאהבך הרבה אהבה תכליתית וכל ישעה וכל חפץ להיטיב לך ולדבקך בה אשר הדבק בה הוא הדבק בחיים האמתיים הפך הזרה כי כל מה שתדבק בה ובאמונותיה יותר ויותר תתנכר לך כענין הקדמה השניה שהזכרנו. וזה אמר נכריה לומר כי מתחלה היתה זרה ועוד תעלה כי תחבקנה שתתהפך לך לנכריה מתנכרת לך להאבידך כי כל חפץ כח הטומאה להדבק באדם לא מאהבתו אותו רק להשמידו עדי עד ולמוגגו בידו וזהו ותתבק חיק נכריה כי בחבקך חיקה תהיה נכריה וידה תהיה בך בראשונה להמיתך בשאול ואבדון כי זה דרך כחות הטומאה כמדובר לכן אתה בני שמע בקולי והרחק מעליה דרכך עוד היה אפשר לפרש בכתובים אלה יהי מקורך ברוך ושמח וכו' שמונה דברים החסרים משרוי בלא אשה כמאמרם ז"ל בלא ברכה בלא שמחה וכו' שיהיו בשרוי באשה הכבודה היא התורה ובקל יובנו כולם למבין במקראות.

50 מקושר אל הפסוק הקודם יאמר אחרי שמראש ועד סוף פרשה זו הפליא עצה להרחיק מן העבירה ולדבקנו באור קדושת התורה כמדובר באר הטב בשני הדרכים הנאמרים באמת חש שלמה בחכמתו פן יאמר לו מה הועלת בחכמתך ובתוכחתך ועצתך זו כי הלא טוב טוב היה לי מניעת פיך מלהוכיח משני טעמים א' כי מוטב לי שהייתי שוגג ולא מזיד שנית כי גם כי אהה מזיד לא יחשב ה' לי עון כי הלא הכל גלוי לפניו ית' כל מעשה איש אשר יעשה ולכן מוכרח אני במעשי כי ידיעתו ית' לא תשתנה ואשר אדבק ואחבק חיק נכריה במזיד גלוי היה לפניו ית' שאעשנו על כן בא שלמה בחכמתו ואמר על הא' ולמה תשגה בני בזרה לומר ולמה תבחר להיות שוגג ולא מזיד על ידי מה שאוכיחך ואערכה לפניך וגם ותחבק חיק נכריה במזיד בטענת על כי נכח עיני ה' דרכי איש והכל גלוי לפניו יתברך ונכחו הוא מאז הגה על זאת השמה הכוללת היא לכל עון אודיעך כי לא יבצר כי מכח עיני ה' דרכי איש ויודע אם ייטיב או ירע אך לא יכריע כי עדיין הלא וכל מעגלותיו מפלס האיש הנזכר אנה תטה בחירתו כי בידו לפלס ולהכריע ולא יוכרח בידיעתו ית':

51 ועל הא' כי טוב היה מניעת מורים כי בלי למוד לא אדע במה אכשל ואחטא שוגג ולא מזיד ולא אלכד לז"א דע כי טועה אתה כי לא ידעת כי שגגת למוד עולה זדון ועונותיו ילכדונו את הרשע ששגגת למוד עולה זדון על כל חטאתיו והוא בחבלי חטאתו יתמך באמרו שוגג הייתי שלא ידעתי כי לא למדתי:

52 וזאת שמת כי הלא אם אני המורה לא אלמדך להזהרך שנינו בני תמותה אני שלא הזהרתי רשע ואתה בשגגת למוד שנחשבים עונות לכן טוב טוב תמות אתה לבדך ולא שמנו כאחד וכמאמר הנביא יחזקאל ואתה כי לא הזהרת רשע הוא רשע בעונו ימות ואת דמו מידך אבקש על כן אמר שלמה בחכמתו עתה אשר הזהרתי ויעצתי אותו הוא ימות על בלתי קחת מוסר כלומר הוא ולא אני כי אני הזהרתיו ואת נפשי הצלתי וזהו הוא ימות באין מוסר שהוא אשר לא קבלו ושמא תאמר הלא לעומת זה יש כלל בידנו והוא מוטב שיהיו שוגגין ולא מזידין לז"א וברוב אולתו ישגה לומר אני אעשה את שלי ואם רב אולתו לבלתי שית לב כי חכמה ומוסר אוילים בזו ויעדר שנית ידיעת המוסר ממנו אז שיהה גלוי לפני שלא יקבל אז אניחהו שישגה וזו היא תשובת התוס' ז"ל בגמ' שאם לא ידע אם יקבלו נענש הבלתי מוחה אך אם ידע שרב רשעו ואולתו שלא יקבל אז הנח להם יהיו שוגגין וז"א וברוב אולתו אז ישגה שאניחהו להיות שוגה: