רב פנינים על משלי ט״ז

1 הנה דרך רעיוני בני אדם לערוך מערכות מול מערכות לענות א' מהנה ולא ידע אתה מענה הוא טוב מכלם לענות כי לא ידע אי זה יכשר הזה או זה כי כלם נכוחים לפניו גם שנגדיים המה אך בענותו אחד מהנה וייטב לו ומה גם אם הוא לפני מלך ושרים ורואה כי אם היה עונה המענה הנגדיי אל אשר ענה היה לרע לו אז ישמח לבו ויאמר אך חכמתי עמדה לי כי נבונותי לבחור בטוב פתע פתאום עם שהיו נראים כלם כאחד טובים חמר כי לא כן ידבר כי הלא מה שיתיחס לאדם במה שהוא אדם הוא מערכי לב לערוך מערכות בלב שונות זו מזו ויהיה נדון לבחור אך מענה לשון אשר יענה אם לטובתו ולהפכו מה' הוא כי הוא יתברך שם בפיו אשר יענה:

1 ולא לאדם יתיחס כי הלא כל דרכי איש אשר יערוך בלבו כלם הדבר אחד זך בעינו ולא ידע לבחור ושמא תאמר הלא מעצמו נדבה רוחו אותו לענות המענה לשון ההוא לא כן הוא כי אם תוכן רוחות ה' כי הרוח והחפץ אשר יחפוץ איש ברוחו מה' היה לו ואולי לו היתה נפש זולתו תחת נפשו היה הוא יתברך תוכן רוחו לענות הפכו כי הלא יבין לשלם לאיש כמעשהו:

1 ואם תשאל איך אעשה ולא יערוך לבי מערכי לב שאהיה נדון בקרבי רק שמעצמי לא אהרהר רק את הטוב ונכון בכל מחשבה אשר אחשוב עשה זאת אפוא בני גול אל ה' מעשיך כלם לשם שמים ובזה יכונו מחשבותיך כלם מעצמך באשר ה' אתך:

1 הנה אמרו רבותינו ז"ל על פסוק ויתרון ארץ בכל הוא אפילו דברים שנראים יתרים בעולם כגון יתושים ופרעושים בכלל ברייתו של עולם שיפרשו בכל כלומר בכלל אותו כל שבפסוק וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד כי אין לך דבר שאינו לצורך ומה גם למ"ש ז"ל בכל הקב"ה עושה שליחותו כו' ואפשר בא פה לתת טעם לזה ולגדולה הימנה והוא שיותר יקשה למה זה ברא מחריבי עולם כטיטוס ונבוכדנאצר ואם גם בהם עושה הקב"ה שליחותו להחריב ביתו על רוב עוננו למה על ידי רשעים ירטנו ועוד למה יאבדם עדי עד ככל הדברים הרעים שבירמיה על נ"נ ועל הכשדים וככל החזיון הנאמר על אדום ואשר נעשה לטיטוס כמפורש בגמרא לזה אמר על הראשונים מיתרון ארץ כל פעל ה' למענהו כלומר כל הכלול במלת את כל אשר עשה וכו' למענו ולעבודתו ועל הב' אמר וגם רשע ליום רעה כנ"נ וטיטוס ודומיהם כי ביום רעה שליחותו יתברך עשו ולא יצדק להעשות חובה על ידי זכאי רק על ידי רשע וזה אמר רשע ליום רעה ועל כן מחריב רשע יבקש הוא יתברך:

1 ולא יקשה בעיניך למה יכלם הקב"ה אם שליחותו עשו כי הלא תועבת ה' כל גבה לב וכל אחת מאלה גבה לבו כאלו בכח ידו עשה ולא כעושה שליחות אלהי עולם ה' על כן גם שהוא יתברך נתן בידו כמיד ליד כד"א ויתן ה' בידו את יהויקים וכו' וכד"א והעיר נתנה ביד הכשדים וכיוצא בכתובים אלה לא ינקה כי לא דעת ולא תבונה לעשות למען הקים מצות מלך מלכי המלכים הקב"ה אשר חטאנו לו וזהו יד ליד לא ינקה:

1 רבותינו ז"ל פתרו הכתובים על ענין אביי ורבה שהיו מבית עלי שנגזר עליהם ימותו אנשים מבני עשרים ומר איעסק בתורה והוסיפו לו עשרים ומר בתורה ובגמילות חסדים והוסיפו לו מ' והכריחם לכך כי הוקשה להם איך במצות מעשיות יכופר העון והלא עון עצמו אינו נמחק על כן פירשו על מה שלא העוה המתכפר רק ראשי בית אבותיו ובחסד ואמת תכופר גרמת העון מבני בניהם שיגינו על הגזרה מבוא על התולדות כאביי ורבה ודומיהם ועדיין ראוי לשית לב מה ענין ב' מצות אלה מהשאר ואחשבה כי הנה קיום העולם וקיום האדם מתיחסים כי גם הוא עולם קטן והנה ארז"ל על ג' דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים ועל כן ממאמר הכתוב אם יכופר עון בית עלי בזבח ומנחה שהיא העבודה יראה הא בשנים הנותרים הם תורה וגמילות חסדים יכופר ועדיין יקשה איך יתקיים בלי הצטרף השלישית כי הלא אמרו רבותינו ז"ל שעד שלא הוקם המשכן היה העולם רותת על העדר השלישית שהיא העבודה לזה אחשוב שהוא כדומים לאביי ורבה הגלתי צריכים קרבנות כי צדיקים גמורים היו וגדולי עולם ואפשר כי זה יאמר סוף הפסוק וביראת ה' וכו' לומר מה שאמרתי בחסד ואמת הוא בהצטרף גם כן שביראת ה' סור מרע והוא תכלית הצדקות והיא ברכת ריב"ז לתלמידיו יהי רצון שיהיה מורא שמים עליכם כמורא ב"ו כאשר פירש להם שיפרשו מעון מפאת יראת ה' ולא מהמצא שם אנשים וזה אמר וביראת ה' סור מרע שהגיע לגדר שבשביל יראת ה' יהיה הסור מרע ולא על שיראנו האדם כי בזה אין צריך קרבנות:

1 עוד שלישית שאינו מכופר לגמרי כי הלא עון עצמו אינו נמחק עודנו פועל במשפחתם אך הוא שלא היה כח בקטיגורים שהולידו בית עלי בהעותם למשול באביי ורבה והיו בשלום עמהם אך לא עם השאר וזהו ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו בלבד שהשלים הקב"ה אויביהם כנז' בל יעגעו בהם אך לא נעקר העון מלפעול לזולתם ממשפחתם:

2 ו או יאמר בחסד כו' במה שנזכירה מאמר רבותינו ז"ל במס' יומא גדולה תשובה שזדונות נעשו לו כשגגות שנאמר כי כשלת בעונך איני והא אמר רשב"ל גדולה תשובה שזדונות נעשו לו כזכיות כאן מאהבה כאן מיראה וביארנו בספר חבצלת השרון כי למה שכל מצות לא תעשה שיעבור איש תעשה קטיגור וכל מצות עשה נעשה מלאך סניגור על כן בשוב מכל אחד מעונותיו מקיים עליו מצות עשה ושבת עד ה' כו' נמצא מהפך העון לזכות ועושה מהקטיגור סניגור וזה אחשוב בכונת הכתוב באמרו כי נרצה עונה שנעשה העון רצון ונבוא אל הביאור אמר הנה כמה וכמה טובה יש לנו להחזיק לאבינו שבשמים כי מי מלך גדול יכפר על העובר גזרתו באמרו חטאתי ומה גם מגזרתיו החמורות כי הנה קבלת התשובה היא שלא מגזרת שכל וחכמה כי הלא שאלו לחכמה חוטא מה ענשו והשיבה הנפש החוטאת היא תמות והוא יתברך עושה עמנו חסד ואמת לקבל תשובה וזהו בחסד כו' לומר במדת חסד ואמת הוא מה שיכופר עון ולא שורת הדין וראה נא גודל חסדו ואמתו כי לא בלבד בשובך מאהבה כי אם גם כשביראת ה' הוא הסור מרע ולא מאהבה יכופר העון:

3 ז ושמא תאמר הלא השב מאהבה גדול מהשב מיראה ומה יתרונו דע כי בהיות מאהבה אין צריך לומר שיכופר העון כי אם הקטיגורים יעשו סניגורים ויהפכו זדונות לזכיות וזה ברצות ה' דרכי איש שהוא כאשר כתבנו על כי נרצה עונה שנעשה העון רצון שהוא בהיות מאהבה אז ברצות ה' שנעשו רצון דרכי איש המתיחסים אליו במה שהוא חומרי אז גם אויביו הקטיגורים ישלים אתו שיעשו סניגורים כמדובר:

4 ו או שיעור הכתובים בעשות חסד ואמת הוא יתברך יכופר עון שנוסף על הכפרה יעשה עמנו חסד ואמת שהוא ליעשות כזכיות ואם אין התשובה שלמה רק שהיא ביראת ה' ולא מאהבה אין העון נמחק לגמרי רק שמסיר ומקל מהרע שמהזדון מסיר חומרו ונשאר שוגג וזהו סור מרע ומהו החסד ואמת שעושה בהיות מאהבה הוא כי ברצות ה' דרכי איש גם כו' כמפורש בקודם:

1 הנה יש אדם רחב לבב משתאה לפזר ותת לאביונים והלא מזער תשיג ידו וזאת ישיב אל לבו מה בצע כי אכלכל דברי במשפט במשאי ומתני וטוב לי בל אשית לבי לדקדק בעצם ואז טוב לי להרבות נחלות שדה וכרם למען אמלא בתי החסרים העניים האמללים רוב תבואות ואשר אמעט במשפט ארבה בצדקה וה' יכפר זה בעד זה אמר כי אין זה אלא טועה כי הנה טוב תת מעט בצדקה מתת רוב תבואות בהיותם בלא משפט:

1 ושמא תאמר ומה יעשה האיש רחב לבב להרבות בצדקה למלא חפצו בה לפי דרכו הלא הוא שלב אדם יחשב דרכו לומר ולחשוב בלבו הנה דרכי לפזר ולתת לאביונים ומי יתן והיה לי והייתי מרבה להיטיב אך מה אעשה ויצרו צעדי אוני ואזי בראות הוא יתברך טוב לבו יכין צעדו וירוח לו באופן ימלא יד מחשבתו להרבות בצדקה וזהו לב אדם וכו' ואז ה' יעשה את שלו וזהו וה' יכין צעדו:

1 אמר ראה זו רעה חולה במשפט מלך בשר ודם כי הנה יקרה שיטעה ויגזור אומר שלא כמשפט וגם אם יכיר אחר כך שעוות משפט לא ישיב אחור מאמרו מפני הכבוד וזהו קסם כו' כלומר כקסם יש על שפתי מלך מושרש על שפתיו כי אפילו במשפט כלומר בשביל עשות משפט לא ימעל מאמרו כי יקשה עליו להוציא בשפתיו מה שמועל פיו אשר כבר אמר וגזר כי יהיה לו למחתה:

1 ושמא תאמר אהה קרא ה' לבני אדם מעשי ידיו הזכאים בדינם לתת אותם בידי מלך ב"ו יעשה דמם שחוק או ממונם לבלתי המר דבורו מפני כבודו על כן אמר דע אפוא כי אין מיתה בלא חטא ולא יסורין או הפסד ממון בלא עון ואשר תראה כי הוא זכאי בדינו ולבל המיר מאמרו יחייבהו המלך ב"ו אשר לא כדת דע אפוא כי האלהים מצא את עונו ואם הוא זכאי פה הלא פלס ומאזני משפט לה' ולא עוד אלא שמעשהו כל אבני כיס כלומר במעשה ופעולה אחת אשר יעשה ישמשו לי כל אבני כיס והוא כי במשפט מלך ב"ו בגזור על עיר טובה או רעה לא ישגיח רק לפי מנין אם יתן להם אלף כסף על עשותם מצותו והם ק' אנשים יחלק עשרה לראש גבר וההיקש בפורענות אם ק' חטאו לו ישלחם ביד פשעם חלק כחלק בשוה אכן משפטו יתברך לא כן הוא כי אם ק' יעשו מצוה אחת לא אחד בהם יטול חלק כחלק חבירו כי יבחין וישקול הפרשים דקים עד מאד לאיש ירבה לו על זריזותו מאחיו ולאיש על שמחתו בעשותה ולאיש על היותו בלתי פנוי כאחיו ונפנה מעסקיו ועל דרך זה ישקול במאזני צדקו כחוט השערה כאשר יבחין השולחני הזה במשקל הזהב באבני כיס יתרה זו על זו גרגיר חטה או שעורה וההיקש בעונש וזהו מעשהו כו' כי מעשה א' אשר יעשה בשכר או בעונש יכלול כל אבני כיס יחד לייתר ולגרוע במדובר: או מעשהו של ה' יתברך הת' הוא כל אבני כיס אשר יחסיר או יעדיף המלך אפילו בדקדוקים דקים אשר ישקול בהשנותו מפעם לפעם הכל מעשהו יתברך ועל פי גזרת חכמתו יתברך יעשה לו פה כי כל אבני כיס אשר הושמו פה במאזני משפט המלך בשר ודם והוא כי כפי המיימינים ומשמאילים למעלה היו גם למטה ועל פי ההכרעה העליונה היתה התחתונה ואל עמן זה מקראות ומאמרים אין מספר:

1 תועבת ומ'. הלא כתבתי לך כי קסם על שפתי מלך לבלתי שוב ממאמרו גם שיראה כי לא היה במשפט שמת כי הכל מאתו יתברך ששגגת המלך כונת הבורא והנה על הא' הלא כמו זר נחשב אם גם על המלך כשר תגזור אומר שקסם לו לבלתי ישוב משגגתו לעשות משפט וגם על אמרך שהכל מאתו יתברך מאן מוכיח לזה אמר על הא' אל תתמה כי אין צדקת המלך שלמה כי מה שתועבת מלכים עשות רשע אינו רק מפני היראה למה שבצדקה יכון כסא ולכן מפני הכבוד ירשיע:

1 ועל השנית הנה לפניך ראיה מוחשת כי כל אשר נעשה על הארץ לפני מלך בשר ודם מאתו יתברך הוא והוא כי הלא אם ישבו שנים יחדו בשער המלך והצד השוה שבהם שלא ידברו כזב ולא ימצא בפיהם לשון תרמית אך במשכיות לבב לא ראי זה כראי זה כי זה כל צדק מאמריו בדבר שפתים בל יתבדה ויאחז אך לא כן לבו וזה יושר לבו אמריו תוכו כברו והלא ברית כרותה למלך עם שלא יראה ללבב כי הלא את הבר לבב יאהב בעצם ולא את אשר לא כן לבו ומי הגיד למלך מה שבלב ולב אך אין ספק כי כל הנעשה על הארץ מושפע מאתו יתברך לאייב את אויביו ולאהוב את אוהביו וזהו רצון מלכים וכו' כי גם שרצון מלכים הוא שפתי צדק גם שתוכו לא כן הלא ודובר מישרים ביושר לבב הוא לבדו יאהב אך לא את אשר לא כן לבו כי לא כן יהי רק רצונו בשפתי הצדק ולא באהבה אותו בכללותו:

1 יאמר ראה נא מה טוב החכמה אשר תעוז ליודעיה כי הלא חמת מלך עם שאינה כחמת אחד האדם שקו לקו תגדל עד ימשך ממנה הנקמה שלכן טרם תבא אפשר לפייסו עד ינחם על הרעה אמנם חמת מלך היא תכופה אל מלאכי מות כאלו היא עצמה מלאכי מות שרגע יקומו לבלע ולהשחית משלחת מלאכים רעים ועם כל זה יש לאל יד חכם בחכמתו לכפרה ולבטלה:

1 והוא כי האיש החכם לא יקשה לשאול יפטור את הנדון למיתה ויאר פניו אתו וירצהו רק קו לקו בהראותו באור פני מלך יבקש חיים כלומר תן לי הנפש ויהי עונשו בחיים חייתו וזהו באור פני מלך חיים ואחר שירפו ממנו מלהמיתו אז לאט לו והוא אסור בזיקים כי יארכו הימים עוד ישוב לבקש ירצהו ויצילהו לגמרי וזהו ורצונו כעב מלקוש כי להשיג ממנו רצון מוחלט לא במהרה ינתק אפו להשיג רצון רק כעב מלקוש ויתכן כוון זה באמרו יכפרנה שהוא לשון קינוח כמקנח לאט לאט כבוס אחר כבוס:

2 יד או יאמר ענין והעם לא שב עד המכהו כי יקרה בגזור על איש לבלע ולהשחית על ידי שוטרים הרודים בעם אם המוכה סכל ואין לב יתחנן אל השוטר ירף ידו ואיננו שוה לו כי מצות מלך עליו אך אשר לי מוח בקדקדו יבא אל המלך ויתחנן לו ישיב אפו ממנו ויאמר למלאך המשחית הרף ידך וההיקש בינינו לאבינו שבשמים כי הרבה שלוחים למקום למוגגנו ביד עונינו פעם על ידי גוי או ממלכה מגויי הארץ פעם על ידי איש צר ואויב וההיקש בהם וכאשר דעה חסרנו נעשה עיקר מהתחנן אל מלך הארץ או אל הצר הצורר אותנו ואין בו מועיל ואדרבה יהיו צרינו לראש ואין זה רק על כי לא חלינו את פני ה' כי אין המלך בשר ודם המצר לנו בעצם רק השליטו האלהים עלינו בעונינו כי המצר כמשור ביד היוצר והוא מניפו וזה מאמר הכתיב והעם לא שב עד המכהו בעצם שהוא המניעו ואת ה' צבאות לא דרשו וזה יאמר חמת מלך סתם הוא המלך הקדוש היא סבת פעולת המלאכי מות כי פעולתם מחמת המלך נמשכה ולא מחמתם נמשכת פעולתם ולכן מי שהוא איש חכם יכפרנה את החמה ממקומה שהוא מהמלך ולא משלוחיו כי חמה אין להם רק מצות המלך עליהם:

3 טו ואיך יכפרנה לזה אמר באור פני מלך כו' על דרך הראשון במלך הארץ:

1 קנה כו'. הנה יקשה העריכו החכמה לטוב מחרוץ ואת הבינה הגדולה ממנה לטובה מכסף בלבד וגם הכנסו בטוב וצאתו בנבחר אך אמר הנה שבחתי מעלת החכמה שעם היות חמת מלך מלאכי מות איש חכם יכפרנה בחכמתו מה שלא היה נעשה ברצי כסף וזהב אמר עתה דואג אני על מסכלי גדרה כי הלא ראית מתוק מאמרי כי קנה חכמה מה עוב הוא מחרוץ כי לא בחרוץ תכופר חמה ואיש חכם יכפרנה ואמור מעתה כי ק"ו הדברים שטובה בינה מחרוץ כי רבה היא מהחכמה ועם כל זה אין צריך לומר קנות חכמה כי אם גם קנות בינה חבל על מסכלי ערכה כי איננו נבחר למחזיקים בה רק מערך הכסף בלבד וזהו וקנות בינה נבחר מכסף כי יבערו ויכסלו חין ערכה:

1 ושמא תאמר הלא אם כן אפוא טוב לי להחזיק בחכמה מבכשרון כי היא אשר תעמוד לי גם להנצל מחמת מלך באופן שגם אם מהעדר כשרון אתעתד לצרה חכמתי תעמוד לי חלילה לך מעשות הדבר הזה כי טוב לך תעלה במסלת הכושר לבל תטבע בטיט חוצות מלטבוע בו בבטחון חכמת הקנות וזהו מסלת ישרים סור מרע שע"י מסלת היושר יסור איש מכל רע המתרגש שלא יבואנו כי הלא שומר נפשו מחמת מלך ומיתר רעות המתרגשות הוא נוצר דרכו מלהטות דרך חטאים ולכן מבינתך תחדל כי טוב לך השמר פן ואל תחלה מהיות נחלה להרפא:

1 הנה גבה רוח יקרא אשר רוחו גבוה עליו בקרבו חשוב בעיניו אך בקרב אנשים מסתיר גבה רוחו אמנם אשר גברה גאותו יתגאה לעיני הכל כי נעשה גאותו תואר בו יקרא כל עצמותו גאון ולא יתיחס גאונו אל רוחו והנה אין ספק כי המכשול המספיק לשבר את הנופל עליו גדול מהבלתי מספיק רק לרעוע כשלון אמר כי המכשול שיש בו די שברון ולא כשלון לבד הוא הגאון וזהו לפני שבר גאון אך אשר לא יקרנו רק כשלון הוא גבה רוח:

1 ימשך מזה כי טוב שפל רוח וכו' כי אם תהיינה ב' חבורות א' של גאים והיא במצב שהמתחבר להם יחלק אתם שלל וישמח בלבו והב' של ענוים שהמתחבר אליהם לא יקנה רק מדת שפלות רוח והכנעה טוב לגבר יהיה שפל רוח את ענוים כי גם שכעת לא יעשיר הנה יתעתד לעלות כי עושר צפון לו כי ענוים יירשו ארץ ויתענגו וכו' מחלק שלל את גאים כי טובם כחדק כי ילמד מהם להתגאות ויתעתד לכשלון בגובה רוח ולשברון בגאוה וגאון ויאבד שללו ואת עצמו עמו:

1 ואם יאמר איש אני אבטח ברוב שכלי אחלק שלל את גאים ולא אסור לבבי ללמוד מגאותם כי אהיה משכיל על הדבר הנז' כי לפני שבר גאון ואשתמרה מגאוני ואהיה נשכר את השלל על כן אמר הן אמת כי משכיל על הדבר הנז' לבלתי התגאות גם בלכתו את גאים ימצא טוב השלל זולת השכלתו על דבר שלא יקנה רעת המדה אך טוב מזה הוא בל יתן בכיס שלל הגאים עינו רק יבטח בה' בלכתו את ענוים כי יעשיר לעתיד כי ענוים יירשו ארץ לעתיד כי ובוטח בה' אשריו: או יאמר מי שמשכיל להתפרד מהגאים על דבר שפעולתו תלויה בדבר והוא פן ישבר בחברתם לא יבצר ממנו כי ימצא טוב אך העושה בהנחה שלא היה נשבר רק קונה שלל ובלתי נכשל ואעפ"י כן לא יחפוץ לחלק שלל את גאים כי בוטח בה' ייטיב לו ממקום אחר אשריו:

2 או יאמר משכיל וכו' ענין אסתירי דמר שמואל כי המסתכל ומחפש נכסיו בכל יום מרויח אסתירא שמתקן המתקלקל וכיוצא וזהו משכיל על דבר ימצא טוב ואם עם עשותו כך הוא בוטח בה' ולא בהשתדלותו ותיקונו אשריו כי גם שטוב להסתכל בנכסיו לא יעשה עיקר רק מהקב"ה יצו את הברכה כי ממנו פנה ממנו יתד לא ימוטו נכסיו וכמשל הזה יהיה הנמשל בתלמודו של אדם צודק ואמתי:

1 הנה בעמלי תורה ומשכילים בעיונה יש אומר בלבו מה לי עוד כי אם להבין ולהשכיל בעומקה של הלכה ביני לבין עצמי ומה בצע כי אשמיע לרבים ופי אמלא תוכחות להוכיח במישור בנועם שיח מתקבל לשומעי ומה גם כי להמתיק בפי מלין יערבו למו הלא אצטרך לחזור ולסדר הדברים ד' פעמים כלימוד רז"ל מפסוק אז ראה וכו' ויאמר לאדם והלא טוב לי להוציא שעות החזרה והסדור ההוא בעיון ואוסיף לקח מבינתי ויש בוחר להקהיל קהלות להדריך ולהיישירם מאשר חנן לו ה' והנה שלמה בחכמתו ראה ויסדר כאלו זה לעומת זה יתוכחו כל א' יעריך טענותיו עד יודע ביניהם אי זה הדרך יכשר הזה או זה ומתחיל הבוחר שלא להוציא זמן בחזרת הדרש ד' פעמים לקנות מתק שפתים כי בזמן ההוא טוב טוב לעיין ולהוסיף לקח לעצמו ואומר לחכם לב כמוני שחכמתו בלבו ולא יפוץ מעינותיו לדרוש ברבים חוצה הנה יקרא נבון שכל שעה מעיין ומוסיף דבר מתוך דבר ומתק שפתים שהדורש מוציא זמן להמתיק בפיו דרשתו הלא טוב לו יוסיף לקח לעצמו וזהו ומתק שפתים יוסיף לקח:

1 מה תאמר כי הלא תודיע את חוקי האלהים ואת תורותיו ותזכה את הרבים מי יתן והיה כן אך בשום שכל והבין לא כן הדבר כי הלא לא ימנע או השומע את דבריך הוא בעל שכל טוב או אויל לא ידע אם בעל שכל הוא לשכלו ישאל ודעתו יגיד לו את הדרך ילך בה ואת המעשה אשר יעשה על פי התורה ואשר אוילים המה המייסר אותם אולת היא לו כי לא ישמעו לקול מלחשים כי חכמה ומוסר אוילים בזו וזה אמרו מקור חיים וכו' לומר הנה מקור חיים שכל בעליו כי אשר הוא בעל שכל שכלו יודיע לו חיים לנפשו ומה בצע כי תשמיע לו מרוח מבינתך והוא יבין לאשורו ואם אוילים המה מוסרך למו אולת היא וזהו ומוסר אוילים אולת:

1 משיב שכנגדו הדורש ומוכיח במישור בשער בת רבים ואומר אל ישיאך לבך אל הדבר הזה כי דע נא אפוא כי אינך אלא טועה כי הלא טוב הוא גם לי גם לשומעי כחכם וכאויל והנני משיב כל ראשון ראשון אשר חשבת כי בחזרה ובעת הדרשה אפסיד לקח דע ראשונה כי לא כן הוא כי הגה לב חכם ישכיל פיהו כי מה שבראשונה חוזר חוזר ומסדר בפיו בלחש עד קנות מתק שפתים הנה יסכון לי כי חזרת הפה תקנה השכלה את הלב לבא עד עומקן של דברים וזהו לב חכם ישכיל פיהו שאת הלב ישכיל הפה וכשאח"כ מרים קול על שפתיו להשמיע לרבים אז יוסיף לקח בשומו את לבו לאמר הדברים לזכות את שומעיו יקרבו ויאתיון חדושים מתיחסים אל הנושא אשר שת לבו אליהם בעת העיון:

1 וגם תועיל לזולת כי אשר אוילים המה ומושרשים בחטא שנכנס בהם רוח שטות ואולת ועולה על רוחך שמוסר אוילים אולת כי חכמה ומוסר אוילים בזו דע כי לא יבצר מהדבק בו מיערת דבש מאמרי הטובים ותוכחותי הנעימים כי הלא גם האויל הבלתי כשר בוזה התורה נפשו מתחת כסא הכבוד חוצבה כיתר נשמות בני ישראל ועל כן גם כי אויל הוא לא יבצר מנפש היותה משתוקקת תמיד אל אמרות טהורות מתורת ה' ומוסר חכמתה כי לחם אביה הוא ולכן היא תטעם מדבשת מוסרי למו וממנה ידבק גם אל עצמו ואל בשרו להרפא מאולתו וזהו צוף דבש אמרי נועם בלא יהיה מתוק לנפש השומעת ומשם ימשך היות גם מרפא לעצם והוא כי כאשר כל עצמותיו של איש יתקדשו בעשותם כל מצות ה' אשר תעשינה כן יחלו תחלואים בחלאת טומאת הדבקה בם בעשותם מצות ה' אשר לא תעשינה ובתוכחות מוסר השכל יהיה מתוק לנפש לקבל ומרפא לעצם למחלתו אשר החלה האבר ההוא בעון הנעשה בו:

1 ועל האיש החכם ויבן מעצמו אשר חשבת כי מקור חיים שכל בעליו ועל כן לא תועיל לו תוכחתי כי שכל וכי שיג לו להשיג האמת אל תתמה על החפץ כי גם הוא ילמד כי הלא יקרה שגם החשוב הנקרא איש יראה לו לפי שכלו דרך שהוא ישר בעיניו והוא טועה לפי האמת והוא כי תחלתה טובה ואין רעתה רק באחריתה וגם הבעל שכל ישגה בה כי ישקיף אל אשר לפניו ולא אל מה שאחריו ואם אשכילהו בינה ישוב מרוח מבינתו וזהו יש דרך ישר לפני איש כלומר מה שהוא לפני האיש שראשיתה מה שלפניו הוא ישר אך ואחריתה דרכי מות שמדרך א' יסתעפו דרכים רבים רעים וממיתים ועל כן ינא בלשון נקבה באמרו ואחריתה כי תעשה כנקבה היולדת דרכי מות נמצא כי גם ליודעים תועיל חכמת מוסרי כי יש טועה בידיעתו כי יראה דרך ישר לפניו ואחריתה מרה ואתה תשכילנו יבין לאחריתו:

1 וטוב לך לזכות את הרבים כמוני מלזכות את עצמך לבדך אם תמנע פיך מלהשמיע והוכיח במישור גם שתעמול בתורת ה' תמיד וזה אמר נפש עמל וכו' לומר הנה הודעתיך כי את הרבים היית מזכה בדרוש להם ולא כעולה על רוחך כי לא תזכה אותם כי היודע לא יצטרך והאויל איננו לומד ואם כן אפוא אמור מעתה כי לו תפשת עסק תורה בינך לעצמך היית מאבד טובה הרבה כי אינו דומה המזכה את עצמו לבדו למזכה נפשות רבות וזהו נפש עמל בתורה כמוך שלא חפצת רק לעיין בינך לבינך ולא לזכות לזולת עמלה לו לבדו ולא זיכה את הזולת במה שאכף עליו פיהו שאכף וסגר עליו פיו כי אלו היה פותח פיו ודורש היה מביא טובה עליו יותר מבהיותו עמל לו לבדו באופן שמה שאכף פיהו הוא על עצמו ולא על הזולת כי גם אליו הוא ההפסד והעדר זכות כמדובר למעלה כלל הדברים כי טוב לגבר כי יעסוק בחכמה ובבינה ואחר כך ישמיע גם כן לרבים להדריך ולהישיר למען יהיה גם זכות הרבים תלוי עליו ובדרך הזה לא יקשה מה שחזר שלמה בחכמתו לומר פסוק יש דרך ישר לפני איש כו' אחרי אמרו אותו למעלה:

1 יאמר כי באנשי רשע הפורשי מכמורת לצודד ממון חביריהם ועורם מעליהם יש שני סוגים אחד שהוא בטבעו רע מעללים וכל עיקר כונתו לעשות רע כי הוא בן בליעל ועל פי דרכו יהנה מבצע כסף אשר ילחם לחם רשע ברמאותו ב' שכל ישעו וכל חפץ לאכול לשבעה מלחם העצבים שיגורם בחרמו ויאספם במכמרתו והנה האחד יקרא איש בליעל רע המעללים והב' יקרא איש חמס כי יאהב חמס מאת עמיתו יותר ממציאות הרשע אמר שלמה כי הסוג הראשון למה שעיקר כוונתו לעשות רע ולא לבא אל הפועל הנאת הבצע לא יחוש לעשות התנכלות לבל יורגש הרמאות עד תומו ולכן יקל לאדם להנצל מליצוד בחרמו כי הלא כאשר ירגיש ברעה הנה האיש הבליעל יבוש ויתאנה לאמר לא כונתי לעשות רע ואנשי תהפוכות התלו בך אמנם האיש חמס למה שכל חפצו לאכול יעשה בערמה ויפתה את רעהו כי יראה לו פנים לשים לפניו מר למתוק ושמאהבתו אותו מדריכו בדרך ריוח והצלחה לטוב לו עד הכניסו אותו בדרך יפול במצודתו באופן כי בתת האיש אל לבו להתבודד במחשבתו אם טוב הדבר ההוא או הפכו אין תקנה כי כבר נפל במצודה רעה כתוא מכמר ומזה שמראה לאטו טלפי חסידות לא יוכל איש להשמר וזה אמר על הסוג הראשון איש בליעל כרה הרעה ולא יכול לחוש לפתות רק לחציפותו כרה אותה כמעט נגלה כורה שוחה ללכוד את רעהו ונשא המשל אל כריה כאשר יכרה איש בור שהוא דבר גלוי שלא יפול שמה מן הסתם רק שור ולא אדם שעיניו על דרכיו ולכן האיש הבליעל הלז זולת שלא תבא רעתו אל הפועל הנה יצטרך להתנצל בהרגיש רעהו ולומר בחמימות רב כאלו על שפתיו כאש צרבת:

1 לאמר איש תהפוכות ישלח מדון לומר אין זה רק שאיש תהפוכות היפך האמת והתל בך לאמר כי כריתי רעה ללכדך וחלילה לי כי הלא אלופי אתה בעיני ונרגן ההולך רכיל ממני אליך מפריד אלוף ממני כי בקש להפרידך אלופי מאתי באופן שלא יכלה הרעה ולא תבא אל הפועל ואדרבה יצטרך לבקש התנצלות ומראה שחם לבו נגד המהתלים בו ואין האש רק על שפתיו אך קר לבו בקרבו:

1 אך מי שהוא איש חמס יעשה בערמה כי יפתה רעהו באופן שמוליכו לתומו בדרך לא טוב אשר יפול שם במצודה רעה מעצמו ובחלק פתוייו ידיחנו לבל ירגיש עד גדר שכשנותן אל לבו המתאנה לאמר אעצים עיני ואתבודדה מעט לחשוב תהפוכות שאחשוב חלקי הסותר וההתהפכות האפשרי בדברי הדובר בי בטעם שיח אם דבריו כמם אם אין ומתחיל להרגיש מעט וקורץ שפתיו בינו לבינו כמתחיל להתחרט כבר אין תקנה כי כבר נפל שדוד במצודה רעה כי לא נתנו האיש חמס בפתוייו יפנה לחשוב תהפוכות דברי הפתוי אשר בלב האיש חמס עד שכבר כלה הרעה לגמרי ולא יוכל קום וזהו איש חמס יפתה כו':

1 עצה עיניו המתאנה לחשוב תהפוכות הפתוי וקורן שפתיו כחוזר בו והנה כבר כלה רעה האיש חמס הנז' ואין תקומה למתאנה באופן כי הבליעל אשר רעתו בלתי נעלמת בעצם קל לישמר ממנו מה שאין כן מאיש חמס המראה תומה ואהבה ותחתיה תעמוד רעה רבה כי לא תגלה רעתו עד כלה רעה:

2 כז או יאמר כי יש עושה רעה במעשה ויש בדבור שקר ויש בדבור אמת ויש בפתוי ויש ברמז אמר שכל אלה רעתם בהדרגה כל אחד קשה מהקודם אליו כי הבליעל הכורה רעה במעשה קל מכלם כי הלא לא יכלה רעה כי טרם בא אל הפועל עלה רעתו כי כן דרך איש הבליעל שאין מעצור לרוחו ועל שפתיו כאש צרבת בהגיגו תבער אש עד ידבר ויאמר הנה כריתי רעה זו לפלוני לשבח עצמו או להתנקם באופן תגלה רעתו וישמע השומע ויזהר שכנגדו:

3 כח והעושה רעה בדבור תגדל רעתו מזה כי אם הוא בשקר שמהפך האמת מראובן לשמעון וזהו איש תהפוכות הנה ישלח מדון מה שלא היה בראשון ואם אינו לשון תהפוכות רק רכילות של אמת נמשך יותר ממדון כי ונרגן מפריד אלוף להמשך המדון בדברי אמת המשתקעים לעשות רושם ומפריד אלוף מאשתו בפועל או אלוף מעבדו או משרתו והן כל זה ברכילות:

4 כט ואם הוא בדברי פיוס שמשדל את חבירו באמרי נועם קשה מהכל לפעמים כי יקרה איש חמס יפתה רעהו לאמר נארבה לדם וכו' כל הון יקר נמצא כו' הנה יורה שמאהבתו אותו יעשה כן ואדרבה מוליכו בדרך לא טוב ומחטיאו:

5 ל והנה גם זה אפשר לא תבא הרעה אל הפועל כי הלא יגלה המפתה הרעה רק שמראה פנים אל הרעה ואפשר ימשוך ידו המפותה אך אשר לא יפרש הרעה בפיו ובשפתיו רק עוצה עיניו כמתחסד ומתבודד בינו לקונו כאלו אין בינו לקונו אצבעיים ומה שעוצה עיניו אדרבה הוא לחשוב תהפוכות ורמאיות וקורץ שפתיו על דרך הנזכר הנה זה כלה גדר רעה כי רעתו רבה ובאה אל הפועל מכל הקודמים כי מאיש כזה יהיה כל איש כבטוח בחשבו שתוכו כברו וימשך בחרמו ומכמרתו כתוא מכמר כי יחשבהו לאיש אלהים:

1 יש יזכה לבנים ויש גם לבני בנים ואינו מגיע לשיבה ויש זוכה גם לשיבה אך שיבה בלתי מהודרת מחמת עוני המדכאו אמנם להמצא איש שלם בכל אלה יחד בנים ובני בנים ועושר ואורך ימים שכולל בני חיי ומזוני אין זוכה זולתי דרך מתת ה' בתורת צדקה מאתו יתברך וזה אמר עטרת שהוא בני בנים כד"א עטרת זקנים בני בנים וגם תפארת שיבה שמלבד השיבה גם היא לו בתפארת כי העושר יכהן פאר ולא בביזוי הנה כל זה יחד בדרך צדקה מאתו יתברך במתת ה' תמצא ולא על ידי זכות או מערכת כי גם שיהיו תלויים במזל לא יוסדו יחד לאיש אחד: או יאמר למי שמחזיק בדרך מצות צדקה כי רבה היא תמצא:

1 טוב וכו'. הנה יש כובש את יצרו לבדו ויש כובש את יצרו ואבריו עמו והוא כי הכועס על רעהו אשר הצר לו ויתקפהו יצרו להרגו נפש או להכות באגרוף או לקלל ויכבוש את יצרו להיות ארך אפים הנה יתיחס לכובש את יצרו לבדו כי אבריו לא יתאוו תאוה כזו ועם כל זה הוא טוב מגבור המתנקם מרעהו כי זה התגבר על אויבו הפנימי והן הן גבורותיו באמת והמתנקם מתגבר על האויב החיצון אך אשר הוא מושל ברוחו ותאותו המתאוה תאות גופנית כזמה שבאה צידו הלא זה יתיחס למושל ביצרו ואבריו המתאוים ההנאה ההיא וידמה ללוכד עיר ואנשים בה כי כן האיש הזה כובש את עצמו שהוא עיר קטנה ואנשים בה הם אבריו בני חיל היצר הרע כי גם המה יהנו עמו וטוב מלוכד עיר שזה אויבו מבפנים והלוכד עיר אויביו חוצה לו וזהו טוב ארך וכו' ומושל ברוחו מלוכד עיר:

2 לא ולקשר הכתובים יאמר בדרך אחרת כי הנה התורה מתשת כחו של אדם באופן שאם ת"ח יגיע עד זקנה ושיבה לא תהדר שיבתו כי התורה תתישנו והשיבה תדכאנו תגיענו עד עפר אמר כי היות לאיש עטרת היא כתר תורה וקראה עטרת סתם היותה הכוללת לכל הבא ליטול ולא פרטית ככהונה ומלכות והמצאה בתפארת שיבה משוללת דכא והעדר פאר בדרך צדקה וכשרון תמצא שהוא בהעדר כעס ומשגל ומקבל את הכל בסבר פנים יפות כי אז יחיה בריא אולם:

3 לב ולא תאמר אין זה רק בטבע כי אשר הוא גבור בטבע יהיה לו כן כי לא יצדק כי דע אפוא כי טוב ארך אפים בעל סבלנות מגבור הכועס ומתנקם. ומושל ברוחו וטבעו המתאוה משגל מלוכד עיר שגם הוא לוכד גופו וכללות אבריו מעשות דרכם כי הנה הגבור הכועס ומתנקם תמיד יותש כחו וכן הבלתי מושל ברוחו במשגל כנודע נמצא כי הכשרון וצדק מחזיק האדם כי על ידי היותו ארך אפים בלתי שם לב אל כל צער לכעוס יחיה שמן ודשן וגם הנשמר ממשגל שהוא פרוש תהיה לחותו ובריאותו אמיץ ואם כן צדקתי באמרי כי בדרך צדקה וכשרון תמצא תורה ותפארת שיבה ולא בגבורה.

4 או יאמר עטרת של גדולה מצורף בתפארת שיבה שהוא בתורה בדרך ובתורת צדקה מאתו יתברך תמצא והוא כי הלא עם הארץ תשולל תפארת משיבתו כל כי כל זמן שמזקינים דעתם מטרפת עליהם ואין זה הדר שיבה רק בת"ח שדעתו מתוספת אמר כי ב' הדברים יחד תורה וגדולה במקום אחד בדרך צדקה תמצא מאתו יתברך מתת ה' כר' ובניו:

1 הנה דרך מטילי גורלות לתת הפתקים בחיק או תוך כלי ומשם יקחום להפיל הגורל אמר כי אין צריך לומר טרם הטלת הגורל כי אם גם טרם יוטל בחיק להוציאו משם כבר מה' כל משפטו וזה אמר יוטל לשון עתיד לומר בחיק עתיד שיוטל את הגורל ומה' וכו' וזהו יתור האת ולא אמר יוטל הגורל שעדיין אינו גורל עד הטלתם על המנות אך בשום אותם בחיק יאמר את הגורל שהוא את העתיד להיות גורל שהם הפתקים ומקושר למה שאחר יאמר כנותן עצה טובה לאחים חולקי נחלה כי ימצאו בם דעות חלוקות זה יאמר לכו ונפילה גורלות וזה יאמר בלבו למה זה לי גורלות ואולי מזל אחי יעזרם ויפול חלקי בזבורית וטוב לי אריב ריבי בכל מאמצי כח אולי אנצחם בריבות ודינים ליטול חלק יפה אמר אל יעלה על רוחך בני כי אשר הוא על פי הגורל תלוי במזל רק מה' כל משפטו מטרם יוטל בחיק כלומר ולמה זה הבל תיגע בחר לך בגורל ואשר יורישך ה' אלהיך על פי הגורל אותו תירש: