רב פנינים על משלי כ״ח

1 והלא מימי יעקב ועשו נרמז הדבר שאחר שנכנע יעקב אליו וישלח לו עדרים מנחה יעשו אח"כ הוא ואלופיו נסו מלפניו כד"א וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו וזהו נסו ואין רודף רשע וארז"ל זה עשו וצדיקים ככפיר יבטח וישב יעקב רמז שוצדיקים יקרה להם כך שיהיו ככפיר יבטח וארמאים ינוסו מפנינו:

1 ושמא תאמר הלא אנכי אחזה לישמעאל כמה אלופים וכן כמה שרים ומלכיות בעולם אין מספר אל תתמה כי הלא בפשע ארץ שהוא בעונות הנמצאים בבני ארץ ישראל הנקראת במקרא ארץ סתם כד"א הנותן מטר על פני ארץ על כן רבים שריה המושלים בא"י מן האומות ואל תתמה אם רעת הגוים והשרים ההם לא יגרשם גם הם כי הלא ובאדם מבין כו' והוא מאמר הכתוב אם לא כי צורם מכרם כו' כי למה שצור חוצבנו הוא אברהם מכרנו להם למען נטהר מעונינו בעוה"ז ונזכה ונחיה לע"ה בקש מבוראנו ית' יאריך גליותנו עד תום התכת חלאת טומאתם וזהו ובאדם מבין את העתיד הוא אברהם הנקרא האדם הגדול בענקים המבין את הנולד ויודע כן כלומר יודע כי כן הוא שיודע כי פשע ארץ לא יחסר על כן יאריך בשבילו אדון העולם עד תום טהרתנו:

2 כג ורז"ל פירשו הכתובים על ישראל שאומרים להקב"ה ידוע תדע פני צאנך הם ישראל שית לבך לעדרים הם המחנות שעתידים להיות משפחות משפחות וקשה מי נתן בספר הזה תפלות ישראל להקב"ה ומה גם במקום הזה וגם איך ימשכו הכתובים שאחרי כן על פי הדבר הזה. ויתכן שהוא מקושר אל הקודם:

3 יח שאומר רוח הקדש משמו יתברך נוצר תאנה היא התורה יאכל פריה לעתיד לבא ולא יקוץ אנוש אם יתמהמה חכה לו כי ושומר וממתין אדוניו יכובד ואל יתאנה לאמר יצרי רע כי הלא כמים כו' כמפורש למעלה:

4 כב משיבים ישראל אליו יתב' הנה אם אתה ה' מיחל נתחיל אנו לשוב ולתקן מעשינו לאכול הפרי הטוב לעתיד וכאשר נבא ליטהר תסייענו מה נעשה והלא אשר הוא אויל שהחל רוח שטות לפעמי וילמד לחטוא קשה לשוב לא בלבד בדברים כי אם גם אם תכתוש אותו במכתש במו הריפות בעלי לא תסור מעליו אולתו ואם כן אם תקוה נבא ליטהר ותסייענו יארכו הימים:

5 כג לכן ברחמיך הרבים קרב צדק מאליך וידוע תדע פני צאנך כמה דאת אמר וידע אלהים שית לבך לעדרים שעתידים להיות ורחם נא:

6 כד כי לא לעולם חוסן שנתת לעמלק ואם נזר מלכותם האם הוא לדור ודור והלא בפרוח רשעים הוא כמו עשב הלא הוא להשמדם עדי עד:

7 כה והנה מלכים אלה האריכו הרבה כי גלה חציר ונראה דשא ונאספו עשבות הרים משל אל הצלחות הדורות ועודם קיימים:

8 כו וגם זכור כבשים ללבושך הוא מ"ש ז"ל על ידין בגוים מלא גויות כי כל גויות צדיקים שהרגו שונאינו מצויירים בפורפירא דיליה וזהו כבשים כלו' זכור אשר נשחטו ככבשים אשר הם ללבושך ומחיר שדה שנעשה ציון שדה תחרש תקח במחיר זה עתודיהם וגדוליהם ותחרשם:

9 כז ודי חלב עזים הוא חלב ומיטב טוב פריצי הגוים העזי פנים יהיה ללחמך שאם שאינך צריך חלילה נאמר לחמך על לחם ביתך הם בית ישראל כי היא ביזתם וגם תמהר חיים לנערותיך הם חיים נצחיים המקוים לנשמות ישראל אשר ימשלו לנערותיך:

10 א או יאמר על דרך הפשט נסו ואין רודף וכו' כי בא להורות איך רשעתם של רשעים תפיל חתת אלהם עליהם וצדקת צדיקים תחזיק עוז מבטחם כי בנוהג שבעולם שינוס א' מלפני רודפום רבים אך לא רבים חלפני רודף אחד אמר כי יכופל ברשעים שנסו רבים ואין רודף כלומר אפילו רודף אחד מפני שיקרה לפעמים ירדוף הרודף אחר אחד וינוסו רבים כי אין יודע אחרי מי יצא הרודף אמר שינוסו רבים ואין שום רודף אפילו את רשע א' מהם ואף על פי כן נסו כלם ואין זה אם לא חתת אלהים אך צדיקים אין צריך לומר כשרודף אין כי אם ככפיר שגם כי ירדפוהו לא יירא ולא יחת כד"א אשר יקרא עליו מלא רועים מקולם לא יחת ומהמונם וכו' כן יהיו צדיקים ככפיר שיבטח ואין זה רק כאשר ה' אתם והוא מעוזם ומעריצם או יאמר שאחרי נוס הרשעים לא ימס לב הצדיקים הנותרים כלבבם כי אם ככפיר יבטח או יאמר בהיות חתת הרשעים ואין רודף אז צדיקים יראו וישמחו ויבטחו בה' ככפיר יבטח כי כשזה נופל זה קם:

11 ב בפשע וכו'. מחמת פשע כללות הארץ מרעת יושבי בה ירבה הוא יתברך שריה למהר הפקידה כי לא שלום יהיה להם ובזה יוכנו ליפקד ועם שפשע כולל גרמת נזקם עכ"ז תבונת אדם מבין סבת ריבוי השרים וגם הוא יודע לתקן אין צריך לומר אם יספיק בידיעתו להקים עליהם ראש א' ולהשיבם מפשעם כי אם אף בהיות הדבר כן כאשר היה הפשע ורבוי השרים אעפ"כ יועיל השתדלותו להאריך הפשע מליפקד מהרה על יד תוך שלום בין השרים וזהו כן יאריך שגם בהיות הענין כן כאשר היה יאריך או מבין סבת הרבוי ושהוא ליאבד מהר ויודע לתקן הפשע לא יבטל רבוי השרים כי אם יאריך ברבוי כאשר הוא כי אין הרבוי מזיק רק כל ידי הפשע הקודם וכאשר איננו איש על מקומו יבא בשלום:

1 הנה ארז"ל כי קשה יומא דמטרא כיומא דדינא שהוא צער רב ואלמלא שהוא צריך לבריות לתת להם לחם היו מבקשים למנעה נמצא שאם יצוייר ח"ו מטר סוחף ואין לחם שאת הרע נקבל ואת הטוב לא נקבל ובזה יאמר כי גבר רש שהוא גבר על חטאיו והוא רש שאין לך יסורין גדולים מהעוני הנה קונה ע"ה בזה אך אם הוא מחמת עניו עושק דלים ידמה למטר סוחף ואין לחם כי כמקרה זה גם הוא יקרנו שאם הרע וצער יסורי העוני יקבל ומאומה אין לו שכר יסוריו כי את הטוב לא יקבל תחת היותו עושק דלים נמצא יורש תרתי גיהנם. או שעור הענין כי הנה העוני ויסורין מביאין את האדם לחיי העולם הבא כמאמרם ז"ל על ודרך חיים תוכחות מוסר על כי הכנעתו תגע עד לבו ונפשו ותהיה לו רוח נשברה ועל ידי זה תטהר ותשוב עד ה' ותזכה לחיי העולם הבא הוא לחם אלהיו אך העושק דלים מורה שלא נכנסו יסורין והכנעת עמו בפנימיותו כי על כן מבשרו לא יחזה צער הדלים כמוהו כל כן יחסר ממנו הטוב המגיע לעני בעמו על כי יסוריו לא עברו עד פנימיותו והנה זה יקרנו כמטר סוחף שהשטף סוחף כל הנמצא ולא ינוח בארץ רק כמים הנגרים במורד שלא תשאף אותם הארץ ליכנם בפנימיותה על כן אין לחם כי לא יצמיח כן יסוריו שהיו באמת כמטר להצמיח לו טובה בעולם הבא עתה יהיה לו המטר סוחף פה ואין לחם לעולם הבא הוא לחם אלהיו כי לא נכנסו בפנימיותו כלומר לכן ישית האיש לבו להכנע וליטהר ביסוריו ואז טוב לו כי בהן חיו יחיה. או יאמר גבר רש וכו' שהוא איש צדיק גבר על חטאיו והוא רש וכל כן אלו דעה קנה היה לו לחונן דלים מאותו המעט ויעשיר כי זכאי הוא כי הנה ידענו מרז"ל אם רואה אדם שמזונותיו מצומצמים יעשה צדקה וכו' ואפילו יהיה עני המתפרנס מן הצדקה כמאמר רז"ל מסכת גיטין שנאמר ועמתיך לא אענך עוד הנה שלהעשיר היה לו לחוק דלים לכן זה שאדרבה הוא עושקם ומעכב שכרם אתו באמרו כי רש הוא ואין לו לשלם במקום שכדי שיעשיר היה לו לחונן דלים גם ה' יעשה זאת לו שעם היות מטר סוחף בעולם ויהיו הכל שבעים הרש הלז יבא עד יחסר לחמו לגמרי מה שאין כן מתחלה שהיה רש לבד שהדל עמ הימנו כנודע:

1 על כן בראות עוזבי תורה הם אשר שנו ופירשו הקשים מהכל כי יחסר לחמו של הרש הלז ומה גם כי צדיק הוא זולת חטא עושק דלים ההוא הלא למצוא תואנה למה שפירשו מהתורה להתעסק בהבלי קניני העולם יהללו רשע באמרם הנה איש רשע שככלוב מלא עוף כן לבו וידיו מלאים רעות וגזלות ואז טוב לו ולא יחסר לחמו והרש הזה עם היותו צדיק לו הונח שעשק דלים הלא רשותו גרמה לו ולמה יחסר לחמו לגמרי לכן יהללו את הרשע לאמר כי אין כמוהו וזה כמתנצלים על עזבם את תורת ה' לומר לכך פירשו לכן מצוה שלמה ברוח קדשו את שומרי תורה אשר לא פירשו כאלה יתגרו בם:

1 ויאמרו למו אנשי רע לא יבינו משפט וכו' לומר מה שראיתם והללתם את הרשע כי על כל רשעו יעשר ויקום חילו הוא כי אנשי רע ככם לא יבינו משפט ה' כי מה' הוא במשפט למען ישוב לחונן דלים תחת אשר עשקם. ואם למראה עיניך הדבר קשה שית לבך לבקש טעם אל הדבר לאהבת ה' ותמצא כי ומבקשי ה' ושמים לב לבקש השגחתו יבינו כל כי על עשקו דלים בא עד ככר לחם וישוב אל ה' וירחמהו:

1 ושמא תאמר הלא זה יהיה על דלי דלות הבא לו באחרונה שירד מגדר רש עד גדר אין לחם כלל אך מה תשיב על רשותו הקודם לעשקו דלים כי הלא ידע הוא יתב' כי לא לטובתו היה רשותו כי אדרבה נמשך ממנו היותו עושק דלים לזה אודיעך כי טוב רש וכו' והוא בשום שכל והבין שהיה ראוי יאמר מעשיר עקש דרכים ולא והוא עשיר וגם אומרו דרכים בפת"ח הכ"ף ולא בחיר"ק אך יאמר אל תתמה על רשות הרש והוא גבר על חטאיו וגלוי היה לפניו יתב' יאשם בעמו כאשר עשה כי רצץ עשק דלים ולא לטובתו היה עמו כי יתכן שגלוי היה לפניו יתברך שאלו היה עשיר אם היה חוטא באחד היה אז חוטא בשתים וזהו טוב רש הולך בתומו וכו' והוא כי יש תום מיוחד לרש הוא לבלתי הרהר על רשותו וזה הלא אם חטא בינו לבריות ועשק דלים הלא הלך בתומו בינו למקום לזה טוב לו מאלו היה עשיר כי עתה נעקש באחד מהיות עקש דרכים שהם שרים אם היה עשיר וזה אמר והוא עשיר כלומר והוא הרש הנזכר כי אם היה עשיר היה חוטא יותר ככתוב אצלנו כי נסיון העושר גדול משל עוני כי אם העוני הכשירו לחטוא בא' בלבד אם היה עשיר היה נעקש גם ממנו לה' והיו שנים ועד ממהר מה שהעוני לא הספיק להכשירו לגמרי יורה שהכנתו לא טובה בעצם שודאי בעושר היה חוטא יותר:

1 ושמא תאמר אם לא יעשה הוא יתברך בגינו להעשירו יעשה בגין בן כשר או בנים רבים אם יש לו שביום הנחילו את בניו ישאיר להם אחריו ברכה אל תחוש כי הלא טובה אמרת רבי מאיר באמרו למה איגע להעשיר כי הלא אניחהו לבני ואם בני יהיו צדיקים לא יחסר לחמם ואם יהיו רשעים אניח ממוני לאויבי ה' וקרוב לזה יאמר שלמה בחכמתו מה בצע בהעשיר הצדיק רק בצמצום מאכלו והלא נוצר תורה בן מבין לומר אם בן הרש נוצר תורה שיהיה צדיק גם כי יחסר לחמו ולא ינחל ממון מאביו לא יבעוט כי יהיה בן מבין וזה אמר בן ולא אמר איש שעל בנו ידבר ואם הוא שיהיו בניו בלתי כשרים גם שיהיו רבים לא עליהם נאמר זכותא דרבים כי ורועה זוללים שיגע להעשירם יכלים אביו שבשמים חלילה שיגע ומטריח כלפי מעלה ישפיע עליו הוא יתברך טוב לאויביו יתברך:

2 ה הנה הודעתיך כי הרש שעושק דלים יבא עד ככר לחם עד יתקן אשר עותו ויחונן דלים אל יעלה על רוחך שבחוננו דלים לא ייטב לו רק שיתקן עותו בלבד וישאר רש כשהיה כי הנני מודיעך שכרו והוא כי הנה הקב"ה נוטל הון של מרבה הונו ברבית ונותנו לו כי הלא מרבה הונו בנשך ובתרבית לחונן דלים יקבצנו כי קודשא בריך הוא לא עביד דינרים אלא שקיל מן דין ויהיב לדין כמאמרם ז"ל ברבה והוא ענין ועניתיך לא אענך עוד כמדובר:

3 ד או שעור הכתובים עוזבי תורה להתנצל ששנו ופירשו יהללו רשע המוצלח על כן פורשים כמוהו להצליח ושומרי תורה יתגרו בם באמור להם אנשי רע וכו' כמפורש:

4 ו משיבים עוזבי תורה ואומרים הנה טוב רש טרם יעשוק דלים שהיה הולך בתומו בלי עון ועם כל זה היה רש מעקש דרכים בין במה שבינו למקום בין בינו לבריות ועם כל זה והוא עדיין עשיר ולמה לא יסירו עשרו ממנו:

5 ז משיבים שומרי תורה ואומרים מה שהעקש הוא עשיר הוא כי יכין רשע וצדיק בנו ילבש כי יבא נוצר תורה בן מבין ויאכלנו ומה שהולך בתומו הוא רש אולי בניו יהיו זוללים ואין הקב"ה חפץ יהיה רועה זוללים:

1 משיבים עוזבי תורה ואומרים מה תשיבו אם העשיר מרבה הונו בנשך שמציאות העושר בעבירה איך מתהנים משיבים שומרי תורה לחונן דלים יקבצנו כי אולי בנו יהיה חונן דלים ויהנו רבים תחת מה שאביו עשק רבים:

1 פירשו ז"ל אם יסיר איש אזנו משמוע תורה על שכבר שמע ענין זה פעם אתת אומר לו הקב"ה גם אני אעשה כן עמך כי התפלה שאתה מתפלל לפני שחרית היא אשר התפללת ערבית ומנחה ולמה איני קץ בשמעי מה שכבר שמעתי: עוד אפשר יתן דופי במי ששנה ופירש שהוא מעוזבי תורה שהזכיר למעלה והוא שגם אם חכם הוא ומנהיג את הצבור יבא עד גדר שיגרום מיתה לעצמו בהתפללו על צרתם ולא יראה בנחמתם כי הנה כתוב בתורה והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי וכו' ולעבדו בכל לבבכם וק"ל איזו היא עבודה שבלב זו תפלה נמצא שיעור הכתוב אם שמוע תשמעו וכו' אז בהתפללכם את ה' שהוא ולעבדו בכל לבבכם זו תפלה תענו ותעתרו ונתתי מטר ארצכם על ידי התפלה אמר שלמה כי בהמנע איש משמוע תורה ומה גם בהיות למודה אזנו לשמוע ומסיר אותה שהוא מי ששנה ופירש שאין צריך לומר שיפהפך שתפלתו לא ישמעאל לתת מטר הארץ או על צרה זולתה כי אם אדרבה יתעבנה הוא יתברך ויגעלנה מלפניו:

1 ולא עוד אלא שגורם מיתה לעצמו כי הלא נמצא זה משגה ישרים כו' כי יראו שירבה תפלה בעת צרתם ולא ישמע ה' ויגרעו שיחה לפני אל חלילה על כן מה יעשה ה' יסלקנו מן העולם ובשחותו הוא יפול ובהעדרו ותמימים ינחלו טוב ויענו ויעתרו מן השמים מצרתם ולא יראה הוא בנחמתם:

2 ט או יאמר כי יש מסיר אזנו משמוע לאחד מב' סבות או מגאוה באמרו למה אשמע מזולתי וטוב לי אעמיל ואבין מעצמי ומה גם אם המשמיע קטן מערכי. ב' אם המשמיע הוא בעל דרך רע ותורתו מפוארה בכלי בלתי טהור כתורת אלישע אחר ועל כן יאמר איש גם כי אין מלמד זולתו ירא אני פן אשגה בלמדי ממנו אחר רוע מדתו אשר אראה בו דרך רע אשר לא כתורתו שמשמיע על כן על כל אחד מהנה אמר שלמה על האחד מסיר אזנו משמוע תורה גם שלא יסיר לבו מלעיין בה כי אם שלא ישפיל עצמו לשמוע מזולתו שאינו משים לב אל מציאות התורה כאלו היא מדברת אתו כענין מכל מלמדי השכלתי כו' גם תפלתו של איש כזה תועבה כי לפי סברתו גם תפלתו לא ישמע אל מק"ו אם הוא לא ישמע ממי שהוא ילוד אשה כמוהו ואיך ישמע ה' אשר לגדולתו אין חקר תפלת ילוד אשה חרש את חרשי אדמה ומה גם תפלתו של זה החשוב בעיניו כי לאפס ותהו נחשב הוא לפניו יתברך:

3 י ועל הב' אמר שלמה יעשה כרבי מאיר שתוכו אכל קליפתו זרק וזהו משגה וכו' לומר אם משמיע התורה הוא משגה ישרים בדרך רע אשר דרך בו ויראו פן ישגו בדרכו לא יחושו כי הלא בשחותו הוא יפול ויהיה הוא בגיהנם על דרכו הרעה ותמימים ינחלו טוב ויהיו הם בג"ע כי תוכו יאכלו וקליפתו יזרקו:

4 ט או יאמר בשום לב אל ריבוי הגם והוא כי הנה בברכת התורה אשר לא נעדרה מימי שלמה יש ברכה ותפלה הברכה אשר בחר בנו כו' ונתן לנו את תורתו והתפלה והערב נא ה' אלהינו את דברי תורתך וכו' אמר שהמסיר אזנו משמוע תורה בלא תערב לו שאחר החלו לעסוק בה קץ ופורש ומסיר עצמו ממנה באותו הפעם שהוא לומד ומברך אין צריך לומר שאומרו בברכה אשר בחר בנו הוא תועבה כי הלא לא בחר בו כי הבלתי עוסק בתורה נקרא נזוף כי אם גם תפלתו באמרו והערב וכו' היא תועבה כי איך יערב לו הוא יתברך תורתו והוא מואס בה שהוא הקצה האחר:

5 י ועוד לו שיתעתד להות משגה ישרים בדרך רע שבהסירו אזנו משמוע כל צרכו ממוריו לא ידע אמיתת הדברים ויהיה שוגג ומשגה תלמידיו בהוראותיו וזהו משגה ישרים באופן שמחטיא את הרבים ולא במזיד שאינו אלא טועה בהוראה ומעבירם מהאמת אך יגלה הוא יתברך את עיניהם כי צדיקים ותמימים הם ואשר שגו קולר חטאתם על צוארו אמר שלמה כי להיות שכל אחד מישראל יש לו חלק בגן עדן וחלק בג הנם זכה נוטל חלקו וכו' לא זכה נוטל חלקו וכו' ואם היה זה מזיד היה מחליף שהם יירשו חלק גן עדן יהוא יירש חלקם בגיהנם על שהחטיאם אמר כי המשגה ישרים בשוגג גם שלא יספיק לשיירש חלק חבירו בגיהנם רק שבשחותו הוא חלקו בגיהנם הוא יפול בלבד ולא בשחת חבירו אף על פי כן יספיק לשתמימים ינחלו חלקו בגן עדן וזהו ינחלו טוב כי רע ומר הוא החטיא את הרבים ומה גם את ישרים:

1 יאמר כי להיות כי לא בחכמה יעשר איש ועל זה ויכוח עשיר ורש נבון להכזיב את העשיר החושב שחכמתו העשירתו וזהו חכם בעיניו איש עשיר אומר בלבו כי חכמתו העשירתו כי ידע סחורות ומשא ומתן והנה בבא לפניו דל מבין יחקרנו והוא כי הנבון גדול מחכם לכן בבוא הדל והוא מבין איש נבון גדול מאשר הוא בעיני עצמו כי הוא חכם בעיניו ולא עד גדר נבון הלא יענה לו הדל אם חכמתך גרמה עשרך למה לא העשרתי אני יותר כי נבונותי כי אני נבון גדול מחכם והנני דל ואביון באופן יחקרנו בחקירה ודרישה ויוכזב ויודה כי ה' נתן ולא חכמתו העשירתו:

1 ולבל יעלה על רוחו שצדקתו העשירתו מה שאין כן לרש ההיא כל כן מוסיף ואומר לו דע אפוא כי בעלץ צדיקים שעשרך הוא בזמן עלוץ צדיקים והצלחתם יהיה כי רבה תפארתך שאפשר כי גם אתה כאחד מהם אך אם הוא בזמן קום רשעים כי להם לבדם הקימה וההצלחה ראוי יחופש אדם כמוך שיחקור מעשיו אולי כהם הוא ועל כן העשרת:

1 ומגאות העשיר בעשרו משיב ואומר לדל ההוא אדרבה מזה תראה כי טוב אני ממך כי הנה מכסה פשעיו לא יצליח כלומר ועל כן אתה דל אך אני מודה ועוזב ועל כן העשירני ה' כי מודה ועוזב ירוחם:

1 משיב הדל הנה חשבתי כי בחכמתך נתעשרת ועל פי ראיתי שהוא בהשגחה לא נכנעת כי אם אמרת גם כן שאתה צדיק ועל כן רחם ה' עליך מה שאין כן עלי לזה אני אומר כי טוב לי כי עוניתי לבלתי אתגאה ואכנע מפחד תמיד מעבירות שבידי כי אשרי אדם מפחד תמיד מה שאין כן עשיר כמוך שתקשה לבך כי מקשה לבו לא יבצר מליפול ברעה:

2 יא או שיעור הויכוח כי תואר חכם יאמר על הצדיק הפך החוטא שנכנס בו רוח שטות ובזה יאמר חכם בעיניו שהוא צדיק חושב כי בצדקתו העשירוהו ושהדל בעונו מנעו הטוב ממנו ודל מבין יחקרנו נכנס כמו בחקירה:

3 יב באמור לו בעלץ צדיקים עניים בעשרך רבה תפארת שיהיה תפארת לעושה ותפארת לך מן האדם אך אתה החושב שהדל הוא בעונו אינך משמחו ואדרבה בעשרך בהיותך בלתי מטיב יקומו רשעים בעולם באמור כי לא בצדקה התכוננת על כן אין זה כי אם שיחפש אדם ומנסה ה' אותך:

4 יג משיב העשיר ואומר כטורנוסרופוס אם לא פשעת לה' היה מטיב לך ואם אין פשעיך נודעים הוא שאתה מכסה אותם ומכסה פשעיו לא יצליח אך אני אם איני צדיק אני בעל תשובה ומודה ועוזב על כן ירחמוני והעשרתי:

5 יד משיב הדל אני חשבתי תפחד מדברי פן חורש כי אשרי אדם מפחד תמיד ואדרבה אתה מקשה לבך תפול ברעה:

6 יב או יאמר בעלץ צדיקים וכו' כי הנה בהיות הדור מוצלח טוב לגבר שלא יזכיר עצמו לבדו פן יבוקר פנקסו אך יהיה נכלל בתוך עמו ויוצלח בכללם כמאמר אשה גדולה אל אלישע בתוך עמי אנכי יושבת כלומר למה תזכירני אל המלך מלכו של עולם או אל שר הצבא של מעלה כדעת רבותינו ז"ל טוב לי שלא אזכר בפני עצמי ותוך עמי אנכי יושבת ובתוכם אצליח בכללם ולא תזכירני לבדי פן יבוקר פנקסי ואענש במקום הצלחה והנה היה אפשר יאמר איש כי בהיות הצלחה בעיר בין תהיה עיקרה בצדיקים בין תהיה עיקרה ברשעים יהיה נכלל בכלל העם ולא יבוקר פנקסו וטוב לו בל יזכר בפני עצמו אמר כי לא כן הדבר כי אם בעלץ צדיקים כי יושפעו ויעלצו בעושר וכבוד אז רבה תפארת לכל כלל עם הארץ שבשלומם יהיה להם שלום ולא יבוקר פנקסם אך בקום רשעים ואליהם לבדם תהיה הקימה וההצלחה אז יחופש אדם למעלה ויבוקר פנקסו:

7 יג ומכסה פשעיו מלהתודות עליהם בתשובה לא יצליח בכלל הרשעים המוצלחים מטעם שבתוך עמו הוא יושב גם אם יהיו רוב העיר שאדרבה בעון העיר יצליחו המה ואדרבה טוב לו להתודות וירחמהו עושהו וזהו ומודה ועוזב ירוחם לומר כי גם לא יצלח בעצם כרשעים לא יבצר ממנו שירוחם בצד מה:

8 יד ושמא תאמר הנה זה שראוי לפחד הוא היודע שיש עבירות בידו ויירא פן יבוקר פנקסו אך היודע בעצמו כי צדיק וישר הוא ממה יירא כי הלא גם כי יבוקר פנקסו לא ימצאו לו עון אשר חטא לזה אמר אשרי אדם מפחד תמיד כלומר גם בעת שיודע שזך הוא בלי פשע ומי לנו גדול מיעקב בחיר שבאבות ועל כל צדקותיו והבטחותיו ויירא יעקב מאד כו' כן יכול לומר כל איש מי יודע אם חטא בא על ידו ולא מלבי או אם אכלתי קצת מזכיותי כמאמר יעקב קטנתי וכו' וכיוצא אך המקשה לבו באמרו זך אנכי ולא עון לי ולא אירא משוד כי יבא אין צריך לומר שלא יוצלח ברשעים כי אם שיפול ברעה המעותדת לרשעים. או יאמר יפול ברעה שבבטחו על צדקתו יתיאש מלהשמר מן החטא עד יפול בעבירה ורעה גדולה. או יאמר אחר שאדם מודה ועוזב אל יאמר בלבו הלא עתה שבתי ונטהרתי ומה לי עוד להיות דואג על עוני או מפחד פן אשוב לחטוא כי הנה בטוח אני כי מאשר חטאתי נטהרתי כ"ש שלא אשוב לחטוא לזה אמר אשרי אדם מפחד תמיד ובלתי בוטח בעצמו עד יום מותו ומקשה לבו לומר כי בטוח הוא יפול ברעה שלא יבצר ממנו שיקרנו עון על ידי כך.

9 או יאמר אשרי אדם מפחד תמיד גם בטרם תבא הצרה כי אז קל ליתקן כמ"ש ז"ל על היערוך שועך לא בצר אמנם המקשה לבו באמרו שלא תבא עליו רעה אין צריך לומר שבבא הרעה תחול עליו כי אם גם שהוא ילך ויפול בה כאשר קרה לפרעה שהקשה לבו והוא הלך ליכסות בים וזהו יפול ברעה כאמור:

1 אמר אם תראה רשע מושל על עם דל אל תתמה על החפץ לאמר מה זה ועל מה זה מי שאל זה יביט אל עני ונכה רוח יתנם ביד רשע כי דע אפוא כי לא יעשה ה' אלהים דבר רק עד יכנעו וישובו עדיו יתברך ולא ישליטהו ה' לאכול מהן שלא כדין או לשפוך דם נקיים כי לא יעזבם בידו כי אם עד גדר נהימה ואיום ומשטמה בידיו ואבריו מהטעם האמור אך לטרוף טרף אדם יאכל יחייב את ראשו למלכו של עולם ויסלקנו וזהו ארי נוהם וכו' והוא כי שתים הנה פעולות הארי והדוב הארי נוהם בפיו ואחר כך טורף והדוב שוקק באבריו ואחר כך יטרוף אמר כי הפעולות הראשונות לארי ולדוב הנהמה והשוקק עד אלה יהיה רשע מושל על עם דל שינהום עליהם וגם יהיה שוקק במשטמה בגופו ואבריו כהמן וזולתו כיוצא בו אך לא לטרוף טרף להמם באשר ה' אתם כי לא יעזבם בידו ולא יאריך על ממשלתו:

1 ואם תראה מושל רב מעשקות בפועל ויאריך ימים אל תתמה כי לא אמרתי רק ברשע הבוצע בצע מעשקות ברשע ובדעת אך נגיד חסר כו' כי למה שהוא חסר תבונות הוא רב מעשקות חושב בחסרון תבונתו שעל היותו עליהם נגיד ישתעבדו לו עד שגם כי יעשקם לא יאשם לכל עבודתו ומשאו אך לענין הדין בין איש לרעהו ישפטם בצדק כי הוא שונא בצע איש כזה לא יכרת כמושל רשע הנזכר למעלה אך יאריך ימים על ממלכתו וזהו שונא בצע יאריך ימים:

1 אך בזאת שלא יהיה בכלל עשוקו אדם עשוק בדם נפש שעשק והרג דם נפש כי אם בכלל אשר עשק ממון יש גם מי שהוא עשוק בדם נפש דעו אפוא את מעשה ה' יביאהו במצור ובמצוק שירדפוהו בלהות והוא נס מתוך הפחד עד ילכד בפחת משולל סמיכה מבני אדם וזהו עד בור ינוס אל יתמכו בו כלומר שיגיעהו עד צרה משוללת תמיכה מבני אדם כנס על פי הבור שאל יוכלו בני אדם לתמוך בו להצילו כי אין מציל שם זולתי יתברך למען יוכר לעיני הכל אם עשקו ברשע או בחוסר תבונה או שיעור הכתוב שיביאהו הוא יתברך בנסיון עד שעד בור ינוס ואז העם אל יתמכו בו ויניחוהו לראות אם יתעשת האלהים לו:

1 ובזה יבחן שאם הוא הולך תמים ולא ברשע עשה יושע על ידו יתברך ואם הוא נעקש דרכים בעקשות ממון ובדם נפש ברשע אז יפול באחד משתיהן שיהיה עקש בה או בעושק ממון או עושק דם נפש באופן שעל בוא תקלה מתחת ידו בהכפל עשקו עד דם נפש יבא לידי נסיון שעד בור ינוס ואם בתמימות עשה ינוכה מה שבאה תקלה תחת ידו בצערו:

1 אמר כי טוב לגבר להיות עובד אדמתו על ידי עצמו מלומר הלא איש נכבד אנכי ולא יאות לעבוד את האדמה כי אם אנשים רקים וארדוף עד אבקש רקים יעברו אדמתי במחיר אמר כי לא טובה העצה כי הלא עובד אדמתו בידו יטפל בכל צרכיה מלב ומנפש לעבדה ולשמרה באופן ממנה יצא לחם רב אך המרדף ומבקש את הרקים מלבד שבעוד שירדוף אחריהם עד ימצאם יעבור זמן מה מעבודת האדמה ולא תהיה העבודה ראויה גם לא מלב ומנפש יעבדו אותה באופן שזרע חומר יעשה איפה וזהו עובד אדמתו ישבע לחם אך אם מרדף ריקים יעבדוה ישבע ריש:

1 ואם עובד אדמתו הוא איש אמונות שאינו בוטח שבעבודת האדמה אשר יעשה כראוי תוציא צמחה כראוי ברבוי על ידי השתדלותו רק שם כל בטחונו בקונו יתברך אומר בלבו שכל חריצותו כאין רק שמאמין בה' ישלח ברכה במעשה ידיו שזהו ענין אמונות על דרך מה שקראו רז"ל לסדר זרעים אמונת מטעם זה ההוא לא בלבד ישבע לחם כי אם גם יהיה רב ברכות ואמר איש אמונות ולא איש אמונה לומר כי שתים הנה האמונות הצריכות להיות רב ברכות אחד להאמין בה' יברך אדמתו ולא יעלה על רוחו שרב תבואות בכח ידו עשה שנית לחשוב בלבו לתת מעשרות ותרומות ומתנות עניים בעין יפה מאד ולהאמין בה' שלא יחסר לו ואדרבה כן ירבה וכן יפרוץ ובזה הוא רב ברכות כמה דאת אמר הביאו את המעשר כו' אם לא הריקותי לכם ברכה עד בלי די אך אם הוא בעל אמונה אחת בלבד שיברכהו ה' ולא יכוין להרבות מתנותיו רק להעשיר את עצמו ועל כן הוא אץ וממהר לעבוד אדמתו בידו הנה איש כזה לא ינקה מהיות שבע ריש כמרדף ריקים גם שהוא אץ לעשות על ידי עצמו ולא ירדף ריקים כי רוע כונתו יצר לו כי הכל מאתו יתברך:

1 הכר וכו'. יאמר מז"ל על הנותן כל מעשרותיו לאחד וזה יאמר הלא דברתי דופי על האץ להעשיר ולא לתת לכהנים ללוים ועניים לא ינקה אמר עתה גם הכר פנים לתת כל המתנות לאחד לא טוב כי תמנע טוב מהשאר וגם טעם שני כי על פת לחם שיקבל האיש ההוא ממך יפשע בזולת למענך להחניפך או גם יפשע בה' כי בשית לבו כי צריך אל לחם כזבי חבירו יבא לעשות למענו א' מהדברים אשר שנא ה' למען יחזיק לו טובה. או יאמר בהדרגה הנה הכר פנים איש את רעהו לא טוב שימשך חנופה ודברים רעים מסתעפים ממנה וזה אפי' תהיה הכרח הפנים בעצם ואם הוא על פת לחם אשר יקבל ממנו ועל כן יכיר פניו אז לא אומר לא טוב כי אם שימשך שיפשע למענו גם שהמכיר לו פנים הוא גבר כלומר איש צדיק גבר על חטאיו או על דרך זה והמכיר פנים על פת לחם יפשע לה' שיורה כי הוא המפרנסו ולא קונו חלילה לך פשע גדול מזה:

2 יט או יאמר כי יש איש יגיע כפיו יאכל עובד אדמתו ממנו ואליו מסתפק במעט אשר לפניו אמר כי עובד אדמתו לא יבצר ממנו שישבע לחם גם שלא יאכל למעדנים או יש יבחר להעשיר ולהסתחר ומה יעשה אנשים ריקים מממון יבקש לו כי ריקה נפשם ויקחו ממנו סחורות בהקפה מנה במאתים והוא דרך נכון להעשיר בפרוע פרעות בזמנם ולא יעבור אך טועה באצטגנינות שלו שאדרבה ישבע ריש שיכבד עליהם משאם ובנגוש אותם פתע ישברו וילך החבל אחר הדלי:

3 כ והן אמת שאם הנותן באמנה יאריך לקונים קו לקו יפרעו ויעשיר וזהו איש אמונות שאחר תתו סחורותיו באמונה ויבא הזמן ישוב ויאמין לו ויאריך זמן שנית שהוא אמונה על אמונה שהוא רב ברכות שיבורך מפיהם ומפי עליון ויעשיר אך לאטו אמנם אם הוא אץ ודוחק להעשיר בזמנו מיד לא ינקה משבוע ריש שהזכרתי:

4 כא כי לומר שיבקשו להם הריקים אנשים אחרים יתנו להם בהקפה לפרוע לזה בזמנו וכן על זה הדרך עד שהאחרון יסגור הדלת לא יעשו כן כי לא זו הדרך וזהו הכר פנים שהוא להכיר פנים חדשות תמיד זולת זה שחייבים לו לא טוב כי כמשא כבד יכבדו עליהם ויאבדו מהר על כן בהיות האיש הזה דוחק יצטרך למכור שוה מאתים במנה ואם יפרע לא יספיק ויחסר לחמו ועל פת לחם שיחסר לו יפשע גבר שאם יצטרך לישבע שאין לו יפשע וישבע פן יחסר לו פת לחם נמצא המרדף ריקים מתרושש וגורם שבועת שוא לריק ההוא:

1 מי שהוא נבהל לעשות הון ולא לפזר ותת לאביונים חושב להרבות לו ואדרבה הוא איש רע עין לעצמו כי הרוצה שיתנו אחרים והוא לא יתן עינו רעה בשלו כי מלח ממון חסר ולא ידע הפתי ההוא כי הוא לא זכר עשות חסד לזולתו וחסד יבואנו אל עצמו או לבנו או בן בנו כמאמר ר' חייא לאשתו נתן כדי שיתנו לנו או לבנינו שיבא להצטרך שיעשו חסד עמו כי גלגל הוא שחוזר בעולם ואם חסר הוא ברי"ש הוא יותר כפשוטו. או יאמר כי יש לו ממון ונבהל לעשות הון ועד יגיע לגדר הון מאמץ את לבו וקופץ את ידו ולא ידע כי אין צריך לומר שלא יהיה לו הון או אם יהיה לו שלא יאבד מה שהרבה על ממונו כי אם גם חסד וחסרון יבואנו על הכל:

1 מוכיח וכו'. אמר שלמה בחכמתו הנה אמרתי לך נבהל להון כו' והן ידעת כי בימי כל שומעי דברי יטו אזן ולא ישימו לאל מלתי כנודע שנתפרסמה חכמתו בעולם וטוב מדותיו והוכיחו ביושר לבו והיה מקהיל קהלות ומארבע כנפות הארץ היו באים לשמוע את חכמתו ושותים בצמא את דבריו ויהי בפיהם כדבש למתוק אך מי יודע אחרי מותי אם יאמר בלבו המוכיח בשער תוכחת זה משמי איך אוכיח אדם בתוכחת שלמה האומר נבהל להון וכו' ואולי נגד פני יקום איש מחליק לשון בפני יענה ויאמר איכה נשמע זה משלמה והוא עשהו כי מי לנו נבהל להון יותר ממנו ומי יודע אם יהיו לחן בעיני השומעים דברי המחליק לשון מדברי באופן תהיה שתיקותי בזה יפה מדבורי על כן אמר שלמה מוכיח אדם אחרי אל יחוש שמא לא ימצא חן מחמת מחליק לשון כי הנני מודיע מעתה כי חן ימצא יותר מהמחליק לשון: או יאמר אין צריך לומר שימצא חן בעיני זולת המחליק לשון כי אם גם חן ימצא מהמחליק לשון עצמו שגם הוא יחזור להודות וישוב מרעתו ויהיו דברי המוכיח לחן בעיניו כי בכל לבי ונפשי אני מורה ומלמד כי ממני ראיתי ולמדתי ולימדתי: או שיעור הענין הן בעודני חי שלא יחסרו קנאות מזולתי אפשר בשמוע איש דברי זה לא יחסר מחליק לשון לאמר מה ידבר נבהל להון כו' והוא עשה על כן אפשר ימצא חן מחליק לשון יותר מאדם המוכיח אך אחרי מותי יאבדו קנאות ויודע האמת ובהיות מוכיח אדם תוכחת זה אחרי כן ימצא בעיני כל השומעים יותר מאיש שירשיע להחליק לשון שהכל יתנו דופי במחליק עלי לשון כי הוא זמן שהקנאה כבר אבדה:

1 הנה אשר יחסר לו גוזל את אביו או את אמו ומורה היתר ואומר הנה את עצמי אני גוזל כי הכל שלי וממני יחסר אחרי מותם ואיני מצר לזולתי שיקרני עון בדבר כי אין זה פשע ולא יביט כי הוא חוטא נפשו וגם את אביו ואמו הוא מחסר והוא עון פלילי והנה זה יקרנו כמקרה כל עושה רשעה שאומר למוכיחיו מלכם אם חטאתי וישר העויתי הלא את נפשי הפסדתי ומשחית נפשי אני ולא ידע כי משחית הכל הוא וחוטא אחד יאבד טובה הרבה כי כל ישראל ערבים זה לזה ומשלו משל רז"ל לבא בספינה ולקח מקדח והתחיל קודח קרקע הספינה במקום מושבו אמרו לו מה אתה עושה הלא נטבע כלנו והשיב מה לכם הלא במקומי אני קודח אמר לו הלא ממקומך יבואו המים ויצופו הכל כן עובר עבירה אומר לנפשי אני חוטא ולא ידע כי ממקומו תפתח הרעה וילקו השאר כן יקרה לכסיל גוזל אביו ואמו שאומר אין פשע כי הכל שלי ואת עצמי אני מצר לבדי וזה אמר גוזל אביו ואמו ואומר אין פשע הנה חבר הוא דומה לאיש משחית את הכלל האומר לעצמי אני עושה ובמקומי אני קודח:

1 ושמא תאמר ומה יעשה אם הוא רחב נפש משביע לרעבים שאדרבה מזכה אביו ואמו בגזול מהם כי הם צרי עין והוא חפץ לתת מלחמם לדל אף על פי כן לא טוב הדבר כי זה היה אם היה מפייסם ועושה ברצונם אך אדרבה יגרה מדון אתם והוא עון פלילי וזהו יגרה מדון ואם הרחב נפש להיות מרבה להטיב יעשה משל עצמו ולא יחוש אם יורש כי הוא ובוטח בה' ידושן:

2 או יאמר בלתי מקושר אל הקודם מי שהוא רחב נפש פזרן ואין לו יגרה מדון כי יצטרך לקחת מזה ומזה ואם אין לו לשלם המה למלחמה והיכן היא הנאתו אשר יהנה וטוב לו ישמע עצה ויצמצם עצמו וישמח בחלקו ובפרוסה אשר יאכל תהיה בבטחו בה' ירבה לו מטובו ובשמחת בטחונו יהיה לו עריבות ודשן במעט אשר יהיה לפניו מכל מעדני מלך בריב ומדון וזהו רחב נפש יגרה מדון אך ובוטח בה' ידושן. או יאמר מי שהוא רחב נפש עתה ללות ולפזר תקצר נפשו אחרי כן במדון אך אם מה שהוא רחב נפש הוא על ה' על הנוגע אל ה' כענין לענג שבת ויו"ט ומלוה עליו שיהיה הוא פורע ידושן וז"א על ה' ולא אמר בה':

1 הנה יש מתנהג על פי חכמת התורה בכל עניניו מבלי שית לב אל בחינה זולתה ויש מתנהג לפי שכלו ודרך המתנהג לפי שכלו לדבר נגד המתנהג על פי התורה שהוא כסיל ובחשך הולך כי לפעמים יבא דבר שצריך אדם להתנהג על פי הטבע והשכל פן תדבקנו רעת מקורות הזמן אך הוא המתנהג בהנהגה אנושית ומדינית הוא ימלט מכל צרה אמר כי ונהפוך הוא כי הבוטח בלבו ושכלו הוא הכסיל ולא האחר כי בחשך ילך שאין המאורעות טבעיות כי הכל מאתו יתברך אך ההולך בחכמה היא חכמת התורה הוא אשר ימלט מהרעות המתרגשות כי הוא יתברך יישר דרכו וישים המעקשים למישור:

1 והראיה כי נותן לרש אשר זה יעשה ההולך בחכמת התורה אין מחסור כי אדרבה יעדיף על ממונו והוא נראה בחוש ומעלים עיניו אשר ימשך זה מבטוח האדם בלבו והמשך אחרי הטבע לקמוץ פן יחסר לו ואדרבה ע"י זה יחסר ולא עוד אלא שהוא רב מארות ומזה ילמוד האדם לכל יתר הדברים לבטוח בחכמת התורה על פי עצתה ולא אחר לבו ושכלו:

1 אם תראה שיקומו רשעים כי שעה משחקת להם וישתררו דע כי עת רעה היא כי קצף ה' על העם על כן הקים עליהם הרשעים שישתררו בם והוא התחלה וסימן שיתעתדו לגלי צרות לכן העצה היא שיסתר אדם פן תדבקנו הרעה ויתחבא כמעט רגע מן המקום ההוא עד יעבור זעם כי אם ינתן רשות למשחית אינו מבחין ואז בהיותם משוללי צדיק יאבדו כי תדון העיר אחר הרוב והרוב עונות ואז באבדם ירבו צדיקים בעיר בראותם מפלת הרשעים יוכנו לשוב עד ה':