רב פנינים על משלי י״ח:ז׳

7 לאיש כזה ראוי ליסרה אותו וזהו פי כסיל מריתה לו אחר ששפתיו היו סבת רעת עצמו וזהו ושפתיו מוקש נפשו ולכן נכונו לו שפטים:

8 ו או יאמר כי שפתי כסיל מורגלות שיבאו בריב כי המה התחלת מריבות כי תדברנה במומי הזולת וכיוצא ובדברו בפיו יוכה על ראשו על ידי שכנגדו ואחרי כן למהלמות יקרא שיצעק ויקרא אל השומעים יבאו למהלמות שהלמוהו להציל לו מרעתו:

9 ז והנה הן אמת שפי כסיל שיקרא לא על חנם הוא כי ודאי הוא שמחתה לו שחתוהו מריביו והכוהו אך הוא הסב רעתו שהחל בריב כי ושפתיו אשר באו בריב המה היו מוקש נפשו וגרמו רעתו:

10 ו או יאמר שפתי כסיל לאט בשפתים נעות דברי ריב וקלון יבאו בריב ויתחילו בה ואין רואה שהוא החל ולמען יחשבו שהוא הזכאי ושבעלי ריבו הם האשמים מה יעשה פיו למהלומות יקרא עושה עצמו כעשוק וקורא בפה מלא יבאו למהלמות שהכוהו והלמוהו ונהפוך הוא:

11 ז ואיכה יעשה הדיין לדעת האמת אם לא כי פי כסיל מחתה לו שע"י החקירה ברית כרותה לפיו יגלה האמת ותהיה מחתה לו להכותו ע"י שוטרי הדיינים אחרי כן ונוסף על זה כי עוד עונו בו כי שפתיו שהחלו בריב הם מוקש נפשו לפני קונו כי היה ראשית מדון כי עון עצמו אינו נמחק:

12 ו או יאמר כי בבא הכסיל אל השערה לפני הדיינים לא בדעת יבא רק שפתותיו נעות ודובבות ריב כמריב עם הדיימם מרחשן שפותיה אומר נראה אם יעותו דיני כי דרכם לשאת פנים וכיוצא בזה ועוד מעט כי יחייבוהו למהלמות ומכות מן השמים יקרא שיבאו על עוות דינו:

13 ז מי גרם זה מה שסבלו בבואו שעל כן נתפקר אז יותר לכן מה שלא עשו מתחלה יעשו עתה ויפגיעו בו את השוטרים וזהו מחתה לו ולא יענשו הדיינים על שסבלו כי שפתיו שבאו בריב מוקש נפשו הוא באמת ולא מוקש נפשם בעצם כי הוא החל מאליו:

14 ו או יאמר ראה מה בין משים שלום בין עברים נצים דרך פיוס לכסיל העונה על ריב גם הוא ויכנס בריב כעוזר את אחד מהם ומריב את הב' שנראה לו שהוא הפושע כי הלא שפתי כסיל יבאו ויכנסו בריב כי ינצו אנשים ימשך מזה שיגדל הריב במעמד שלשתם עד שמהדברים יבא להכות וישא גם הוא חלקו עד שלמהלמות שיהלמו אותו יקרא יבאו להצילו מן המכים אשר יכוהו:

15 ז נמצא שהוכפלה רעתו לנפשו ולגופו לגופו שפי כסיל מחתה לו שהכוהו וגם שושפתיו מוקש נפשו על בואם בריב כי חטא חטאה גדולה בבואו בריב ולא בשלום: